Skip to content
בשבילי דשא

שיח אמונים המהללים בארבעת מינים

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ולקחתם לכם

לקראת זמן שמחתנו, בעת אשר ישראל קדושים המהדרין במצוות מתכוננים בהכנה דרבה למצוה החשובה והיקרה של נטילת ד' מינים, ביקשנו לשוחח עם שלושה מחשובי אנ"ש הזוכים בכל שנה מחדש לחיות את המצוה בתחדשות מחודשת.

את השיחה המיוחדת אנו פותחים עם הר"ר אלעזר קורנדרקסלר הי"ו, מגדל אתרוגים נודע, שותפו של הרה"ח ר' פנחס כהן הי"ו, המספר על תהליך הגידול והקטיף של האתרוגים לאורך כל השנה, ובפרט בשלהי חודשי הקיץ ובפרוס חג הסוכות. בשיחתו הוא מספר על העמל והיגיעה הכבירה במטע האתרוגים, ומדבריו אנו מתוודעים לעובדה כי כל אתרוג מקבל יחס אישי עד אשר יצמח ויזכה לתואר האמור בתורה "פרי עץ הדר".

לאחר מכן נעבור לשמוע את דבריו של הר"ר בן ציון ברגמן הי"ו, אשר זוכה מדי שנה בפרוס חג הסוכות, להביא לרבי אתרוג מהודר. בתוך שיחת החג המרתקת אנו מביאים את דבריו הנפלאים של הר"ר אברהם רוסוף הי"ו, אחיו של הרה"ח ר' אלי הי"ו בעל המטע 'לולבי רוסוף' הידועים בהידורם, הזוכה מדי שנה להביא את הלולב לכ"ק אדמו"ר שליט"א. ר' אבי מתגלה כבקיא במיוחד בכל מה שקשור לגידולי הלולב וההידורים שבו, ועל הקול שלו ניתן לשמוע את החיבה והרגש למצות ד' מינים, ובפרט על הזכות להיכנס אל הקודש ולשמח פני צדיק בהבאת הלולב המהודר ביותר. ואת היריעה נחתום עם דבריו של הר"ר משה פיקסלר הי"ו, הזוכה להביא את ההדסים והערבות מזה כחצי יובל שנים.

אקחה פרי עץ הדר בכל שנה בהדר

ר' אלעזר, מתי התחלת לעסוק בגידול אתרוגים?

נכנסתי לתחום לפני כעשר שנים. יחד עם שותפי הנאמן ר' פנחס כהן הי"ו, אנו עוסקים במשך כל השנה כולה בגידול האתרוגים. הפרדס שלנו נמצא במושב 'ישרש', השוכן בסמוך לרחובות.

את דרכי בתחום האתרוגים, התחלתי בתור עובד בפרדס. הייתי פנוי חצי שנה בתקופת קיץ וחיפשתי עבודה, ובהמשך רכשתי יחד עם שותפי את הבעלות על הפרדס.

מתי מתחילה העבודה בפרדס?

העבודה של הפרדסן עצמו היא במשך כל השנה, מדי פעם צריך לבקר מדי פעם ולבדוק שאין מחלות בשטח, ושיש דישון כמו שצריך. ואם כי בחורף, יחסית יש מעט עבודה, עדיין גם אז אי אפשר לישון. אולם העבודה המסיבית, שמצריכה להיות בפרדס באופן קצת יותר דחוף, מתחילה רק אחרי פסח.

בכל תקופת הקיץ, תוכנית העבודה נעשית יותר צמודה. יש יותר דישונים, יותר ריסוסים, ובשלב אחר כך מתחילים גם לטפח את הפרי. לפרי עצמו אנחנו מתייחסים בדרך כלל לא לפני אמצע אייר. רק בשלב זה מתחילים לטפח את הפריחה.

ומתי מתחיל הקטיף?

זה מאוד תלוי אם אתה מייצא לחו"ל או שאתה מוכר רק בארץ. ככל שאתה נותן לפריחה את הכוח לגדל פירות יותר מוקדם, כך יש לך יכולת לראות את צמיחת הפירות מוקדם יותר. לאחר שהפרי גדל, צריך לדעת לשמר אותו עד לשלב הייצוא.

על פי רוב, פרדסן שמעוניין למכור רק בארץ, צריך לדעת את אחד משני הדרכים הבאות או שהוא יודע לשמר את הפירות בצורה טובה על העץ, או שהוא מגדל את הפירות בתקופה קצת יותר מאוחרת, כך שיקטפו אותם לא לפני אמצע חודש אב. כי אתרוגים שנקטפים לפני כן, צריך לשמור אותם עם חומרים מיוחדים ששומרים על הפרי.

אנחנו משתדלים לאחר את גידול הפרי ככל האפשר, כי אחרי שהורדת את האתרוג מהעץ הוא עלול להתחיל להתיישן, ואילו כשהוא על העץ יש לנו פחד ממזיקים. ולכן תמיד נשתדל לעשות את המאמצים שלא נצטרך לקטוף את הפרי מוקדם. זאת אומרת, נתחיל לטפח את הפרי ולהתייחס לפריחה כמה שיותר סמוך לשלהי הקיץ.

איך אתם עושים את הקטיף? מן הסתם לא קל לעשות את הקטיף הזהיר תוך התייחסות לכל אתרוג כמו אל יהלום.

