Skip to content
קובץ גליונות

דרכי החיזוק - תולדות תשס"ז (גליון 788)

  • Toldos
  • 5784
  • Hebrew
View printout

ארבעה צריכים חיזוק (ברכות לב:) - שיתחזק אדם בהם תמיד בכל כחו (רש"י)

משיחות רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין זללה"ה • תולדות תשס"ז

מדוע רצה יצחק אבינו לברך את עשו

*בפרשת השבוע (כה, כח) "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב". לכאורה משמע שיצחק אהב את עשו לבדו, ולא את יעקב, ואילו רבקה אהבה את יעקב ולא את עשו.

וכן מבואר לכאורה מפרשת הברכות, שדעתו של יצחק הייתה לברך את עשו ולא את יעקב, ובפשוטו היינו משום שאהב את עשו ולא אהב את יעקב, ורק רבקה שהייתה אוהבת את יעקב אמרה לו שילך ויקדים את עשו וייטול הברכות לעצמו.

וצריך ביאור, שהרי יעקב היה יגע ועמל בתורה, וכלשון הכתוב (כה, כז) "ויעקב איש תם יושב אוהלים", ועשו היה "איש יודע ציד איש שדה", ואיך יתכן שיצחק אבינו העדיף את עשו הרשע אשר ציד בפיו יותר מיעקב שהיה יושב אוהלים.

ונראה פשוט שבאמת יצחק אהב גם את יעקב, כמו שמצינו (כתובות קג, ב) ביהושפט מלך יהודה שכשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו, מתוך אהבת התורה ואהבת תלמידי חכמים שהייתה לו, ובודאי שגם יצחק אהב כך את יעקב שהיה עמל בתורה.

וכן כתב הספורנו "ויאהב יצחק את עשו - גם את עשו, אף על פי שידע בלי ספק שלא היה שלם כיעקב". והיינו שבוודאי אהב את יעקב, ורק השמיענו חידוש שאהב 'גם' את עשו למרות שלא היה שלם כיעקב.

ומעתה צריך ביאור כל ענין הברכות, למה לא רצה יצחק לברך את יעקב, ומדוע קרא רק לעשו כדי לברכו, הרי הוא אהב גם את יעקב.

הברכות לעשו כדי שיעזור ליעקב ללמוד

ושמעתי ממו"ר הגה"צ רא"א דסלר זצ"ל, כי דעתו של יצחק אבינו הייתה שעדיף לברך את עשו בפרנסה ועשירות, ואז גם יעקב ייהנה מן הברכות, כי סבור היה שיאהבו זה את זה ויהיה ביניהם הסכם כמו 'יששכר וזבולון', שיעקב יוכל לשבת ולעמול בתורה כרצונו, ועשו שהיה איש ציד יתברך בפרנסה ובעושר רב שיוכל לפרנס גם את יעקב אבינו, ונמצא ששניהם נהנים מן הברכות, יעקב ועשו כאחד.

אבל רבקה שהייתה גם היא נביאה כמו שכתוב בתרגום (כז, יג) "עלי אתאמר בנבואה", ידעה ברוח הקודש שהסכם זה לא יוכל להתקיים, מפני שהלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב (ספרי בהעלותך), ואי אפשר במציאות שתהיה אהבה ביניהם, ואפילו אם יעקב לא היה לוקח את הברכות, גם כן הייתה מציאות זו שעשו שונא אותו, ולכן יעצה ליעקב שיקדים את עשו וייטול הברכות לעצמו.

והלכה זו שעשו שונא ליעקב היא כמו שנאת עמי הארץ לתלמידי חכמים, וכפי שמצינו בגמרא (פסחים מט, ב) שרבי עקיבא כשהיה עם הארץ אמר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור.

