על פי זה יובן על נכון השיח ודברים בין יצחק ליעקב: וַיֵ֣אמֶּר אבִָ֑י וַי ֵ֣אמֶּר הִנֶָּ֔נִי, וכאן יצחק

וַיבֹ֥א אֶּל-אבִָ֖יו וַי אמֶּר אבִָ֑י וַיֵ֣אמֶּר הִנֶָּ֔נִי מִֹ֥י אַּת ה בְנִָֽי. [כז,יח'] ולכאורה יש לשאול מה ראה יצחק לשנות ממטבע שטבע אברהם אביו בעקידה באומרו הִנֵֶּ֣נִי בְנִָ֑י .

אלא יש לפתור כפי אשר פירש האוהב ישראל מאפטא בענין העקידה. ויַּ֨אמֶּר יצחק אֶּל- אב רהָ֤ם אביו וַיֵ֣אמֶּר א בִָ֔י וַיָ֖אמֶּר הִנֵֶּ֣נִי בְנִָ֑י ויַ֗אמֶּר הנֵָ֤ה האֵש והֵּ֣עֵצֶ֔ים ואיִֵּ֥ה השֶֹּ֖ה לעלֶֽה (כב,ז')

שואל האפטא רוב מה באו לומר כאן. אלא ודאי כך אומר יצחק לאברהם בעקידה, א בִָ֔י, אתה עמוד החסד ואיככה תשחט את בנך. עונה לו אברהם הִנְנִי – בְני! הריני הופך את מידתי מחסד לגבורה לעשות רצון אבי שבשמים, ומעתה הִנְנִי בְנִי. אני גבורה שבחסד, ואתה הפוך נא מידתך והיה חסד שבגבורה לתת את עצמך לרצון השם. ומיד נאמר (כב,ח') וַיָֽלְכ ו שְניהֶָּ֖ם יַחְד ו. שנתנו מידותיהם של זה בזה ושל זה בזה.

על פי זה יובן על נכון השיח ודברים בין יצחק ליעקב:

וַיֵ֣אמֶּר אבִָ֑י וַי אמֶּר הִנֶָּ֔נִי, וכאן יצחק

מפסיק כי אינו יכול לומר הִנְנִי – בְנִי, כי כביכול אינו יודע מי מבניו הוא זה שעומד לפניו. ועל כן במקום לומר הנני בני, הוא אומר הִנֶָּ֔נִי - מ י אּת ה בְנִָֽי, כדי שאוכל ליתן לך מידתי, שהיא שילוב של חסד וגבורה. ויאמר אנכי, עשו

בכורך. וכך יתפרשו דברי יעקב: הקב"ה שהוא אנכי, עשה כך במידת הגבורה שעשו יהיה בכורך. והנה גבר עלי חסדו, ועשה כך שעשו מכר לי את בכורתו.

ענה לו יצחק: אם כן, אחלק ברכתי לך לשנים. עתה אברכך במידת הגבורה, שנאמר (כז,כח')

וְיִָּֽתֶּן- ך֙ל הָֽאֱֹלהִָ֔ים וגו'. ולפני צאתך לחרן, אוסיף לך את ברכת אברהם ברכת החסד: וְאִ֤ל [שהיא מידת רחמים מי''ג מידות של רחמים] וְהיִָ֖ית לִקְהַֹ֥ל עַמִָֽים.

שַדַי֙ יְבר ך אָֽת ךָ֔ וְיַפְר ךָ֖ וְיַרְב ך

וכדי לערב חסד בגבורה המשיך ובירכו: ךָ֖ל מְגֻּרֶָּ֔י ך אֲשֶּר- נתַֹ֥ן אֱֹלהִָ֖ים לְאַבְרהָֽם.

וְיִָּֽתֶּן- ל ך֙ אֶּת-בִרְכֵַ֣ת אַבְרהָ֔ם ולְזַרְע ךֵ֣ א ת ך לְרִש תְָך֙ אֶּת-אֵֶּ֣רֶּץ

ומעתה יהיה יעקב נושא שתי המידות גם יחד, חסד וגבורה, שהן מידת התפארת, היא מידת האמת. כנאמר: תתן אמת ליעקב. (מיכה ז, כ').