וַַָֽֽיִגְדְל ו֙ הַנְערִָ֔ים וַיְהִֵ֣י עשֹ֗ו אִֵ֛יש יד ע צַָ֖יִד אִֵ֣יש שדֶָּ֑ה

וַַָֽֽיִגְדְל ו֙ הַנְערִָ֔ים וַיְהִֵ֣י עשֹ֗ו אִֵ֛יש יד ע צַָ֖יִד אִֵ֣יש שדֶָּ֑ה ישָ֖ב אָֽהלִָֽים [כ''ה,כז']

וְיַָֽעֲקב֙ אִֵ֣יש ת ם

ויהי לשון צער. שאל מול צדיקותו של יעקב נתגלה ביותר לעין כל רשעות עשיו. לכן כתיב וַיְהִֵ֣י עשֹ֗ו ויהֵּ֣י עֵש ו צער לכל.

ובשימת לב: בעשו כתוב פעמיים איש, אִֵ֛יש י דִֵּ֥ע צֹ֖י ד אִֵ֣יש ש דִֶּ֑ה, וביעקב אִיש פעם אחת ויֶֽעקב אִֵ֣יש ת ם. לומר לך שעשו אין תוכו כברו והוא כשני אנשים, אחד בפה ואחד בלב, ויעקב תוכו כברו, שפיו ולבו שוים, נכתב אִֵ֣יש ת ם.

ולכן

ועל דרך הצח והטעמים ירמוז על מידותיו של יעקב, שכן מוטעמות המלים אִֵ֣יש ת ם במונח - זקף קטן. שמקטנותו היה מונח בתמימותו וזקוף וישר באמונתו.