וַיִמְלְא ו ימֶָּ֖יה ללֶָּ֑דֶּת וְהִנֹ֥ה תֹומִָ֖ם הבְבִטְנ. (כה,כד')
תֹומם. כתיב חסר, (תאומים אין כתיב כאן אלא תומם) חסר א'י', ופרש"י לפשוטו של מקרא אחד צדיק ואחד רשע.
ויש לשאול, היכן נרמז כאן בחסרון האות א' והאות י' שאחד צדיק ואחד רשע.
ועל דרך הרמז והצח יש לומר שהאותיות א'י' החסרות יורו על נוטריקון איןִ יראה. אין לעשו, יראה ליצחק.
או כ ךל לדרך זו, שחסרון האותיות א'י' יורו על נוטריקון יראת אלקים. ומכיון שחְ ס רּו האותיות א'י' הרי זה כחסרון ביראת אלקים.
וכאומרו שהאחד חסר ביראת אלקים. לכן נכתב תֹומם ולא תאומים.
ועדין יש לשאול, והרי שתי אותיות חסרות כאן. א'י', ואולי יודיע הדבר על חסרון בשניהם. ומנין לומר שאחד צדיק.
ולעומקו של מקרא יש לומר, מה שפירש רש''י שהאחד צדיק, לא מחסרון שתי האותיות. שהאות ו' לא נחסרה. שהרי לא כתוב
ת מִם, אלא הבְבִטְנ.
אלא מכך
ת וִ מם. וְהִנֹ֥ה ת ומִָ֖ם
והאות ו' תֹורֶּה על האחד שהוא צדיק, והוא יעקב. שהרי הו' מֵ שם הוי''ה לעולם ת ורֶּה על ספירת התפארת, היא ספירתו של יעקב, הנמשכת מן היסוד היא ספירתו של יוסף. וכפי שנאמר בפסוק (תחילת וישב) אלה תולדות יעקב יוסף. כמובא בשערי אורה לר' יוסף ג'יקטאלי, שה-ו' משֵם השֵם תֹורֶּה על היסוד והתפארת, כזה:
יחכמה
חסד
ה בינה
גבורה
ו
ה
תפארת-יסוד
מלכות
ואשר על כן אמרו במדרש (מדרש חסרות ויתירות) שכתוב חמש פעמים אליה חסר בלי וי"ו, וחמש פעמים יעקוב מלא עם וי"ו, שאליהו נתן את ה-ו' משכ ון ליעקב שיבא ויגאל את בניו. לכן תשתייך ה-ו' ליעקב, ותורֶּה על יעקב שהוא הצדיק מן התומם.
או כל ך לדרך זו, שחסרון האותיות א'י' יורו על נוטריקון ידו אוחזת. מי שידו אוחזת, הוא הצדיק. שבזה הוא ממלא את החסרון של י'א' שבמילה ת וִ מם.
ועוד על דרך הרמז י"ל, שהאותיות החסרות של אל"ף ויו"ד באות לרמז, על אלופו של עולם הנעלם מעיני כל חי, היא האות א' שהיא ראשונה משם אלקים, והאות י' תרמוז על יעקב, שהיא ראשונה בשמו, ודמותו חקוקה בכסא הכבוד וגם הוא בבחינת נעלם, והאות ו' של ת ומם מחבֶּרֶּת ביניהם, היא האות ו' אשר תֹורֶּה על שם ה', ועל ידה נהיה יעקב איש תם יושב אהלים. אל תקרי אהלים אלא אלהי"ם. שקבע מושבו בשכינה לקיים בזה את הפסוק כִי יַעֲק ב בחַר (תהלים קל"ה, ד'). הל ו י יש ראֵל לסגֻל תֹו
ומובא קס"א ע"ב על הפסוק הנ''ל: כִי יַעֲק ב בחַר בזה"ק פר' ויצא דף הל ו י יש ראֵל לסגֻל תֹו, עדיין איננו יודעים מי בחר את מי. האם יעקב בחר לו [את] י-ה, או י-ה בחר לו את יעקב. וז"ל:
ת א חזֵי כי יעקב בח ר ל ו יּה, ע ד כאן לא י דענא מַאן ברִיר לְמַאן, אי קּודשא ב ר יְך הּוא ב ריר לֵי ה ליעקב, אי יעקב ב ריר לֵי ה לקּודשא ב רי ך הּוא. אֶּלא ממה דגלֵי ק רא, י דענא דְקּודְשא בְרִיְך הּוא נ טִיל לי ה לְיַעֲק ב לְעַדְביּה , [הוא לקח לו את יעקב לחלקו], דכתיב, (דברים לב) כי חֵלֶּק ה' עמֹו יַעֲק ב חֶּבֶּל נַחֲלתֹו. מהזוה''ק הנ''ל עולה שהשכינה הק'
קבעה מושבה ביעקב, כשם שיעקב קבע מושבו בהשכינה הק'. השכינה הק' קבעה מושבה ביעקב, כנאמר (תהלים כב,ד') יֹוש ב מושבו בהשכינה הק', שנאמר יושב אהלים. ואּת ה קדֹוש תְהִלֹות יִשְראל, ויעקב קבע
וכל הנ''ל נרמז ב-ו' של המילה ת וִ מם. שה-ו' מורה על החיבור ועל הבחירה בין יעקב אבינו והקב"ה.