ואף על פי שרבי עקיבא היה בעל מידות טובות מיוחדות כבר מתחילתו, כמו שאמרו (כתובות סב, ב) שהיה צניע ומעלי, כבר פירשו התוספות בכתובות שם כי מה שאמר 'מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו' אין זה מפני ששנא תלמידי חכמים, אלא סבור היה שהם מתגאים על עמי הארץ מפני תורתם. ונראה שגם שנאת עשו ליעקב היא מאותה הסיבה, ומזה נובעת שנאת האומות לכלל ישראל, כי הם סבורים שישראל מתגאים עליהם לגודל מעלתם.

ולכן אמרה רבקה שאי אפשר שיהיה ביניהם הסכם 'יששכר וזבולון', משום שהלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב.

והנה בפשוטו משמע שרבקה הייתה אוהבת רק את יעקב ולא את עשו, אך גם זה אינו נכון, שהרי בסוף הפרשה מצינו שאמרה (כז, מה) "למה אשכל שניכם ביום אחד", והיינו שאהבה גם את עשו.

והטעם לזה מפני שעשו היה גם כן בעל מעלות, כמו שמצינו (עיין סוטה יג) שזכה שראשו נקבר במערת המכפלה יחד עם האבות, וביאר מו"ר הגרא"א דסלר זצ"ל כי 'ראשו' של עשו כשר היה, ורק המידות הרעות השפיעו על הנהגתו בפועל, אבל היה איזה חלק ושורש של קדושה בנשמתו, ולכן נקבר במערת המכפלה.

וגם יצאו ממנו גרים ותנאים, וכן יצא ממנו אנטונינוס שהיה גוי כשר ולבסוף נתגייר (עיי' ע"ז י, ב, ותוס' שם), וזכה לזה מפני שהיה בו איזה צד טוב, וזו הסיבה שרבקה אהבה גם אותו.

החיוב למי שיכול להיות 'יששכר' ולא 'זבולון'

והנה בענין זה של יששכר וזבולון היה מקום לטעות לומר, כי מאחר ששכר שניהם שווה, אם כן מדוע צריך לעמול בתורה, הרי אפשר גם לעסוק במסחר ולהחזיק תורה, ולקבל שכר של זבולון, שאינו פחות ממשכרו של יששכר.

אמנם כבר נודע המעשה שהיה עם מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל, שגביר אחד אמר לו, למאי נפקא מינה אם אלמד תורה או לא, הרי גם עכשיו יש לי אותו השכר כמו לומדי התורה, בזכות החזקת התורה, וענה לו רבי אהרן, אמנם יש לך עולם הבא, אבל העולם הזה של לומדי התורה אין לך! כי מי שיושב ולומד הוא רגוע ומאושר ויש לו כל מה שצריך, בלי בעיות ובלי טרדות, ואילו איש עסקים טרוד כל הזמן מהמסחר, ויש לו הרבה צער וחוסר מנוחת הנפש.

ועדיין יתכן שיאמר אדם כי לא אכפת לו מהעולם הזה והוא רוצה רק עולם הבא, שלכאורה היה מקום לומר שאדם כזה כבר אין לו צורך לעמול בתורה, כי בהחזקת התורה כבר יקבל עולם הבא בשלמות. אבל האומר כן טעות בידו, כי בודאי החיוב של כל אחד הוא לעמול בתורה ולהתייגע בהבנתה כמו שכתוב (יהושע א, ח) והגית בו יומם ולילה, ורק מי שהוא אנוס ואינו יכול ללמוד, נתנו לו מן השמים אפשרות לזכות גם אם יעסוק במסחר ויחזיק תורה.

אבל מי שהוא בן תורה ויש בכוחו ללמוד, ודאי שתהיה עליו תביעה אם לא למד אפילו אם יחזיק תורה ויהיה 'זבולון', כי הוא חייב להיות מלומדי התורה, וגם אינו יכול להיות בטוח שיזכה לסייעתא דשמיא אם ירצה להיות זבולון, כיון שזה אינו תפקידו.

