Skip to content
קובץ גליונות

תורת חמד - פרשת תולדות

  • Toldos
  • 5784
  • Hebrew
View printout

• תורת חמד | מענייני הפרשה •

ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר (כה, כג). ופירש רש"י, גיים שני כתיב, גאים אלו אנטונינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, עכ"ל. ומקורו ממסכת עבודה זרה (דף יא ע"א).

וביאור הדברים, שלא נכתב בפסוק 'שני גויים' אלא 'גיים' (בשני יודי"ן), שהוא כמו 'גאים', מלשון גאון וגדולה, לרמוז ששני גדולי עולם עתידים לצאת משני הגויים הללו, והם אנטונינוס מלך אדום, שהוא מזרעו של עשו, ורבי יהודה הנשיא מזרע ישראל, שחיו בזמן אחד, ועליהם אמרו שעשירים ונכבדים היו, ומרבים בעריכת סעודות לאנשיהם, והצנון והחזרת שהם מיני ירקות הבאים בתוך הסעודה, היו נמצאים דרך קבע על שולחנם, גם שלא בעונת גידולם, כאשר הם נמכרים ביוקר (מהרש"א ע"ז שם, ועי' בתוס' שם).

ושמעתי להעיר מכאן על מה שכתב הרמ"א (או"ח סימן תעא ס"ב) 'ויש נוהגין שלא לאכול חזרת בערב פסח, כדי לאכול מרור לתאבון', ומקורו מרבינו ירוחם. והרי מפורש כאן שלא פסקה מעל שולחנם של רבי ואנטונינוס חזרת, ובפשטות הכוונה שאכלו החזרת דבר יום ביומו, דאל"כ מה הענין להניח על השולחן בלי לאוכלה. ואמנם בתעניות בלאו הכי פסקו, אך בתעניות אין 'שולחן סעודה', ולהדיא נאמר 'שלא פסקו מעל שולחנם', אך בערב פסח שיש שולחן ואוכלים, ורק חזרת נהגו שלא לאכול, קשה.

אמנם הרי באמת התוס' (ע"ז שם, ד"ה צנון) הקשו שמבואר בכתובות (דף קד ע"א) שבשעת פטירתו של רבי, זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה ואמר 'רבש"ע, גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה', ותירצו התוס' כלומר, שרבינו הקדוש עצמו באמת לא אכל ולא נהנה, ומה שעל שולחנו היו צנון וחזרת זה היה בשביל אוכלי שולחנו, שהיו רבים. ולפי ז"א שפיר אתי שבאמת רבי עצמו לא אכל חזרת, וגם בערב פסח.

אכן בחשוקי חמד עמ"ס עבודה זרה (דף יא ע"א) הוכחנו מדברי הגר"א שבאמת רבי אכל בפועל את הצנון והחזרת, דהנה יעויין בשו"ע (או"ח סימן רלא ס"א) שכתב בזה: '...וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוין להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב (משלי ג, ו) בכל דרכיך דעהו, ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך, כולם יהיו לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו. שאפילו היה צמא ורעב, אם אכל ושתה להנאת גופו, אינו משובח, אלא יתכוין שיאכל וישתה כדי חיותו כדי לעבוד את בוראו... וכו' כללו של דבר, חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתעלה, יעשהו, ואם לאו לא יעשהו, ומי שנוהג כן עובד את בוראו תמיד'. יעו"ש.

וכתב שם הגר"א בביאור (ס"ק ז) שבזה מתורץ קושיות התוס' הנ"ל, יעו"ש. כלומר, דבאמת רבי אכל צנון וחזרת בפועל, מ"מ כיון שכל כוונתו היתה לשם שמים לעבודת הבורא, אין זה נחשב שנהנה מהעולם הזה כלל [וכעי"ז כתב בס' ערבי נחל (פ' וישלח, עמ' ס), יעו"ש].

ולפי הגר"א שרבי אכל בפועל חזרת וצנון, ולא פסק מעל שולחנו הכוונה שהוא עצמו אכל, שוב הדרא קושיא לדוכתא, איך בערב פסח אכל חזרת.

