Skip to content
קובץ גליונות

שיח אמונה - ענייני הגשמים (גליון נה)

  • Toldos
  • 5784
  • Hebrew
View printout

בפצותי שיח - דבר המערכת

גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה (תענית ז, א), מה נאה מאחז"ל הזה לגליון שבפנינו, המביא לנו את נתינת התורה בעניין יום הגשמים, מאוצרו הבלתי פוסק של הרב זצוק"ל, בתורתו בענייני הגשמים, הנהגותיו, והוראותיו בהלכה בכמה וכמה עניינים המסתעפים, וכל הנחלים הולכים אל הים והים איננו כלה.

למרות שבגליון דחשוון אשתקד הובאו קצת מענייני הגשמים, מ"מ אין בית המדרש בלי חידוש, וביריעה שלפנינו ניתן למצוא במשנתו של הרב זצוק"ל ענייני הלכה, בנידון המצוי איך ההנהגה הנכונה כשיש ויכוח בימות הגשמים האם לפתוח את החלון, אם מותר לרוץ בגשם בשבת קודש, ודיני הטלטול במי שרוצה ללכת עם כובע הפוך בזמן הגשם, וכן באגדה בדין על הגשמים, בעניין גשמי נדבה ועוד.

כתמיד מופיעים המדורים הקבועים, כאשר הפעם גם מאירים ניצוצי אור מתורת מרנא ה'חזון איש' ומרנא ה'קהילות יעקב' זיע"א, וגם בהם ישנם חידושים נפלאים, כדוגמת משלו הנמרץ של מרן החזו"א על שאלת ראש הממשלה דאז, בעניינא דיומא 'גיוס בני הישיבות', ועוד מהלכות והנהגות הסטייפלער בענייני הגשמים.

בגליון מתפרסם גם השיעור שנמסר ביום השנה להסתלקותו של ה'חזון איש' זצוק"ל, לאחר תפילת ותיקין במנין שבבית הרב זצוק"ל, ע"י בנו הגרי"ש קניבסקי שליט"א, וכן המדורים הקבועים.

אנו תפילה כי תורותיו של הרב זצוק"ל אשר כולנו צמאים אליהם כטל תחיה וכגשם רביבים, יוסיפו להרוות את צמאוננו, ונזכה בימות הגשמים בפרט ובכל השנה כולה, לשפע רב בזכות תורת הגשמים.

המערכת

תורת שיח - מתורת הרב זצוק"ל בעניני גשמים

המים שצריך לקיום העולם כבר נידון בר"ה

ובחג נידונין על המים. נראה דהמים שצריך לקיום העולם כבר נידון בר"ה שאז כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ודנין מי יחיה ומי ימות שהרי אין קיום לעולם בלא מים, אבל בחג דנין על ריבוי המים כמה יהיו, שיהיה בריווח וכדי להשקות השדות וכו', ולפי"ז מדוקדק לשון הגמ' בר"ה ט"ז א' נסכו לפני מים בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. (טעמא דקרא לסוכות ועי' תוספת ברכה פ' אמור כג לד).

ובאופן אחר כתב הרב, עי' במהרש"א בחדא"ג שהק' למ"ד בפ"ק דר"ה (ט"ז א) הכל נידון בר"ה, למה נקט בקרא כאן דוקא חק דהיינו מזונות י"ל, אפשר כונתו דבא לאשמעינן דסכום המזונות קצוב לאדם כמה יהיה לו, אבל באיזה אופן יהיה זה תלוי לפי מעשיו כדאמרינן בר"ה (י"ז ב) הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים מרובים וחזרו וכו'. (ישוב הדעת ביצה ט"ז א').

גשמי נדבה

בפרק שירה סוף פ"ב, גשמים אומרים גשם נדבות תניף אלקים נחלתך ונלאה אתה כוננת. הנה בגשמים רואים נדבת ה' שכמה פעמים נעצר ואינו בא עד שישראל מבקשים רחמים ואז נותנו ה' כמו שאמרו בירושלמי (תענית פ"א ה"א) הגשמים נעצרין והן מביאין להן זקן א' כגון ר"י הגלילי והוא מפגיע בעדם ומיד הגשמים יורדים, ובזה ניכר שהוא נדבת ה' וזוהי השירה שהן אומרים גשם נדבות תניף ה'. (פרק בשיר)

שיחת התלמידים - מעשי רב, שביבים, פנינים ועובדות, שנמסרו לעלון 'שיח אמונה' על ידי מקורבו של הרב זצוק"ל, ראש ישיבת 'ארחות תורה', הגאון רבי ברוך דב דיסקין שליט"א

"סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה"

באמת, כשמתבוננים במושג הזה שהיה 'רבי חיים', זה דבר מאוד מאוד נדיר, שלא היה מצוי אפילו בגדולי ישראל. מצד אחד, הוא לא שימש בשום תפקיד: לא ראש ישיבה, לא רב, לא דיין, לא נשא נאומים, לא דרשות; רק ישב ולמד ולמד. חיבר עשרות ספרים בכל מקצועות התורה: בהלכה, באגדה, במוסר, בתפילה, בקבלה. ועם כל זה, השפעתו הייתה עצומה בכל התחומים: בהלכה, בהשקפה, בכל תחום ותחום הייתה לו השפעה עצומה - ענייני שבת, ענייני שביעית, וכולי וכולי.

אף שלא היה לו שום תפקיד רשמי, ואולי זה הסיבה שהוא כל כך כל כך היה מקובל על הציבור - הוא חי עם הציבור. הבית שלו היה הפקר לכול. יכלו לשאול אותו מהשאלות הכי סבוכות ומהשאלות הכי פשוטות: בשידוכים, בשו"ת, בכל דבר - על שמות, ועל סגולות, ובהלכה, וכל מה שבן אדם הציק לו, איזו שאלה שהיא, ידעו שהכתובת זה רב חיים, וכל אחד מתקבל בסבר פנים יפות.

זה אולי באמת מסביר שאפילו שלא היה לו שום תפקיד, אדרבה, בגלל שלא היה בתפקיד הרגישו שהוא אחד מתוך הציבור. "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". אני זוכר בילדותי שילדים בחיידר התווכחו על איזו שאלה, אמרו: "מה הבעיה? ניגש לרבי חיים. בהפסקה רצים לרבי חיים". היה כזה דבר. כולם ידעו: באים לרבי חיים, שמה יש הכול. אין זמנים ואין מגבלות. חוץ מזה שהבית עצמו, היו שם עשרות אנשים, שהיו ממש חלק מהבית עצמו.

כל הדברים האלה, זה לא מפי השמועה. כולם ראו את זה. כולם ראו אותו בעמלה של תורה, כולם ראו אותו באיך שהוא מתייחס לכל אחד, איך שהוא מקבל כל אחד. זה הכול דברים שראינו, צריכים לזכור אותם, לא לשכוח, ולהתחזק.