יש כמה וכמה צורות של קטיף. אך האמת שהשמירה על האתרוג כמו על יהלום מתחילה הרבה לפני הקטיף. זה מתחיל כבר כשהאתרוגים מתחילים לצמוח על העץ. אנחנו מטפלים בכל אתרוג בנפרד, קושרים אותו בנפרד, מנקים את כל העלים מסביב ודואגים לריסוסים מאוד ספציפיים. לפני כל ריסוס שעושים, צריך לבדוק שהוא מתאים לאתרוג. ריסוס שמתאים להדרים לא בהכרח שיתאים גם לאתרוגים, כי הרי אנחנו צריכים לבדוק שזה לא יגרום לפינטלאך או בלעטלאך.

חלק גדול ממה שאנחנו קוראים "בלעטלאך", נהיה מריסוסים שנדבקים על קליפת האתרוג. ריסוס שנעשה בצורה לא מספיק זהירה, עלול ליצור כתם צהבהב או כל מיני דברים אחרים שנראים כמו בלעטל, אבל בעצם זה נובע מריסוסים. אנחנו מוצאים גם פינטלאך שנוצרים מריסוסים או מכל מיני סוגי פטריות.

ולכן כדי למנוע את כל הדברים האלו, אנחנו צריכים לשמור על הכל מסביב, שזה בעצם רוב העבודה בשטח. כל הזמן לבקר ולבדוק מה קורה, להביא אנשי מקצוע שמבינים היטב בריסוסים ובדישונים. התאילנדים עובדים על כל אתרוג בפני עצמו. כל אתרוג מקבל כמה דקות טובות של טיפול כל שבועיים-שלושה.

בכלל צריך לדעת שהיופי של הפרי מאוד קשור לזן של הפרי, אבל לא פחות מזה, שהעץ בריא, הקרקע טובה, והדישונים נעשים בצורה טובה. יש כל מיני סוגי דישונים שמשפיעים לאין ערוך על היופי של האתרוג.

השלב הבא הוא הקטיף. אנחנו קוטפים את האתרוגים רק מגודל מסוים, שאנחנו מוצאים לנכון שהוא יוכל להיות שיווקי ומסחרי, במטרה למקסם את המחיר שלו. יש אתרוגים נדירים ביופיים, שאנחנו נותנים להם לגדול עוד קצת, כי כשיהיו גדולים יותר, צורתם תהיה יותר מרשימה ויימכרו במחיר יקר יותר. לעומת זאת, אם אני רואה על האתרוג שכאשר הוא יוסיף לגדול הוא עלול להיות קצת יותר עקום, אני מעדיף שהוא יהיה עקום וקטן ולא עקום וגדול, כי עקום וקטן פחות מבליט את העקמומיות שלו.

לאחר שהחלטנו את אילו אתרוגים אנו קוטפים, התאילנדים עוברים על כל הפרדס, קוטפים את האתרוגים ולוקחים אותם לשטיפה.

כאשר האתרוגים נקטפים, הם ירוקים, בדרך כלל הציבור לא אוהב את הצבע הירוק ומבכר יותר בצהוב, ולכן לאחר השטיפה עוברים כל האתרוגים תהליך הבחלה, שנעשה על ידי גז 'אתילן' המצוי בתוך התפוחים.

בכל התהליך הזה איך אתם מצליחים לשמור על הפיטם?

הפיטם נופל במידה ויש פטריות בשטח. יש כל מיני סוגי פטריות שעלולים להזיק לעץ. דבר נוסף שיכול לגרום לו ליפול, הוא כאשר האתרוג מלכתחילה אין לו מספיק כוח וחיות, וכך הפיטם נושר עצמו.

ובכלל, מעניין לדעת איך נוצר הפיטם. רוב האתרוגים, בזן שאני מגדל, אין להם פיטם בצורה טבעית. זאת אומרת, הפיטם גדל ונושר מיד אחרי החנטה. בשביל לשמור על הפיטם אנחנו צריכים לרסס את העץ בסוגי ריסוס מסוימים. צריכים לדעת את המינון המדויק, כי אם לא מרססים בצורה נכונה ומדויקת, יוצאים פיטמים עקומים, או שכל האתרוג נהיה עקום, ולפעמים עלולים גם להרוג את העץ. צריך מינון מאוד מדויק כדי להצמיח פיטם נאה.

אחרי שכבר הגעתי לפיטם מושלם בקטיף, צריך להמשיך להיזהר עליו ולשמור אותו כמו שכל אחד שומר בבית את האתרוג שהוא קנה. כל העבודה באתרוג נעשית עם ספוגים, כולל גם השטיפה הידנית שאנחנו עושים לכל אתרוג בפני עצמו. מנקים סביב הפיטם בעדינות, עוברים עם הספוג, ומנקים בעדינות עם מים ועם קוטלי מזיקים למיניהם.

כאמור, אחרי שסיימנו את השטיפה, מכניסים אותו להבחלה. גם בתהליך זה צריך לדעת כיצד מבצעים אותו נכונה. אם הוא לא נעשה בצורה טובה, הוא עלול להפיל את העוקצים. כיום, רוב המגדלים יודעים את התהליך, וכמעט לא שכיח שנופלים עוקצים.

אבל סתם בן אדם שלא מבין בגידול אתרוגים, אילו יקח את האתרוג שלו וישים אותו ביחד עם תפוחים כדי שיוציאו להם גז אתילן, העוקץ של האתרוג עלול ליפול.

אחרי שלב ההבחלה, יוצאים האתרוגים למיון. אנחנו ממיינים את האתרוגים לפי הביקוש של הלקוחות. יש שממיינים לשש דרגות, ויש שממיינים רק לשלוש דרגות. זה מאוד תלוי באיזה צורה אתה מוכר את האתרוגים. כמובן יש כאלה שיותר איכפת להם הפינטלאך, ולעומת יש שנזהרים יותר מבלעטלאך. יש כאלה שיותר אכפת להם אתרוג יפה עם גידול נאה. כל אחד ודרישותיו.

