פנינים נדירים מספרים עתיקי יומין
וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל (כח, ט)
איתא בירושלמי מסכת ביכורים (פ״ג ה״ג) חכם חתן נשיא וגדולה מכפרין עוונותיהם, חתן דכתיב וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל, וכי מחלת שמה והלא בשמת שמה, אלא שנמחלו לו כל עוונותיו. וחידוש גדול כתב בזה רבו של הרמח״ל, ה״ה הגאון רבי ישעיהו באסאן ז״ל ראש הישיבה בפאדובה, דגר שנתגייר אין מענישין אותו מן השמים עד עשרים שנה אחר גירותו, מטעמא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, והוא הדין לאותם שמוחלים להם עונותיהם כמו חכם נשיא וחתן, עבדו להם הרווחה מן שמיא שלא להענישם עד עשרים שנה מיום שנתמנו החכם והנשיא, או מיום שנשא החתן לאשתו. (ועי' בגליוני הש״ס להג״ר יוסף ענגיל במסכת שבת (פט:) שהביא דבריו).
(שו״ת לחמי תודה (ויניציא תק״א) דף סו ע״ב בתשובה לעיר ריגייו)
רבי ישעיהו באסאן זצ״ל – רבו של הרמח״ל
רבי ישעיהו מרדכי באסאן נולד לאביו רבי ישראל חזקיהו בשנת תל״ג בערך, בעיר וורונה שבאיטליה. למד תורה אצל המקובל רבי משה זכות במנטובה, ולאחר פטירת רבו בראשית שנת תנ״ח, המשיך ללמוד אצל רבי יהודה בריאל חבר בית הדין במנטובה וראש הישיבה שבה. לאחר שנסמך לרבנות בידי חכמי מנטובה, חזר לוורונה ולמד בישיבתו של הרב מרדכי באסאן. בשנת תס״א נישא לבתו של רבי בנימין הכהן ויטאלי רבה של ריגיו, וחותנו הסמיך אותו אף הוא לרבנות. רבי ישעיה השתקע בריגיו.
בין השנים תע״ה-תפ״ג התגורר בפדובה, ושימש כרב בישיבה המקומית, שבה היה רבו של הרמח״ל שהיה מבני העיר, וחכמים נוספים. בזמן הפולמוס שהתנהל באיטליה נגד הרמח״ל, היה רבי ישעיהו באסאן למגינו העיקרי. הוא ניהל הכתובות עם רבני חו״ל המעורבים בפרשה, ואף הואשם בחיפוי על תלמידו.
בשנת תפ״ג חזר לריגיו לעזור לחותנו בענייני הרבנות בעיר, ולאחר פטירת חמיו בטבת ת״צ התמנה לרבה של העיר במקומו, וכיהן בה עד לפטירתו בב׳ ניסן תצ״ט. לאחר פטירתו, מילא מקומו בנו הרב ישראל בנימין באסאן ז״ל. השאיר אחריו ספרו הנודע שו״ת לחמי תודה, שנדפס בויניציא שנתיים אחרי פטירתו.
אברהם הוליד את יצחק (כה, יט)
כתב המהרי״ד משאלוניקי בספרו צמח דוד בשם הר״י גיקיטיליא ז״ל, דכדי שאברהם יוליד את יצחק, ברא השי״ת עולם חדש חוץ ממערכת הכוכבים, ואין לכוכבים חלק בו כי אם ה׳ לבדו.
(מדבר קדמות להחיד״א, מערכת י׳ אות מ)
ויעקב איש תם יושב אהלים (כה, כז)
מכל זכויות יעקב תורתו ומעשיו כי רבו, לא פירש בו הכתוב כי אם 'יושב אהלים', כי גדולה היא ישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות, אפילו בלא תורה ובלא תפלה.
(מכת״י הרמ״ע מפאנו, מאמר צבאות ה' פרק ד)
וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורתי (כו, ה)
הגאון רב יעקב סג״ל מזלאטווא ז״ל אב״ד דק״ק לובזענץ כותב בספרו דברים כדרבונות לבני דורו על משמרת חוקות התורה וז״ל: שוטטו נא וראו ברחובותיה, ששמטו לשחוק בשחוק הקארט״ן ומשחק שפיל'ה, 'שיחה הוא כשמו כן הוא (משחק שח), הברעטשפ-יל או שח שפיל (משחק הקלפים) המרגיל לידי ג״ע שפ״ד וע״ז, והקארטי״ן המה בעצמה ע״ז, כידוע לנבונים שהמשחק [בנוי על תשעה קארטי״ן], ובכל תשעה שורה הקליפה. וכן שמעתי ממחותני המאור הגדול רבני קשישאי מוהר״ר ליב אב״ד דק״ק גריידיץ שיחיה, שק״ר ושט״ן המה שני רעים, וכיון שלוקחין מהן שני שיני״ן נשאר קר-טן, והמה שני קליפות, וכל המדבק בה מבטל עצמו מן התורה דכתיב בה והגית בו יומם ולילה.