אך נראה ליישב בפשיטות, דשאני רבי ואנטונינוס שהיו מלכים ועשירים גדולים, והם כשאכלו חזרת, בוודאי עשאוה בצורה טובה ומועילה, שהרי עיקר מטרת ירקות אלו (חזרת, קישות, וצנון) הם לעיכול המאכל, וכדאמרינן שם (ע"ב, ד"ה צנון שחזרת מהפך את המאכל, וקישות מרחיב את המעיים, וצנון מחתך את המאכל), וא"כ עצם אכילת חזרת מועילה למטרה הנ"ל, אך את טעמה המר מסתבר שלא טעמו, ועשאוה שתיבלוה באופן שיהיה נעים ונחמד למלך עשיר, כך שאכילת החזרת בערב פסח לא פגמה בטעם של המרור בליל הסדר, ובאמת אכלו את המרור לתאבון בליל הסדר.

ושוב הראוני באוצר מכתבי הפני מנחם (ח"ב מכתב רלז) שעמד בהערה זו, וכתב ליישב שהרי מבואר בירושלמי (ר"פ ערבי פסחים) שרבי צם בערב פסח, כלומר שלא אכל לא חמץ ולא מצה, וכדמסיק שם בירושלמי שהיה בכור. וא"כ לא קשה מידי, כי בתעניות אין בכלל שולחן מלכים [ולא חשיב 'שלא פסקו משולחנם'], ואז באמת לא אכל לא חזרת ולא שאר מאכלים.

ולגבי אנטונינוס עצמו, כתב שם דכל הקושיא היא לפי המבואר בתוס' בע"ז (דף י ע"ב ד"ה ווי לה) ע"פ הירושלמי במגילה (פ"א ה"א) שהוא נתגייר, וגם כלפיו יתכן דשמא היה ג"כ בכור, והבכורים מתענין בערב פסח, וזה תלוי בספק האם גר בכור ג"כ מתענה, וראה בתשו' שבט הלוי (ח"ח סימן קיז) מה שכתב בספק זה.

מעשה חמד • מהנעשה והנשמע בבית מרן שליט"א

במעונו של מרן רבינו שליט"א נפתח הסניף ה-13 של רשת הכוללים 'עיתים לתורה' לבני תורה העמלים לפרנסתם | בעיון לימוד או דף היומי? עריכת ערבי גיבוש עם האברכים ונשותיהם? וכיצד משכנעים עובד חרדי לבוא לכולל ערב?

מעמד כביר ורב רושם, מרגש ומאחד נערך במעונו של מרן רבינו שליט"א בשבועות האחרונים, בייסוד כולל נוסף על ידי רשת הכוללים 'עתים לתורה' המאחד בין אברכים ת"ח ובין יהודים העמלים לפרנסתם ומעוניינים להישאר מחוברים ודבוקים לבית המדרש.

הרשת העומדת תחת נשיאותם של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א נוסדה לפני כ-6 שנים, ופרוסה כיום ברחבי ארה"ק, וכעת, לרגל פתיחת הסניף ה-13 בבית הכנסת 'חניכי הישיבות - כרם ישראל' בראשות חתנו של רבינו, הגאון רבי אליעזר רוט שליט"א, התכנסו ובאו צוות הרשת יחד עם חברי ההנהלה וראשי חבורות, בראשות יו"ר הארגון הרה"ג ר' שלמה דרזי שליט"א, למעמד ייחודי ומלבב שנערך בבית רבינו שנמשך למעלה משעה, במעמד נכח גם גדול מחזירי בתשובה, הרב מרדכי נויגרשל שליט"א.