יש אנשים שמחפשים אתרוגים זולים, ומה שמעניין אותם זה בעיקר הצורה של האתרוג. יש שיקפידו על היופי והנראות הכללית, ופחות יהיה אכפת להם הפינטלאך. יש כאלה שיחפשו דווקא אתרוג בלי פינטלאך, כמובן שגם היופי מעניין אותם, אבל בעדיפות שניה. בימינו כמעט ואין אתרוג מכוער. בעבר, לפני כעשרים שנה היה מקובל לקנות גם אתרוגים מכוערים. בעיקר אצל קהילות מסוימות שלא רצו פינטלאך, הם היו מתפשרים על היופי של האתרוג. אבל היום זה לא שכיח.

ואת מעט האתרוגים שאי אפשר למכור אותם בשל המראה שלהם, חלק מהם הולכים למעשרות וכל היתר נזרק לפח.

מתי מתחיל המיון?

לפני המכירות. אם תעשה את המיון מוקדם יותר, האתרוגים משתנים במשך הזמן. יש אתרוגים שמתיישנים, ויש שפתאום מקבלים מכה. לכן רק כשאתה קרוב למכירות, אתה מתחיל את שלב המיון. בדרך כלל מתחילים באלול. ומי שמייצא לחו"ל, מתחיל כבר בסוף חודש אב.

איזה זנים אתם מגדלים?

אנחנו מגדלים שני סוגי זן חזון איש, האחד נקרא "הזן של רבי מיכל יהודה ליפקוביץ", והשני "חזון איש-הלפרין". כמו"כ אנחנו מגדלים גם זן תימני, וכן זן ברוורמן, שיש שמכנים אותו "אתרוגי חברון". מה שמאפיין את הזן הזה הוא, שמאוד קשה למצוא מהזן הזה אתרוגים איכותיים. הוא מאוד קשה לגידול, ולכן לא נמצא פרדסנים שמגדלים ממנו פרדס שלם. על פי רוב מגדלים ממנו מעט. רק אחד מתוך רבים יוצא ממנו אתרוג יפה, אבל כשהוא יפה, הוא ממש נדיר ביופיו.

יש פרדסנים שבמשך השנים הצליחו להוציא ממנו יפים, אבל לא לאורך שנים. היו להם כמה שנים שהצליחו להוציא אתרוגים מאוד יפים ומפוארים מהזן הזה, אתרוגים נדירים ביופיים, אבל זה נדיר. כאמור, הוא מאוד קשה לגידול. מגדלים אותו בעיקר כאלו שעובדים עם הציבור של הבריסקע'ס שמהדרים לברך עליו, או אנשים שרוצים לברך על כמה זנים, וגם הם קונים כזה אתרוג כדי שיוכלו לנענע בזן נוסף, הם רוצים לדעת שהם קיימו בוודאות את מצות נטילת אתרוג, ואם הוא האתרוג האמיתי, אז הם בירכו גם עליו.

את האתרוגים אנחנו מוכרים ישירות לחנויות ולסוחרים, ולא לאנשים פרטיים. אמנם תמיד יש גם אנשים שמגיעים ואנחנו נותנים להם שירות. המהדרים מחפשים להגיע למקור הראשון ויוצרים איתנו קשר. ככל שבן אדם רוצה לברך על אתרוג נקי בלי פינטלעך, כאלו שאינם נראים בעין וגם לא בזכוכית במגדלת, הוא יחפש קשר ישיר עם המגדל, והוא מוכן לשלם כל מחיר אשר יושת עליו. אבל היעד שלנו הוא לא להתעסק אתרוג-אתרוג, כי כשיש לך עשרות אלפי אתרוגים בשנה, אין לך את האפשרות והיכולת למכור אתרוגים בודדים.

איזה גופי כשרות נותנים לך פיקוח כשרות, ובאיזה שלב הם מתחילים לפקח?

האתרוגים שלנו מצויים תחת השגחת בד"ץ העדה החרדית, ובית הדין של הגר"נ קרליץ זצ"ל.

הדבר הראשון שעושים גופי הכשרות, הוא לבדוק את האמינות של המגדל, אח"כ בודקים מי האיש הנאמן שהם יכולים לסמוך עליו שישגיח מקרוב על כל השלבים שנעשים כהלכה.

כבר בשתילה עצמה, שנעשית על פי רוב בעציץ, הם בודקים שאתה שותל את השתיל עם מספיק אדמה, כי רק אז זה נחשב שהעציץ יכול לגדול ולהיות עץ. יש כמות מסוימת של אדמה שנדרשת כדי שהעץ יוכל לגדול.

אם שותלים ישירות בקרקע, אין שום בעיה, אבל כאשר שותלים בתוך שקי שתילה, השק צריך להיות מספיק גדול בשביל שהוא יוכל לפתח ולגדל עץ. אם הוא יהיה קטן יותר מהשיעור, עדיין לא נחשיב אותו לעץ, ולא נוכל להתחיל לחשב לו את שנות הערלה. כשאני שותל בשק שתילה, אני נותן לו לגדול שם שלוש שנים, ואח"כ אני גורר אותו על האדמה, כמובן בתוך שקים נקובים, וכשאני שותל אותו בפרדס הוא ישר נכנס לשנה שבה הוא אוחז, אם זה השנה הרביעית או החמישית.

אולם אם הוא גדל בתחילה באופן שאינו יכול להיות עץ, עדיין לא תוכל למנות לו את השנים של הערלה. כמו כן, גם אם הוא גדל בצורה ראויה, אולם אם לאחמ"כ אתה שם משהו שחוצץ בין השק לאדמה, כשאתה שותל אותו באדמה, עליך להתחיל מהתחלה לחשב את השנים.