הטעם שזבולון זוכה בהחזקת התורה

והענין שנתנו ל'זבולון' את האפשרות לזכות על ידי החזקת התורה, נראה שהוא כעין מה שכתב רבינו יונה בשערי תשובה (ג, קנו) 'על כן נתחייבנו ללמד בני יהודה התועלות הנמצאות בעסק התורה, וכתבנו מקצתם בשער התורה בעזרת הקל, למען יכספו הלבבות בתורה, ואשר אין בהם כוח ללמוד יידעו הדר כבוד עסק התורה וייזכו בידיעתו, ולא תאבד נפשם מן העולם הבא', ע"כ.

רבינו יונה חיבר 'שער התורה' (שאינו נמצא בידינו) המבאר את גודל חשיבות התורה, והטעם שהוא חיבר אותו הוא כדי שבני אדם יעסקו הרבה בתורה, וגם אלו שהם אנוסים ואין בהם כוח ללמוד, לכל הפחות יידעו את חשיבות התורה, הדר כבוד התורה, ובידיעה זו יזכו לעולם הבא, כי לעולם הבא זוכים רק על ידי תורה, על ידי שלמות של תורה, וגם זה נקרא תורה – אם מחשיבים תורה כמו שצריך וממילא עושים כמה שיכולים, עוזרים לתורה וגם לומדים כפי היכולת.

והביאור בזה על פי מה שאמרו חז"ל (קידושין מ, א) אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, והיינו כמו שכתב בחובות הלבבות (שער הביטחון פ"ד) שעיקר שכר המצוות אינו עבור מעשה קיום המצוה בפועל, כי זה לא תלוי ביד האדם אלא בידי שמים, וכל עיקר השכר הוא על הבחירה במצוה וההשתדלות בעשייתה, ולכן מי שבחר והשתדל כפי יכולתו לעשות את המצוה ורק נאנס ולא עשאה יקבל שכר כאילו עשאה.

וזהו ביאור דברי רבינו יונה, שמי שהוא אנוס ואין בו כוח ללמוד, אם על כל פנים יידע הדר כבוד עסק התורה יזכה בידיעתו, כי הוא מכיר ויודע את חשיבות התורה ומעלתה, וממילא ודאי שהוא רוצה ללמוד, וכל מה שאינו לומד זה רק מפני שהוא אנוס ואינו יכול, ועל זה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.

וזהו גם הענין שניתנה ל'זבולון' האפשרות לזכות כפי יכולתו על ידי הכרת חשיבות התורה ועזרתו ללומדי התורה.

א"ה. כאן הרחיב רבינו בדרכי ההצלחה בתורה, ראה במסגרת בסמוך.

ניצול יום ששי ושבת – שליש מהחיים!

בהמשך לדברים שהובאו בשבוע שעבר לחיזוק לימוד התורה ביום ששי ושבת ומוצאי שבת בפרט בלילי החורף הארוכים, להלן דברים שעורר רבינו בסוף השיעור בישיבה, ו' כסלו תשס"ו.

יש דבר שצריכים לעורר עליו, ואמנם זה נוגע ליחידים, אבל יש כמה יחידים כאלו... ואינני יודע למי לומר את זה, שבישיבה יש סדרים, ובדרך כלל יום ששי ושבת ומוצאי שבת, הם שני ימים בשבוע שבדרך כלל יש יחידים שאין להם סדרים קבועים ולומדים פחות, וניכר בישיבה שהלימוד אינו כמו כל השבוע.

וזה דבר מאד לא טוב, כי זה כמו שליש מהחיים, שני ימים מתוך שבעה זה קרוב לשליש! ובפרט שכתוב בספרים הקדושים (בן איש חי שמות שנה ב') שכל מצוות שעושים בשבת זה פי אלף ממה שעושים בימות החול, כי קדושת השבת מוסיפה הרבה, ולכן ההצלחה בשבת היא יותר גדולה מכל השבוע.

ואם יש הפסק ברציפות הדבקות בתורה הרי אמרו (ירושלמי סוף ברכות) אם תעזבני יום יומיים אעזבך, ומאבדים את כל המעלות שהדבקות בתורה נותנת במשך השבוע חמישה ימים, כי יש רפיון וצריכים שוב התחלה חדשה.

ואמנם אלו הם רק יחידים, וברוך השם רוב הציבור מחוזקים כראוי, אבל היחידים האלו צריכים להתחזק.

