אפיקי מים
מתורת רבינו ראש הישיבה מרן הגאון רבי שרגא שטינמן שליט"א
פרשת תולדות תשפ"ז
גיליון מיוחד לרגל תחילת שבתות החורף
על מעלת וחשיבות ניצול שבת קודש לעסק התורה ועבודת השם
יושב אהלים - מבקש תורה
בפרשת השבוע (כה, כז) "ויעקב איש תם יושב אהלים", פירושו יושב קבוע, והיינו שיעקב היה בקביעות באהלי התורה, ובתרגום יונתן בן עוזיאל מוסיף 'תבע אולפן', כלומר שזהו התרגום של יושב אהלים, שהוא היה תובע ומבקש תורה.
ומצינו לשון זו גם אצל משה רבינו (שמות לג, ז) "והיה כל מבקש השם יצא אל אוהל מועד אשר מחוץ למחנה", וכתב בתרגום אונקלוס שם מהו מבקש השם 'דתבע אולפן מן קדם השם', והיינו שמי שביקש תורה, יצא לאוהל המיוחד שהקים משה רבינו מחוץ למחנה.
'מבקש' לומד בזמני הרפיון
והנה ההגדרה של 'מבקש' היא, שמבקש לקבל יותר ממה שנתנו לו, יותר ממה שיש לו, ואינו מסתפק במה שכבר יש לו, אלא רוצה עוד ועוד תורה. ואחד האופנים לבחון האם הוא מבקש, זהו כשמבקש ללמוד בזמנים שלא כולם לומדים כל כך, כגון בערב שבת ושבת.
ובירושלמי בסוף ברכות אמרו, "אם ראית את הבריות שנתייאשו ידיהן מן התורה מאוד, עמוד והתחזק בה ואתה מקבל שכר כולם", היינו שנוטל שכר גם כנגד אלו שלא למדו, וא"כ שכרו של הלומד בזמנים אלו הוא הרבה יותר משכר מי שלמד בזמנים הרגילים.
מעלת השבת לתורה ולעבודת השם
ונאמר בתהלים (צב, א-ב) "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון", וביאר הרד"ק, שיום השבת הוא טוב להודות לה' יותר משאר ימי השבוע "כי האדם פנוי בו מעסקי העולם ונשמתו זכה מטרדות הגוף ומתעסקת בחכמה ובעבודת האלוקים", והיינו שיום השבת הוא יום מיוחד, שראוי יותר לעבודת השם.
ובמוסף של שבת אנו אומרים "ותצוונו השם אלוקינו להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי", וצ"ב מה הפירוש כראוי, הרי כל קרבן צריך להיות כראוי. ובדעת זקנים מבעלי התוספות פרשת פינחס מביא בשם מדרש שוחר טוב, שהשבת התלוננה לפני הקב"ה, מדוע קרבן מוסף של שבת כל כך מועט יותר משאר המוספים. ואמר לה הקב"ה "זהו קרבן מוסף הראוי לך, לפי שכל מעשיך כפולים. שיר כפול שנאמר מזמור שיר ליום השבת, עונג כפול שנאמר וקראת לשבת עונג לקדוש השם מכובד, ענשו כפול שנאמר מחלליה מות יומת, לחם כפול לחם משנה, לפיכך ראוי קרבן שלו להיות כפול", והיינו שכל מה שעושים בשבת זה כפול, ולכן גם הקרבן של שבת למרות שהוא מועט, באמת הוא כפול! כי שכרו כפול.
וידוע מה שכתב בספר בן איש חי (שנה ב' פרשת שמות) בשם המקובלים שעסק התורה בשבת גדול פועלו פי אלף יותר מהנעשה בעסק התורה בימות החול. ובלב אליהו מביא בשם החפץ חיים כי מאחר ששבת שקולה כנגד כל התורה, לכן גם כל מצוה שעושים בשבת שווה כמו תרי"ג מצוות. ולפי מה שידוע מהגר"א (שנות אליהו פאה) שבתלמוד תורה כל מילה היא מצוה בפני עצמה, אם כן כשעוסקים בתורה בשבת, מכפילים כל מילה פי אלף ופי תרי"ג, ואין סוף למצוות שיכולים להוסיף בזה לחשבון העולם הבא.
התעוררות לנצל כל רגע בחיים
ובמדרש רבה על אסתר (א, א) מובא שרבי עקיבא היה יושב ודורש, ונתנמנמו התלמידים, ורצה רבי עקיבא להעירם, ואמר להם, מפני מה זכתה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה? אלא כך אמר הקב"ה, תבוא אסתר בתה של שרה (כלומר נכדתה שחייתה שבע ועשרים ומאה שנה, ותמלוך על שבע עשרים ומאה מדינה. וצ"ב שני דברים, הא' מה הסביר בזה רבי עקיבא, ומה השייכות בין מספר השנים שחייתה שרה לבין מספר המדינות שמלכה אסתר, וגם מדוע חשב ר"ע שאם ידרוש את הדרוש הזה יעיר את התלמידים שהיו מתנמנמים.
