מרירות חייו של החוטא
"ויתרוצצו הבנים בקרבה" (כה, כב).
"מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות". (רש"י)
הנה בדרך כלל רגילים בני אדם להבין שהרשע יש לו חיי העולם הזה בלא חיי העולם הבא, ולעומת זאת הצדיק יש לו חיי העולם הבא בלא חיי העולם הזה, וכמשמעות הפשוטה של דברי חז"ל כאן "מריבים בנחלת שני עולמות", והיינו שישנם שני עולמות, עולם הזה ועולם הבא, והעולם הזה שייך לאחד מהם, והעולם הבא יהא שייך לשני שאין לו עולם הזה.
אמנם באמת לכשנתבונן בדבר נראה, שהצדיק יש לו גם חיי העולם הזה, שהלא אין מאושר כמוהו עלי אדמות שזוכה לטעום טעם הדבקות בקב"ה ולמלאות עצמו באושר ושמחה אמיתיים, ולעומת זאת הרשע יוצא מופסד לגמרי, שמלבד מה שאין לו חיי העולם הבא, הרי גם חיי העולם הזה אין לו, כי הוא מלא מרירות וריקנות מחטאיו ופשעיו הממררים לו את טעם חייו, וכמו שאמרו חז"ל (נדרים ט' ע"ב) "רשעים מלאים חרטות".
וע"כ מה שאמרו חז"ל "מריבים בנחלת שני עולמות", הכוונה שהרשע לוקח לעצמו את הנאת חיי העולם הזה, אך למעשה אין לו שמחה ואושר אלא הוא מלא צער, ומאידך הצדיק לוקח לעצמו חיי העולם הבא, וממילא גם בעולם הזה הוא מתענג מטעם הדבקות שהיא מעין חיי העולם הבא.
דבר נפלא הביא הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל בשם הגאון רבי יצחק בלאזר מפטרבורג זצ"ל, דהנה יש באמת לתמוה על מה שאמרו חז"ל "רשעים מלאים חרטות", איך הרשעים נעשים 'צדיקים' לאחר החטא ומתמלאים חרטה, והרי היצר הרע שולט עליהם בכל רגע, [וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ס"א ע"ב) שרשעים יצר הרע שופטם, ופירש אדוננו הגר"א שהיצר הרע מנהיגם ומדריכם], וכיון שגם לאחר החטא הם עדיין נתונים תחת שליטת היצר הרע, והיצר הרע הרי אינו רוצה שיתחרטו ויעשו תשובה, א"כ מהיכן נכנסים אליהם מחשבות החרטה לאחר החטא.
וביאר הגאון רבי יצחק בלאזר, שהחרטה היא חלק ממעשיו של היצר הרע, שהיצר הרע שונא את האדם, וזולת מה שהוא רוצה להחטיאו ולאבד ממנו עולם הבא, הוא רוצה גם לאבד לו את הטעם בחיי העולם הזה, ולכן היצר הרע משתדל תחילה להחטיא את האדם ולהפסידו מחיי העולם הבא, ולאחר מכן הוא משתדל שהאדם יתחרט כדי שהאדם יאבד גם את ההנאה מהעבירה, וכך יוצא האדם מופסד מכל הצדדים, גם מהעולם הזה וגם מהעולם הבא, ואחר כך שוב מסית היצר הרע את האדם לחטוא כדי להפסידו שוב מחיי העולם הבא, וחוזר חלילה.
והדברים מפליאים למתבונן איך נראים חייהם של הרשעים, שמפסידים שתי עולמות גם עולם הזה וגם העולם הבא, כי לאחר החטא הם מתמלאים ייסורי חרטה, ואין הם מסוגלים ליהנות מהעבירה אלא לזמן מועט החולף ועובר לו, אך לאחר מכן ליבם מתמלא ברגשי אשמה וייסורי חרטה.
ושמעתי מפי הגאון מטשעבין זצ"ל, שמאחר שהיצר הרע הוא מלאך, הרי באמת הוא שמח מאוד בשעה שיהודי מתגבר עליו ואינו שומע לעצתו, וכל מה שהוא מסית את האדם לעבירה זהו מפני שזהו תפקידו למלא כבוד שמים בבריאה על ידי שיגביר ניסיונות על בני אדם, ולפי דבריו מובן ביותר שהיצר הרע שונא את האדם במיוחד לאחר שנכשל בחטא ועבר על רצון השי"ת, ולכן מיד לאחר החטא הוא רוצה לאבדו גם מהעולם הזה.
מלשכת הגזית
"כוח הברכה שלי? הכל תלוי רק בכם!"
ישנם רגעים שבהם העולם עוצר מלכת, הבריאה כולה עומדת דום ומקשיבה למה שמתרחש, רגע כזה נרשם במעונו של רבינו בערב יום כיפור האחרון כאשר נכנסו אל הקודש פנימה מאות נערי מדרשיות "ביחד ללמוד" מכל רחבי ארץ הקודש, למעמד השנתי והמרטיט של קבלת עול מלכות שמים.
המעמד, שהפך כבר למסורת של קודש המרעידה את הלבבות, הגיע השנה לשיאים חדשים של רגש, הנערים, בחורי חמד שהתקרבו לאור התורה והמצוות בזכות רשת המדרשיות שהוקמה בברכתו ובעידודו של מרן שליט"א, עמדו בחרדת קודש מול זקן פוסקי הדור. לפתע נורתה יריית הזינוק למעמד קבלת עול מלכות שמים, כאשר מרן שליט"א בעצמו, בקול חוצב להבות אש ובבכי נסער, קורא עמם יחד את פסוקי הייחוד ברוב רגש, במחזה שלא הותיר עין אחת יבשה בחדר.
