Skip to content
קובץ גליונות

דברי שי"ח - בעלי אסופות: שואלין ודורשין בהלכות חנוכה

  • Toldos
  • 5784
  • Hebrew
View printout

בעלי אסופות – שואלין ודורשין בהלכות חנוכה

שואלין ודורשין בהלכות חנוכה

השיב רבינו זצ"ל, דבימי חנוכה ליכא דין שואלין ודורשין קודם החג, דד"ז הוא רק בחג דאורייתא כמש"כ התוס' מגילה (ד' א' ד"ה מאי) אבל יש דין שואלין ודורשין בענינו של יום לדרוש הלכות חג בחג (כמבואר בגמ' מגילה [שם] לענין פורים, (קובץ נתיבות ההלכה גיליון ל"ג עמוד רי"ח, ועי' דעת נוטה חנוכה סי' תרפ"ח סקט"ז שכ' רבינו דכן מבואר במשנ"ב סי' תרפ"ח סקט"ז לענין פורים והמשנ"ב אמנם לא הזכיר ד"ז בהל' חנוכה דתני בחדא וה"ה לאידך דתרוייהו דרבנן), ועי' גם ברבינו ירוחם (נתיב ט' ח"א) שכ' על ימי החנוכה, וקבעום לדורות להיותם ימים טובים לקרות בהם ההלל ולהזכיר דינם, והיינו במועד עצמו, וכן מובא בספר בית הלוי עניני חנוכה שבמדינות אלו נוהגים ללמוד בימים אלו סוגיא דחנוכה דפ' במה מדליקין, ובס' בן יהוידע (עירובין נ"ד ב') עשה מועדים לתורה, הכונה שתלמוד הלכות חג בחג הלכות חנוכה בחנוכה, והשל"ה כ' במס' שבועות (פ' נר מצוה אות צ"ז) דבסנהדרין (ק"א א') אי' כל הקורא פסוק בזמנו מביא גאולה לעולם, על כן בני הזהרו ללמוד בחנוכה הלכות חנוכה, ועי' בשלמי תודה חנוכה (סי' ל"א ס"ג).

ללמוד ההלכות כדי שידע לקיים כראוי

ורבנו זצ"ל השיבני במכתבו דאף אם ליכא חיוב שואלין ודורשין ל' יום מ"מ בודאי ראוי ללמוד הלכות חנוכה קודם לחנוכה כדי שידע ההלכות כראוי. וראיתי בשו"ת שלמת חיים (או"ח סימן שס"ו) שנשאל בזה אם יש חיוב ללמוד הלכות חג בחג בחנוכה כדאי' במגילה ל"ב א' שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום, וכתב השואל דכמדומה שלא הובא ללמוד הלכות חנוכה בחנוכה ואפשר לומר הטעם שהוא רק מדרבנן, והגם דלענין פורים מבואר שיוצאין בקריאת המגילה וכשחל בשבת צריך ללמוד עניני פורים כמבואר במסכת מגילה (ד' א') עכ"פ התם דברי קבלה הוי עיין או"ח (סימן תרצ"ו סעיף ז') ועדיף מסתם דרבנן והשיב מרן הגרי"ח זוננפלד זצ"ל על זה, פשיטא שהנכון ללמוד דיני חנוכה.

הלכות חג בחג בחנוכה

ובמכתב אחר לשואל ענה רבינו זצ"ל האם יש שואלין ודורשין בחנוכה, כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, ונראה דקאי רק על הלכות חג בחג. (ועי' פנ"י מגילה ד' א' דאע"פ שחנוכה ופורים אינם מד"ס אלא אינם בכלל תקנת מרע"ה מ"מ כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון). ולגבי ר"ח כתב לי רבינו זצ"ל במכתב דאית ביה חיובא דתקנת משה דשואלין ודורשין בענינו של יום, אלא דיוצאין יד"ח בקריאת התורה דר"ח, ומי שלא שמע קריאה"ת אינו יוצא יד"ח באמירת פסוקי הקרבנות דמוסף, דאמירתן דרך תפילה לא מהני, ומ"מ במה שבחנוכה קוראין קריאת הנשיאים אין יוצא בקריה"ת יד"ח שואלין ודורשין בענינו של יום, (אע"פ שפרסומי ניסא יש גם בהפטרת נרות דחנוכה עי' תוס' שבת כ"ג ב' ד"ה הדר) דבעינן שילמד בענינו של יום בהלכות חנוכה, (הלכתא רבתא חנוכה). ובנס לשושנים (עמוד ב') הובא מהשאילתות דרב אחאי גאון ששונה הלכות חנוכה כבר בפ' וישלח אע"פ שחנוכה אינו חל רק בפ' וישב ועי' בזה בעיון הפרשה (גליון קצ"ב פ' וישלח אות א') דמשמע דס"ל דיש לדרוש בהל' חנוכה כבר מפרשה זו, ואמנם אין חיוב ל' יום אבל בעי דרישה קודם וי"ל דהוא כמ"ד דשואלין ודורשין הוא י"ד יום קודם החג.

