וַיֶּחֱרַַּ֨ד יִצְחֵ֣ק חֲרדה֮ גְדלֵ֣ה עַד-מְאד, וַיֹּ֡אמֶּר מִָֽי- אפֹֹּ֡וא הֵּ֣וא הַצָֽד- צַַ֩יִד וַיַּ֨בא לִָ֜י וָֽאכַֹ֥ל מִכֵ֛ל בְטֶֹּ֥רֶּם ת בָֹ֖וא וָֽאֲבָֽרֲכָ֑ה ו גַם- בר וְך יִָֽהְיֶָּֽה (כז,לג)
יש ליתן טעם על מה חרד חרדה גדולה. פירש''י ומדרשו, ראה גיהנם פתוחה מתחתיו [של עשו] (שפתי חכמים).
ולעומקו של מקרא י''ל, שחשש ליעקב מהמרמה, שהרי שקרנים אינם רואים פני שכינה. וכשהודה עשו ואמר על יעקב אֶּת-בְָֽכרתִֵ֣י לקָ֔ח [כז, לו'], נחה דעתו של יצחק. כי בדין הוא שהקרה ה' אלקים לפניו, ואין כאן מרמה אלא חכמה. וכפי שתרגם אונקלוס בא אחיך במרמה עאל א חּוְך בְחכְמא וקביל ברכ ךת. וידע יצחק כי נכון ראה ברוח הקדש.
ובשימת לב, יש ליתן טעם לנאמר עַד-מְאד, גם אצל יצחק וגם אצל עשו כדכתיב: וַיִצעֵַ֣ק [עשו] צְעקָ֔ה גְדלֹ֥ה ומרָ֖ה עַד-מְאָ֑ד (כז,לג-לד')
ולעומקו של מקרא יש לומר, שהמלה מְאד תֹורֶּה על כל טוב העולם הזה, כמו שנאמר בק''ש, ובכל מאדך [דברים ו,ה'], ודרשו [ברכות פרק ט משנה ה']: ובכל מאדך בכל ממונך.
וביצחק נאמר עַד-מְאד שחשש מכך שיעקב יקבל ברכת השפע בעוה''ז והם משמני הארץ, אשר יטרידוהו מלימוד התורה. וזה שאמר חרדה גדולה עד מאד. ומאד הוא הממון. וכאשר שמע את עשו אומר את בכורתי לקח, נחה דעתו של יצחק בעבור יעקב המבקש ענינים רוחניים הבכֹורים לפני ה'. ולכן הממון יהיה לו רק לעזר להשיג קניינים רוחניים.
נשגבים
כעבודת
אלא שעתה חרד יצחק חרדה גדולה עַד-מְאד לאחר שהבין כי ליעקב אכן נועדו גם הברכות הגשמיות ולא לעשו, וחרד חרדה גדולה עד מאד על מה שעלה בדעתוַ לְ ח שוְך מיעקב את הברכה הגשמית אשר תאפשר לו את הברכה הרוחנית, ועל ידי כך היה מַחְשִיְך את עולמו הרוחני, שהיה נטרד לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו.
ובעשו נאמר עַד-מְאד, כי לעשו זו מלחמה על העוה"ז. וליעקב זו מלחמה גם על העוה"ז וגם על העוה"ב. שנאמר
ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, שגם את המאד שהוא הרכוש, אנו מצ וים למסור בעבור אהבת ה'. יוצא איפוא שהמאד שקבל יעקב בברכה, הופך לעבודה רוחנית כאשר משעבד את היצר הרע ליצר הטוב לקיים בכל לבבך, בשני יצריך. ומה שנאמר בעשו צעקֶ֔ה ג דלִּ֥ה ומרָ֖ה עַד-מְאָ֑ד. שאת כל מרירות חייו היה ממתיק עשו בגשמיות של המאד, ועתה משלא זכה גם במאד, נותר במרירותו. ולכן צעק צעקה גדולה ומרה עד מאד.
ולעומתו,
יעקב מרירות חייו במתיקות התורה, זכה גם למתיקות המאוד, ובזכות המטעמים שהגיש לאביו, זכה לטעמי תורה המתוקים להגישם לאביו שבשמים. ובנוסף לטעם המן שעתיד להתברך בו, עוד נתברך בטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש. שהם פרפראות לתורה. ויקראו בדרך של פרי פירות של עמל התורה.
שממתיק
את
פרפראות לתפארת המליצה
ולכן נאמר עד מאד. שהאותיות ע"ד הן ע' גדולה של שמע וד' גדולה של אחד. והמאד הוא העדות על יחוד ה', שמשעבד את ה-עַד-מְאד עד ועד בכלל לאהבת השם שנתן לו את כל המאד. וכפי ששנה התנא בפרקי אבות פרק ג
משנה ז: אֹומֵר,
רבי אֶּלעז ר איש ב ר תֹותא תֶּן ל ו מִשֶּלֹו, וכֵן ב ד ו ד הּוא אֹומֵר (דברי הימים א כט ) כי ממ ך הכל ומי ד ך נתנ ו לְך.
שֶּאּת ה ושֶּל ך שֶּלֹו.
יד
עוד יש לתת טעם לאומרו גַם- ברָּ֖וְך יִָֽהְיֶָּֽה. ויש לפתור כדלקמן, גם ברוך יהיה לא רק בברכתי אלא גם בברכת אברהם שהיא המעולה שבברכות. ככתוב: [כח,ד']: אַבְרהָ֔ם
וְיִָּֽתֶּן- ל ך֙ אֶּת-בִרְכֵַ֣ת ל ךֹ֖ ולז רע ךֵּ֣ א ת ך ל רש ת ך֙ אֶּת-אֵֶּּ֣רֶּץ מגֻרֶֶּ֔י ך אשֶּר- נתִּ֥ן אֹלהֹ֖ים לאב רהֶֽם: