Skip to content
קובץ גליונות

עמק השבוע: חדשי מרחשון וכסלו נבחרו להיות פעמים מלאים ופעמים חסרים

  • Toldos
  • 5784
  • עברית
View printout

עיונים וביאורים במהות ימי השבוע
מאת הרה״ג ר׳ ראובן מלך שווארץ שליט״א
מחבר סדרת הספרים גינת ראובן, עמקי ראובן, מנחת ראובן ומעיינת ראובן
פרשת תולדות תשפ״ז והימים שסביבותי׳ה

חדשי מרחשון וכסלו נבחרו להיות פעמים מלאים ופעמים חסרים

עיין ברמב״ם בהל' קידוש החודש פ״ח דאיתא וז״ל חדשה של לבנה תשעה ועשרים יום ומחצה ותשצ״ג חלקים כמו שביארנו ואי אפשר לומר שראש החדש יהיה במקצת היום עד שיהיה מקצת היום שעבר מחדש ומקצתו מהבא שנאמר עד חדש ימים מפי השמועה למדו שימים אתה מחשב לחדש ואי אתה מחשב שעות, לפיכך עושין חדשי הלבנה מהן חדש חסר ומהם חדש מלא חדש חסר תשעה ועשרים יום בלבד ואע״פ שחדשה של לבנה יתר על זה בשעות וחדש מלא משלשים יום ואף על פי שחדשה של לבנה פחות מזה בשעות כדי שלא לחשב שעות בחדש אלא ימים שלמים, אילו היה חדשה של לבנה תשעה ועשרים יום ומחצה בלבד היו כל השנים חדש מלא וחדש חסר והיו ימי שנת הלבנה שלש מאות ארבעה וחמשים ששה חדשים חסרים וששה חדשים מלאים אבל מפני החלקים שיש בכל חדש וחדש יתר על חצי היום יתקבץ מהן שעות וימים עד שיהיו מקצת השנים חדשים חסרים יתר על המלאים ובמקצת השנים חדשים מלאים יתר על החסרים וכו', לפי זה חשבון כך הוא תשרי לעולם מלא וחדש טבת לעולם חסר ומטבת ואילך אחד מלא ואחד חסר על הסדר כיצד טבת חסר שבט מלא אדר חסר ניסן מלא אייר חסר סיון מלא תמוז חסר אב מלא אלול חסר ובשנה המעוברת אדר ראשון מלא ואדר שני חסר, נשארו שני החדשים שהן מרחשון וכסלו פעמים יהיו שניהם מלאים ופעמים יהיו שניהם חסרים ופעמים יהיה מרחשון חסר וכסלו מלא ושנה שיהיו בה שני חדשים אלו מלאים היא שנקראו חדשיה שלמים ושנה שיהיו בה שני חדשים אלו חסרים נקראו חדשיה חסרין ושנה שיהיו בה מרחשון חסר וכסלו מלא נקראו חדשיה כסדרן. עכ״ל. (ועיין בכוזרי דאיתא וז״ל אמר הכוזרי למה לפעמים מרחשון וכסליו שניהם מלאים או שניהם חסרים או כסדרן חשון חסר וכסליו מלא, אמר החבר מפני התש״צגין, שהן שלושת רבעי שעה וכך אזכירם לעתיד ושלושת רבעי שעה יתרות בכל חודש עולין לסוף השנה קרוב לתשע שעות וכשמתחברין שעות של שתים ושלוש שנים, שהן קרוב ליום אחד, מוסיפין אותן על חדש חשון, ונעשה גם כן לתקן חגי שנה הבאה, כדי שלא יפול ראש השנה בימי אד״ו ולא פסח בבד״ו וכו'. עכ״ל.) הרי מבואר דסוף חודש מרחשון הוא אחד מהדברים שאינם קבועים בכל שנה, דיש שנים שיש בחודש מרחשון כ״ט ימים ויש שנים שיש בו ל' ימים (וכן סוף חודש כסלו אינו קבוע).

[עיין בתשובות הראב״ן סימן מ״ח דאיתא וז״ל ועל המחילה שכתב בה בב' בשבת בז' במרחשון ואתם רוצים להכשירה מדתנן אחד אומר בב' בחודש ואחד אומר בג' בחודש עדותן קימת לפי שזה ידע בעיבור של חדש שלפני זה ולהכי אמר בב' בחודש וזה שאמר בג' לא ידע בעיבורו והיה מונה יום ל' של חודש שעבר לחודש זה ולהכי אמר ג', הני מילי בדורות הראשונים שהיו מקדשין את החודש ע״פ הראייה ולא היה גלוי לכל מתי קידשו ב״ד את החודש אם ביום ל' ואם ביום ל״א ולהכי אמרינן טעה, אבל בזמן הזה שהוא גלוי שדבר אחד שהחדשים מלא ואחד חסר אם טעו לאו טעות הוא אלא שקר, אבל אם טעו בכסליו שהיה כתוב בב' בשבת שהוא ז' בכסליו ודאי תלינן בטעות, משום שמרחשון פעמים מלא ופעמים חסר ויכול לומר סבור הייתי שמלא היה מרחשון וטעיתי, וה״מ אם לא היה בעיר דלא ידע אם עשו ר״ח כסליו ב' ימים או יום אחד, אבל אם היה בעיר דידע דעשו כסליו יום אחד הרי גלוי כיון דעשו כסליו יום אחד שמרחשון הוא חסר ואינו טעות אלא שקר. עכ״ל. ועיין במשנה ברורה סימן נ״ה ס״ק מ״ה דאיתא וז״ל מי שנולד ביום ראשון בר״ח כסליו והיו אז ב' ימים ר״ח ובשנת י״ג היה חשון חסר וכסליו אינו אלא יום אחד ר״ח אעפ״כ אינו נעשה בר מצוה עד ר״ח כסליו, ומי שנולד בר״ח כסליו ולא היה רק יום אחד ר״ח ובשנת י״ג היו שני ימים ר״ח נעשה בר מצוה ביום א' דר״ח. עכ״ל. ועע״ש בסימן תקס״ח ס״ק מ״ב דאיתא וז״ל מי שמת אביו ביום ראשון דר״ח כסליו ולשנה הבאה היה חשוון חסר ור״ח כסליו אינו אלא יום אחד צ״ע מתי יתענה אם בכ״ט לחשוון שהוא יום א' לפני ר״ח כסליו דהא לעולם יום שני עיקר שמונין למועדות משני וא״כ היה יום פטירת אביו יום אחרון מחודש חשוון וגם עתה יקבע ביום אחרון לחודש זה או נימא דעכ״פ הוי שם ר״ח עליו ולכן יקבע יום היא״צ עתה ג״כ בר״ח ולא להתענות בו דהא אין מתענין בר״ח כדלקמיה אלא להדליק בו נר ולומר קדיש, ומסיק המ״א דאם שנה ראשונה למיתת אביו השנה היא חסרה וכמש״כ וא״כ עדיין לא הוקבע הענין עליו בנדר יקבע היא״צ בכ״ט לחודש חשוון וכמש״כ הטעם אבל כששנה הראשונה היא ג״כ מלאה א״כ צריך ליקבע היום בר״ח ולכן אף בשנים הבאים אחריהם אף שהם חסרים יקבע בר״ח, ויש מאחרונים שסוברין דלעולם יקבע בר״ח והעולם נוהגין כהמ״א. עכ״ל.]