ה-100 דולר של הגרי"ח גריינימן זצ"ל שהקימו את האימפריה בחולון

בתחילת המעמד נשא דברי פתיחה נלהבים, חתנא דבי נשיאה, הגאון רבי אליעזר רוט שליט"א, שהרחיב בדברים חוצבי להבות-אש מתורת חמיו מרן רבינו שליט"א:

"זכיתי להתלוות הרבה פעמים למורי חמי שליט"א בביקורים שהיה תמיד עושה אצל מרנן ורבנן גדולי ישראל, וכגון אצל מרן הגר"ש וואזנר, ומרן הגר"ח גריינימן, וכמובן אצל גיסו מרן הגר"ח קניבסקי, ומרן הגרי"מ פיינשטיין, וכל כל גדולי ישראל.

ואני זוכר בפעם האחרונה שהיינו אצל הגר"ח גריינימן, דבר שעד היום אני מזדעזע מזה. הוא היה כבר בשבוע האחרון שלו, הוא נפטר יומיים אחרי שהיינו אצלו. מו"ח היה אצלו, והגר"ח אמר לו שקשה לו מאוד מצד הבריאות. אבל מו"ח אמר לו: 'עיני ישראל נשואות אליכם'. אז הוא אמר לו: 'מנא לן, תוכיח'... אז מו"ח ענה לו: 'אתם עיני העדה', והגר"ח שוב שאל: 'מי אמר לך שאני עיני העדה? תוכיח'...

אז מו"ח שליט"א השיב ואמר לו: 'ארבע מאות תלמידות בסמינר שלנו בחולון, שלוש מאות תלמידים בחיידר, חמישים אברכים בכולל בחולון, והכל מ-100 הדולר הראשונים של הרב'...

אז הגר"ח חייך, ואמר 'תביא לחיים ונשתה', ובזה נחה רוחו.

ומה כוונת הדברים? אספר לכם סיפור נורא. מו"ח היה מראשי ישיבת לוצרן בשווייץ, ואז חזר לארץ הקודש, ושימש כמ"ר בישיבת 'באר יעקב' לצעירים, ואחר כך נפטר הגאון רבי דוד ויין זצ"ל רבה של חולון, והבעלי-בתים שם הקימו כולל לזכרו ולעילוי נשמתו, הם עצמם לא היה ביניהם אחד עם כיפה שחורה, אך כל בניהם צמחו לרבנים גדולים, וכגון הגאון רבי ישראל זיכרמן שליט"א, ועוד. אז הם ביקשו מהגאון הגדול רבי בצלאל ז'ולטי זצ"ל שיביא להם ראש כולל. אמר להם ז'ולטי: 'אני אביא לכם ראש כולל שיהפוך את העיר כולה'. והביא את מו"ח לשמש כראש הכולל 'בית דוד', ועמו טנדר של אברכים שנסעו כל יום מב"ב לחולון.

אבל ביום הראשון שהרב הגיע, הוא אמר: 'אנחנו פותחים פה גם חיידר'. וזה היה נראה תמוה באותה שעה, הרי בקושי היו שם כאלה שהלכו להתפלל בביהכ"נ, היה בית כנסת אחד 'זכרון קדושים' של יוצאי רומניה שנשאר איזה משהו קטן. אך מו"ח הלך מבית לבית בין סדר א' לסדר ב', ואסף ילדים, והראשון שבהם הוא הרה"ג רבי יעקב בן סרוק שליט"א שהיום הוא מרבני העיר חולון, ואז הוא היה בגיל שש, והרב לקח אותו ואמר לאמא שלו: 'אני אחראי עליו, במקום שאת תשמרי עליו אני אשמור עליו', ואכן האברכים שמרו עליו בכולל, ולמדו עמו תורה.

באותו הזמן, סיפר הרב את כל זה להגר"ח גריינימן. והוא אמר: 'צריך מורה, זה לא תפקיד של רב, צריך מורה שתלמד את הילדים הקטנים'. אז מו"ח אמר לו שצריך בשביל זה כסף, והשיב לו הגר"ח: 'את ה-100 דולר הראשונים אני נותן, ותבוא לכאן כל חודש ואתן לך עוד'. ומשם הכל היסטוריה, והיום זו אימפריה של חינוך בדרך התורה והמצוות. זו אימפריה מופלאה שמו"ח שליט"א אף פעם לא נסע לחוץ לארץ. את הנגיד הרב רייכמן הביא רשכבה"ג מרן הרב שך זצ"ל, ואילו מו"ח לא דרך אף פעם בחוץ לארץ.