יש מעקב כל הזמן. כמובן גם בשלב הקטיף, אז הם בודקים כמה פירות קטפת וכמה פירות עישרת כנגדם, כדי להשגיח שאתה מפריש תרומות ומעשרות כנדרש.

ולסיום, תספר לנו קצת על ענף החקלאות והפרדסנות

הענף הזה מרתק מאוד. חז"ל כבר אומרים "אמונת זה סדר זרעים" - שמאמין בחי העולמים וזורע. כל מי שמתעסק בעבודת האדמה, זוכה לראות בחוש אינספור פעמים את השגחת הבורא יתברך.

אספר לכם סיפור יפה על השגחה פרטית שראיתי בעיניים.

בפרדס שלנו יש כמה שטחים שמחולקים לאזורי גידול ברמות שונות. השנה החלטנו להתמקד בשטח היותר כלכלי. בחרנו להשקיע את כל האנרגיות בשטח קטן יותר, ולא להתפרס על שטח רחב ולאבד שליטה. את כל כוחנו השקענו בשטח שבו בחרנו, בו בזמן שבשטח האחר אנחנו כמעט ולא נוגעים.

וראה זה פלא. בדיוק אותו השטח שהחלטנו שלא להשקיע בו, הביא לנו יבול נפלא, ממש מתנת שמים. אתה רואה בחוש, שבן אדם עושה את שלו, ולבסוף הוא מקבל שפע במתנת שמים. גם בשטח שעבדנו והשקענו קיבלנו ברכה, אבל בשטח שלא עבדנו, ראינו שפע ברכה, שבמובן מסוים היה גדול יותר מזה של השטח השני, הן מבחינת היופי והן מכל יתר הבחינות.

כמובן שכל מי שפותח עיניים יכול לראות את השגחת ה' בכל מקום, אבל בחקלאות זה ממש בולט לעין. גם אנשים רחוקים מודים ואומרים, שאפילו עם כל הידע שיש היום, ועם כל ההתקדמות הטכנולוגית, הם רואים שהאייבישטער עדיין שולט בעולם...

בשנת השמיטה הקודמת, כאשר הפרדס היה עדיין בבעלות של קודמינו, הפרדס כולו היה הפקר. בעל הפרדס שהידר להפקיר את הפרדס במקום למכור את פירותיו ב'אוצר בית דין', הודה לנו לאחר מכן שהוא מעולם לא הרגיש שהפקרת הפרדס בשנת השמיטה הזיקה למטעים. אנשים נכנסו וקטפו אתרוגים ככל אוות נפשם, תוך שהם נצמדים להוראות שתלו ברחבי הפרדס, אילו אתרוגים מותר לקטוף, והיכן נמצא כל זן. יש אמנם פרדסנים שטוענים כי הפקרת הפרדס ונתינת רשות לכל מאן דבאי להיכנס ולקטוף, מזיקה למטעים, אבל אני ראיתי שכאשר אנשים עושים מצוות וחסים על הציבור, הם לא מפסידים מזה.

את השיחה המרתקת מסיים ר' אלעזר בתובנה מיוחדת השמורה לעוסקים במטעים: כיום, רוב הציבור לא כל כך חי את נושא החלקאות כמו בעבר. כשאתה קונה ענבים במכולת, אתה לא מבין שזה דבר פלא שנוצר יש מאין. בתור אחד שעוסק בפרדס, יכולני להעיד כי בכל פעם שאני מברך על פירות "בורא פרי העץ", אני מתמלא בהתרגשות ובהודייה להשי"ת על הגדילה של הפרי שנעשית יש מאין. ההסתכלות שלי על המושג הזה של צמיחת הפירות היא אחרת לגמרי.

בפרט כשאנחנו מדברים על אתרוגים, הרי התורה אומרת "ולקחתם לכם וגו' ושמחתם", ואומרים חז"ל שארבעת המינים מביאים שמחה לאדם. אין לשער את השמחה שיש למגדלים בתקופת החנטה וצמיחת האתרוגים. האתרוג הוא משמח לבב. כשאתה רואה אתרוג נאה, אתה ממש נהנה, ואני לא מדבר בפן הכלכלי...

א. בחודש אב תרצ"ה שהה החזון איש בצפת לצורך הבראה, יחד עם תלמידו רבי משה יונה הופמן ואחרים, התלוו לערבי בעל פרדס באזור נחל עמוד ליד צפת, ומשם לקחו ענפים ואתרוגים שהביאו איתם. לאחר מכן מסר החזו"א למקורבו רבי יעקב הלפרין שנטע אותם בחצר ביתו. בנוסף, החזו"א היה מקבל מרבי חיים יוסף דינקלס, אתרוגים מאזור שכם שהיו מוחזקים כבלתי מורכבים וגם מהם היה נוהג ליטול, וגם מהם ניטעו אתרוגים על ידי רבי יעקב הלפרין ב'פרדס הלפרין'. לאחר מכן נפוצו שתילים מאתרוגים אלו ונודעו כ'זן חזון איש-הלפרין'. לעומתם, 'זן אתרוגי ליפקוביץ' אלו אתרוגים שתחילתם בעץ שגידל תלמידו המובהק של החזון איש, הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל, בחצרו בבני ברק מהזרעים שמסר לו החזו"א לשם הנבטה לאחר חג הסוכות של שנת תש"ד.

