Skip to content
משנת השבוע

שמחת תורה ליל שמח"ת הקפה שישי

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

עוזר דלים הושיעא נא פודה ומציל הצליחה צור עולמים עננו ביום קראנו. ויש לדייק עוזר דלי"ם ב' דלים, ויש להבין את הלשון דלי"ם בלשון רבים.

יום שמח"ת הקפה ששי

והנה איתא בגמרא (מו"ק כח.) חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא. וכתב האור החיים הק' (ויקרא כו:ט) דזהו כוונת הפסוק "ופניתי אליכם והפריתי אתכם", על דרך אומרם ז"ל (שבת קנו.) אין מזל לישראל, והוא מאמר ה' 'ופניתי אליכם והפריתי וגו' כנגד בני חיי ומזוני, הגם ששלשתם הם תלויים במזל ולא בזכות, אני אפנה המזל ממקום למקום והפריתי אתכם בבני, וכן לגבי חיי ומזוני.

עוד כתב האור החיים הק' על הפסוק (דברים ח:א) "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם וגו'", יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא, ע"כ. ובא מאמר משה כאן להם בדבר חידוש, שאם ישראל יתעצמו לשמור ולעשות כל המצות בכללות, יובטחו משלשתם יחד וכו', ומעתה כל המתעצם בשלימות התורה והמצוות מובטח בבני ובחיי ומזוני. וזה לך האות, אברהם שהמזל היה מגיד עליו שלא יהיה לו בנים, ולצד שהתעצם בשלימות בעבודת ה' נשתנה המזל והיו לו בנים, ע"כ.

ודל לא תהדר בריבו

וזהו מה שנאמר בפרשתן (כג:ג) "ודל לא תהדר בריבו", וכמו שפירש כ"ק הגה"ק אאמו"ר זי"ע בשם הנחלת בנימין עפ"מ שנאמר בפ' ויקרא (ה:א-יג) שלגבי קרבן חטאת יש שלש דרגות, עשירות, דלות, ודלי דלות שמביא רק מנחה. ואיתא בגמרא (סוטה טו.) בדין הוא שתהא חטאת חֵלב [פירש"י, כל חטאת סתם קרי 'חטאת חלב'] טעונה נסכים, שלא יהא חוטא נשכר, ומפני מה אינה טעונה, שלא יהא קרבנו מהודר.

וקשה, שהרי בקרבן מנחה נאמר (ויקרא ב:א) "ונפש כי תקריב", ופירש"י לא נאמר 'נפש' בכל קרבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה, עני, אמר הקב"ה, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו. ויש להבין למה את הקרבן של עני מחשיבים כל כך, כאילו הקריב נפשו, ואילו על קרבן של דלי דלות אמרו שלא יהיה קרבנו מהודר.

והביאור בזה

כי עני הוא דבר השכיח גם אצל כשרים וצדיקים, גם איש כשר וישר יכול להיוולד במזל של עניות. משא"כ דלי דלות אין שום איש שנולד עם מזל כזה. רק הטעם שהגיע למצב כזה הוא כמו שאמרו בגמרא (קידושין פב.) שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי, ולכן אמרה התורה עליו, שלא יהא קרבנו מהודר.

וזהו כוונת הפסוק, 'ודל לא תהדר', מי שהגיע בעניותו למצב של דלות, אל תהדר את קרבנו, 'בריבו', כי הוא עצמו אשם בזה שהגיע למצב זה כי עשה מעשים רעים, דאילו היה מתעצם לשמור ולעשות כל המצוות היה מובטח במזוני, כמו שכתב האוה"ח הק'.

וחידוש לגבי פורים מה מצוה מתנות לאביונים שונה ממצות צדקה בכל השנה, והאריכו בזה. וכ"ק הגה"ק אאמו"ר זי"ע הקשה, הלוא בכל השנה יש ליתן צדקה, ומהו הענין המיוחד בפורים של מתנות לאביונים. וביאר, שבכל השנה יש ליתן את הצדקה דוקא לעני שהוא שומר תורה ומצוות, משא"כ בפורים נפסק בשו"ע (סי' תרצ"ד סע׳ ג') אין מדקדקים במעות פורים, אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו, ואפילו לאותן האנשים שירמיה אמר כלפיהם (ב"ק טז:), רבש"ע, אפילו בשעה שעושין צדקה, הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהן שכר - גם להם צריכים ליתן בפורים, וזהו החידוש של מתנות לאביונים של פורים.