מדוע לבסוף לא התמנה רבינו לראש ישיבת סלבודקא?

ועוד דבר אחשוף בפניכם, למו"ח יש קבלה שלא לדבר על כסף. ומדוע? הוא סיפר לי, שכשהיה אברך צעיר, מורו ורבו, ראש ישיבת סלבודקא מרן הגאון רבי מרדכי שולמן זצ"ל רצה שהוא יהיה ר"מ בסלבודקה, וישמש כאחד מראשי הישיבה. אבל היה לו תנאי שכאחד מראשי הישיבה יצא גם לאסוף כסף עבור הישיבה. אז מו"ח הלך לשאול את חמיו מרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שנעמד ואמר לו בתקיפות: 'אנחנו בכסף לא נוגעים!'... אז מו"ח ויתר על משרת ראש-ישיבה בסלבודקה, ולכן כל פעם כשמגיעים לרב על כסף הוא אומר: 'אנחנו בכסף לא נוגעים', אבל מזה שאנחנו בכסף לא נוגעים, הקב"ה דאג שיהיה כולל ואימפריה של תורה בעיר חולון, אשר משם יוצאת תורה לכל העולם כולו.

ואני אומר, שאנחנו נמצאים פה בבית הגדול שרואים מה זה נקיות כפיים של כסף שלא נוגעים בו, והקב"ה עוזר שכל הכוללים והמוסדות נפתחים כאן, מו"ח גם משמש כנשיא של החיידר כאן 'אהל תורה' ברמת אלחנן, הרב מחזיק אותו כאומן שנושא את תלמידיו. ולכן גם את מעמד הפתיחה של הכולל 'עתים לתורה' אין מקום יותר נחמד לעשות את זה כמו כאן.

עוד סיפר הגה"ר רוט שליט"א: 'כשהרב הגיע לרמת אלחנן לפני 47 שנה, אז הגר"ח גריינימן אמר לרב שצריך לפתוח כולל. אבל לא כולל רגיל, אלא כולל של בעלי-בתים שעובדים לפרנסתם, שילמדו ביחד עם אברכים. והוא אמר שדבר ראשון שצריך לפתוח כולל על הלכות רפואה בשבת, שהרי כתוב בירושלמי ביומא (פ"ח ה"ה) שהנשאל בדיני נפשות - הרי זה מגונה, כי זה דברים שצריך שכל אחד ואחד ידע לבד, אז כדי שהרב לא יהיה נשאל צריך שהציבור ילמד וידע. אבל הוסיף שצריך שיהיה להם חיבור, וכל הבעלי-בתים שהיו פה, חלקם באו עם כיפות סרוגות, וכולם היום תלמידי חכמים גדולים, אשר את חלקם רבים מכירים, וכל הדורות שלהם נהפכו לבני תורה מובהקים'."

לימוד בעיון או דף היומי?

לאחר מכן הציג הרה"ג רבי אברהם קוק שליט"א כמה שאלות קמיה מרן רבינו שליט"א: "נתכבד לשאול את מרן דברים שעולים בהנהלת הכולל, בחיפוש מה מסילת הישרים העולה בית ה', מה הדרך היותר ראויה להחדיר את החשק התורה והחיבור עליו דיבר הרב. אמנם בישיבות למדנו בעיון מעמיק, אבל כיון שאברכי הכולל 'עתים לתורה' הם עמלים לפרנסתם ולא יושבים כל היום בכולל, האם יותר נכון באמת ללמוד כמו החוברות הללו היוצאות במיוחד ע"י מכון עיתים לתורה, להמשיך בזה ללמוד שמעתתא אליבא דהלכתא בעיון, למרות שייתכן ובסופו של יום אחרי שעה, שעה וחצי של לימוד אולי לא ירגישו איזה סיפוק יותר מדי, או שדווקא אולי עדיף לכוון איתם לאיזה דף היומי או עמוד היומי, שייתן להם אולי יותר סיפוק?"