אין מי שיכול למלאות מקומו

למלאות מקומו אין מי שיכול למלאות מקומו. את החלל שנוצר אין מי שיכול למלא. מה שאנחנו יכולים רק זה להיאחז בדמותו, בשקידה שלו בתורה, שכל רגע מנוצל. כל מי שנכנס אליו ראה שבין גברא לגברא - יושב, כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן, לא להפסיד רגע. מצד שני, איך שמתמסר לכל אחד בכזאת סבלנות, לכל אחד ואחד. זה הדברים שאנחנו צריכים לקחת: ללמוד, להתחזק, לנצל את הזמן של תורה; מצד שני, לקבל כל אחד, בסבלנות לכל אחד, קצת לראות את זה, להסביר פנים במאור פנים שלו.

כמובן, הרי לא כל האנשים היו באמת לפי הדרגה שלו, ולא כל האנשים אדם יש לו סבלנות אליהם, אבל אצלו לא היה כזה דבר, בכלל לא עניין אותו מי השואל ומי הבן אדם. כל יהודי באשר הוא - בשמחה, בסבר פנים יפות. זה מה שאנחנו צריכים ללמוד: מצד אחד להתחזק בתורה, מצד שני להאיר פנים לכל אחד, לעזור לכל אחד מה שאפשר.

ואם נאחז בדמות הזאת, אין ספק שזה יחזק ויחזק. רק לא לשכוח פשוט את הדברים האלה. והקדוש ברוך הוא יעזור שיהיה מליץ טוב על כולנו. ובחייו כל הזמן התפלל ובירך, ושירת את כלל ישראל, וגם היום מן הסתם הוא משרת את כלל ישראל, שיהיה מליץ יושר לכולם.

במשנתו - במשנתו של הרב זצ"ל בענייני הגשמים

לפתוח חלונות בחורף

הרב זצוק"ל פרסם ברבים בספרו שערי אמונה על מסכת פאה (פ"ד מ"א, עמ' רל"ד) בשם שמענו את דעת מרן הגרי"ס זצ"ל שעברה מפה לאוזן וז"ל: שמענו בשם הגרי"ס זצ"ל שאם יש הרבה אנשים בחדר ומהם רוצים לפתוח החלון ומהם רוצים לסגור, ופסק שבימות החמה הדין עם הרוצים לפתוח ואפי' יחיד יכול למחות שלא לסגור אפי' ק' רוצים לסגור, ובימות הגשמים להיפך, והביא ראי' ממשנתינו.

וכוונת הראיה, דמבוא במשנה שם, דאפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז שומעין לזה שאמר כהלכה.

וכן נמצא ברשימות מנהגי הת"ת דקלם בכתבי הג"ר מרדכי לונדינסקי זצ"ל (בס' זכרון קלם עמ' נ"א), וז"ל: על פי המשנה בפאה (פ"ד מ"ח) אפילו וכו' שומעין לזה שאמר כהלכה, היתה ההלכה בבית התלמוד [דקלם], בקיץ החלונות לצד מזרח וצפון פתוחות, ובחורף ההלכה שסגורות.

אמנם הרב בגודלו דחה הראיה מהמשנה וכתב: ולכאו' אין מכאן ראי' דכאן הוא דין דאורייתא שנלמד מפסוקים שיש לבזבז, וגם בדלית ודקל הוא דאורייתא, ונלמד מפסוקים, וגם להסוברים שבדלית ודקל הוא מדרבנן, עכ"פ הי' תקנה מדרבנן מפני הסכנה דוקא להוריד, ולכן אפי' א' יכול למחות שלא ישנו מהדין אא"כ כולן מסכימין, אבל כאן אין דין כיצד יעשו אלא שבדרך כלל בקיץ חם ובחורף קר, אבל אם יש סיבה שרוצים לסגור בקיץ או לפתוח בחורף לכאו' מסתבר שהולכין אחר הרוב כמו בכל הדברים (עי' מ"ב סי' נ"ג סקנ"ג), עכ"ל.

וז"ל המ"ב שם, כתבו האחרונים שזה הדין דשו"ע הוא דוקא בימיהם אבל היום שידוע שבעו"ה הרבה מחזיקין במחלוקת בלי טעם וריח וכונתם שלא לש"ש אם היו צריכין לשאול לכל יחיד ויחיד בענין המינויים בין לענין מינוי הש"ץ או מרביץ תורה ואב"ד בעיר וכל כה"ג לא היו מסכימים לעולם ע"כ הולכין אחר רוב פורעי המס ואפילו פסולי קורבי ביניהם [מ"א] ועכשיו המנהג שהולכין אחר ז' טובי העיר או אחר הנבררים מן הקהל ע"ז כל מקום ומקום לפי מנהגו [פמ"ג] והכל שלא ירבו המחלוקת ואין משגיחין על יחיד, עכ"ל, וע"ש עוד.

וכסברת הרב שדברי המשנה לא נאמרו אלא במקום שטוען ע"פ דין נמצא להדיא בחוות יאיר (סי' קפ"ו).

ובס' כל משאלותיך (עמ' ש"ו) שאל מהרב היות וכיום הרופאים טוענים שבימי החורף חלונות סגורים בקביעות מביאים חולי, אם ישתנה הדין. והשיב הרב שאי אפשר לסמוך על הרופאים בזה כדבר מוחלט, שהיום אומרים כך, ומחר כך, ובעבר היו מוציאים לילדים הסובלים מדלקות את השקדים מהגרון כי הם סברו שאין בהם צורך, ושוב חזרו בהם והגיעו למסקנא שיש בהם תועלת ורק כאשר מוכרחים מוציאים, ויש דוגמאות רבות כיוצא בזה.

אגב, בס' משנת יוסף הל' בית הכנסת (סי' כ"ו סק"ד סוד"ה עוד) הביא שיטה שלישית בשם הגר"ש סלנט זצ"ל שאם לאחד קר בבהמ"ד ורוצה לסגור החלון, ולשני נעים אויר צח ורוצה חלון פתוח, חייב לסגור כי הראשון מצטער מהצינה, ולשני זה רק לנעימות.

ובס' בית ישראל על הקש"ע (ח"ח עמ' מ"ח) הביא הנהגה קדושה של הגרי"ח זוננפלד זצ"ל שלא היה סוגר את חלונות בית הכנסת בחורף מחמת הקור ולא היה פותחם בקיץ מחמת החום, והסביר טעמו כיון שאם יבוא לביתו של מלך בשר ודם בחורף וימצא חלון פתוח הרי לא יעיז לסגרו על אף שקר לו, על אחת כמה וכמה כשמגיע לביתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאינו בעל הבית לעשות בו כטוב בעיניו.