לאחר מכן נשא מרן רבינו שליט"א מדברותיו חוצבי הלהבות, והפתיע את הנוכחים באמירה נוקבת ומטלטלת כאחד: "אל תחשבו שברכה היא קסם הברכה שלי אין לה שום תוקף וכוחה שווה אך ורק לפי גודל ההתחזקות שלכם בפועל לחיי תורה ומצוות! וזהו כל התוקף וזהו כל הסוד של הברכה!" דברים כדורבנות שנכנסו ישר לתוך הלבבות הצמאים.
שיאו של האירוע נרשם כאשר עברו הנערים בסך בסדר מופתי לפני מרן שליט"א, מחזה מעורר השראה נראה בחדר נער אחר נער ניגש אל הקודש פנימה, ופרט בקול רועד את הקבלה האישית שנטל על עצמו לשנה החדשה, זה קיבל על עצמו שמירת שבת כהלכתה, זה קיבל עול תפילין מדי יום, וזה קיבל על עצמו להקפיד על תפילת שחרית במניין, מרן שליט"א האזין בקורת רוח מרובה לכל נער ונער, סמך את ידיו והאציל ברכות חמות להצלחה כבירה בסיעתא דשמיא.
בסיום המעמד המרומם, פנה מרן שליט"א לראשי ומייסדי ארגון "ביחד ללמוד", ובראשם המייסד הרב חיים דב גרינברג והרבנים המופלאים העומדים לצידו, והרעיף עליהם תשבחות נדירות וברכות: "אתם עושים נחת רוח עצומה לבורא עולם! אין שיעור לנחת הרוח שיש לקב"ה מהמפעל האדיר שלכם, שאתם זוכים להכניס את בניו של מקום תחת כנפי השכינה".
הנערים יצאו ממעונו של מרן רבינו שליט"א כשפניהם קורנות, מוכנים ומזומנים לקבלת היום הקדוש מתוך התעלות וקבלה איתנה לעתיד.
השפעת הטומאה למרחק
"ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן למה זה אנכי" (כה, כב).
"כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת; עוברת על פתחי עבודת אלילים, עשיו מפרכס לצאת". (רש"י)
לכאורה יש להקשות היאך עברה רבקה על פתחי בתי עבודה זרה, והרי אסור לעבור לפני בית עבודה זרה (וכדאיתא בע"ז י"ז ע"א).
ונראה שהאיסור חל רק על הליכה בתוך ד' אמות לפתח, ורבקה לא עשתה כן, רק הלכה סמוך לפתח בריחוק ד' אמות.
ולפי"ז יש ללמוד מכאן עד היכן מגעת השפעת טומאת עבודה זרה, שאע"פ שרבקה עמדה בריחוק ד' אמות מפתח בתי עבודה זרה, מ"מ עשיו היה נמשך אחר רוח טומאה זו, ומכאן יש לנו ללמוד עד היכן יש לנו לנוס ולהתרחק מן הטומאה שהשפעתה רבה מאוד למשוך אליה אפילו חוץ לד' אמות, וכן שמעתי שמייסדי ישיבת סלבודקה בחרו את מיקום הישיבה במקום מסוים שבו לא היתה כל כנסיה.
ויסוד הדברים מבוארים במשה רבינו, שלא התפלל בכל ארץ מצרים משום שהייתה מלאה גילולים (עיין רש"י שמות ט, כט), והרי שהשפעת טומאת עבודה זרה משפיעה על כל העיר.
ומרגלא בפומיה דמו"ר הגה"צ רבי משה שניידר זצ"ל, שבית מינות גרוע יותר מבית ע"ז, וכשהיה נאלץ לעבור באיזור שהיה בו מינות כגון שהתקיימו בו דרשות של כפירה, היה אומר הפסוק "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא" (דברים ז, כו).
הגדרת שמו של עשיו
"ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער, ויקראו שמו עשיו" (כה, כה).
"ויקראו שמו עשיו - הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה". (רש"י)
הנה ידוע ששמו של אדם הוא דבר המבטא את מהותו ותוכנו, ומעתה יש להבין למה קראו את שמו "עשיו" על שם השערות, והרי השערות אינם אלא עניין חיצוני של מראה גרידא, ולכאורה אין בהם שום הגדרה על מהותו של אדם.
ונראה שהשערות לא היו אלא סימן והוכחה לטבעו, כי ריבוי השערות באופן משונה כ"כ הם סימן על אדם פראי שיש לו טבע כחיית יער, וכמו כן יש בזה סימן על הימשכות טבעו אחר התאוות, וכדאיתא בספרים (עץ חיים י"א, י"ג, ומגיד מישרים ריש אמור) שהשערות הם "מותרות", [וביאור הדבר השערות אינם כשאר איברי האדם שהם הכרחיים לו אלא עיקרם הוא ליופי, ומה גם שהם עומדים לגזיזה והם כדבר חיצוני לאדם ולא כחלק בלתי נפרד ממנו כשאר איברי האדם], ולכן קראו שמו עשיו על שם מהותו ותוכנו שהיה פראי כחיית יער, והיה רודף אחר התאוות.