מרן שליט"א בתשובה נחרצת: "ודאי שהדרך הראשונה היא עדיפה, ללמוד בעיון את הסוגיות אליבא דהלכתא!".

השואל: "זה גם עיון הלכה למעשה, לומדים נושאים שעוסקים בהם. למדו עכשיו סוכה, וכעת לומדים הלכות חנוכה".

רבינו: "עצום, עצום".

האם יש ענין לערוך ערבי גיבוש עם האברכים ונשותיהם?

השואל: "רצינו לשאול עד כמה חשוב שהנהלת הכולל תתמקד חוץ מהחוברות והמלגות לאברכים גם בחלק של האווירה והגיבוש, וכגון לערוך ערבי גיבוש בשירה וזמרה במקומות שמושכים את הלב, או שמא תפקידה של הנהלת הכולל להשקיע רק בלימוד. כמובן שהשאלה גם על הכסף שהכולל יצטרך להוציא עבור זה, ואולי זה יהיה על חשבון קבלת אברכים נוספים".

מרן רבינו שליט"א: "אנחנו נוהגים לעשות כן, לנו יש כולל בית דוד ב"ה, שם לומדים חמישים אברכים ולומדים מאוד טוב. ובכל הזדמנות של חג ומועד, וכגון בפסח וגם בחנוכה, אנחנו מזמינים את כולם, האברכים ביחד עם הנשים, ואני הקטן דורש בפניהם דרשות, והתלמידי חכמים שרים, והשמחה מאוד מאוד גדולה".

ניגון 'השבעתי אתכם' שהחזיר אשה בתשובה שלימה

וכאן חשף רבינו מעשה פלא שאירע בזכות אותם ערבי גיבוש וחיזוק לאברכי הכולל ונשותיהם: "בביתי ברמת חן, יש שם בחוץ איזה אישה עם ארבעה כלבים, אדם נורמלי הולך שם עם כלב, אחרת הוא לא מן היישוב, אבל היא יש לה ארבעה כלבים, ובכל פעם שהייתי עובר שם, הייתי נזהר לא לעבור מדי קרוב לכלבים שלא להכעיסם, כי תמיד כולם נבחו יחדיו.

ופעם אחת בחנוכה כשהתאספנו, שרנו את השיר מהפסוק בשיר השירים (ה, ח): 'השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני', והיא כל כך התרגשה משמיעת השיר הזה, והיא התחילה להתקרב ולשמור שבת וטהרת המשפחה, וגם להדליק נרות חנוכה, וכל היחס שלה לשומרי התורה השתנה בזכות השיר המיוחד הזה. הכלבים שלה עדיין אצלה, אבל גם הם חזרו בתשובה, הם רואים אותי והם לא נובחים...", וכאן ביקש רבינו יחד עם כל הנוכחים לשיר בדביקות את השיר המרגש.

כיצד משכנעים יהודי העובד לפרנסתו, לבוא בקביעות לכולל ערב?

לקראת סיום המעמד, הציג הרב שלמה דרזי שאלה נחוצה בפני רבינו: "אני רק רוצה להוסיף מילה אחת. באמת הקושי שלפעמים אנחנו נתקלים בו הוא לגרום לאנשים שעובדים להסכים להקדיש את הערב ללמוד. מי שכבר עובד כמה שנים, לפעמים אתה מציע לו לבוא ללמוד עכשיו, אז הוא אומר: 'מה, חברותא כל יום? אולי שיעור פעם בשבוע'. כי הוא אחרי יום עבודה, ואשתו מחכה לו בבית וכו'. לכן רצינו לשאול כיצד גורמים ליהודי בכל אתר ואתר, בכל עיר ועיר שיש בה ריכוז חרדי, לבוא ולקבוע לעצמם חברותא וללמוד במסגרת? הרי אם הוא לא ילמד, הוא יאבד את כל הקשר עם בית המדרש".

