Skip to content
קובץ גליונות

עמק הפרשה

  • Toldos
  • 5784
  • עברית
View printout

תורת מרן ראש הישיבה הגאון רבי דוד פיינשטיין שליט״א

בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי וגו' אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה [כ״ה, כ']

יש לומר הביאור בזה, על פי דברי רש"י בסוף הפרשה, על הפסוק 'ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם אחות נביות', דממשמע שנאמר 'בת ישמעאל', איני יודע שהיא 'אחות נביות', אלא ללמדנו, שמת ישמעאל מְשֶׁיְּעָדָהּ לעשו, קודם נשואיה, והשיאה נביות אחיה, ע"כ. ומקורו בגמ' מגילה דף י"ז ע"א. והכא נמי בא הכתוב ללמדנו, שמת בתואל מְשֶׁיְּעָדָהּ ליצחק, קודם נשואיה (וכמבואר בדברי רש"י בסוף פרשת חיי שרה, על הפסוק 'ויאמר אחיה ואמה', שבתואל היה רוצה לעכב, ובא מלאך והמיתו), והשיאה לָבָן אחיה.

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה וגו' [כ״ו, ב']

עיין בפירוש רש"י, שהיה בדעתו לרדת למצרים, כמו שירד אביו בימי הרעב, אמר לו 'אל תרד מצרימה, שאתה עולה תמימה, ואין חוצה לארץ כדאי לך', ע"כ.

והנה בפירוש רש"י בסוף פרשת וירא, על הפסוק 'כי עתה ידעתי', הביא דברי המדרש שם, אמר רבי אבא, אמר לו אברהם - אפרש לפניך את שיחתי, אתמול אמרת לי 'כי ביצחק יקרא לך זרע', וחזרת ואמרת 'קח נא את בנך', עכשיו אתה אומר לי 'אל תשלח ידך אל הנער'. אמר לו הקדוש ברוך הוא - 'לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה' (תהלים פ״ט, ל״ה), כשאמרתי לך 'קח', מוצא שפתי לא אשנה, לא אמרתי לך 'שחטהו', אלא 'העלהו', אסיקתיה, אחתיה, עכ"ל. ואשר לכאורה מבואר מזה, שכל הציווי לאברהם היה רק להעלותו על גבי המזבח, ולא נאמר לו לשוחטו כלל, ואם כן הרי לכאורה נותן הדין שמכיון שהעלהו אברהם ליצחק על גבי המזבח נעשית מצוותו, שהרי זהו כל דינו ומצוותו, להעלותו על גבי המזבח, ומכיון שהועלה על המזבח כבר נתקיים בו דין העלאתו, ותו ליכא ביה שום דין ומצוה נוספים, וכיון דנעשית מצוותו, שוב ליכא ביה דין 'עולה'.

אכן ידוע מה שביאר הגר"ח, דלכאורה אחר שאמר לו הקדוש ברוך הוא 'אל תשלח ידך' וכו', והוסיף לו, לא אמרתי לך 'שחטהו' אלא 'העלהו', אם כן כל המצוה היתה 'העלאה' ותו לא מידי, ואם כן כל מה שרצה אברהם לשוחטו הכל היה טעות, ואמר הגר"ח דאינו כן, דאף שהקדוש ברוך הוא אמר לו רק 'העלהו', מכל מקום הרי יש כאן קרבן, והיה חייב אברהם להקריבו כדין קרבן, ורק אחר כך כשאמר לו הקדוש ברוך הוא 'אל תשלח ידך' וכו', שוב לא היה צריך אברהם להקריבו, אבל עד אז היו בו כל דיני הקרבה, עכ"ד הנוגעים לענינינו.

ולפי זה יש לומר, דאף שלאחר שאמר לו הקדוש ברוך הוא שלא להקריבו, כבר ליכא ביה דיני הקרבה, מכל מקום לא פקע מיניה שם 'עולה', דרק בנעשית מצותו של הקרבן פקע מיניה שם 'קרבן', אבל כאן דלא נתקיימו דיני הקרבן, ליכא ביה דינא ד'נעשית מצותו', ואכתי איכא ביה שם 'עולה', ומה שאינו עומד להקרבה אינו מפקיע הימנו שם 'קרבן', וכמו ב'קדשים שמתו' דאין הקדשים עומדים להקרבה, ומכל מקום לא פקע מינייהו 'שם קודש', כמבואר בחדושי רבנו חיים הלוי הלכות מעילה, ואם כן אף דכאן גרע מ'קדשים שמתו', שהרי בטלו דיני ההקרבה, מכל מקום כל זמן שלא נתקיימו דיני ההקרבה, לא פקע מיניה שם 'עולה'.

ואם כן אתי שפיר מאי דחשיב יצחק 'עולה תמימה', גם לאחר שכבר קיים אברהם המצוה להעלותו, דמכל מקום לא נתקיימו בו דיני הקרבתו, ואכתי לא נעשית מצותו.

עמק הפרשה

הרה״ג ר' ראובן מלך שווארץ שליט״א

וימצא מאה שערים

הנה הגדר דוידוי מעשר הוא שאחרי שקיים כל המצוות דתרומות ומעשרות האדם מתודה לפני ד' שקיים כל הני מצוות והוא מתפלל שד' ישלח ברכה לעמו ישראל.

והנה ענין זה דקיום הענין דמעשרות וקבלת הברכה מחמת המעשרות נתחדש אצל יצחק אבינו.

דעיין ברמב"ם בהל' מלכים פ"ט ה"א דאיתא וז"ל על ששה דברים נצטווה אדם הראשון על ע"ז ועל ברכת השם ועל שפיכות דמים ועל גילוי עריות ועל הגזל ועל הדינים אע"פ שכולן הן קבלה בידינו ממשה רבינו והדעת נוטה להן מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה, הוסיף לנח אבר מן החי וכו', בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית, ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום, ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית, ובמצרים נצטווה עמרם במצות יתירות, עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו, עכ"ל. הרי מבואר שיצחק הפריש מעשר.

ועי' בכס"מ שפירש שיצחק הוא הראשון שעישר וכו' כפי דרשת חז"ל בויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים, וכ"ה בפרדר"א ריש פל"ג וז"ל כתיב ויזרע יצחק בארץ ההיא ר' אליעזר אומר וכי יצחק זרע דגן אלא לקח את כל מעשר ממונו וזרע צדקה לעניים, עכ"ל.

והנה עיי"ש בפסוק דכתיב ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ד'. הרי דמיד אחרי שהפסוק לימד דיצחק הפריש מעשר, כתיב שה' בירך את יצחק.

[הנה גם אצל אברהם ויעקב מצינו עניינא ד"מעשר", דאברהם נתן "מעשר מכל" למלכי צדק, ויעקב אמר "עשר אעשרנו לך", אולם המעשר שלהם אינו המעשר שהוזכר להדיא בתורה, אלא הוא כעין מעשר כספים, אבל המעשר של יצחק הוא המעשר שהוזכר בתורה, דיצחק זרע וממה שזרע נתן מעשר].

More in this printout

View the whole printout