וַיֶּעְּתַַּ֨ר יִצְחִ֤ק לה' לְנֵ֣כַח אִש ְּתָֹ֔ו כִֹ֥י וַּתַָ֖הַר ֹו֙עֲקרָ֖ה הִָ֑וא וַיעִ֤תֶּר ל ה' רִבְקֹ֥ה אִשְּתָֹֽו: (כה,כא')

יש ליתן טעם לאומרו וַיֶּעְּתַַּ֨ר וַיע תֶּר באותה מלה לשני מובנים שונים, שכן וַיֶּעְּתַַּ֨ר הוא במובן של הפצרה בתפילה, ואילו וַיע תֶּר הוא במובן של מענה, שנענה לו הקב''ה לתפילתו.

ויש לומר כמובא בסוכה יד. [יבמות סד.] א"ר אלעזר למה נמשלה תפלתן של צדיקיםַ כֲ עתר לומר לך מהֲ עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום אף תפילתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות הרחמים. (ממידת הדין) למדת

וכן ידויק ברמז על פי הטעמים, שכן וַיֶּעְּתַַּ֨ר מוטעם בפשטא ואילו וַיע תֶּר מוטעם במהפך. וַיֶּעְּתַַּ֨ר מוטעם בפשטא לומר התפשטו בכל העולמות עד הגיען אל לך שתפילותיו ובקשותיו כסא הכבוד, וכן וַיע תֶּר מוטעם במהפך לומר לך כנ''ל מהֲ עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום אף תפילתן של צדיקים מהפכת ממידת הדין למדת הרחמים.

ולפי דברים אלו יש לומר שבתפילתו זו של יצחק נעתר הקב"ה להפוך את מידת הדין של עשו שהיתה מתוחה על רבקה, למידת הרחמים של יעקב, ועל ידי כך נעתר ליתן לה הריון, ונתברך רחמה ללדת את יעקב. ולכן גילה הכתוב ורבקה אוהבת את יעקב ואומר התרגום ורבקה רחימת ית יעקב. שנתברך רחמה ברחמים.

ועוד יש לומר, ו֙וַיע תֶּר ל ה', פירש רש"י . וַיע תֶּר לו, לו ולא לה. שאין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע.

ולכאורה יש לשאול מדוע לא חל עליה הכלל אשר חל על ישמעאל באשר הוא שם. [בראשית כא,יז'] שלפי מעשיו הוא נידון באותה שעה, ורבקה הרי היא צדקת כשרה אמנו, כפירש"י [לעיל כ"ד ס"ז] והרי היא שרה, ולא רק באותה שעה אלא כל חייה קדושה וחסד.

ויש לומר שדייק הכתוב ו֙וַיעִ֤תֶּר ל ולא לה, שהיא צדיקה בת רשע, שלא יאמרו משפחתה שבזכות ברכתם "את היי לאלפי רבבה" [בראשית כד,ס'] נתעברה. ולכן פירש"י על רבקה צדיק בן רשע. אלא ודאי נפקדה בזכות אברהם שנאמר לו ככוכבי השמים, [בראשית כב, יז'] ולזה פירש"י על יצחק צדיק בן צדיק.

וַהֱוינן בּה, ומה בכך אם יאמרו שבזכות ברכתם נתעברה. הרי בידוע ממדרש תנחומא שלבן הוא בלעם, ולגבי בלעם כבר פירש אוה''ח הק' לעולם ברכת בלעם כברכת ח מֹור. ועוד שסוף כל סוף מתקיימת ברכת הקב"ה כי ביצחק יקרא לך זרע [בראשית כא, יב'].

ויש לומר שהקפיד הכתוב על חילול השם בפי פעולותיהם של האבות הק' היו לקדש שם שמים ולפרסם מלכותו ית' בעולם. ולא יתן הכתוב להכשיל הבריות בחילול השם. וכגון שצר הקב''ה צורת אברהם בפניו של יצחק שלא יאמרו ליצני הדור מאבימלך נתעברה שרה. הבריות. שהרי כל

וכגון גבי מכת בכורות אמר משה כך אמר הק'ב''ה כַחֲצ ות הַלַיְלה אֲנִי יֹוצא בְת וְך מִצְרָֽיִםַ , ולא אמר בחֲצ ות, שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא. (ברכות, ד.)

ואשר על כן נעתר הקב''ה לתפילת יצחק ולא לתפילת רבקה, שלא יאמרו עדיפה ברכת לבן מברכת אברהם.

וזה שפירש רש''י תפילת צדיק בן צדיק, ולא תפילת צדיק בן רשע. לא שהיה פסול ברבקה, ח"ו. אלא הפסול בלבן שבְ רכ ה.

ויש לשאול, מאחר וֶּ נאמר ויֵעָ֤תֶּר ו֙ל, ודרשו לו ולא לה, מה עזרה רבקה בתפילתה.