מרן רבינו שליט"א: "צריכים להראות בפניו איך נראים תלמידי חכמים אמיתיים. לעשות חוגי בית עם שיעורים ושיחות מתלמידי חכמים ידועים, שתהיה להם את ההזדמנות לראות מקרוב איך נראה תלמיד חכם אמיתי, לא מסתכל איפה שלא צריך, לא מדבר מה שלא צריך, מדבר מה שכן צריך. צריכים להראות להם מקרוב דמות של תלמיד חכם, וזה ישפיע עליהם שירצו להיות כמותו, הרבה יותר מכל הדרשות והמוסר שיתנו להם סתם כך. עדינות הנפש, לא בועט, לא צועק, לא מקלל חס ושלום, נוח לבריות ונוח למקום, זה הדבר שהכי מושך את כולם, יותר מכל הדרשות".

השואל: "ואם מדובר בבוגר ישיבה, הוא למד בישיבה, הוא מכיר תלמידי חכמים, הוא גדל בתוך העולם הזה, ורק כשיצא לעבודה הוא התנתק".

רבינו: "אז צריך שוב לחבר אותו שיהיה ליד תלמיד חכם ויתקרב אליו, ויושפע ממנו, להכניס אותם לגדולי ישראל, וכן להביא את גדולי ישראל לשם, לעשות ערבי חיזוק וגיבוש ולהביא בפניהם את גדולי ישראל".

כיצד שומרים על הבית שיישאר שמור מפני הרוחות הזרות?

הרב אברהם קוק הציג את השאלה האחרונה: "מה באמת יכול לשמור את בוגרי הישיבות שיצאו לעבוד, שמבחינת הבית יישארו יותר בסגנון הישיבתי החרדי מקדמת דנא, הרי הרוחות ברחוב כנגד הכולל נלחמים בזה זה?".

מרן רבינו שליט"א: "צריך להביא בבית שני אנשים: אישה חכמה ואיש חכם, שיבואו באופן קבוע לדבר דברי תורה. אישה חכמה שווה הרבה כסף, אישה חכמה נכנסת לבית היא יכולה להשפיע על כל הנשים.

הרי כוחה של אשה הוא עצום, וכמו שרואים את דבורה הנביאה שהפכה את בעלה מעם הארץ לאדם גדול, כי שלחה אותו לעשות פתילות לבית המקדש, רואים מכאן מה שאישה יכולה לעשות מבעלה, והיא עצמה זכתה לשפוט את ישראל בעת ההיא, שזה דבר עצום שאין כמוהו בהיסטוריה. עמי הארץ לא יודעים את הגדולה שעם ישראל מייחס לנשים. אם האישה יהודיה והבעל שלה הוא אחמד, הילד יהודי. הקובע ביהדות זו האישה".

הרב יהודה אטינגר: "אנחנו ב'עתים לתורה' בזכות הרב דרזי, מקפידים מאוד לתת בכל חג מתנה מיוחדת לאישה שיהיה לה חשק ודרבון לשלוח את הבעל ללמוד".

מרן רבינו שליט"א: "מאוד אתם עושים טוב, מאוד מאוד".

לאחר מכן שתה רבינו 'לחיים' לרגל פתיחת הכולל והזמן, כאשר לסיום בירך את כל התורמים והעוזרים והשותפים במלאכת הקודש: "כל המסייעים ייתן להם הקב"ה שיזכו לחן וחסד ורחמים, ונאמר אמן".