בל תוסיף אם מכוין למצוה דאורייתא

ומעשה באחד שנתן שיעור ביום כ"ה מרחשון השנה, ואמר שמקיים בזה המצוה של שואלין ודורשין קודם לחג, וי"א שהוא מה"ת, וכ"כ רבינו זצ"ל בתשובה, דשואלין ודורשין קודם החג הוא מצוה מן התורה, (מועדי הגר"ח ח"ב סימנים נ"ח נ"ט וכדיליף לה בפסחים ו' ב' מקרא דמשה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני, וכדעת הב"ח סי' תכ"ט, והגר"ז שם ס"ל דהוא מדרבנן וכ"ה בלבוש ס"א, דקרא אסמכתא בעלמא, ועי' מאירי פסחים שם וקוב"ש אות כ"ב). ואף דקרא דמייתי קאי על פסח שני מ"מ אין בין פסח ראשון לשני אלא מה ששנו בפסחים (צ"ה א') ע"ש ובזה שוין, וה"ה שאר מועדות, (שם סי' ס"ב), וכתב רבינו זצ"ל דיתכן דיוצאין בלימוד הלכות יו"ט ולא רק בהל' הפסח, (שם ח"א סי' יו"ט).

והנה אם ליכא שואלין ודורשין קודם לחג רק בחג של תורה כמש"כ רבינו, מהמבואר בתוס' במגילה לענין פורים, א"כ יש כאן שאלה של בל תוסיף, ונחלקו בכיו"ב הח"ח והחזו"א, לענין הקורא ק"ש אחר זמן ק"ש לשם מצות ק"ש, דבשם הח"ח מובא בספר הצדיק רבי שלמה (אות ס"ב) שהעיד הגר"ש בלוך תלמיד הח"ח שהזהיר רבו הח"ח לבני הישיבה דאם קורין ק"ש אחר זמנה יש לכוין רק למצות ת"ת, וזה כונת התנא בברכות (פ"א מ"ב ט' ב') הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה שיכוין רק למצות ת"ת ולא למצות ק"ש שאז יעבור בבל תוסיף אחר שכבר עבר זמנה, אבל בשם החזו"א הביא תלמידו הגר"מ דויטש בס' המעיר ברכות (ב' ב') דכיון דאיכא גם אחר זמן ק"ש מצוה דאורייתא מחמת מצות ת"ת א"כ אין כאן מוסיף מצוה דאורייתא במעשה רק תוספת מחשבה לעוד מצוה ובכה"ג אינו עובר בבל תוסיף עכ"ד. והכא נמי להח"ח יש חשש בל תוסיף, ולדעת החזו"א כיון דבלא"ה יש כאן מצות ת"ת אין איסור בל תוסיף במחשבה, אמנם י"ל דגם להח"ח דוקא בק"ש איכא מצוה בפ"ע דק"ש לקעמ"ש שאין זה מצות ת"ת כמש"כ בקו' הזכרונות (סי' ל"ג אות ו'), אבל כאן כל דין שואלין ודורשין קודם לחג אינו רק פרט במצוה הכללית של ת"ת, שקודם לחג יקיים מצות ת"ת בהלכות אלו, וכיון שהוא מצות ת"ת ל"ש בזה בל תוסיף.