ב. ייחוסם של 'אתרוגי ברוורמן' מגיע ממרן המהרי"ל דיסקין זצוק"ל. היה זה כאשר נקלע פעם המהרי"ל דיסקין לאזור 'אום אל פאחם' וראה שם עץ אתרוגים. ברוח קדשו אמר לסובבים כי אתרוגים אלו אינם מורכבים. לאור דבריו אלו, קם תלמידו המופלג הרב ברוורמן זצ"ל, נטל חוטר מהעץ ושתלו בירושלים, וכך באו לעולם אתרוגי ברוורמן.

לבקש נהדר בפרי עץ הדר

מזה מספר שנים שזוכה הר"ר בן ציון ברגמן הי"ו, להביא לרבי אתרוג מהודר במיוחד. בשיחה שקיימנו איתו, מתברר כי גם הוא כמו ר' אבי רוסוף שדבריו יובאו להלן, קיבל את החביבות למצות ד' מינים מאביו, וכך הוא מספר:

מגיל צעיר מאוד ראיתי את חביבותו הגדולה של אמו"ר למצות ד' מינים בכלל ולאתרוגים בפרט. הוא 'מבין' גדול בזה, ובכל שנה ראיתי שהחיפוש אחר אתרוג מהודר הוא כעין 'תחביב' אצלו. כשגדלתי מעט, בהיותי בחור כבן שש עשרה התחלתי לקרב אל המלאכה והלכתי לדוכני המכירות לחפש עבורו אתרוג מהודר. ארך לא מעט זמן עד שהוא התחיל לסמוך עלי, ואת הסכמתו הוא נתן לי כאשר מצאתי לו אתרוג נדיר שלא מעלמא הדין, וכך נכנסתי יותר ויותר לתחום.

תספר קצת על מלאכת החיפושים. למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?

גם בקופסאות אתרוגים שכבר ממויינים כמה וכמה פעמים, לוקח לי שעות ארוכות עד שאמצא את אשר ביקשה נפשי. ישנם כל כך הרבה דברים שעלולים לפגום בהידורו של האתרוג, וצריך לעבור אתרוג-אתרוג עד שאתה מוצא את "האתרוג" בה"א הידיעה. כמו כן פעמים יש נקודות שלא נראים בעין וצריך לבחון אותם עם זכוכית מגדלת בעין בוחנת, לפעמים קורה שאתה צריך להחליט לבחור איזה אתרוג יותר מהודר, וכן על זה הדרך.

אגב, יש לי בבית אתרוג מהודר ומרהיב, אך יש עליו כתם שנעשה מריסוס. הראתי את זה למו"ץ מומחה, והוא אמר לי שמבחינה הלכתית אין בזה שום משמעות, כי הכתם לא נעשה מהאתרוג עצמו אלא הגיע מבחוץ, אבל מצד שני זה לא 'שלימות'. מי שמחפש משהו מאוד מושלם, יכול לחפש שעות ארוכות.

ממתי אתה מביא את האתרוג לרבי? ואיך בכלל זכית לזה?

היה זה לפני כשתים עשרה שנה. ב"ה באותה שנה השגתי אתרוג מאוד נאה. ביו"ט ראשון של סוכות, כאשר הסתכלתי על הרבי בעבודת הנענועים, אמרתי לעצמי: לא יתכן שלי יש אתרוג שכמעט ואין להשיג כמותו, ולרבי יהיה אתרוג פחות יפה מזה. המחשבה הזאת הציקה לי, עד שגמרתי בלבי שאני מנסה להחליף את אתרוגי עם האתרוג של הרבי. לאחר שנתנה הרשות בידי, נכנסתי אל הרבי. בתחילה הרבי התלבט, מאחר וכבר בירך על האתרוג ביום הראשון וחשב להמשיך לברך עליו עד סוף החג, אך לבסוף הסכים, ומאז זה נמשך עד היום.

כיצד אתה מצליח להשיג אתרוגים כ"כ מהודרים?

כיום, בתחום ארבעת המינים ישנה תעשייה קשה יותר מבעבר. לפני פחות מעשר שנים, תמיד מצאתי את הסוחרים והמוכרים שהיו מסכימים לשמור לי אתרוגים מהודרים, ומשכך, לא היה כל כך קשה למצוא אתרוגים מהודרים נדירים, וגם המחירים היו שפויים, אולם בשנים האחרונות, תעשיית מכירת האתרוגים השתנתה מאוד, ויש קושי גדול בהשגת אתרוגים יפים. זה כמעט כמו לחפש אחר יהלומים...

יש לכך כמה גורמים, וביניהם התופעה המצויה בזמננו שישנם מנהלי ישיבות וראשי כוללים וכדו' ששולחים לגבירים אתרוגים מובחרים, כאות הוקרה על תמיכתם במוסדותיהם. יש שידם משגת ומבקשים מהממיינים שישמרו להם כמות גדולה של אתרוגים, שעל כל אחד מהם הם מסכימים לשלם מאות דולרים. אך ב"ה, למרות זאת אני רואה סיעתא דשמיא ומצליח להשיג אתרוגים נאים במיוחד.

על איזה אתרוג הרבי בוחר לברך?

כמה פעמים ראיתי שהרבי מעדיף במיוחד לברך על אתרוג מזן 'חזון איש'. כאשר הצלחתי למצוא לו אתרוג כזה עם פיטם, גדול ונאה, הוא יבכר אותו על פני הסוגים האחרים. גם בזן חזו"א עצמו יש כמה סוגים, לפעמים אני מביא לו 'הלפרין', פעמים 'דינר' או 'הולס', ועל פי רוב של 'רבי מיכל יהודה לפקוביץ'.