מתורת מרן הגאון רבי מאיר גריינימן שליט"א

תורת ישר

האם נעקר שמו הראשון של יעקב לגמרי, או שרק נתוסף לו שם נוסף

ויקרא שמו יעקב וגו' [כ"ה כ"ו]

עי' רש"י ב' פירושים או שהקב"ה קראו כך או אביו, ועי' בפי' ר"נ גאון (הנדמ"ח) שלהי פ"ק דברכות בשם מכילתא דר"י ובשם הירושלמי שמהאבות רק השם יצחק הי' מהקב"ה ולכך לא נשתנה שמו, ע"ש. ומ"מ שם יעקב שהי' על שם וידו אוחזת בעקב עשו ויש בזה סימן כמש"פ רש"י, יש לזה חשיבות משא"כ שם אברם, ולכן י"ל דאהדרי' קרא יעקב ולא עוברין על עשה כבגמ' ברכות שם דג"ז השם יש לו חשיבות, ולא רק שאין עוברים בעשה אלא שנקרא כך וכמו בברכת אבות בשמו"ע מיהו אולי התם שאני מפני שכבר הי' אלקי יעקב לפני שנשתנה שמו, אבל עכ"פ כך רגילין לקראו, ויש לדעת באמת למה אחרי שכתוב בו בראשית ל"ה י' לא יקרא וגו' כי אם ישראל וגו' ויקרא וגו', ואין רגילין כלל להזכירו כך.

ואפשר דלולא דאהדרי' קרא הוי לן לפרש שנעקר שם יעקב לגמרי ונשתנה שמו אבל כיון דאהדרי' מפרשינן שבאמת שמו נשאר יעקב שזהו בעצם שמו ולא ניתן לעקרו אלא שנתוסף לו ישראל על שם שכתוב בראשית ל"ב כ"ט שאמר לו המלאך לא יעקב יאמר וגו' כי שרית וגו' ואפשר שהוא כעין נבואה או בשורה ואח"כ נאמר לו כן מפי השם בראשית ל"ה י', ושם כתוב שמך יעקב והוא גם אתנחתא ואפשר דהיינו שזה שם העצם ולא נעקר שמו לגמרי אלא שלא ישאר רק בזה אלא שיתוסף לו גדולה בשם ישראל והיינו לא יקרא וגו' שלא ישאר רק בדרגא זו, [ורגילין לתת שם התינוק בברית יעקב ישראל וי"ל על שם ששניהם שמותיו וכנ"ל, ואהדרי' קרא (ואגב אזכיר שמרן ז"ל הי' מעדיף שלא יתנו ב' שמות ובעלמא אנו מוצאים רק שם אחד, וצ"ב בשם אבא שאול ואפשר דאבא הוא לשון כבוד)] משא"כ באברם ושרי שנתוסף רק תיקון באותו שם, וזכו אח"כ לזרע, באמת נשתנה השם ממש בתיקון האות ונעקר הראשון לגמרי ולכך הקורא לאברם אברהם עובר בעשה, (ושרי שאני שלא נאמר אלא לאברהם לא תקרא וגו' כבגמ' ברכות שם וי"ל משום שהי' די במה שבעלה מוכרז שמה כך, והיא טפלה לבעלה, ואשה כל כבודה וגו' ואין לאחרים כ"כ אתה, ולכן אין קפידא כ"כ בשינוי שמה לגבי עלמא, וא"נ טעם אחר יש).

בביאור הך דעשה לי מטעמים - אפשר שהי' בדרגא כ"כ גבוהה שאכילת המטעמים כבר לא תזיק לו

ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי וגו' (כ"ז ד')

לכאורה הי' נראה מכאן שלא הי' חושש לפרישות מעוה"ז, והנה מצאנו בחז"ל סעודתך שהנאתך הימנה משוך ידך הימנה, ועד שאדם מתפלל כו' יתפלל שלא יכנסו מעדנים כו', איברא דהיה טעמו בזה לצורך שיחולו הברכות לבנו כשיביא מטעמים לאביו וכמ"ש בעבור תברכך נפשי וגו', ומיהו ידוע שהיה פסח אז כפרש"י בשני גדיי עזים, ומיהו משמע גם שהיה אוהב זה כמ"ש כאשר אהב וגו' ואעשה וי"ל שהי' אוכל כאלו בלאו הנך טעמי ולא הי' חושש לפרישות מעוה"ז וכנ"ל.