והנה בליל שמחת תורה שאנחנו ביחודא שלים כדאי' בזוה"ק ובגמ' דילן שמקריבים רק פר אחד ואיל אחד שאהנה ממך, ויושבים אתכא דרחמנא, בלחודיהו עם הקב"ה נוכל להיות כמו בפורים כל הפושט יד נותנין לו כדברי כ"ק אאמו"ר זי"ע על מתנות לאביונים.

וביותר שאת יש לומר דאי' בספה"ק שהאבות באים ומשתתפים בשמחת התורה להקפות ויש דביקות גדולה, וזכות לנו ולהם במצוה גדולה כזו. אמנם יש מעלה על המתקת הדינים שיודעים כאן הקישוים וצרות שכלל ישראל הן בפרט הן בכלל, ועי"ז יכולים לעורר רחמי שמים, כפי השגת בני אדם וכמ"ש 'יאר פניו אתנו', שרואים המצב שלנו כל הקושיים ברוח וגשם. והכי גדול יכול להמתיק ביותר במדרגה גדולה, ונזכה לעבוד את ה' כאשר עם לבבנו ועי"ז ללמד זכות "לא הביט און ביעקב" מחמת "ה' אלקיו עמו" (במדבר כג :כא).

וזהו עוזר דלי"ם [לשון רבים] – דלי דלות. וגם כי זה מדות הקפה ששי פגם נגד יוסף הצדיק מי שלא נזהר מספיק בקדושת הברית מדת יסוד, מ"מ בליל הקדוש והקפה זו זוכה כמו לגבי דלי דלות, כדברי האר"י ז"ל עה"פ "ירד ירדנו בתחילה לשבור אוכל" (בראשית מגנכ) ועוזר דלים הושיעא נא ומקבל התיקון.

ובודאי פודהו ומצילו מחמת צור עולמים שנשמת ישראל בא מעולם העליון, וביותר שאת מי שלא נכשל ועומד בתקפו בודאי מגיע לו, וזהו פודה ומציל, וזהו צור עולמים, ב' בחינות עננו ביום קראנו.

יום שמח"ת הקפה ששי

"אשירה לה' כי גמל עלי" (תהלים יג :ו). ידוע דברי ואולי יש לכוין הבנה והמתקה בדברי הקדושים. ונקדים מה שאמר נעים זמירות ישראל דוד המלך בתהלים (יח:ד) "מהלל אקרא ה' ומן איובי אושע". וברש"י, מהולל אקרא ה' - בהילולים אקרא ואתפלל לפניו תמיד. כלומר, אף לפני הישועה אני מהללו, לפי שבטוח אני שאושע מאויבי.

וכן מצינו בשל"ה הקדוש (פ' בשלח) כתב בחינה זו על המדרש, עתידים צדיקים לומר שירה לעתיד לבוא, דצדיקים יש להם אמונה חזקה כ"כ עד שאומרים שירה על הנסים אפילו קודם שנעשו, וזה לעתיד לבא, על הנסים עתידים לבוא עליהם לאחר מכן ויליף המדרש מן הפסוק "תשורי מראש אמנה" (שיה"ש ד:ח), שמשוררים מראש אפילו קודם שנעשה הנס, וזה בא מרוב אמנה, לשון אמונה, עכ"ד השלה"ק (באוהב ישראל הביא דברי השלה"ק בפ' פנחס ובשיר השירים ע"ש).

ופי' בזה בספה"ק קדושת לוי "אז ישיר משה" (שמות טו:א), דאז כשראו בנ"י דנחשון קפץ לתוך הים, הבינו בנ"י שהצדיקים יש להם אמונה חזקה בהקב"ה, ולפיכך אמרו בנ"י שירה על הנס אפי' קודם שנעשה הנס. ולכך ישיר משה לשון עתיד, קודם הנס, את השירה הזאת, שחשבו מה יאמרו לאחר הנס, וכל זה אמרו כבר קודם לנס, עכדה"ק.

ובספה"ק תורת משה להחת"ס (שביעי של פסח) החילוק על זאת שבחו אהובים גו' ידידים גו' שירות ותשבחות כבר לפני קריעת ים סוף. אבל על שפת הים אחר הקריעה יחד כולם הודו והמליכו ואמרו.