אשתקד היו לי כמה אתרוגים מאוד יפים, אך לא הייתי שלם עם זה, רציתי אתרוג מהודר יותר עבור הרבי. תמיד אפשר יותר, והרי אין סוף למושלמות. והנה בחסדי ה', ימים ספורים לפני יו"ט, בהשגחה פרטית מופלאה הגיע אלי אתרוג ממקום אחר שלא ציפיתי. היה זה האתרוג היפה מכל אלו שהיו אצלי, וזכיתי להביא אותו לרבי.

ולסיום, תספר ממה שראית בקודש פנימה אצל הרבי

אתרוג נאה זה דבר שמאוד משמח את הרבי. בכל פעם שהוא רואה אתרוג מיוחד, אני רואה עליו קורת רוח גדולה. יצא לי גם כמה פעמים לדבר איתו על עניין האתרוג, והוא הסביר את פנימיות הדבר של הרצון לחפש אחר אתרוג נקי, לפי שהוא משול ללב, וגם בלב שלנו אנחנו רוצים שהוא יהיה נקי ושלא ייראה בו רבב.

הבחנתי כמה פעמים כי בימי חוה"מ סוכות, לרוב חביבותו למצוה, נוהג הרבי שיהיה האתרוג מונח על השולחן בסוכה, בתוך קופסה סגורה.

ואם אנחנו מדברים על "עבודת הנענועים", כל באי בית המדרש רואים כי יש לרבי עבודה מיוחדת במינה, בכל ימי החג ובפרט בהושענא רבה. הוא מנענע את הלולב ומיניו במשך זמן רב, והמחזה הזה מיוחד ביותר. אני זוכר שפעם אחת הרבי אמר לי, שאנשים לא יודעים מה הם נענועים, מעטים הם שיש להם הבנה בזה ובמה שזה גורם בשמים.

לצדיק כתמר בכפו תמר

"חידוש בעולם ההידור", זהו צמד מילים שחוזר על עצמו שוב ושוב על ידי כלל המסיירים במטע 'לולבי רוסוף'.

על הייחודיות של לולבים אלו, מספר בעל המטע הרה"ח ר' אלי רוסוף הי"ו: "מתוך תשעה זני לולבים הנפוצים בארצנו הקדושה, זן דרי הוא המובחר ביותר. מדובר בעצי דקל שמפיקים תמרים שבקושי ראויים לעלות על השולחן כמאכל, אבל לולביהם מהודרים שבמהודרים. העלה האמצעי - התיומת - סגור סגירה הרמטית והדוקה. מאז גילו את איכותם הכשרותית של לולבים אלו, יודע כל דרדק ש'לולב דרי' הוא המהודר ביותר". יהודים מדקדקים במצוות שמהדרים אחר אותם לולבים, היטיבו להגדיר נכונה את טיבם של לולבי רוסוף: "רֹוסֹוף, זה הדֶ רִ י שבדֶ רִ י".

בשיחה עם אחיו, הרה"ח ר' אבי הי"ו, הוא מספר על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו להביא את הלולב לרבי שליט"א בפרוס חג הסוכות.

ר' אבי, לפני שתספר על הזכות שנפלה בחלקך להביא את הלולבים לרבי, נבקש שתאמר לנו מתי התחלת להתעסק בתחום הלולבים, ומה הביא אותך להתעניין בזה ולחפש אחר לולבים מהודרים.

היה זה לפני כ-24 שנה, בהיותי בחור צעיר, חשתי משיכה מיוחדת לתחום הזה, הודות למה שראיתי אצל אמו"ר ר' דוד, אשר תדיר היה מהדר במצוות. הוא הכניס בנו, ילדיו, את החשק והחביבות למצוות בכלל, ולמצות ד' מינים בפרט. אני זוכר שכבר מגיל צעיר הייתי נהנה לראות את אותם יהודים שמשתוקקים לקיים את המצוה בכל פרטיה ודקדוקיה. כל כך שמחתי לראות אנשים כאלו שכאשר הם מוצאים את הלולב או האתרוג מהר מדי או במחיר זול לטעמם, הם מאוכזבים מכך, כי הם רוצים להרגיש שמשקיעים במצווה, שהם הזיעו וטרחו והשקיעו 'דמים' תרתי משמע. וכך לאט לאט במשך השנים נכנסתי לעסוק בתחום הלולבים.

ממתי אתה זוכה להביא לרבי את הלולב?

היה זה לפני כעשר שנים, יום אחד, תקופה קצרה לפני חג הסוכות, ניגש אלי הרה"ח ר' אברהם יוסף בוק הי"ו, ואמר לי: "למה אתה לא מביא לולב לרבי?" הסתכלתי עליו בפליאה ואמרתי לו: "אני לרבי? למה שאני אזכה לכך?". אולם לאחר שהוא שיכנע אותי, אמרתי לו: "לא רק לרבי אביא, אלא גם לבני המשפחה".

ומאז ועד היום אני זוכה ב"ה להביא לרבי את הלולב מדי שנה בשנה. לפעמים אני מביא שישה לולבים ולפעמים גם עשרה.

זכורים לך דברים מיוחדים שראית בעת אשר הגשת את הלולב לפני הרבי?

שנה אחת התאמצתי מאוד להביא לרבי לולב ארוך במיוחד. נסעתי לפרדס לחפש לולב ארוך ומהודר, עד שמצאתי 'רעבישע-לולב' מרהיב ביופיו. ומה גדולה הייתה הפתעתי כאשר הבאתי לרבי את הלולב, והיה נראה כאילו הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו. הרבי אמנם נהנה מאוד מן הלולב המהודר, אך אמר לי: "זה מאוד ארוך, תחתוך את זה".