והחיזוק תלוי אם אדם נהנה ממה שהוא עושה, וכשעושה דבר שהוא נהנה ממנו אזי הוא ממשיך ואינו רוצה להפסיק, והרי דברי תורה משמחי לב ומתוקים מדבש ויש הנאה מהלימוד, ואם לומדים בצורה של הנאה זה מושך הלאה, ורק באמצע השבוע יש סדרים קבועים שרגילים ללמוד וממילא זה הולך וממשיך, ובששי ושבת אין שיעורים וסדרים קבועים, וכל אחד צריך לעשות לעצמו את התכנית המתאימה בשבילו שייהנה מהלימוד, שזה ימשוך אותו לדבקות בתורה וייתן לו את שמחת התורה.

ולכן צריכים ללמוד עם חברותא, כי בלי חברותא אפשר להירדם, וגם צריך שיהיו זמנים קבועים לקבוע זמנים קבועים שלומדים כל אחד לפי כוחותיו, איזה לימוד קבוע שימשוך ויהיה מעניין, לא מתוך כפייה מצד ה'שכל' מה שצריך לדעת, כי יש כל מיני שאיפות שלא שייך במציאות להגיע אליהם רק על ידי התאמצויות גדולות, וצריך ללמוד בשיטה מסודרת כל אחד לפי טבעו, לימוד קל ומעניין שייתן שמחה, עם חברותא ובזמנים קבועים, וגם שיהיה במקום קבוע, והכי טוב זה ללמוד באולם הישיבה, שהאולם יהיה מלא, ואז זה מרובים העושים (עיין רש"י ויקרא כו, ח) ויש בזה גם זכות של קידוש השם.

זוהי העצה שרצינו לומר ליחידים שאינני יודע מי הם, שיתחזקו בזה, וזה יתן הצלחה בתורה לכל השבוע ולכל החיים!

* משיעור החומש בליל ש"ק תולדות תשס"ז.

להיות אדם גדול או אדם השלם?

נשאלתי מכמה בני תורה יקרים מהו הדרך והסוד איך נעשים לאדם גדול, והתפלאתי על עצם השאלה, כי אם יחשבו על זה ויסברו שתכלית הלימוד הוא הכבוד לצאת גדול, בודאי שלא יצליחו בזה כלל, ומי שמלמד על מנת להיות גדול לא יעלה בידו.

ועיקר הלימוד אינו להיות אדם גדול אלא להיות אדם השלם, ולפעמים יש אדם שעושה מעשים גדולים ואינם בשלמות, ולעומתו יש אחר שעושה דברים אפילו קטנים אבל הם בשלמות, שלומד כמה שיכול, ומתפלל כמה שיכול, ועושה חסד כמה שיכול, ואוכל טוב וישן טוב, והוא אדם השלם שמעשיו שלמים, וידוע על הרבה גדולים שהיו שלמים במעשיהם, והיו ממש בעלי מופת, למרות שלא היו מפורסמים, וגם בדורנו יש כאלה, ומצינו לענין ברכות שכיכר שלם וקטן עדיף מפרוסה אפילו גדולה (עיין ברכות לט, ב, וראה בספר המאורות הגדולים מהדו"ח עמ' 91 בשם הגרי"ס), וזהו משל לדרך העבודה ברוחניות, שאין התכלית להגיע לגדלות אלא לשלמות!

ההצלחה רק כשלומדים עם הנאה

ושמעתי עובדא ממרן הגאון רבי יצחק אלחנן זצ"ל, שבשכנותו היה גר סנדלר שעבד כל היום לפרנסתו, ופעם שמע את הסנדלר אומר לאשתו, ראי את שכננו הרב, איך שהוא חי בטוב ואינו צריך לעבוד כל היום, ואף על פי כן פרנסתו מצויה ברווח...

