אמנם, לפשוטו יאמר כי הידיעה תפחית להתמודד עמו.

אמנם, לפשוטו יאמר כי הידיעה תפחית להתמודד עמו.

הסבל

ותמלא

הכוחות

ולעומקו של מקרא, יש לומר שחשבה רבקה כי בן אחד יש לה, ואף כי ירצה לצאת ליד בית המדרש מכל מקום בועט הוא לצאת גם ליד בית התיפלה, והנה נחפשו מצפוניו של עשו היוולדו, שעתיד הוא לומר כי עיף אנכי,

בְקִרְב ה עוד

בטרם

שֶּ עֵ יף ממצות אלקיך, וכן עתיד הוא לומר הנה אנכי הולך

"אנכי ה'

למות ולמה זה לי בכורה, ורשעים בחייהם נקראים מתים, ושמא בנה הוא כאחיה, לבן הרשע, המתחסד כלפי חוץ, ובתוך תוכו ישכון הרֶּשע, ורוב בנים הולכים אחר אחי האם, ואשר על כן אמרה רבקה, אִם-כָ֔ן, שיש לי בן שֶּ עֵ יף ממצות "אנכי ה' אלקיך", ומעיד שהרשעים בחייהם קרויים מתים והוא אומר הנה אנכי הולך למות, ועוד שמבזה את הבכורה באומרו למה זה לי בכורה, אִם-כָ֔ן למה זה אנכי מתאווה ומתפללת לבן כזה

על

עצמו

שרשע

הוא

שמבזהְ בלמֶּ ה זה את אלקיך.

אנכי ה'

ועוד ידויק מדבריה שאמרה לִּ֥מה זֶָּ֖ה, לִּ֥מ ה זֶָּ֖ה לי בן שכל כולו עולם הזה. שכן עתיד לומר מן האדום האדום הזה.

ותשובת השם ל שֵם ברוח הקדש היתה, שטעות בידה, כי לא בן אחד בקרבה כי אםְ שני גוים. ו יַּ֨אמֶּר י הו' ה לַּ֗ה֙ שְנִ֤י גֹויִם בבטנְֵֶ֔ך. שאם הֶּ אחד מבזה, הריַ השִ ני מכבד. ואם הֶּ אחד כל כולו את העולם הזה ירצה, הריַ השִ ני כל כולו לעולם הבא יוצא.

וכאומרו: עתיד לצאת ממך יעקב שיאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. כלומר לא ידעתי שמקום זה הוא מקום הקדושה והטהרה של אנכי ה' אלקיך שמשם יוצאה הוראה לישראל.

ועוד אמר לה שם בן נח ברוח הקדש, שאם עשו אומר למהֶּ זה, וכביכול מתכוון כלפי שמיא, לפרוק עול מלכות שמים, יאמרו בני יעקב זה אלי ואנוהו, לקבל עליהם עול מלכות שמים. להתאוות ולהתפלל על ההריון, אף שקשה הוא.

ועל כך ראוי

ועוד, שנחה דעתה גם במה שנאמר לה: מִמעַָ֖י ך יִפרָ֑דּו. ולא יקרב זֶּה אל זֶּה, ועוד, רמז לה לדבריה שאמרה לֹ֥מה זֶָּ֖ה, שעתיד לצאת ממנה יעקב שיודה לו המלאך ויאמר לו: למה זה תשאל לשמי.

ובזה ודאי נחה דעתה מהתשובה שקבלה בבית המדרש של שם ועבר.

ועל דרך הצח, מוטעמת המלה שְנִ֤י בטעם מהפך, לרמוז לה שאין כאן בן הפכפך, אלא שְנִ֤י בנים שהאחד הפוך מן השני.

ועוד על דרך הטעמים נרמזו אִלין מִלַיא באמרה אם-כֵֶ֔ן לֹ֥מה זֶָּ֖ה אנָ֑כִי. ובשימת לב, יוטעמו המלים לֹ֥מה זֶָּ֖ה במירכא טיפחא, ובזה הן נפרדות מהמילה אנָ֑כִי. ורומזות לעשו, שביזה את הבכורה כשאמר וְלמה-זֶֹּ֥ה לֹ֖י בכ רֶֽה.

והמלה אנָ֑כִי הנפרדת מהן, תרמוז ליעקב שנתן כבוד ליוצרו באמרו֙ אכֵן יֵֵּ֣ש ה' במקֹֹ֖ום ה זִֶּ֑ה וְאנכִָ֖י לִּ֥א י דֶֽעּת י.

ועוד יש לומר דהיא היא הרציצה האמורה בפסוקְ וַיִתְרָֽצ וצ֙ הַבנִים הבְקִרְב, שזה מבזה וזה נותן כבוד. וכתפילת ר' נחוניא בן הקנה [ברכות כח:] אני רץ והם רצים - אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת וגו'.

וכדפירש רש"י כנ''ל, וכאומרו: שֵ עשו לבית התיפלה לרוץ ירצֶּה, ויעקב לנחול שני עולמות לצאת י רצֶּה.

ועוד על דרך הצח יאמר: עשו שממנו יצא המן נאמר בו רציצה על שם שנתרוצץ ונתלוצץ כפי שנאמר בהמן, [ביוצרות לשבת זכור] אץ קֹוצץ בֶּן קֹוצץ, קְצּוצַי לְקַצץ, בְדִב ור מְפֹוצץ, לְלֹוצץ. פֻּלץ וְנִתְלֹוצץ. ועל כך יֵאמֵר: רֻּצַץ וְנִתְרֹוצץ.

רְצּוצַי לְרַצץ, לץ בְבא

ואילו ביעקב תֵ אֵ מר רציצה לטובה, שהוא כנוטריקון: ראה צ ורַ יֲ עקב צִ דֶּ יק ך הי ושב באֶּ הל קדֶּ ש ך.