חזון שיח

מרן החזו"א זללה"ה בעניני גשמים

כיצד ינהג בן חו"ל בהזכרת ותן טל ומטר לברכה

בן חו"ל הנמצא בא"י או להיפך צ"ל טו"מ כפי המקום שנמצא כעת אפי' דעתו לחזור (רח"ג בשמו ועי' מ"ב סי' קי"ז סק"ה) וכן העיד לי א' מבני חו"ל שבא כאן לכמה שבועות והגיע כאן זמן טו"מ והורה לו לומר טו"מ, עוד מעשה בבן א"י שנסע לחו"ל לשנה ודעתו לחזור והורה לו לומר כבני חו"ל (אף שלעניין יו"ט שני דינו כבן א"י). (קונטרס הזכרונות פ"ח סכ"ד)

בשבת חורפית מותר לצאת עם מטפחת על הגרון

אמרו משמו שאין לצאת במטפחת על הגרון, ומוטב לחגור בו את השרוול או את האנפילאות או לחגור בה על מתניו (והוא דלא כמ"ב סי' ש"א סוף ס"ק קל"ג, אך בחורף שהמטפחת מחמם לכאו' ודאי מותר, ועי' בשבת ק"כ א' וסודר שבצוארו, ובסי' ש"א מ"ב ס"ק קכ"ז, וע"ש ברש"י בשבת מש"כ, ועי' ירושלמי שבת פט"ז ה"ה וסודרין שעל זרועותיו). (קונטרס הזכרונות פכ"א ס"ד)

שלא לצאת בשבת עם ניילון על הכובע

אסור לצאת ברחוב בשבת בניילון שעל הכובע מפני הגשמים (דכיון שאינו מלבוש לחמם הו"ל אצולי טינוף והוי משוי עי' שבת י"א ב' ושו"ע סי' ש"א סכ"א) ולזקן א' שכשהגשם ירד על ראשו דרך כובעו כאב לו מזה ראשו התיר לו. (קונטרס הזכרונות פכ"א ס"ט)

מותר לפשוט מעיל שנרטב בגשם

הלובש מעיל שנרטב בגשם, מותר לפשוט אף שיש חשש סחיטה, שספק פ"ר דלא ניחא לי' ולא איכפת לי' מותר (הרב"צ במברגר ז"ל ועי' שו"ה סי' שט"ז דין כ"ג וסי' של"ז דין ה'). (קונטרס הזכרונות פ"כ סל"ט)

בזמנינו אין מתענים על הגשמים

שמעתי בשמו שבזמנינו אין נוהג תענית גשמים כיון שמצוי להביא מחו"ל. (קונטרס הזכרונות פכ"ח ס"ז)

עניינא דיומא

משלו הנמרץ של מרן החזו"א על שאלת ב"ג

בזמן שביקר ראש הממשלה ב"ג, במעונו של מרנא ה'חזון איש', שאל הלה את החזו"א "אם נקיים מחר ישיבת ממשלה, ובישיבה זו נמנה אותך כראש ממשלה במקומי, במה תבחר לצייד את החיילים, בנשק מודרני, או בגמ' ב"ק?"

השיב לו החזו"א ואמר, פעם אחת נסע אדם בחורף בדרך לא דרך, השלג העז כיסה את הארץ ואצבעות ידיו קפאו ונתאבנו.

ירד היהודי מן העגלה ונטל מן השלג כמקובל ושפשף בו אצבעותיו וכך ניצל מקיפאון, כמה צריך להודות להקב"ה אמר היהודי התמים, על שברא את החורף, אחרת לא היה לי שלג להפיג צינתי...

כך גם אתם, אמר החזו"א, עשיתם מדינה ומשום כך יש הכרח וצורך להלחם, אין ברירה, אבל לא על עתה אנו מדברים, השאלה היא האם בכלל הייתם צריכים לבחור בדרך זו. ומפורסם שגם שהח"ח אמר משל זה כמובא בס' חפץ חיים על התורה עמ' ק"נ. (מעשה איש עמ' רל"א)

נגיד ליעקב

מרן רבנו הקהלות יעקב זללה"ה בעניני גשמים

ותן טל ומטר לברכה במקומות הצריכים

כתב מרן הקה"י: ולענין שאילת גשמים מאחר שבמ"ב בסי' קי"ז (סק"ה) הביא דעות היכא דדעתו לחזור אם ינהוג כמקומו עכשיו או כא"י, ודעת האחרונים שאחר הפ"ח לנהוג כמקום שהוא שם מספיקא אין להזכיר לכאו', ומהר"ח גריינימן שליט"א אמר שכמדומה לו שכן הורה מרן החזו"א שינהוג כבני חו"ל בזה, והעיר הרב זצ"ל: שמעתי בשם אאמו"ר הכ"מ שנתן עצה שיאמר בשומע תפילה ותן טל ומטר לברכה במקומות הצריכים. (כתבי קה"י החדשים ברכות סי' א')

לנקות נעלים בחורף לפני שנכנסים לבית הכנסת

היה מקפיד לנקות את מנעליו בימי החרף לפני שנכנס לביהכ"נ, וזכורני איך שר' יחיאל לדרמן ז"ל היה מוכיח את בחורי הישיבה שילמדו ממנו ליזהר בכבוד ביהכ"נ. (הליכות והנהגות עמ' י"ג)

זהירות מאיסור יחוד גם בגשם עז

לאחר חתונתו היה בסוכת גיסו, וניתך גשם עז, כולם נכנסו לבית מלבד רבינו, משנשאל לסיבת השארותו, ענה שבחדר הסמוך ישנות גיסותיו, והוא חשש לעבור בו מחשש יחוד. (בית רבי עמ' קס"ח)

חשש שעטנז בבגדי חורף

סיפר רבינו, שבהיותו במוסקבה בשעת גיוסו לצבא הצאר שרר שם קור של כשלשים מעלות מתחת לאפס, והוא חשש לשעטנז בבגדי החורף, ומיאן ללבשם ולא הבינו הנהגתו, עד שלבסוף הוליכוהו למחסן הבגדים, והניחוהו לבחור בגדי קיץ כרצונו. (בית רבי עמ' קס"ח)

עצה לצינון

כתרופה נגד הצטננות הציע לשהות איזה זמן במקווה חמה לא די בפושרת באמרו שאופן זה של חימום שדרת הגב מועיל לרפא ההצטננות. (הסטייפלר עמ' ש"י)

את העובדה הבאה שמעתי מאחד הנהגים של חברת מוניות בני ברק ושמו יהודה מהעיר צפת, יום אחד בעת שירד גשם שוטף וחזק הבחין הנהג בסוס הרתום לעגלה שהחליק בגשם בעליה התלולה של רחוב רבי יהודה הלוי, בעודו חוכך בדעתו אם עליו לצאת בגשם הזלעפות כדי לעזור, ראה שאדם זקן ניגש לסוס ומתאמץ בכל כוחו להקימו בלי להתחשב בגשם החזק, בעקבות הזקן החליט גם הוא לצאת ולעזור, הנהג ציין שאף על פי שעמד רק זמן קצר בגשם חזר הביתה רטוב כולו, ואם כן הזקן שניגש למלאכה עוד לפניו ודאי נרטב כולו עד לשד עצמותיו, ועם כל זה המשיך לעזור, יהודה הנ"ל היה סקרן לדעת מי הוא זקן זה שבמסירות רבה למרות גילו המבוגר סיכן את בריאותו ועזר לסוס עד כי נרטב כל כולו בגשם, הוא הלך אחריו עד לרחוב רשב"ם, שם שאל את השכנים מי הוא אותו זקן וגילו לו שזהו לא אחר ממרן הסטייפלר. (במחיצתם ח"ב עמ' 567)

שיח אמונה

הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א

ביום השנה להסתלקותו של ה'חזון איש' זצוק"ל, התקיים שיעור לעילוי נשמתו לאחר תפילת ותיקין במנין שבבית הרב זצוק"ל, ע"י בנו הגרי"ש קניבסקי שליט"א