איך יהי' בטוח כל כך שכבר יוכל להודות

ויש להבין איך יהי' בטוח כל כך שכבר יוכל להודות. והגר"ח מבריסק אמר בביאור הכתוב "ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי" (תהלים יג:ו), דאף הבוטח בה' ונכון לבו שינצל מצרתו, עכ"ז אינו בדין שיאמר שירה, כי אם לבו יגל בישועת ה', ואימתי אפשר לומר שירה רק כאשר כבר גמל עלי, והיינו שרק אחר שניצל מן הנס הגיע הזמן לומר שירה עכ"ד.

והקשו בזה (וכ"ה בעמק ברכה עמ' קכ"ה) ממה דכתיב (דהי"ב כ:יז) שיחזיאל נתנבא ליהושפט ולישראל, "לא לכם להלחם בזאת התיצבו עמדו וראו את ישועת ה' עמכם וגו'". ומיד קמו הלויים להלל בקול גדול, ויעמד משוררים ומהללים והחלו ברינה ותהילה וגו' (שם:כב), ולא היה זה בתורת הודאה בלבד, אלא היה בזה דין שירה, כמבואר במכילתא לקמן בפרשת השירה רזו היא אחת מי' שירות שנאמרו, הרי דשייך שירה אף לפני שאירע הנס. [ויש ע"ז כמה תי' לחלק בין בטחון והבטחה על ידי נביא, ואכמ"ל].

החילוק בין שירה להלל והודיה

וחילוק בין שירה קודם הנס ואחר הנס

אמנם לענ"ד בפשטות יש לומר "ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי", שביאר השירה אחרי הישועה שונה, ומההודי' וההלל מקודם זה. כי אפילו אם יודה להשי"ת בבטחון מה שהשי"ת יעשה לו נסים, כמו שאמר דוד המלך ויושיעו מיד שונאו וכיו"ב, הרי יש פרטי הנס וכל הדברים אשר השי"ת ברוב רחמיו וחסדיו, חוץ ממה שמוציאו מהנס יש הרבה דרכים. וכעין שאמרז"ל עתיד היה יעקב אבינו לרדת למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכות גרמה לו.

וכבר כתב האבודרהם (סדר ההגדה ופירושה) מפרש "וירד מצרימה" (דברים כו:ה) – אנוס על פי הדיבור, על כרחו ירד למצרים שאמר לו הקב"ה "אל תירא מרדה מצרימה" (בראשית מה:יד). נמצא שמוכרח לירד לשם, עד שאמר לו "אנכי ארד עמך מצרימה". ועוד אמרי' (שבת פט:) ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרם לו וירד בכבוד גדול, שנאמר (הושע יד:א) "בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה", עכ"ל.

וא"כ אחר הנס שנעשה, אפילו שכבר אמר שירה בפרטי השירה משתנים בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה, ומודים ומשבחים בדרך אחרת. כי יש הרבה פרטים יותר ויותר שיש להודות ולשבח שאינו בדעת האדם מקודם. וזה ביאור בנשמת, שמקודם אומר 'אין אנחנו מספיקים להודות', והכוונה שאינו יודע כל הפרטים, ואפי' יודע יש הרבה נסים נסתרים. אבל אח"כ אומר 'על כן איברים שפלגת בנו', דהיינו אחר הנס יודו וישבחו ויפארו' וכו' על מה שעיניו ראו, ועל בודאי יש להודות.

וזהו הכוונה "אשירה לה' כי גמל עלי" על מה שגמלנו וראינו הישועה על זה אמרו שירה. וזהו 'כי גמל עלי' אחר שכבר גמל עלי בגמילת חסד הרבה יותר ממה שאוכל להבין מקודם הנס (והארכנו בזה משנת השבוע חי שרה פ"ג ועומ"ק).

ובאמת הטור (או"ח סי' תקפ"א) הביא דבמדרש ר' חנינא ור' יהושע אומרין, איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלהיה. פירוש מנהגיו ודיניו שמנהגו של עולם כו'. אבל ישראל אינם כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ואוכלים ושותים ושמחים בר"ה, לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס. עיי"ש דמתחילה אומר ומכין עצמו, דבטוח שהשי"ת יעשה לנו נסים.

More in this printout

View the whole printout