ויש לפתור על פי תרגום יונתן בן עוזיאל, ואתרווח. שכשם שרבקה היתה עקרה, כך יצחק גם היה עקר. ואע''ג שנאמר לעיל אברהם הוליד את יצחק, שהוליד בו את כח ההולדה, עדין עצרֹו הקב''ה מלהוליד, שהקב''ה מתאווה לתפילתם של צדיקים. ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. דאף יצחק הווה עקר,

ולכן עמדה רבקה והתפללה על יצחק, והועילה להפוך מידת הדין למידת הרחמים לגבי יצחק, שיהיה ראוי להוליד.

נמצאנו מתפללים איש על רעהו, וחל עליהם הכלל שנאמר באברהם בהתפללו על אבימלך, המתפלל על חבֵרֹו וצריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה. ובזה נענו שניהם כאחד. למדים שהיו

ובזה אגלאי מילתא למפרע שרבקה צדיקה היתה כיצחק אע''פ שבת רשע היתה, לתפילתם לתפילתה של רבקה על יצחק, שיהיה ראוי להוציא מן הכח אל הפועל את כח ההולדה שקבל בעקידה על ידי אברהם אביו. שהרי של הקב''ה צדיקים המתאווה התאווה

וכן מצינו עניין היפוך התפילה בדוד המלך [סנהדרין צה.] שנשאל משמים מה הוא מעדיף לכפרתו. שימות הוא או שימות זרעו. ובקש מהקב''ה שימות הוא ולא זרעו. ונקלע לסכנת חיים, אמר לו אבישי בן צרויה כנסת ישראל בסכנה, אִ פ יְך צ ולִ ת ךי ! ופירש"י שם הפוך תפילתך ואמור לפניוִ מוטב יְ כֶּ ל תִ ה זרעך ולא מסר ביד אויב. ענה לו דוד אם כן סייען בהדן.

ופירש"י שם עזור לי בתפילתך להפוך את תפילתי. היינו דכתיבַ וַ יֲ עז ר לֹו אִ בַ ישֶּ י בְ ן צ רּויה. [שמואל ב, כא,יז']

וגם כאן כמו אצל יצחק, היה צריך דוד לעזרתו של אבישי בן צרויה, שאין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים.

למדים צריכה לעזר וסיוע מיצחק להפוך מזלה עליה בתפילתו, ויצחק היה צריך לעזר וסיוע של רבקה בבחינת עזר כנגדו להועיל לו בתפילתה, להוציא לפועל את כח ההולדה שנטע בו אברהם אביו בעת העקידה. נמצאנו שרבקה היתה

ובזה ינתן טעם לאומרו: ויֶּעּת ר יצחָ֤ק לה' בתפילתם. לְנֵ֣כַח תָֹ֔ואִש. שעזרו זה לזה וַיע תֶּר ו֙ל ה', נעתר לתפילתו על אשתו שתתקבל תפילתה עליו ברצון. ובכך תפילותיהם עזרו גם לה וגם לו.

וידוייק מלשון הגמרא הנ''ל [סוכה יד. יבמות סד.] למה נמשלו תפילותיהן של צדיקים לֲ עתר. ודייק בלשונו ואמר של צדיקים, גם של רבקה וגם של יצחק.

ועל דרך הסוד עתר הוא שם קדוש מע''ב שמות היוצאים מג' פסוקים בפרשת בשלח [י''ד, יט-כא'] ויסע ויבא ויט, שבהם ע''ב אותיות בכל פסוק, וכשנותנים הפסוקים זה למעלה מזה יוצאים ע''ב שלשות של שמות הקדש ובהם השם הק' ערת: [בשימת לב, יש בכתיבת הפסוקים ג' שיטות כמבואר בפרשת בשלח, והשם ערת הוא לפי השיטה השלישית]:

ויסע עמָּ֤וד הֶֶּֽענן֙ מפנֵיהֶֶּ֔ם ויֶֽעמֹ֖ד מֵאח רֵיהֶֶּֽם [פס' יט']

ויבא בֵֵּ֣ין | מחנֵֵּ֣ה מצ רַ֗ים ובֵין מחנֵֵּ֣ה י ש ר א ל [פס' כ']

ויֵֹּ֣ולְֶּך ה' א ת הַ֠ים ב רַּּ֨וח קדָ֤ים עזה֙ כל-הלֶ֔ילה [פס' כא']

וכפי שמביא ה''אוהב ישראל'' מאפטא שהם שמות של חסד ורחמים וניתנים להיקרא ולהידרש ובהיפוך אותיות, ואשר על כן ידרש שם זה כאן לעניין עתר. שהקב''ה נעתר לתפילתם על ידי מלאך החסד והרחמים הנקרא עתר. ישר ולמפרע