בדין קישוטי סוכה

איתא בסוכה דף ט' ובביצה דף ל' דעצי סוכה אסורין כל שבעה דכתיב חג הסוכות שבעת ימים לה', כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה, ובגמ' ביצה איתא עוד, גם לגבי נוי סוכה, סככה כהלכתה ועטרה בקרמים ובסדינין המצוירין ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ופרכילי ענבים יינות שמנים וסלתות ועטרות שבלים אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון של חג ואם התנה עליהם, שאמר איני בודל מהם כל בין השמשות (דאומר מבעוד יום איני בודל מהם מהיות כחי וזכותי בהם ליטלן כל שהות אורך של ביהש"מ, רש"י) הכל לפי תנאו, ומבואר בראשונים דבגמ' שבת כ"ב א' מבואר שהאיסור להסתפק מנויי סוכה הוא משום ביזוי מצוה כי זה איתקצאי למצות סוכה, ולהסתפק מזה זה ביזוי מצוה (עי' בב"י סי' תרל"ח בשם הר"ן בביצה פרק המביא), וכתב ההגהות אשרי בביצה והובא ברמ"א בסי' תרל"ח דהזמנה לאו מילתא היא, וכ"ז שהוא לא ישב בסוכה, אין הקישוטים והסכך נאסרין, והקשה הט"ז (בתרל"ח סק"ג) למה הזמנה לאו מילתא היא והא ילפינן מקרבן חגיגה ובקרבן ודאי תיכף כשהקדישו, נאסר הקרבן בהנאה, ותי' דודאי אין על הסוכה דיני קרבן, דאטו הסוכה נאסרת קדושת הגוף, כל האיסור הוא שלא תטול מהסוכה להנאתך שום דבר לבטל ממנה קדושה שלה, למשל אם אתה מוריד קיסם מהסכך, התבטל מהקיסם דין סכך, או כשאתה נוטל את הנוי, ביטלת מהנוי שם נוי, אבל בעוד שהיא קיימת אין איסור הנאה ממנה כדי לסמוך עליה או להניח עליה שום דבר כיון שעדיין קדושתה עליה.

מעתה יש לחקור מהו האיסור להסתפק מנויי סוכה, האם האיסור הוא להוריד את הקישוט ולבטלו משם קישוט אף שאין לו שום הנאה בזה, דהא הט"ז כתב שעצם ההנאה מותרת בעצי סוכה ונויי סוכה, א"כ ההנאה לא מעניינת אותי, על כרחך שהאיסור הוא לבטל את הקישוט משם קישוט, או דילמא שהאיסור הוא ליהנות בדרך ביטול, שהנוי איתקצאי להסוכה, ואסור ליטלו למטרה אחרת, דהוי בזוי, אבל אם אין לו הנאה מהעץ או מהקישוט שהוא מוריד, אין שום איסור, נפק"מ, אם מותר להוריד קישוטים באמצע חוה"מ אם זה לא מוצא חן בעיניו.

ונראה להוכיח דאם הוא לא נהנה מהקישוט, אין איסור, דהנה מבואר בראשונים שאם הסוכה נפלה בחוה"מ עדיין נשאר על העצים איסור הנאה ליטול מהם קיסם לחצוץ בו שיניו, אלא שנחלקו הראשונים האם נשאר עליהם את האיסור של עצי סוכה שנאסרין מן התורה דומיא דחג, או שזה אסור מדין מגו דאיתקצאי בתחילת החג (עי' מ"ב בתרל"ח סק"ה ובשעה"צ שם), ולכאורה בשלמא אי נימא שהאיסור להסתפק מעצי או נוי סוכה הוא רק דרך הנאה אלא שיש תנאי שצריך שזה יהיה דרך ביטול מהמצוה, א"ש דהא חל על העצים איסור ליהנות מהם, והאיסור הזה נשאר גם אחרי שהסוכה נתפרקה, מגו דאתקצאי, אבל אי נימא שהאיסור הוא לבטל ולפרק את הסוכה אף אם אינו צריך כלל להעצים שהוא מוריד, א"כ לא חל שום איסור על העצים, א"כ מה שייך לומר מגו דאתקצאי ביהש"מ, והלא אין כאן שום חפץ שהוא נאסר, האיסור הוא לא לבטלו משם קישוט, ואם אין כבר סוכה אין כאן קישוט.

עוד נראה להוכיח כן, מהחת"ס או"ח סי' קפ"ד שהובא בבה"ל כאן בסימן תרל"ח ס"ב שכתב באחד שהיה לו אתרוגים מיותרים, ותלה אותם לנוי בסוכתו, ובא אליו אדם מהכפר בחוה"מ ואמר לו שהוא לא מצא אתרוג לברכה, אם הוא מוכן לתת לו את האותו אתרוג שתולה בסוכתו לנוי, השיב לו אשמח לתתך את האתרוג, אך אסור לי להורידו דהא הוא הוקצה למצוותו, והשיב הח"ס דמותר לתת לו משני סיבות, חדא דמצוות לא ליהנות ניתנו, ובזה שהוא נוטלו לברכה לאו הנאה מיחשבא ומותר, ועוד דהא כל הטעם שאסור ליהנות מנוי סוכה הוא משום שזה ביזוי מצוה, וכאן ליכא ביזוי, דמעיקרא הוי רק נוי מצוה והשתא מצוה גופא ומברכין עליו ע"ש, מיהא חזינן מדבריו דפשיטא ליה שאם הוא נוטל נוי סוכה ואינו נהנה ממנו אין כאן חשש.

לפי"ז צ"ל דמה שדנו הפוסקים אם מותר לטלטל סדינים המצויירים מפני הגשמים אפי' בלי תנאי, עי' ברמ"א בתרל"ח ס"ב, ולכאורה הא כשמוריד את הסדין מפני הגשמים ודאי אינו מוריד כדי ליהנות ממנו, וא"כ לפי דברינו למה שיהיה אסור, גם בלי תנאי, ונראה דהם מיירו לגבי יו"ט הראשון או שבת, שבהם אסורים הסדינים לטלטלן מדין מוקצה, (אם לא התנה מבעו"י שאינו בודל מהם), מדין איתקצאי, דהא בשבת ויו"ט נתווסף איסור מוקצה לטלטל על העצי ונויי סוכה, כמש"כ הרמ"א בתרל"ח ס"ב, ובזה ודאי שאסור אף בלי ליהנות, ומדוקדק לשונם שכתבו "נוהגין לטלטלן" ולא כתבו ליטלן.