שמעתי ממרן החזו"א ז"ל שביאר בזה (כמדו' בשם אביו הגאון ז"ל) דהנה איתא בחולין ק"ה א' אמר שמואל אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא דאילו אבא הוה סייר נכסיה תרי זמני ביומא ואנא לא סיירנא אלא חדא זימנא כו', וביאר הענין דאבא הי' בדרגה גבוהה טפי שכבר לא יזיק לו לרוחניותו אפילו אם יסייר נכסיה טפי ואילו שמואל אינו יכול אלא חד זימנא לפי דרגתו, ובזה ביאר הך דיצחק דועשה לי מטעמים וגו' שהי' בדרגא כ"כ גבוהה שכבר אין מזיק לו אף אם יאכל מטעמים, (ועי' בהקדמה לנפש החיים מהגר"י ז"ל שכתב על אביו מרן הגר"ח ז"ל שהי' מצטער לעת זקנה שהי' צריך לכלכל גופו לפי מחלהו ועיניו ירדו טיף טיף ע"ש).

בביאור חשש יעקב שיצא נזק אע"פ שעשה עפ"י רבקה ורוה"ק שבה

ויאמר יעקב וגו' אולי ימשני וגו' והבאתי עלי קללה וגו' עלי קללתך וגו' (כ"ז, י"א י"ב י"ג)

לא חשש על קיפוח אחיו שעושה ע"פ ציווי אביהם, שזה סמך על הכרעת רבקה ורוה"ק שבה שכן ראוי לעשות, אלא שחשש על הנזק ושלא יצא התועלת, שזה ראוי לחשוש אפי' אם ציוה השי"ת בעצמו כההיא דשמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ואמר לו ית' עגלת בקר תקח בידך וגו' דהיכא דשכיח היזיקא אין מועיל הא דשלוחי מצוה אינן ניזוקין כדאיתא כ"ז פסחים ח' ב', ועלי קללתך וגו' היינו כבתרגום עלי בנבואה אתאמר דלא ייתון לוטיא עלך ברי, ואולי נאמר לה שתשלח את יעקב, ועכ"פ שלא יהיה חשש קללה, ועשתה ברוה"ק שבה, ואמנם חייבת היתה להלבישו בגדי עשו, והוא גם ידע שמאחר שכל הדבר ראוי, יצטרך קצת לדבר שלא בתמימותו כמו אנכי עשו בכרך, וצ"ל דהא דלא חשש שעשו יהרגהו [וכההיא דשמואל כנ"ל] ורק טען אולי ימשני וגו' כי הבין שבחיי אביו לא יעשה וכמו שאמר באמת עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה וגו', והרי קיים כיבוד אב, ואח"כ כבר יראה להנצל ממנו או שיהי' ס"ד שישכח מזה כמ"ש עד שוב וגו' ושכח וגו', וכ"ש לאחר שאמרה לו עלי קללתך וגו', ידע שכן יש לעשות וליכא שום חשש.

שינה כדי שלא יבא לידי חשד, אך באופן שיוכל להתפרש כאמת

עלי קללתך בני (כ"ז י"ג)

תרגם אונקלוס עלי אתאמר בנבואה דלא ייתון לוטיא עלך ברי, ואם כן יש לשמוע מזה שילך לקחת הברכות, ולא תבוא לו קללה מהא דימושני אבי, ואמנם מה שיזדמן לשנות בדיבורו עם יצחק ע"י שאלות ותשובות, ידע שזה יצטרך לעשות, מכיון שמן השמים רוצים שהוא יקבל הברכות, והרי השינויים כציווי עליו מפי נבואה, שלא יבא לידי חשד ויופסדו הברכות, אלא ששינה באופן שיוכל להתפרש כאמת, גם אמר ואכלה מצידי לפי שאמו אמרה לו שאמר לעשו הביאה לי ציד, והי' נזהר מאד בדיבורו שלא יחשוד יצחק אולי יש כאן איזה רמאות, ויופסדו הברכות, שע"פ נבואה הורו שיעקב יקח הברכות, (עי' בתרגום יונתן בן עוזיאל תרגם עלי קללתך בע"א).

More in this printout

View the whole printout