וַיִּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־בְּנֹ֔ו מַה־זֶּ֣ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֵּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֧ה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָֽי (כז,כ')
תימה, כיצד יזכיר יעקב איש תם שם שמים על דבר שכביכול איננו נכון. כִּ֥י הִקְרָ֧ה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָֽי.
ואולי על דרך הפשט יכוון למה שהקרה ה' לפניו על ידי אמו.
ולעומקו של מקרא יש לומר: שהזכיר שם שמים לא על הצידה אלא על עשו שעתיד להאמר על זרעו זרע עמלק, אשר קָרְךָ בדרך. לכן אמר כִּ֥י הִקְרָ֧ה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָֽי.
וכך הוא ערך דבריו: ה' אלקיך הִקְרָ֧ה את עשו להקרא אשר קרך בדרך, והקרהו שֶּׁיֵּצֵא לְפָנַי בלידה. והקב"ה הִקְרָ֧ה לְפָנַי שֶׁעֵשָׂו ימכור לי את הבכורה. זה הוא שאמר: כִּ֥י הִקְרָ֧ה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָֽי.
ועוד יש לומר:
כי הקרה ה' אלקיך לפני. ה' אלקיך. כאן רמז יעקב ליצחק אביו שראוי הוא לשילוב החסד והגבורה. כאומרו הקרה נא לפני את ברכתך במידת ה' אלקים. ואע''פ שנתן לו את ברכתו במידת הגבורה בשם אלקים, באמרו וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים [כז,כח'] מכל מקום באומרו ויתן לך ה-אלקים, בה' הידיעה, כאילו אומר השם אלקים, ורמז רמז לו כי עתיד לקבל גם את ברכת החסד של אברהם, בשמות החסד אֵ֤ל שַׁדַּי כנאמר בסוף הפרשה: וְאֵ֤ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים: וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ אֶת־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם.
הַקֹּל֙ קֹ֣ול יַֽעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו. (כז,כב').
הַקֹּל֙
חסר ו'. שסימן היה בידו של יצחק, שיתברך יעקב בברכת הקל קול יעקב. שנאמר והתברכו בזרעך וגו' עקב אשר שמע אברהם בקלי. חסר ו'.
ויש ליתן טעם מדוע יאמר לו הקב''ה לברך את זרעו בחסר ו'.
ויש לומר שהאות ו' תֹורֶּה על חיבור בין האדם והקב''ה. ודבר זה אינו נתון לברכה, אלא זו בחירתו של האדם ועבודתו את בוראו.
ואשר על כן ברכו יצחק ליעקב בחסר ו', שאת ו' החיבור בינו ובין בוראו יצטרך להשיג בכח עבודתו והשתדלותו עם בוראו.
ואכן, ו' זו השיג יעקב אבינו בכח תפילותיו ותורתו, היא ו' התפארת כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.