מה שנשאר לנו לעיין, אם מותר להעביר קישוט מסוכה זו לסוכה אחרת, דהנה לכאורה נראה פשוט דמותר לישב בסוכה נאה וליהנות מיפיה, דהא כל המטרה של נוי סוכה, ליפות את הסוכה שהיושב בה ישתעשע בראייתה, עי' סוכה נ"א ב' גבי בנין הורדוס דבנייה באבני שישא כוחלא ומרמרא כו' אמרו ליה רבנן שבקיה דהכי שפיר טפי דמתחזי כאדותא דימא, וברש"י כגלי הים שהאבנים משונים במראיהן זו מזו והעיניים המסתכלות בהן שוטטות ונראות כאילו גלי הים הם, נדים ונעים, [עי' פסחים כ"ו א' ובתוס' שם ד"ה מעילה], ולא מסתברא כלל שאלו שהיו בביהמ"ק של הורדוס, היו צריכים לעצום עיניהם כדי לא ליהנות מהמראה הנאה, בפרט לפי מה שהביא השעה"צ בסי' תרל"ח אות ל' דלדעת הט"ז מותר להריח מהדסים שתלה בסוכה לנוי, כי בנויי סוכה אין איסור כלל ליהנות מהם, אלא כשמבטלה מקדושתה, וא"כ בענינינו כשמוריד קישוט של סוכה ע"מ להניחה בסוכה אחרת הו"ל כמסתפק בנוי סוכה, דהא הוא מוריד מכאן ע"מ ליהנות בראייתה במקו"א, וכ"ת מצוות לאו ליהנות ניתנו, וכדכתב הח"ס לגבי להוריד אתרוג של נוי ע"מ לתיתה בלולב של ברכה, לכאורה לא דמי דאתרוג של לולב מיועד לקיים בו המצוה, ובזה שהוא נהנה בקיום המצוה, לא חשיב הנאה, אבל נוי סוכה שכל מטרתו הוא לנוי יתכן דלא אמרי' מצות לאו ליהנות ניתנו, ותו דלכאורה עצם הדבר שהוא מעביר את הנוי מסוכה לסוכה זה גופא חשיב ביזוי מצוה, מידי דהוה הא דאמרי' במגילה כ"ז א' דאסור לגלול נביאים במטפחת ס"ת, ופירש"י שמוריד המטפחת מקדושתן [וכדמצינו בשמו"ר וארא פ"ח מלך ב"ו אין לובשין לבושו, וטעמא דהוי בזיון למלך שהדיוט לובש מלבושו, ודקאמרה לי' דביתהו דראב"ש לרבי (בב"מ פ"ד ב') כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול], ולקחת מטפחת מס"ת זה ולגלול איתו ס"ת אחר, הוא בעיא דלא איפשיטא שם, ולכאורה נראה שהרמב"ם בפ"י מס"ת ה"ב פסק לחומרא, [דהא הרמב"ם פסק לגבי שאסור למכור ס"ת ישן ע"מ ליקח חדש, והגמ' שם מדמי הא דמטפחת ס"ת, למכירת ס"ת, א"כ לכאורה אסור להעביר מטפחת מס"ת, לס"ת, וכ"ה בשו"ע או"ח סי' קנ"ד ס"ט, ע"ש שהביא ב' דעות אי שרי להעביר מטפחת מס"ת לס"ת, וע"ש בביאור הגר"א שזה תלוי במחלוקת ראשונים, ומצד הדין ראוי לפסוק כהנך ראשונים לחומרא, וכ"פ המ"ב שם בסקמ"א], ולכאורה זה דמי ממש לענינינו דהמטפחת בא לנוי ולכבוד הס"ת, וה"נ הקישוט בא לנוי הסוכה, וליטול נוי מכאן ולתיתו בסוכה אחרת הוי ביזוי מצוה, [אולם יתכן דהא דפסק הרמב"ם דמס"ת לס"ת אסור, הוא משום חומרא דקדושת ס"ת וכדכתב שם הכ"מ, וא"כ בענינינו אין להחמיר, ברם הפוסקים באו"ח קנ"ד סתמו ולא הזכירו דדוקא בס"ת משום קדושת ס"ת, ואדרבא מדברי הר"ן שהובא בב"י בסי' קנ"ג (ס"ד) משמע דה"ה בשאר ספרים, וא"כ אולי ה"ה בשאר נויי מצוות, מדכתב שם ומדאיבעיא לן בס"ת דליכא לעלויי בה מכלל דפשיטא לן דבהנך אחריני דליכא לעלויי בה אסור למכרן וליקח כיוצ"ב, ע"כ, וצ"ע].

ואין להקשות דהא קיי"ל באו"ח סי' ט"ו ס"א מותר להתיר ציציות מטלית זה וליתנם בטלית אחר, אבל שלא להניחם בבגד אחר לא (כי יש איסור שמבזה טלית של מצוה בחנם (מ"ב)), והכא אמרי' איפכא דלהוריד קישוט ולהניח ע"ג קרקע שרי, ולתלותו בסוכה אחרת אסור, אמנם החילוק פשוט דגבי ס"ת אתה מוריד את המעיל מהס"ת הזה ואתה גוללו על ס"ת אחר, הס"ת נשאר בקדושתו, והשתמשת במעיל שמיועד לו והלבשת ס"ת אחר, וזה בזיון כלפי הס"ת הישן שמתשמשים במעילו, וכן גבי סוכה הסוכה נשארת בקדושתה, ואתה לוקח נוי שייפת בזה את הסוכה ואתה מייפה בזה סוכה אחרת, זה בזיון להסוכה הקודמת, אבל גבי ציצית כשהורדת את הציציות מהבגד הזה, לא נשאר כאן בגד קדוש שנמצא עתה בלי ציצית, כי אין כאן שום קדושה והכל התבטל, ולא שייך כאן כלל בזיון בקדושה, אלא שחז"ל רצו שאת הציצית יטיל בבגד אחר דאל"כ הוא סתם הוריד קדושת הבגד ללא צורך.

וכן לגבי להוריד בלי להניחו במקום אחר, בסוכה לא אכיפ"ל אם תוריד ולא תניח במקום אחר, דהסוכה נשארת בקדושתה שהיתה, וכן הס"ת נשאר בקדושתו גם אם הוא יחליף מעיל, אבל גבי ציצית אם לא תטיל את הציצית בבגד אחר נמצא נתבטל המצוה לגמרי.

מיהו להעביר קישוט באותו סוכה ממקום למקום בחוה"מ, מסתברא דאין שום חשש, דהא הכל הוא באותו סוכה ומה לי הכא מה לי התם, ואטו יהיה אסור להזיז סכך ממקום למקום, ושמא יש כאן את הענין ההיא דירושלמי שבת פרק הבונה ה"ג קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון ולא בדרום, והובא במ"ב בסי' ח' סק"ט לגבי לעשות עטרה ממשי לסימן שאותן ציציות שלפניו יהיו לעולם לפניו, ואע"ג דהתם האריז"ל לא הקפיד בזה, שמא משום שאינו מעביר את הציצית ממקום למקום, רק על גופו זה משתנה פעם לפניו ופעם לאחריו, אבל להעביר ציציות ממקום למקום אולי גם האריז"ל יודה, ושמא כ"ז רק אם הקישוט היה במקום מכובד יותר ומתחזי טפי, ועתה רוצה להעבירו למקום שפחות ניכר, אולי בזה שייך קפידא בזה, וצ"ע.

היוצא מכל הנ"ל, לכאורה, להוריד קישוט ולהניחו בצד, אין חשש לכאורה, ולפי"ז כ"ש דמותר להניח בחוה"מ תמונה חדשה ע"ג סדינים המצויירים, אע"ג דעי"ז מתכסה התמונה של הסדינין, ולהעביר תמונה מסוכה זו ע"מ לתלותה בסוכה אחרת, יתכן שיש ענין להזהר ממדת חסידות, ולהעביר תמונה באותה סוכה מצפון לדרום לכאורה אין ענין להחמיר וצ"ע.