כ"כ נהניתי לראות עד כמה זה בכלל לא מעניין אותו, שהרי לא מדובר כאן בהידור מצוה. הוא משתוקק לברך על לולב מהודר לכל פרטיו ודקדוקיו, אבל בגובה הלולב אין שום הידור הלכתי. אך מאחר והכיר הרבי במאמצים שלי, בגודל רגישותו שלא תהיה לי חלישות הדעת, חייך ואמר לי: "יישר כוח, אם יש בזה איזה הידור, אז אדרבה, אך אם אין בכך עניין של הידור, תחתוך בבקשה".

זכור לי מקרה אחר שחקוק היטב בזכרוני. מדי שנה אני פותח כמה קרטונים ובודק לולב אחר לולב, וכשאני מבחין בלולב מיוחד אני מניח אותו בצד עבור הרבי. אך כאשר אני מוצא לולב מהודר יותר, אני מחליף אותו עם הלולב שהנחתי קודם.

ואולם, שנה אחת היה מאוד קשה להשיג לולבים מהודרים, באותה שנה היבול לא היה מי-יודע-מה. טרחתי והבאתי לרבי לולבים יפים, אבל לא היה ביניהם את הרעבישע-לולב שאני אוהב תמיד לתת לרבי. כשנכנסתי לרבי והבאתי לו את הלולבים, הרבי התבונן בהם במשך זמן מה עד שבחר מתוכם לולב אחד ואמר לי: "זה הלולב שלי".

מאוד התפלאתי שהרבי לא אומר כלום, הוא לא שואל היכן הוא הלולב המהודר שאותו אני מביא לו כל שנה, ולא מברר מדוע השנה נפקד מקומו. הרהרתי לעצמי, האם בכל שנה אני סתם מתאמץ, שהרי גם כשאין את הלולב המהודר כתמיד, הרבי מביע את קורת רוחו, ולא ניכר על פניו חוסר שביעות רצון.

בתור 'סוחר' עניין אותי לדעת מה עומד מאחורי זה. כי הרי איך נוהג הסוחר? סוחר ממולח לא נותן לכל לקוח את הלולב או האתרוג הכי טוב שיש באמתחתו. למה? כי בצורה כזו לא יישארו לו לולבים מהודרים, שהרי כולם רוצים את הטוב ביותר. החכמה היא לבדוק את הלקוחות ולראות היכן כל אחד אוחז, מה הדרגה שלו ומה הרמה שהוא מבקש. כשאתה רואה את הארת הפנים על הלקוח שרכש את לולבו, אתה אומר לעצמך: נהדר, הצלחתי למלא את בקשתו הרוחנית בלולב הזה שמכרתי לו, חבל לי להביא לו לולב מהודר יותר, נשמור את זה למישהו אחר...

וממחשבה למעשה, הרהבתי עוז ואמרתי לרבי: מבקש אני לדעת, הרי מדי שנה אני מתאמץ ומביא לולבים הרבה יותר מהודרים מלולבים אלו, והשנה לא הצלחתי למצוא את אשר ביקשתי, מדוע בכל זאת הרבי אומר לי 'יישר כוח' באותו גישמאק, ואני רואה את אותה הארת פנים כמו כל שנה? אולם הרבי חייך ולא ענה.

לאחר מכן ביררתי אצל המשב"ק ר' אריה, האם הרבי אכן השתמש עם הלולב שהבאתי לו, והוא השיב בחיוב. חשבתי לעצמי אז, הרי הרבי באמת 'מבין' בלולבים. אני רואה איך שכל פעם הוא מרים את הלולבים ובוחן אותם בקפידה, ותמיד הוא תופס את הלולב שהלב שלי אומר לי ש"זה הלולב של הרבי". ובכל זאת כשמגיעים לולבים פחות מהודרים מבכל שנה, הוא שמח בחלקו, כי אם זה מה שבורא עולם שלח לי, זה הכי טוב שיכול להיות. ולקחתי מזה לימוד גדול מאוד לעצמי.

באחד הפעמים הראשונות שהבאתי לרבי את הלולב, הרבי התבונן בו מכל צדדיו והודה לי על הטרחה. החלטתי לאזור אומץ ושאלתי איזה דבר אפשר עוד להוסיף בהידור. אמר לי הרבי: אני רוצה שהתיומת תיראה בדיוק כמו העלים שעל ידה.

חשבתי לעצמי: איך זה יכול להיות? הרי הצורה של הלולב היא שכל עלה נפתח ומתוכו יוצא עוד עלה, ובתיומת אין עלה שיוצא מתוכה.

אך בדיוק למחרת כשפתחתי ארגז חדש של לולבים, מצאתי לולב כזה, בדיוק כמו שהרבי אמר. היה זה לולב שלא ראיתי כמותו מעולם. לא רואים שום הבדל בין התיומת לעלה הסמוך. הסתכלתי שוב כדי לבדוק אם יש שתי תיומות, כי לפעמים קורה שיש שתי תיומות, ואז אפשר שאחד מהם ייראה בצורה כזאת, אך לא. הייתה שם תיומת אחת, סגורה הרמטית! למחרתי זכיתי להביא לרבי את הלולב, כפי אשר ביקש. אך מאז טרם נתקלתי שוב בתופעה כזאת.

מתי אתה מביא לרבי את הלולב?