וניגש רבי יצחק אלחנן אל הסנדלר (ולא אמר לו ששמע את שיחתו) והציע לו אולי ירצה לישב וללמוד כל היום והוא ישלם לו כמו שמרוויח בעבודתו היומית, וכמובן הסנדלר מיד נענה לזה בשמחה, אך שוב התבונן ואמר כי מעולם לא ידע ללמוד ואינו מסוגל לזה, ואמר לו רבי יצחק אלחנן שעל כל פנים יישב ויאמר תהלים כל היום, והסכימו על כך, וכעבור ימים ספורים חזר הסנדלר ואמר שאינו יכול יותר לומר תהלים וכבר אי אפשר לו לעמוד בזה.

והסיבה לכך היא מפני שלא היה לו הנאה וערבות במה שעשה, ובודאי אי אפשר להצליח אם אינו נהנה מעצם הלימוד, ולכן הלומד רק לשם פרנסה או על מנת לצאת אדם גדול לא יעלה בידו, כי אמנם הוא יתחיל ללמוד בחשק וברצון, אבל לבסוף יישבר מכך, כי הוא חושב רק על סופו שיהיה גדול בתורה ואינו נהנה מלימוד זה, אלא צריך ללמוד וליהנות בכל רגע מעצם הלימוד, ולא לחשוב על העתיד.

ומעשה שהיה באדם שלא שמר תורה ומצוות, ונתקרב לרב אחד צעיר והיו מדברים הרבה בלי קשר לשמירת התורה והמצוות, ופעם אחת אמר לו הרב, הרי גם אתה מוכשר ובכוחך להיות רב ולמדן כמוני, ולמה לא תלמד גם אתה ותהיה רב תלמיד חכם, והושפע אותו אדם מדבריו וחזר בתשובה והתחיל ללמוד, ולא ארכו הימים עד שנשבר וחזר לסורו, כי אם לומדים על מנת להיות רב או לשם פרנסה וכדומה אי אפשר להצליח, מפני שאין הנאה מעצם הלימוד, ולא יתכן הצלחה בזה.

ליהנות מעצם הלימוד ולא לקפוץ מדרגות

ועוד מצינו בגמרא (סנהדרין כו, ב) מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, ופירשו רש"י ותוספות: מחשבה שאדם מחשב כך וכך אעשה וכך וכך תעלה בידי, מועלת להשבית הדבר שאין מחשבתו מתקיימת, אפילו לדברי תורה כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא, ע"כ. ונראה בביאור הענין כנ"ל, שהאומר עד יום פלוני אסיים כך וכך, אינו לומד מחמת שנהנה מעצם הלימוד, אלא מפני שרוצה להיות בקי במסכתא פלונית ולהיות בקי בש"ס, ולכן אין מחשבתו עולה בידו.

וזהו גם מה שאמרו בהמשך הגמרא שם שאם עוסקים לשמה אינה מועלת, ויש לפרש דהיינו שאינו לומד כדי לסיים כך וכך מסכתות, אלא עצם הלימוד משמחו, וגם מרגיש שבזה עושה מצוה, ובאופן כזה באמת יצליח ויראה ברכה בלימודו.

וצריכים לידע שגם אם לומדים לשם ההנאה שבלימוד ולשם האשריך בעולם הזה אין בכך שום חיסרון, כי כך היא דרגתנו, ואי אפשר לטפס מדרגות ולקפוץ יותר מהמצב האמיתי שלנו.

כמו שידוע שהגר"ח מוואלוז'ין אמר שעיקר התפילה בימים נוראים היא על כבוד שמים וממילא כבר נקבל את כל הגשמיות בתור עבדי המלך, אבל רבי ישראל סלנטר אמר שבדורנו אין זה לפי מדרגתנו, ומי שיבקש רק על כבוד שמים נראה כדובר שקרים, אלא צריך לבקש גם על עצמו ועל פרנסתו, כפי דרגתו האמיתית.

והכלל הוא כמו שדיברנו, שאם ילמד על מנת להיות אדם גדול או לשם פרנסה וכדומה לא יצליח, אלא צריך ללמוד לשם הלימוד של עכשיו, וילמד לפי טבעו, ובדרך זו יראה ברכה בתלמודו!

More in this printout

View the whole printout