שואלין ודורשין מצוה מלבד ת"ת

והנה כתב רבינו זצ"ל, דאע"פ שבמצות ת"ת אין פטור עוסק במצוה פטור מן המצוה, כשעוסק בשואלין ודורשין קודם החג יש פטור עוסק במצוה, דהוא מצוה בפ"ע, (מועדי הגר"ח ח"א סי' י"ז), ומשמע דהוא מצוה בפ"ע, אמנם י"ל דאמנם הוא מצות ת"ת אבל הטעם דל"ש בת"ת פטור עוסק במצוה הוא בגלל שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה וכאן עיקר החיוב הוא להביא לידי מעשה כשיבא החג, וכמש"כ הבית יוסף (סימן תכ"ט אות א' ד"ה תניא שואלין) דדיני פסח על כל פנים צריך להודיעם לעם קודם לפסח שלשים יום כדי שיהיה להם שהות רב להתעסק בטחינת החיטים ואפיית מצה והגעלת כלים וביעור חמץ דאילו בפסח לית להו תקנתא אי לא עבדו להו כהלכתייהו מקמי הכי, וזה ל"ש בלימוד הל' חג בחג דשם הוא רק דרישה בטעמי המצות אף אחר קיומם, כדדרשי' בסנהדרין (ק"א א') כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם, שנאמר ודבר בעתו מה טוב. וכמש"כ רבינו בס' תל תלפיות (סי' תתק"ס), וע"ש (סי' ד') דל' יום קודם החג נחשב כעוסק במצוה שלפניו, וגם הטעם שכ' הגרעק"א (יו"ד סי' רמ"ו) דבת"ת אין פטור עוסק במצוה דכל תיבה מצוה בפ"ע לא שייך כאן, וע"ע בס' תל תלפיות לגבי דרשת החג (סי' תתקס"א), ועי' בס' דרך שיחה (ח"א עמוד תצ"ט) בעוסק בלימוד עם בנו שאינו ככל ת"ת שאין פטור ממצוה דמקיים מצות ולמדתם לבניך, ועי' בזה בתל תלפיות (סי' תת"ו תת"ז) דמסתבר דנחשב כמצוה בפני עצמה, [וי"ל בצ"ע, והניח דמ"מ איכא מצוה בכל תיבה גם בפ"ע בזה], ועי' במועדי הגר"ח (שם) דאשה העוסקת ללמוד הדינין שלה יש לה פטור דעוסק במצוה.

בענין הדלקת נר חנוכה אצל אאע"ה

בענין אם קיים אאע"ה מצות נר חנוכה

בס' דעת נוטה פרשת וירא (אות רכ"ט) כתב רבנו זצ"ל די"ל דאאע"ה דקיים מצות סיפור יציא"מ קודם שיצאו ממצרים דבכל המצות יש סודות התורה וקיים הכל ע"ש העתיד, ומובא שם (הערה שצ"א) שהשיב דמה"ט אולי קיימו האבות גם מצות נר חנוכה. ובודאי דאאע"ה לא בירך אקב"ו קודם מ"ת, דאף אם נשים יכולות לברך מאינו מצווה ועושה, כל זה אחרי שעכ"פ יש חיוב בעולם לאנשים, ומכניסות עצמן לזה החיוב, אבל קודם מ"ת שליכא כלל ציוי בעולם, לא שייך אמירת לשון אקב"ו, וגם מסתבר של"ש ברכת שעשה ניסים על העתיד, וה"ז כדשלבל"ע ומשנה ממטבע, ורק עשה תכלית המצוה ותיקונה ומעין מש"כ השל"ה שבנתינת המקלות בשיקתות המים קיים ענין תפילין (עי' דעת נוטה שם).

ובעיקר הדבר אם שייך הודאה על נס קודם שנעשה כ' רבנו זצ"ל דהמתין נח מלברך ולהודות עד לאחר המבול, ללמדנו כי אין להודות על הנס עד שתעבור הצרה ונסתיים הנס, עכ"ד, וכ"כ בדעת נוטה פרשת נח (תשובה רי"ח) שלא הקריב תחילה דתודה מקריבים אחר הנס, וכעי"ז בס' עמק ברכה (שירה על הנס עמוד קכ"ד) בשם מרן הגרי"ז אביו מרן הגר"ח הלוי זצ"ל אמנם כ"ז בחובת שירה, וכמבואר בדבריו דאין יוצאין יד"ח שירה קודם, דלא חל החיוב רק אחר שנעשה ובא הנס בפועל, ואין נפטר במה ששר קודם שחל החיוב, אבל בודאי אפשר להודות לשבח ולפאר גם קודם שיבא הנס, וזה מה שמצינו באאע"ה (ביאור רבינו בס' תיבת נח על מדרש נח עמוד י"א ד"ה אז).