אני מביא את זה אחרי יום כיפור. בשנה הראשונה שהבאתי לו, סברתי בטעות שהוא רוצה שאביא את הלולב כבר לפני ראש השנה, כי הוא בירר אצלי על הלולבים אם הם מוכנים ואמר שרוצה שתהיה לו פת בסלו. אבל כידוע שמאוד קשה לשמור את הלולב בטריותו לאורך זמן, ולמרות שהבאתי לולבים מאוד טריים, חלק מהעלים בצד התחילו להתייבש מעט. לאחר מכן הסביר לי הרבי, כי מה שהתעניין על הלולבים. הרבי הסביר לי שהוא לא צריך "פת בסלו" שהלולב יהיה אצלו, אלא רק לדעת שאני דואג לכך, וכאשר ההשתדלות נעשית, הוא כבר רגוע שבורא עולם ישלח לו לולב מהודר.

קשה לתאר את השמחה של מצווה שרואים על פני קדשו של הרבי, ואת הכרת הטוב שלו. הרי אני בסך הכל, בתור חסיד מרגיש שאני חייב לו, ואינני רואה כל סיבה שיכיר לי על כך טובה, ובכל זאת בכל שנה מחדש הוא מודה לי בהארת פנים מיוחדת.

לסיום, תספר לנו על ההידורים שאותם אתה בודק בלולבים שהינך ממיין

הלולב הוא אחד מארבעת המינים המעניינים ביותר. מצד אחד, אין עלולים להיות בו כ"כ הרבה דברים שמצריכים בדיקה כמו באתרוג. באתרוג יש נראה לעין ולא נראה לעין, בלעטעלך וחסר וכו' וכו', יש בו אינסוף הלכות ודינים.

אולם הדבר הכי חשוב שצריך לדעת כשמסתכלים על הלולב - והרבי דיבר איתי על זה בשנים הראשונות שהבאתי לו את הלולבים - זהו נקטם. שכן 'נחלק', להלכה פוסל רק ברובו, אולם אנחנו מחמירים גם בשיעור מועט, ואילו המהדרין נזהרים גם במשהו. הייתה שנה אחת שהבאתי לרבי לולב מאוד יפה, שהתיומת שלו הייתה ממש מיוחדת, אבל הוא נחלק ממש מעט. הרבי אמר לי שהלולב מאוד יפה, אך ביקש שאשים אותו בצד.

ב'נקטם' הסיפור מורכב יותר. בזמנו עשיתי שימוש בבדיקת לולבים על פי הוראותיו של הגר"מ ברנסדורפר זצ"ל, וגיליתי שלמרות שזהו הדבר כמעט היחידי שצריך לבדוק בלולב, בכ"ז צריך לדעת איך לבדוק אותו בצורה נכונה ומעמיקה, כי הרי הלולב מגיע עם 'קורא', וכשאנחנו ממיינים את הלולבים, אנו מורידים מהם את הקורא וכך יכולים לראות את התיומת בצורה הטובה ביותר.

יש הטוענים שהורדת הקורא עלולה לפגוע בלולב, ולכן לדבריהם אין לגעת בו אלא להשאיר אותו כמות שהוא, וחזקה שהוא כשר. אך אנו מקובלנו מרבותינו כי ישנו הכרח להוריד את הקורא, וזו אכן מומחיות שארכה לי שנים ללמוד אותה. נצרכתי לפסול הרבה לולבים עד שלמדתי את רזי המקצוע.

קיחת ענף עץ עבות אסר בעבות

את היריעה אנו מסיימים עם דבריו של הרה"ח משה פיקסלר הי"ו, הזוכה להביא את ההדסים והערבות לכ"ק אדמו"ר שליט"א:

מזה כעשרים וחמש שנה שאני עוסק במיון הדסים אצל הרב יענקל כהן הי"ו. מטבע הדברים, לאחר שאתה עובר על אלפי הדסים, אתה כבר יודע לראות ולהכיר את ההבדלים בין הרמות השונות, ולומד היטב את המקצוע.

כאשר נפלה בחלקי הזכות ונעשיתי לשכנו של הרבי ה'נחלת דן' זי"ע, שעקר מת"א וקבע את משכנו ברח' חבקוק בב"ב, זכיתי לקרבתו ולהארת פניו. שנה אחת בפרוס חג הסוכות החלטתי להציע את עצמי להביא לו הדסים יפים ומהודרים. ידעתי כי לאדם מן השורה קשה להשיג את ההדסים המהודרים ביותר, ולי ב"ה יש את היכולת והאפשרות.

מאז ועד היום יש בידי את החזקה, כשבהמשך לאחר הסתלקותו לגנזי מרומים, המשכתי להביא גם ליבלחט"א בנו כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א. הרבי מהדר לברך על 'בריסקע הדסים' שיש בהם שילוש מדוייק ויוצאים בדיוק מאותו קו. על פי רוב אני מביא לו כמה סטים, והוא בוחר מתוכם את המשולשים ביותר.

בהמשך התחלתי להביא לרבי גם ערבות. היה זה כאשר התחלתי לעסוק בהשגחה במטעי ערבות במושב רמות מול כינר שברמת הגולן. בשנים מאוחרות יותר, הגר"ח קנייבסקי זצ"ל הביע דעת קדשו, כי יש עניין לקחת מורביות להושענא רבה כזכר למה שעשו בביהמ"ק, ומאז אני מביא לרבי את המורביות להושענא רבה. אלו הושענות ארוכים בגובה שתי מטר. והודות לאורכם, זוכים כל החסידים לקבל עלים מההושענות הארוכים של הרבי. בכל פעם שאני מזדמן למעונו של הרבי, אני רואה את הכרת הטוב המיוחדת שלו שמאיר לי פנים קורנות.

ויה"ר שנזכה לבקשה הנאמרת ב'יהי רצון' קודם נטילת לולב: "ובנענועי אותם תשפיע שפע ברכות מדעת עליון לנוה אפריון ולמכון בית אלקינו".

More in this printout

View the whole printout