ושמעתי לפרש (וכן מובא בשם החידושי הרי"ם) שבא רבי עקיבא להראות להם כמה יקר הזמן, וכמה חשוב לנצל כל רגע מהחיים, כדאי שלא לבטלו בשינה, כי בעד מאה ועשרים שנה שעשתה שרה מעשים טובים, קיבלה נכדתה למלוך על מאה ועשרים ושבע מדינות. א"כ בעד כל שנה של מעשים טובים קיבלה מלכות על מדינה שלמה, ואם הייתה עושה מעשים טובים רק חצי שנה הייתה מקבלת רק חצי מדינה, ובעד רבע שנה הייתה מקבלת למלוך על עיר, ואם היה רק חודש הייתה מולכת על רחוב, ואם רק שבוע הייתה מולכת רק על בנין אחד, וכן הלאה.
וזהו שבא רבי עקיבא ללמדם ולעוררם, שיידעו כמה יקר הזמן וחבל לישון, כי בכל רגע של מעשים טובים זוכים הרבה, ועדיף לנצל כל רגע לתורה ולמעשים טובים!
ועכשיו שיש כאן בקהילה ובביהכ"נ התחדשות של תורה עם חסד, בהנהגת הגאון המרא דאתרא שליט"א, זוהי הזדמנות לכולם להתעלות ולקבוע לימוד התורה, להיות 'מבקש אולפן' ללמוד גם בזמנים שלא כולם לומדים, ונזכה שיהיה המקום לתפארת ולדוגמא להגדיל תורה ולהאדירה.
[נאמר בכנס חיזוק בקהילת "כתר פרדס יהודה" פרדס כץ, כסלו תשפ"ו]
לכו למים
קיום מצות פריה ורביה כשיצא בן שאינו הגון
"ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי" (כה, כב). פירש רש"י, כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודת אלילים עשיו מפרכס לצאת, ותאמר אם כן צער גדול זה העיבור, למה זה אנכי מתאווה ומתפללת על הריון.
ובחידושי מרן רי"ז הלוי עה"ת ביאר הטעם שהצטערה על ההריון אפילו שיצא ממנה גם יעקב שהיה צדיק, על פי הגמרא בברכות (י, א) דחזקיה לא רצה לעסוק בפריה ורביה משום דחזא ברוח הקודש דנפקא מיניה בנין דלא מעלו, ואמר ישעיה לו בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד. ומבואר דאע"ג דיצאו מחזקיהו גם צדיקים כמו ישעיהו צדקיהו וזרובבל ועוד, מ"מ כיון דחזא ברוח הקודש שיצאו ממנו גם רשעים כמו מנשה ואמון לא רצה לעסוק בפריה ורביה.
ונראה שישעיה ענה לו שאמנם יתכן כשיודעים שיצא בן רשע עדיף שלא לעסוק בפריה ורביה, אך אחר שיש מצוה של פריה ורביה א"א שיהיה לבטלה הטעם אשר יהיה. וכל זה שייך בבעל, אבל אשה שאינה מצווה בפריה ורביה א"כ עדיף לה שלא תלד כשיצא ממנה בן רשע, ולכן אמרה רבקה למה זה אנכי, עכ"ד הגרי"ז.
ודבריו צ"ב מכמה אנפי: א. מה ענה לה השי"ת שני גויים בבטנך וכו', והלא סו"ס יצא ממנה בן רשע, ואי"ז כדאי אע"פ שיצא גם בן צדיק. ב. עוד יש להבין כיצד דייק הגרי"ז שנראה שהסכים עמו עם עצם הטענה שעדיף שלא לעסוק בפריה ורביה כשיצא בן רשע, והרי לכאורה אי"ז מוכרח כלל, כי ישעיה רק אמר לו שגם אם לדבריך הטענה הייתה נכונה, אין לנו לעשות חשבונות כלל, דמאי דמפקדת איבעי לך למעבד. ג. עוד יש לעיין דלעיל (ד, כד) גבי למך שפירשו נשיו ממנו ביאר רש"י, שנגזרה גזרה לכלות זרעו של קין לאחר שבעה דורות, אמרו מה אנו יולדות לבטלה למחר המבול בא ושוטף את הכל. ובהמשך ענה להם למך, וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו.