אם הדליק אאע"ה בד' פתחים מפני החשד

כתב רבינו זצ"ל דהא דאמרי' בשבת (כ"ג ב') [כ"ב ב'] דיש להדליק בב' פתחים מפני החשד, ה"ה כשיש לו ג' או ד' פתחים, שיש לו להדליק בכולם מפני החשד, (דעת נוטה חנוכה סי' תס"ט, ועי' שפ"א שבת כ"ג א' דדוקא בב' פתחים איכא ספק השקול אבל בד' פתחים למה יאמרו שלא הדליק בשום פתח וע"כ סגי בב' פתחים, והעירו מלשון הרמ"א סי' תרע"א ס"ח דמבואר דמפני החשד היינו אפי' יש לו הרבה פתחים להרבה רוחות), ואמר רבינו זצ"ל שהדליק אאע"ה בד' פתחי האהל מפני החשד ואף דכ"ז דליכא חיוב ותקנת נ"ח ליכא חשד, דא"א לחשוד במי שאינו מחויב, גם בזה עשה כמצוה ועושה, ומעתה כבר רמיא עליה חובה ואיכא חשד [מחמת דין נדר דנוהג גם בבן נח עי' במל"מ פ"י ממלכים ה"ז, וגם איכא חשד ע"י הנפש שעשה בחרן. (ס' שיח חנוכה עמוד ג' וע"ש דאפשר דהיה לו פתח ששם היה עיקר כניסה ויציאה ורק שם הדליק). ושאלו מרבנו זצ"ל, הרי כל הענין מה שנעשה הנס עוד לא נעשה הרי חנוכה נרות להדליק הענין בהדלקת הנרות זה לזכור את הנס שהקב"ה עשה לעם ישראל בשמן שיוכלו להדליק את המנורה וכל עוד לא היה כל הנס אין מה לזכור ומה הצורך שיקיים מצוה זו, והשיב רבנו, ידע ברוח הקודש שיהא נס, ופירסם שיהא נס. (קו' עזרת אליעזר בראשית פ' וירא עמוד ס"ד ששאל וכמו כן השיב בעזרת אליעזר פ' שמות שקרא שמו"ת אף שבזמנו לא היה זה משלים עם ציבור שבזמנו].

להודות על הנס לפני שנעשה

ועי' מה שכתב רבינו זצ"ל בביאור תיבת נח על מדרש נח (עמוד י"א ד"ה אז) דהמתין נח מלברך ולהודות עד לאחר המבול, ללמדנו כי אין להודות על הנס עד שעברה הצרה ונסתיים הנס, עכ"ד, וכ"כ בדעת נוטה פרשת נח (תשובה רי"ח) שלא הקריב תחילה דתודה מקריבים אחר הנס, וכיו"ב מובא בס' עמק ברכה (שירה על הנס עמוד קכ"ד) בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל דאמר בביאור הפסוק ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' כי גמל עלי והיינו דאע"פ שהאדם מאמין בישועת ה' כי תבוא, בכל זאת אי אפשר לומר שירה עדיין אף שיהיה במצב של יגל לבי בישועתך, כי זמן אמירת השירה הוא דוקא כי גמל עלי פירוש כשנגמל לו הישועה בפועל ממש, וכן מבואר בקרא שהיה אומר נח בתיבה הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך כדאיתא בב"ר (פ"ד סימן א') ובמדרש תנחומא (סימן י"ד) ובספר הישר המובא במדרש נח (עמוד כ"ט), שרק אחר שיוציאו ממסגר יוכל להודות, וכאן צידד רבינו שהדליק קודם הנס בברכה, ואולי מה שאין מודים קודם הנס כ"ז במודה על נס פרטי אבל כאן עשה לקיים תקנ"ח.