(שם יעקב, פרנקפורט דאודר תע״ו)
פן יהרגוני (כו, ז)
במסכת קידושין (מב:) אמרו ז״ל אין שליח לדבר עבירה והמשלח פטור, ודעת התוספות דהני מילי בב״ד של מטה אבל בב״ד של מעלה חייב המשלח. ובהיותי מגיד בק״ק דובנא רבתי, שמעתי מפי אדוני הגאון הגדול מופת הדור מו׳ שאול אב״ד דק״ק אמשטרדם לתרץ עפ״ז קושית העולם, למה היה ירא אברהם ואמר פן יהרגוני, הלא כשם שהן מצווים על עריות כן הם מצווים על שפיכות דמים. ואמר לתרץ, דבשלמא שפיכות דמים יכול לעשות ע״י שליח ופטור המשלח, משא״כ בעריות הוא רוצה להנות מעבירה עצמה, ולא יעשה ע״י שליח. אך אם היה שם מורא שמים, ובדיני שמים חייב המשלח, נשאר הקושיא מה חשש אברהם שיהרגו אותו, לזה אמר כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה, רק מורא בשר ודם, ובב״ד של מטה פטור המשלח, ושפיר חשש אברהם אבינו עכ״ד.
(מכלל יופי (פרנקפורט דאודר תקל״ה) לרבי יצחק מקאצק מגיד מישרים דק״ק אפטא)
הוה גביר לאחיך (כז, כט)
שמעתי מהרב כמה״ר יהודה קובו ז״ל עמ״ש בזוהר, דעשו זבניה ליה ולבכרותיה, משמע מזה שמכר את עצמו ליעקב ונעשה לו עבד, וממילא זבין ליה ולבכירותיה, דמה שקנה עבד קנה רבו. והביא ראיה ג״כ ממ״ש בעל הטורים וז״ל, הלעיטני נא מן ר״ת המן, לומר כשם שיעקב קנה מעשו בכורתו בלחם ועדשים, כך קנה מרדכי את המן לעבד בפת לחם במלחמה (מגילה טו:), והוא מילתא דמסתברא, כיון דהוא הולך למות א״כ כל אשר לאיש יתן בעד נפשו.
וזהו נראה נלע״ד כונת יצחק יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים הוה גביר לאחיך, ויש להבין למה לא אמר לו תהיה גביר לאחיך, כיון שכל הברכות הן בלשון עתיד כמ״ש יעבדוך עמים. והנה רש״י ז״ל כתב, הן גביר שמתיו לך, ברכה זו שביעית היא והוא עושה אותה ראשונה, א״ל מה מועלת לך בברכה, אם תקנה נכסים שלו הם שהרי גביר שמתיו לך ומה שקנה עבד קנה רבו עכ״ל.
וא״כ זהו שלא הוצרך לומר לו תהיה גביר לאחיך, שהרי במכירת בכורתו כבר מכר את עצמו ליעקב ונהיה לו עבד, והוא הגביר, ולכן א״ל הוה גביר לאחיך כיון שכבר היה לו גביר.
(באר יצחק (שאלוניקי תצ״ה) לרבי יצחק אבן שאנגי)
וישא עשו קולו ויבך (כז, לח)
שמעתי אומרים בשם הותיק וחסיד המופלא איש אלקי הרב הגדול מוה׳ שמעלקי אב״ד דק״ק ניקלשבורג, על הא דאיתא בזוהר (שמות יב:) פורקנא דישראל לא תליא אלא בבכי, כד ישתלמון ויכלון בכי דמעות דבכה עשו קמי אביו, ומקשים דהא מיום החורבן בכו ישראל כמה ימים ונחלים, ואיך אפשר שלא יבכו עד עת הזאת הדמעות שבכה עשו. ותירץ הרה״ק הנ״ל, דנודע דמין במינו לא בטל, אפילו באלף לא בטל, ושלא במינו, בטל בס׳, ועשו בכה על הברכות שהיו דברים גשמיים מטל השמים ומשמני ארץ, ובכיותינו הם ג״כ דברים גשמיים הב חיי מזונא והוא מין במינו, ולכך לא בטלים הדמעות דעשו, משא״כ אם היה בכיותינו על גלות השכינה ועל צער של מעלה והיה שלא במינו, אז היינו מבטלים בכיה דעשו, ודפח״ח.
(תורי זהב (מאהלוב תקע״ו) לרבי בנימין המגיד מזאלזיץ)