ולכאורה נראה לבאר בזה דאמנם אשה אינה מחויבת בפריה ורביה, אבל היא הרי בוודאי מקיימת מצוה, וכמש"כ רעק"א (גיליון שו"ע אהע"ז סימן א, א). וא"כ גם עליה שייכת הטענה שאין עליה לעשות חשבונות של תועלת, שהרי אמנם אין לה 'חיוב' בפריה ורביה אלא התורה הטילה זאת עליה כמצוה ולא כחובה, אך גדרי המצוה יש לה בדיוק באותו אופן של איש, ולכן אף שיצא לה בן רשע עדיין יש לה בזה קיום מצוה.
[מתוך שיעור שנמסר במעונו, כסלו תשפ"ו]
דברים שהביא רבינו מרבותיו וזקניו מצוקי ארץ זיע"א
עובדות והנהגות על מעלת הלימוד וניצול הזמן בשבת קודש
סיבת האסונות המתרחשים בליל שבת
אאמו"ר זללה"ה ראה בשנים האחרונות לחייו, כמה אסונות שאירעו בלילות שבת (כגון הפיגוע ביישוב איתמר ועוד), וחשב שזה בגלל שהוא זמן שיש בו פחות לימוד תורה בעולם. ולכן כבר באותו שבת, התחיל לקום לפנות בוקר מוקדם משהיה רגיל, כדי להרבות תורה בעולם. ורא"צ טויב סיפר שהיה אצל מרן הגרא"מ שך זללה"ה בימי מלחמת המפרץ, בעת שנפל טיל סמוך לבני ברק בליל שבת, ואמר לו שזה בא לעורר את בני התורה ללמוד יותר בליל שבת.
ניצול כל רגע בשבת קודש
דרכו של אאמו"ר הייתה שבלילות שבת קודש היה נח מעט אחר הסעודה, ולאחר מכן היה הולך ללמוד עד תפילת שחרית. ובשנים שעברו, שעדיין לא הייתה תאורה בביתו, היה הולך לבתי מדרשות שונים כגון ביהמ"ד 'ירחי כלה', 'כולל הלפרין' וכדו', ושם היה לומד במהלך הלילה. וגם את בוקרו של יום השבת ניצל ללימוד התורה, הייתה תקופה שמסר שיעורים בכולל 'חזון איש' בשולחן ערוך יורה דעה ובהלכות שבת, וכן היו שנים שמסר שיעורים בכולל פוניבז' במשנה ברורה הלכות שבת, ובהלכות צדקה ועוד.
זכורני, שאחד הנכדים סיפר שאאמו"ר היה מתפלל מנחה גדולה ולאחר מכן אכל סעודה שלישית, ולפני שהלך לנוח הרהר מעט ואמר לרבנית ע"ה, תעירי אותי בעוד כעשרה דקות. ובשבוע אחר ביקש, שתעיר אותו אחר כארבעים דקות, וכן כל פעם היה אומר את מספר הדקות שחשב שנצרך עבורו למנוחה. ופעם אירע שהרבנית לא הייתה בבית, וחשש שמא ישקע מדי בשינה, ולכן נשכב במיטתו כשהוא מניח רגל אחת על הארץ ורגל שניה על הכסא, כדי שבכך יישמר שלא יישן הרבה מדי ויוכל להזדרז לקום וללמוד.
ניצול ימי השישי והלימוד בכל מצב
דודי הגאון רבי בנימין רימר שליט"א סיפר שבתקופה מסוימת חמיו מרן הגרי"ש אלישיב זללה"ה היה יוצא ללמוד בבית המדרש כבר בצהריים של יום שישי, ולומד עד סמוך להדלקת נרות, ובליל שבת היה לומד עד תפילת שחרית, ולאחר מנוחה קצרה בשבת בבוקר היה חוזר ללמוד עד שעות אחר הצהריים המאוחרות.
והוסיף וסיפר שפעם היה אצלו אחד הנכדים בליל שבת, ואחר הסעודה הלך הנכד לישן בזמן שמרן הגרי"ש היה עדיין שקוע בלימודו. והנה בבוקר הוא הבחין שהסטנדר הגדול והכבד שהיה בתחילת הלילה בחדרו, הועבר למקום אחר בסמוך לסבא, והתפלא כיצד הסטנדר הכבד כל כך הוזז ממקומו באמצע הלילה.
התברר, שבאמצע הלילה כבה אור הגנרטור, וכשהרב אלישיב שהיה שקוע בלימודו לא היה יכול להמשיך לקרוא בגמרא, הוא פשוט לקח את הסטנדר הכבד ועל אף הקושי הגדול שהיה כרוך בכך העבירו על יד תאורת החירום, כדי להמשיך ללמוד מתוך הגמרא.