אם יש חיוב נר חנוכה באהל וספינה

כתב רבינו זצ"ל דחיוב נר חנוכה הוא דוקא ביש לו בית ובאין לו בית תקנו ברכת הרואה כמבואר בתוס' סוכה (מ"ו א' ד"ה הרואה) ולכן מי שדר בחצר בלא בית דירה מסתבר שפטור לגמרי (דעת נוטה חנוכה סי' ש"ח, ש"ט), ויש לדון באהל אאע"ה אם היה לו דין בית לענין זה, ולענין מזוזה הקה"י בעירובין (סי' י"ב) ומנחות (סי' כ"ד) הביא מש"כ בקה"י (ח"ג סי' ט"ו) בענין חיוב מזוזה בספינה, ובסוף הסי' כ' הקה"י, כל זה כתבתי בשכבר הימים ונדפס בקה"י (ח"ג סי' ט"ו) בשנת תש"א ושוב העירוני בזה בני מהר"ח שליט"א מדברי הרמב"ם ז"ל הל' ברכות (פ"א ה"ב) [ה"ד] שכ' וז"ל יש מ"ע שאדם חייב להשתדל וכו' ויש מצוה שאינה חובה אלא דומין לרשות כגון מזוזה ומעקה שאין אדם חייב לשכון בבית החייב במזוזה כדי שיעשה מזוזה אלא אם רצה לשכון כל ימיו באוהל או בספינה ישב וכו' הרי לכאו' מבואר להדיא דגם כשישב כל ימיו בספינה דמשמע בספינה אחת ולא שיעבור תדיר מספינה לספינה נמי פטור אע"פ שידור שם בקביעות ויפה העיר, וכן העירוני עוד איזה תלמידי חכמים שיחי' מדברי הרמב"ם ז"ל אלו, אך נראה דראיה מוכרחת אין כאן דל"ד שכוונת הרמב"ם ז"ל היא משום דסתם בית שבספינה אין בו התנאים הנדרשים לחיוב מזוזה דהיינו העשרה תנאים שהזכיר הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' מזוזה וכגון הא דצריך שיהא בו ד"א על ד"א וסתם חדרים שבספינה קטנים טובא וכמו שהזכיר הרמב"ם ז"ל דיכול לדור באוהל ויפטר ממזוזה והרי לא כתב בהל' מזוזה דין מיוחד שהאוהל פטור ממזוזה רק הכוונה כאן משום דסתם אוהל אין בו התנאים הנדרשים לחיוב מזוזה וכו' ומ"מ מודינא דפשטות דברי הרמב"ם ז"ל בהל' ברכות הנ"ל מורים יותר שהבית שבספינה פטור.

ועי' בפרשה סדורה (סי' י"ג) שהביא רבינו זצ"ל, מש"כ הרמב"ם הל' מזוזה (פ"ו ה"ט) וסוכת חג בחג ובית שבספינה פטורין מן המזוזה לפי שאינן עשויין לדירת קבע, וכתב אאמו"ר בקה"י (ח"ג סי' ט"ו) דיש לחקור בזה אם הפטור ממזוזה הוא משום שאין האדם יושב שם בשביל לדור אלא בשביל העתקתו ממקום למקום ואין זה דירת קבע, או דנאמר דגוף הספינה אין בה תורת בית כיון דנדה והולכת ממקום למקום אין זה בית קבוע ע"ש שהאריך, והביא ראיה ממה דקיי"ל דבית שבספינה חייבת בעירוב אלמא דמקרי בית אע"ג דנדה וע"כ הטעם דפטור משום שאין דירתם אלא לעבור והוי כפונדק דפטור ממזוזה, וגבי עירוב פונדק חייב, ולפי"ז רב החובל והפועלים והמשגיחים הקבועים שם חייבין במזוזה. וכ' דלכאו' צ"ע ממש"כ הרמב"ם הל' ברכות (פי"א ה"ב) שאם רצה לשכון כל ימיו באהל או בספינה פטור ממזוזה ויש לדחות דמיירי בספינה שאין לה גג וכה"ג שאינה חייבת במזוזה תדע דגם באהל צ"ל בכה"ג דהא אמרינן בירושלמי סוף מגילה (פ"ד הי"ב) הדר בבורגן ל' יום חייב במזוזה ויש לדחות קצת וצ"ע, והא דקאמר בירושלמי סוף מגילה מזוזה אינה נוהגת במפרשי ימים ל"ד נמי בבני אדם שעוברים לצורך נסיעה ולא מיירי באותן הקבועים שם. ולפי"ז באהל אאע"ה שהיה קבוע חייב בנר חנוכה.

נר חנוכה בנוסע באוירון ומטוס

ונשאל רבינו זצ"ל מהגרש"א שטרן שליט"א, האם יש חובת הדלקת נרות חנוכה למי שנוסע באוירון או במטוס, והשיב, רש"י בשבת (כ"ג א' ד"ה הרואה) כ' דיושב בספינה פטור מנ"ח, ועמש"כ בפרשה סדורה (סי' י"ג), ועי' שם שהאריך לענין חובת מזוזה בבית שבספינה ובהערה ב' הביא דברי רש"י בשבת וכ' דצ"ע כוונתו.

More in this printout

View the whole printout