ועוד על דרך הסוד י"ל, שאותיות או"י שבמילה תאומים כשנכתבת במלואה, הן ג' אופנים של מילואי האותיות ו' שבשם ה' שבארבע עולמות אבי''ע: א' כנגד ואו שבשם יוד הא ואו הא, שבעולם היצירה, וכן בשם יוד הי ואו הי שבעולם הבריאה, ו' כנגד וו שבשם יוד הה וו הה שבעולם העשייה, והאות י' כנגד ויו שבשם יוד הי ויו הי שבעולם האצילות. והן מופיעות בשמו: יעקוב ישראל. לומר לך שיעקב הוא עיקר התולדה של התאומים. שהרי גם ללא אותיות אלו לו היה נכתב תִ מם, ממילא היה רומז הכתוב על יעקב שעתיד להיות איש תם יושב אהלים. ומעתה שכתוב ת וִ מם עם מילויי האות ו' שמילואם הוא כנ''ל א'ו'י', רומז הדבר שיעקב הוא גם עיקר התולדות.
עוד נמצא מה בין יעקב ועשו.
שביעקב נאמר וְיַָֽעֲק ב֙ אִֵ֣יש ת ם בתרגום גַ ברְ שִ לים. שמתגבר להשלים את עצמו, וזו היא תמימותו. ועשו לעומתו עשה עצמו כבר שלם, שכן עש"ו מלשון עשוי. ובמהר''ל מצאנו עש"ו בגי' שלו"ם. שהגיע למידת השלום שלו ואינו צריך עוד להתגבר לעבוד על עצמו. וביעקב נאמר שלים כעין ו"ו קטיעא, שצריך תמיד לעמול להשלמת עצמו כמו פנחס שנאמר בו ויקח רומח בידו.
ויעקב א"יש ת"ם. נוטריקון אמ"ת. ככתוב תתן אמת ליעקב [מיכה ז,כ']. איש תם יושב אהלים, ת"ם אותיות מ"ת, מת באהלה של תורה.
ועוד י"ל, ויעקב איש תם יושב אהלים, יש בו יראת אלקים. וזו יראת שמים עליה דברו חז"ל [ברכות ו:] בפסוק: סִֹּ֥וף דבֹ֖ר הכֵּ֣ל נשמִ֑ע אֶּת- האֹלהָ֤ים֙ יְרא ואֶּת- מצ ותֵּ֣יו שמֶֹ֔ור כִי-זֶָּ֖ה כל-האדָֽם (קהלת, יב,יג') ונדרש בברכות שם על
הירא שמים בג' אופנים: א. שכל העולם לא נברא אלא בשביל זֶּה. ב. ש קּול זֶּה כנגד כל העולם כולו, ג. לא נברא כל העולם כולו אלא לצֶּ וות לזֶּה. (לשון צוותא, יש מדייקים לנקד לצ ו ות לזה).
ומבאר המהרש''א שג' אופנים אלה של הירא שמים הם שליטתו בג' עולמות. עולם התחתון ועולם התכונה [השמש והירח והכוכבים] ועולם המלאכים. ומבואר בלעומקו של מקרא בהקדמה לפרשת ויצא, שכל ג' האופנים של הירא-שמים נמצאו ביעקב אבינו. וכל זה מכח תמימותו ודבקותו בה'.
ואשר על כן נרמז יעקב בתמימותו עוד בטרם צאתו שנאמר והנִֵּ֥ה תֹומִָ֖ם הבבטנ והוא מלשון תמימות. שהאחד יהיה תמים ויתקיים בו תמים תהיה, והוא יעקב כנ''ל.
^^^^ וַיצִ֤א הָֽרִאשֹון֙ אַדְמֹונִָ֔י כֻּל ו כְאַדֵֶּ֣רֶּת שעָ֑ר וַיִקְרְא ו שְמ ו עשָֽו [כה,כה']
כֻּלו כאדרת שער. ובעכן כתיב [יהושע ז, כ'-כא'] אַדֶּרֶּת שִנְער. ויען ע כן אֶּת יהֹושֻע וי אמר אמנה אנ כי חטאתי ליהוה א להֵי יש ר אֵל וכז את וכז את עשיתי: ו אֵרֶּא בש לל אַדֶּרֶּת שִנְער אחת טֹובה ומ אתים שקלים כֶּסֶּף ולשֹון זהב אֶּחד חמשים שקלים משקלֹו ו אֶּחמדֵם ו אֶּקחֵם והנם טמּונים ב ארֶּץ בתֹוְך ה אהֳלי האדרתְ כַ נַ ער, כמוַ שֶּנעַר חומד בדרך שטות. לכן כתוב שִנְער. אבל עשו היה לבוש במידותיו הרעות מלידה, כעשוי שלא יכול לשנות טבעו, ולכן כתיב כֻּלו, שכל כלו היה טבוע ברשעות התאוות. ולעומתו יעקב יושב אהלים שכל כולו בתוך אהלים, אהלי שם ואהלי עבר.
וה כֶּסֶּף ת חּתֶּיה: שעכן נכשל בחמדת