והאמת שכל המהלך של הסבא הגרי"ש זללה"ה היה פלא. פעם שאלו אותו מדוע אינו נוהג להישאר ער כל הלילה בליל שבועות כמנהג העולם, והוא הסביר שערך חשבון שאם ישנה את סדרי השינה שלו, הוא לא ירוויח זמן לימוד, אלא אפילו יפסיד 15 דקות! ולכן החליט להמשיך בסדר הלימוד והשינה הקבוע שלו.
מכתב על נחיצות לימוד התורה בשבת קודש
בעת התעוררות להרבות בסדרי הלימוד בעיר ביתר עילית / זמן חורף תשפ"ד
בס"ד
איתא בירושלמי (הובא בבית יוסף סימן רפ"ח ומשנה ברורה סימן ר"צ סק"ז) לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהם בתורה, ובסק"ה שם הביא המשנ"ב דאיתא במדרש, אמרה תורה לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, כשיכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, אני מה תהא עלי, אמר לה יש לי זוג שאני מזווג לך, ושבת שמו וכו'.
וידוע כמה הפליג בזוה"ק במעלת העוסקים בשבת בתורה הקדושה.
ואשריהם של המתכנסים בבית המדרש 'מפעל הש"ס' וקובעים ללמוד בשקידה את התורה הק'. ויש בזה זכות גדולה להם ולמשפחותיהם ולכל בני העיר ביתר יצ"ו, להצלחה ולשמירה.
בתפילה וברכה
שרגא שטינמן
חשיבות הלימוד בשבת קודש
ידוע מה שכתב בספר בן איש חי (שנה שנייה פרשת שמות) בשם המקובלים, שעסק התורה בשבת גדול פעלו פי אלף יותר מהנעשה בעסק התורה בימות החול.
והנה הרמ"א (או"ח סימן ר"צ) כתב שפועלים ובעלי בתים שאינן עוסקים בתורה כל ימי השבוע יעסקו יותר בתורה בשבת מתלמידי חכמים העוסקים בתורה כל ימי השבוע, ותלמידי חכמים ימשיכו יותר בעונג אכילה ושתיה קצת, שהרי הם מתענגים בלימודם כל ימי השבוע, עכ"ל. והתפלא אאמו"ר, דלפי זה אלו שאינם לומדים תורה כל ימות השבוע אלא בשבת יכולים לקבל יותר שכר מאותם הלומדים כל השבוע ומתענגים יותר בשבת.
ובאחת השבתות אחרי מנחה הייתי אצלו עם בעלי בתים שיש להם שיעור קבוע בשבת, ותירץ על כך שכוונת הבן איש חי הטהור, כלשונו, גדול הפועל הנעשה מעסק התורה יותר מאלף פעמים מעסק התורה בימות החול, היינו שערך הפעולה קאמר, שכרו הרבה מאוד לפי ערך פעולתו, איש על מחנהו ואיש על דגלו, חכם כערכו ופועל כערכו.
ופעם שאלו זאת למו"ח הגרח"ק, ורצה לומר ע"פ הזוהר שתלמידי חכמים בכל השבוע הם בבחינת שבת, ואמר שאולי שכרם גדול בכל ימות השבוע של תלמידי החכמים כשבת. וכששמע מכך אאמו"ר אמר, הלוואי...
ביטול יום שישי אחד
שנה אחת יצא ל"ג בעומר ביום חמישי, והתקשר אחד מראשי הישיבות לרבינו שליט"א וביקש לשאול, בהיות שמסתמא הרבה בחורים יישנו מאוחר בגלל ההדלקות, ומי יודע מתי יגיעו בבוקר לישיבה וכמה יגיעו, ובפרט שגם אלו שכבר יגיעו ירגישו 'מסכנים', אולי לא יעשו בכלל ישיבה?
השיב רבינו ששום אופן אין לבטל את הלימודים, שכן אסור שיום שישי יהפוך רשמית ליום קל יותר שאפשר לוותר עליו... והציע שאולי יעשו איזה דבר לכבוד רשב"י, כגון הילולא עם סיום מסכת או סיבה אחרת, כדי שתהיה אווירה טובה והכל ירצו להגיע, אבל חלילה שיהיה דבר כזה, שמבטלים בסתם את יום שישי בישיבה...
אחר כמה ימים חזר ראש הישיבה הנזכר וסיפר שאכן ערכו סדר לימוד מיוחד וסיום לכבוד רשב"י, ואף היו יותר בחורים מאשר בכל יום שישי. ובהזדמנות זו הוסיף ודיבר על מעלתם הגדולה של ימי השישי ושבת קודש, להוסיף בהם יותר בניצול הזמן.
[מכתבי תלמידים]