שיח יצחק

מדברי גאב"ד רמת אלחנן מרן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א שליבן מפי גיסו הרב זצ"ל

את מי לקחת ברכב בשלג את ההולך לתפילה או את החוזר

שאלה: יהודי בעל חסד שיש לו רכב מיוחד היכול לקחת אנשים מהכא להתם, שני יהודים התקשרו אליו ביום מושלג שיקחם לבית הכנסת להתפלל, ואחד ביקש ממנו שיחזירו מהתפילה, שניהם יכולים ללכת לבד אך הדרך קשה, את מי יעדיף.

תשובה: נראה שיעדיף את מי שחוזר מבית הכנסת, והטעם שדורשי רשומות אמרו בבית אלוקים נהלך ברג"ש, ברג"ש ראשי תיבות: ברד רוח גשם שלג.

ועל פי זה תירץ גיסי הגר"ח קניבסקי זצ"ל קושיא ששואלים העולם, למה מתחילים לשאול הגשמים בז' מרחשון כדי שיגיע אחרון שבישראל שעלה לרגל לנהר פרת (תענית י', א'), מאידך בערב פסח אין מפסיקין לשאול הגשמים חמשה עשר יום קודם, אף על פי שהעולים לרגל לא יוכלו לבא לרגל, ותירץ שלבית המקדש עולים ברג"ש, ברד רוח גשם שלג, ואין זה מעכב, משא"כ בחזור מבית המקדש שם צריך להקל עליהם, ואולי גם בענייננו יש להקל על החוזר מבית הכנסת כי ההולך לבית הכנסת הולך גם כאשר קשה. (חשוקי חמד פסחים ע' ר'יב, ועיין תולדות אדם סוף פ"ב)

לבישת בגדי שבת כאשר יירטבו ויתקלקלו מחמת הגשם

מעשה באחד שגר ביישוב בו לא מתקיימים מנייני תפילה, אף לא בשבתות וחגים בית הכנסת הקרוב ביותר למעונו של האיש, נמצא במרחק הליכה רב מביתו, ובשבתות החורף כשיורדים גשמי זלעפות, האיש הסתפק האם יצא עם בגדי השבת היקרים כשקיים חשש שהם יתקלקלו מרוב הגשמים שייספגו בהם או שמא ילך בבגדים פחות חשובים אותם הוא לובש בימות החול.

תשובה: הצעתי את השאלה בפני גיסי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל והשיב שאם בגדי השבת יתקלקלו אין זה כבוד שבת אלא מעשה השחתת ממון. ויתכן עוד לומר ע"פ מה שהביא גיסי זצ"ל מה שנשאל החזו"א אם ללבוש עניבה בשב"ק כשיש חום גדול וגורם לו לזיעה, דמצד אחד הוא כבוד שבת ומאידך אינו עונג שבת, והשיב החזו"א דאם אין זה עונג שבת אין זה גם כבוד השבת, וגם כאן באופן שהבגדי שבת יטנפו ויתקלקלו מהגשמים ובנ"א ודרך בנ"א שלא ללבוש הבגדים באופן זה, א"כ אין הבגדים גורמים לו עונג שבת ואולי אדרבה יגרם לו צער מהקלקול. (חשוקי חמד מנחות פ"ח ע"ב, וחמדת חיים עמ' תפ"ו)

שאלה: האם מותר לחתן להתפלל שלא ירד גשם בזמן החופה, או דהוי כפיות טובה להתפלל כן בשעה שבכל העולם כולו צריכים לגשם.

תשובה: אין איסור לבקש שלא ירד גשם בשעה שהולך בדרך, שהרי בגמ' יומא (נג, ב) מבואר שרבי חנינא בן דוסא היה מהלך בדרך ולפתע ניתך גשם עז, נשא תפילה ואמר רבש"ע כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער, ופסקו הגשמים. וכשהגיע לביתו אמר רבש"ע כל העולם כולו בצער (מחסרון הגשם) וחנינא בנחת ושב הגשם לרדת. וא"כ גם כאן נראה שיכול החתן לבקש שלא ירדו גשמים ביום חתונתו. וכן שמעתי מגיסי מרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל שמותר לחתן לבקש על כך. (חמדת חיים עמ' עג)

מילה בסלע

מדוע הרגישו האמוראים את ירידת הגשם באמצע תלמודם

הראיתי להרב סיפור שנכתב ופורסם, על אהבת תורה: סופר כי בזמן שגזרו על לימוד התורה במדינת רוסיה, נכנסה קבוצה שלימה של חיילים רוסיים, לביתו של אחד מגדולי ישראל הגאון מטבריג זצ"ל ורצו להרגו, הלה עסק באותה שעה ביישוב רמב"ם מוקשה, ובהיות שעדיין לא הוברר לו ברור היישוב בדברי הרמב"ם, פנה וביקש בתחנונים שיתנו לו כמה רגעים, והם הסכימו לכך. תוך כדי המתנה, קיבלו פקודה מגבוה לעזוב את העיר, ובכך ניצל. זו אהבת תורה אמיתית, בשעה כזו שעומדים להוציאו להורג.

שאלתי את הרב: הא שמעתתא בעי צילותא ואיך יתכן שכאשר עומדים להורגו יש לו צילותא ליישב רמב"ם קשה.

תשובתו של הרב היתה בזה"ל: מה שייכות יש לזה לזה.

ושאלתי את הרב שבגמ' מגילה כ"ח, ב, מבואר שרבינא ורב אדא בר מתנה שאלו שאלות לפני רבא בחוץ ולפתע נהיה שבר ענן ונכנסו מפניו לבית הכנסת, והסבירו שלא נכנסו מפני הגשמים אלא מפני דשמעתא בעי צילותא (שלימוד צריך צלילות הדעת), והנה אם הגשמים מחסרים בצילותא כל שכן העומד ליהרג. וחשבתי לתרץ שבשבת פ"ח אמרו מעשה בצדוקי שפגש את רבא 'דקא מעיין בשמעתא, ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא, וקא מייץ בהו, ומבען אצבעתיה דמא', הרי שלא הרגיש דם, וא"כ למה הם הרגישו את הגשמים?! ויש לתרץ כי בגמ' שבת הלשון 'קא מעיין' ובגמ' מגילה לא אמרו שהיה עיון אלא 'הוו קיימי ושאלי' ואם כן י"ל שאם מעיין לא מרגיש אבל באופן אחר מרגישים גם גשמים, (וכן בעובדא דהרב מטבריג בודאי היה עיונו רב לתרץ הרמב"ם הקשה, ואז יש צילותא).

וענה הרב: זה פשוט. עוד תירץ הרב כי בגשמים חסר בצילותא כי הבגדים נרטבים וחודרים המים לגופו זו הרגשה במציאות וזה מפריע (זה דבר פיזי) ועיי' עירובין ס"ה א' אי קרצתן כינה לא תנאי ע"ש.

