(מדברים שנאמרו תחת השיחים במו"מ עם מרן רבינו שליט"א).
מילת יעקב ועשיו
"וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ" (כ"ה כ"ד).
שאלו, במשכ"כ רבינו יונה בסנהדרין (דף נ"ט ב') דעשיו לא היה חייב במילה מצד הדין, כיון שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק, וא"כ עשיו הופקע מלהיות זרע אברהם, אלא דיצחק מל אותו מספק כיון שלא ידע מי יקרא זרעו. ואמר רבינו, שיש לדון מדוע אין איסור חובל מספק באחד מהם1, ואולי נימא דאנן סהדי דניחא ליה בזה. ושאלו, אם מילתו דחתה שבת אם חל שמיני שלו בשבת, ואמר רבינו, דודאי דחתה שהרי היה קודם מת"ת, ואף שקיימו האבות את התורה, מ"מ לא היה בזה לדחות את החיוב דספק מילה.
1. וצ"ע מה שייך כן גבי עשיו.
שבועת עשיו
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת־בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב" (כ"ה ל"ג).
שאלו קמיה רבינו שליט"א, מדוע השביע יעקב את עשיו אי חשיד אממונא חשיד אשבועתא, דכן הוא ס"ד דגמ' בב"מ (דף ה' ב') ושי' רש"י שם2 שכן הוא גם להלכה, והשיב רבינו, שיש נידון אי חשיד אממונא אסור להשביעו או רק אין תועלת בשבועה, ואם אסור אכן הוא קשה, אבל אם הטעם משום שאין תועלת דחשדינן שישקר גם בשבועה וניחא, די"ל דהא דלא משביעים הוא משום שאין תוספת בירור בשבועה של חשוד, אבל יתכן שישמור על השבועה ויש בזה תועלת להשביעו, ועוד אמר רבינו, שאם יחזור עשיו בתשובה יהיה בזה תועלת שיהיה מחויב לשמור את שבועתו.
2. וע"ש בתוס' שבדורות הראשונים לכו"ע היה כן, ורק אחר שהוקל איסור גזל ל"א הכי.
שואל שלא מדעת בלקיחת בגדי עשיו
"וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת־בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת־יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן" (כ"ז ט"ו).
אמר רבינו, כבר הקשו המפרשים כיצד יעקב לקח את בגדי עשיו, והרי יש כאן איסור של שואל שלא מדעת, ואיך הותר לו דבר זה, אולם י"ל בפשיטות, דהרי מבואר בגמ' (ב"ק דף קי"ט א') דממון מסור מעיקר הדין מותר לאבדו ביד, אלא שהטעם שאסור הוא משום דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא, וכדכתיב 'יכין וצדיק ילבש', וא"כ כל זה דווקא כאשר מאבדים את הממון של המסור, שעי"ז מפקיעים מבניו את הממון, אבל אם לוקחים אותו בלי לאבדו, ורק משתמשים בו, א"כ יהיה מותר מחמת דין זה, שהרי כאן לא מפקיעים את הירושה מהבנים, ולכך י"ל דשואל שלא מדעת במסור, ליכא ומטעם זה היה מותר לו לקחת בגדי עשיו.
וסיפר רבינו, שהיה מעשה לפני שנים עם בחור בישיבה, שאביו שהיה עם עקרונות חזקים אמר לו שאינו מרשה לו להסב בפניו ואינו מוחל על כבודו, ובא לשאול אם יכול להסב. אמרתי לו שיכול, משום שכל מה שאביו עושה הוא מחמת איזה עקרון שזה מגיע מחמת איזה דעות, אבל אין כאן הקפדה על כבודו, משום שאביו אינו מקפיד באמת, אלא רק שרוצה את העקרון שלו, הוא היה אדם עם כיפה שונה ועם דעות משונות.
מזיק תפוסת הבית
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי" (כ"ה ל"א).
אמר רבינו, דאדם שמזיק תפוסת הבית יל"ד האם ישלם לבכור או לא, דהרי הבכור אין לו קודם חלוקה כלום (קכ"ו א'), אבל מצינו תשלומים גם כשאין ממון, וכמו שאחד מזיק ממון של קנס, לפני העמדה בדין, ודן בזה החזו"א (ב"ק ס"ס ג') [ויש דוגמא נוספת לזה והיא בדן את הדין והזיק את החייב שצריך לשלם כמה ששוה קנס]. ואם נניח שלא ישלם לבכור פי שנים, ומשום שאין לו קודם חלוקה, אזי גם לפשוט הוא לא ישלם, דיטען המזיק כי גם אם לא הייתי מזיק לך לא היית מקבל שהרי הבכור היה נוטלו בחלקו, והוא נידון שכבר שמוכח במקומות אחרים, שהיכן שהניזק בלא הנזק לא היה מקבל את הממון אזי אין לו מה לתבוע מן המזיק, ואמנם הבכור יכול לוותר בזה הפשוט, אבל אין זה סיבה לחייב את המזיק לשלם. [עי' חי' הגרד"ל ב"ב סי' כ"ז אות ו' סק"ג].
דין ירושת בכור בזכות נפקד
יל"ד במפקיד שמת ויש לו שני בנים, בכור ופשוט, איך עושים את החלוקה בזכות של השמירה, שהרי הזכות לקבל את השמירה היא 'ראוי' וקי"ל דאין הבכור נוטל בראוי, ומאידך הבהמה עצמה היא 'מוחזק' שהבכור נוטל בו, [עי' חי' הגרד"ל ב"ב סי' כ"ז אות ו' סק"ד].
זמן גדלות בדורות הראשונים
"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַד' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ד' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (כ"ה כ"א).
וברש"י (כ"ה כ"ו) כתב, 'בן ששים שנה, עשר שנים משנשאה עד שנעשית בת שלש עשרה שנה וראויה להריון, ועשר שנים הללו צפה והמתין לה כמו שעשה אביו לשרה, כיון שלא נתעברה ידע שהיא עקרה והתפלל עליה', ע"כ, ובתוס' ביבמות (דף ס"ד א') כתבו על כך, שדורות הראשונים הולידו קודם, וכמבו' בסנהדרין (דף ס"ט ב').
ובענין דורות הראשונים אמר רבינו, דיש להקשות, דהנה התוס' בסנהדרין שם כתבו, דבזמן שהיו מולידים בגיל ח' גם גדלות היתה בגיל ח' (ובר"ן שם פליג), ולכאו' הרי זה היה בזמן בת שבע, וכמבו' שם בגמ', שהוא בזמנו של דוד שנשא את בת שבע, ובגיטין (דף ס"ח ב') אמרו במעשה דאשמדאי, שבכה אשמדאי כשראה חופה אחת, ואח"כ אמר שאותה אשה שנשאת אינה יודעת שבעלה ימות באותו לילה ובעיא מינטר ליבם קטן י"ג שנים, ולכאו' אם הגדלות היתה אז בגיל ח', אז ההמתנה היא רק עד גיל ח', דאז הוא זמן הגדלות בזמן ההוא, והיה זה בזמן שלמה בן דוד, והוא גמ' מפורשת דלא כתוס', ודוחק לומר שהשתנו הדורות בין דוד לשלמה.