עוד תירץ הרב על השאלה איך היה לגאון הנ"ל צילותא והרי הגשמים הפריעו לצילותא? הרי מה שנהרג על תלמוד תורה זה מצוה, ואיך מצוה יכולה להפריע צילותא, אבל להירטב בגשמים זה לא מצוה. עוד אמר הרב ששם הם הרגישו את הגשמים, כי היו צריכים לברך עליהם כמש"כ בשולחן ערוך סי' רכ"א, ואז מרגישים.

(כמדומה שיש מעשה עם הגר"א שלמד עם אחרים והיה רעם ובירכו באמצע הלימוד, ותמה הגר"א: איך שומעים באמצע הלימוד, אף שגם שם היה צריך לברך על הרעם? תשובה: מכל מקום כשהבגדים רטובים הרגישו). (כל משאלותיך עמ' ת"ל)

רשימות התלמידים // עניני גשמים

הרה"ג רבי שמואל רוזנברג שליט"א

לרוץ בגשם בשבת

  • כתב הרב בספרו קרית מלך (פכ"ד משבת ה"ד) ואסור לרוץ בשבת, נ"ב ואפילו מפני הגשמים, ובד"ר החדש סי' י"ח, (ובדרך שיחה ח"א עמ' רע"ט) הביא מהרב שת"ח אחד הביא לו ראיה מגמ' שבת (קי"ג, ב) שמותר שאמרו שמותר לפסוע פסיעה גסה כדי שלא יצטרך להקיף את אמת המים וה"ה גשם, ודחה הרב דאינו מוכרח כ"כ דאפשר שלהקיף ולהרבות בהילוך חמור יותר. וברשימות הגר"מ אריאל ז"ל (שהובאו במוסף שב"ק ואתחנן תש"ע) כתב דיש לחלק דהתם נכנס כולו במים משא"כ לגבי גשמים.
  • בס' דור המלקטים (עמ' 1382) הביא שנשאל הרב האם יכול לרוץ כשגשמים יורדין וכשיגיע הביתה ילמד קצת, וממילא יחשב כמו רץ לדבר מצוה. תשובה: עמש"כ בקרית מלך פרק כ"ד משבת הל' ד', אם זה הערמה בעלמא אין מועיל.
  • בספר הנהגות הרב (אלא ד' אמות פ"ה ס"ג) מביא שכך גם נהג הקה"י, ובעידנא חדא בשבת קודש כשיצא רבינו לצידו של אביו מרן הקה"י מביהכנ"ס לפתע החלו גשמים ואביו הלך לאיטו, ושאל אותו רבינו מדוע אינו ממהר והא גשמים מזלפים, ואמר לו שאסור לרוץ בצאתו מביהכנ"ס (כמבואר בשו"ע סימן צ' סי"ב) ואח"כ כשנתרחקו שוב שאל מה טעם אינו ממהר לרוץ אף שהגשמים יורדים בזעף, ואמר לו הרי שבת היום. (וכעי"ז בתולדות יעקב עמ' ר"ו).
  • יש שהעירו שהמדרש דברים רבה נדפס ע"י הר"ש ליברמן, אכן הדברים נדפסו בשנת תרמ"ה ע"י הר"ש בובער בקונטרס ליקוטים (עמ' 20) וא"כ סרה תלונתם בזה.

להתפלל עם מעיל גשם וכפפות

  • שמעתי מהרב זצ"ל שאין ראוי להתפלל עם כפפות אפי' אם עשויין לחמם.
  • ואולי טעמו לפי שהוא כדרך עוברי דרכים גרע טפי שמראה על זילות וחוסר קביעות, ועיין פסחים נ"ז, א' צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים דהוה כריך ידיה בשיראי ועביד עבודה.
  • וכן אין להתפלל עם מעיל ניילון העשוי להציל מגשם אמנם במעיל המחמם מותר, ושוב בפעם אחרת אמר: אם מותר ללבוש מעיל חורף בשמו"ע, תלוי אם דרכו לעמוד כן בפני מלכים, ואמר שהוא נוהג להסיר המעיל שכמדומה לו שאין דרך לעמוד כן.

ללבוש ניילון על הכובע

  • עוד אמר הרב: על ניילון שנותנים ע"ג הכובע בעת הגשמים אמר מרן החזו"א זצ"ל שאף בחול אין ראוי לילך בו, וטעמו ביאר הרב כי לא היתה דעתו נוחה מכל החידושים שבזמננו. ובתשובות שבסו"ס אשי ישראל עמ' תשנ"ב כתב הרב על הניילון, שקודם תפילת שמו"ע: נכון להוציא.
  • ובשבת יש בו משום הוצאה כמש"כ בקריינא דאיגרתא (מהדו"ח ח"ב סי' שנ"א) וז"ל: בדבר הניילון ששמים על הכובע בשעת הגשמים שיש לאסור בשבת גם לפי מש"כ השו"ע סי' ש"א סי"ד להתיר דרך מלבוש, משום דבעינן נמי שיהא דרך להתעטף בו... ומכבר אמרתי בעניי דבאמת אותו ניילון אינו כלל בגדר מלבוש של האדם אלא בגדר מלבוש של הכובע וגם בשעת הגשמים אינו נחשב מלבושו של אדם אלא מכסה ולבוש להכובע. וידוע לי שכבר נשאל על זה מרן החזון איש זצללה"ה והשיב דאסור בשבת אך הטעם לא שמעתי. עכ"ל. [וכנראה שלא רצה הקה"י לפרש הטעם השני, אחר שיש סברא גמורה מדינא לאוסרו].
  • אמנם לעניין שבת אמר הרב שאינו מוקצה אף במקום שאין ערוב שכן רגילין לילך בו אף בבית בימות הגשמים.

ללכת עם כיפה וכובע הפוכים בגשם

  • אמר הרב ז"ל, נראה דשרי לילך בבגד הפוך לצורך כגון מפני הגשמים, אף שבעלמא קשה לשכחה. [וכנראה טעמו שהמ"ב בסי' ב' סקי"ד מתיר לילך בבגד הפוך אם כבר לבש כן, ורק לת"ח מצריך להפכו מפני כבוד התורה, א"כ נשמע מינה דהיכא שמוכח שלובשו מחמת טעם הגון אינו בזיון].
  • סיפר הרב זצ"ל, שבתקופת המנדט אחד מבני הישיבה היה צריך ללכת בשעת העוצר, והלך עם מעיל הפוך כדי שלא יעצרוהו, ומחמת כן חשבוהו למשוגע ולא עצרו אותו.

בדרכו של רבינו הגר"ח זצוק"ל, על ידי מכון 'שיח אמונה'

בני העלייה לומדי 'שיח התורה' התכנסו בסוכה בצל מעונו של הרב זצוק"ל לסיום חצי הש"ס בסדר הלימוד של 8 דפי גמרא בכל יום בשילוב שמחת המועד

מעמד נעלה של כבוד התורה, לרגל סיום לימוד חצי הש"ס במחזור החמישי, במסלול "בדרכו - 8 דפי גמרא ליום", שנוסדו לעילוי נשמתו ולהמשך דרכו בקודש של רבינו מרן שר התורה יוסף שמריהו חיים ב"ר ישראל יעקב קניבסקי, זצ"ל התקיים ביום חמישי בחול המועד סוכות, בסוכה גדולה שנבנתה לכבוד המעמד, בצל מעונו של הרב זצוק"ל, במעמד בנו הגרי"ש קניבסקי שליט"א, ובהשתתפות מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א ובני משפחת הרב זיע"א, לכבודם של בני העלייה מסיימי חצי הש"ס.

במעמד השתתפו בני העלייה מכל רחבי ארץ הקודש שזכו ללמוד ולסיים את המסכתות משלושת הסדרים הראשונים של הש"ס, וזכו להמשיך בדרכו של הרב זצוק"ל בלימוד חובות אלו. את סיום סדר נשים וחצי הש"ס ואמירת קדיש דרבנן קיים בנו של הרב זצוק"ל הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א.

המעמד התקיים בראשות מרנן ורבנן שליט"א שנשאו משאות חיזוק במעלת המסיימים, במעמד השתתפו ונשאו דברים, מרנן ורבנן, גיסו של מרן זיע"א הגר"ב אלישיב שליט"א שהגיע במיוחד מירושלים, הגר"י אונגרישר שליט"א, הגרמ"ש אדלשטיין שליט"א, הגר"א גרבוז שליט"א, וחדב"נ הגר"י קולדצקי שליט"א והגר"ד אפשטיין שליט"א. דברי חיזוק נשמעו מפי משגיח ישיבת פוניבז' לצעירים הגרא"ל שפירא שליט"א. את המעמד הנחה הגרמ"מ אנגלרד שליט"א משגיח ישי"ק 'תורת חיים' בב"ב, נכדו של מרן זיע"א, הרה"ג רבי יעקב ישראל קניבסקי שליט"א, נשא קצרים ברכה ודברי הודה שאף הגדול להגאון הלומדים מאות בשם רבי ישראל בונים שרייבר שליט"א המוסר שיעור יומי מסכם בכל יום על שמונת דפי הגמרא הנלמדים במסלול 'בדרכו'.

בסיום המעמד התברכו הלומדים על ידי הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א בברכה והצלחה ובברכת המועדות, ושיראו סייעתא דשמיא בעמלם להצליח לעמוד בדרך הלימוד הנשגבה הזו. והערכה סיום המועד חצי הש"ס קבלו הלומדים והמסיימים, שי מיוחד מאת מכון 'שיח אמונה', כן התקיימה במקום חלוקת מילגות לזוכים במאות ההגרלות המתקיימות מידי שבוע על ידי 'שיח התורה'.

הדי הערכה והתפעלות נשמעים בעולם התורה לכבודה של תורה, בגודל מעלת בני העלייה, כשב'שיח התורה' קוראים לקהל חובשי בתי המדרשות, להצטרף ללגיונו של מלך, במסלול 'בדרכו' ההולך לפני המחנה, או לכלל מסלולי הלימוד של 'שיח התורה'.

שיחת חולין

מהנעשה והמתחדש בעניני דיומא

יארצייט ה'חזון איש'

ביום חמישי ט"ו בחשוון, יום היארצייט של ה'חזון איש', דודו ורבו של רבינו מרן שר התורה זיע"א, התקיים ב'שיח התורה' שנוסד ע"י מכון 'שיח אמונה', סדר לימוד בתורתו ובספריו של החזון איש'. סדר הלימוד המיוחד התקיים לרגל יום היארצייט של מרנא ה'חזון איש', על ידי 'שיח התורה' ביום היארצייט ה-ע"ג, כאשר כל הלומדים שלמדו לכל הפחות חצי שעה מתורתו וספריו נכנסו להגרלה מיוחדת על סט של כל ספרי ה'חזון איש', וכן תלושי שי בשווי 1000 שקלים. בסט ספרי החזון איש זכה הרה"ג רבי דניאל אייזנבך, מכולל חסדי דוד, ירושלים, ובתווי שי בסך 1000 שקלים, זכה הבה"ח שלמה איטח, ישיבת נתיב הדעת, ירושלים.

בתוך כך, בסיום השיעור שנמסר בבית הרב זצוק"ל וכמנהגו ע"י בנו הגרי"ש קניבסקי שליט"א, המתפרסם בגליון זה, התקיימה עליה לציונו של מרן החזון איש זיע"א, במהלכה התקיימה תפילה על כלל ישראל כולם, ועל בני הישיבות הנתונים למשיסה בפרט.

חלוקת החגים

כפי הנהגת מכון 'שיח אמונה' בשנים האחרונות בעידודו ובברכתו ובתום של הרב זצוק"ל, נערכו הכנות נרחבות שנמשכו במשך חודשים ארוכים, התקיימה גם השנה חלוקת הענק לערב יום טוב של ירח האיתנים. במסגרת החלוקה קיבלו אלפי משפחות של תלמידי חכמים ומשפחות מרובות ילדים, את כל הצרך לתקופת החגים, בשילוב כרטיס קניה ברשתות המובחרות. לחלוקה הפעם צורף כשי הכרך החדש של 'דעת נוטה' על עניני ראש השנה, וכן שי מיוחד משחק לילדי המשפחות. תודת המכון ואלפי המשפחות המקבלות, שמגדירות את המשלוח כ'אור גדול לכל חודש החגים', שלוחה לידידי מכון 'שיח אמונה' שבטוב ליבם תומכים ומסייעים.

מעמד 'לחיים' עם הופעת הכרך החדש בסדרת ספרי 'דעת נוטה'

עם הופעת ספר 'דעת נוטה' על הלכות ראש השנה ממכבש הדפוס לקראת יום הדין, עלו חבר ת"ח מרבני מערכת 'דעת נוטה' שע"י מכון 'שיח אמונה' עורכי ספרי התשובות לבית הרב זצ"ל למעמד 'לחיים' אצל בנו יבדלחט"א הגאון רבי יצחק שאול קניבסקי שליט"א לרגל הוצאת הספר שהתקבלה בשמחה ובחביבות יתרה בקרב הלומדים די בכל אתר ואתר כהמשך לי"ב חלקי ספר 'דעת נוטה' שיצאו לאור עד כה בס"ד.

במעמד ציין הגרי"ש שליט"א את השמחה שהיתה לאביו הרב זצ"ל עת שיצאו לאור החלקים הקודמים של ספרי 'דעת נוטה' בחיי חיותו, והיה אומר בשמחה עצומה שזכה לראות את פירות עמלו הגדול להשיב לעם דבר ה' במסירות ולשמר את התשובות בקפידה, ואמר הגרי"ש שליט"א שאין ספק שגם כעת שנמצא בעלמא דקשוט יש לו בכך שמחה גדולה בכל כרך שיוצא, ובירך את הגאון רבי שאול קסלר שליט"א (בן הגאון רבי דוד שליט"א חתן הגר"ש ברזם זצוק"ל גיס הרב זללה"ה) עורך המקורות והביאורים על תשובות הרב זצ"ל בכרך זה.

דף היומי במשניות

במעונו ובראשותו של מרן הגר"מ שטרנבוך שליטא מעמד חיזוק לימוד 'דף היומי במשניות' אשר נוסד בחדרו ובברכתו של הרב זצוק"ל. המעמד התקיים לקראת תחילת המחזור החדש וציון 150,000 מבחנים במערכת 'שיח התורה' על לימוד 'דף היומי במשניות'.

More in this printout

View the whole printout