למה בחרו במרחשון וכסלו לעשותם פעמים חסרים ופעמים מלאים

הנה ע״יל למה בחרו במרחשון וכסלו במיוחד לעשותם פעמים חסרים ופעמים מלאים.

עיין בשיטמ״ק במס' ערכין דף ט ע״ב בהשמטות שהביא שהרא״ש עמד בזה וז״ל מרחשון וכסלו וכו' פעמים וכו' מפני שהן רחוקים מן המועדות וישמעו תיקון החדשים ולא יבאו לידי קלקול המועדות וא״ת יעשו כן מתשרי ומרחשון כמו שהיו עושין מניסן ואייר כדי שיהא רחוק יותר מן המועדות וי״ל מפני שאלת הגשמים דפליגי במס' תענית דאיכא מ״ד שואלין בג' מרחשון ואיכא מ״ד בשבעה בו ואתי למטעי ביה שלא ידעו אם תשרי היה מלא או חסר. עכ״ל.

ועיין במפרש על הלכות קדוה״ח שם דאיתא וז״ל ואם תשאל מפני מה היה זה השינוי באלו השני חדשים ולא בזולתם והתשובה שמוטב לתקן השנה מתחלתה כדי לידע סידורה ותחלת חדשי השנה אחר תשרי הם אלו השני חדשים, ולא יתכן להוסיף בתשרי ולא לגרוע ממנו לפי שיש בו צומות ומועדים וא״א לשנות בתוספת או בגרעון. עכ״ל.

ועיין בלבוש באו״ח סי' תכ״ח דאיתא וז״ל והטעם שאנו מחסרין או ממלאים אלו השני חדשים מרחשון וכסליו ולא שנים אחרים מפני שכוונתינו לחסר או למלאות החדש הראשון שנוכל בשנה כדי שלא ישתכח הדבר אם נניחנו עד סוף השנה ונצטרך למלאות אדר או לחסרו ולא יהיה רק כ״ח יום דבלאו הכי אינו אלא כ״ט כמו שנתבאר ומניסן עד אלו החדשים שהם אחר תשרי לא נוכל לא לחסר ולא למלאות חדש אחר שהרי מפסח עד העצרת שהוא יום מתן תורה אנו צריכין לספור נ' יום שהוא צריך להיות ששה בסיון וא״כ אין אנו יכולים למלאות אייר או לחסר ניסן שא״כ יהיה עצרת בה' בסיון או בז' בסיון ומעצרת עד יום כיפור לא נוכל למלאות או לחסר חדש אחד כדי שיהיה ג' פעמים ארבעים יום מעצרת עד יום כיפור כנגד ג' פעמים ארבעים יום שעמד משה בהר וירד ביוה״כ עם הלוחות שנתכפר להם מעשה העגל וקבע אותו השי״ת ליום סליחה ומחילה לדורות ותשרי אי אפשר לחסרו מפני שהוא מלך ויש בו המועדים ונקרא חדש האתנים לפיכך אי אפשר למלאות או לחסר חדש אחר אלא אחד מאלו השנים שהם הראשונים. עכ״ל.

ועי' בספר שקל הקודש על הלכות קדוה״ח שם שהביא עוד טעם בשם כמה מפרשים וז״ל מרחשון וכסלו וכו' שאם יעשו מרחשון וכסלו א' מלא וא' חסר א״כ אם ר״ה יהי' בשבת יחול עשרה בטבת בשבת ויצטרכו להתענות בשבת דכתיב ביה בעצם היום הזה וא״א לדחותו וכמש״כ הב״י באו״ח סי' תק״נ בשם האבודרהם ולכן השאירו מרחשון וכסלו שיוכלו לשנותם. עכ״ל.

עוד ביאורים בזה השייכים להתקופה לפני חנוכה

הנה יש להוסיף עוד ביאור בהא דבחרו דוקא במרחשון ובכסלו לעשותם פעמים חסרים ופעמים מלאים.

דהנה עיין במעשה רוקח על הרמב״ם פ״ג מהל' חנוכה שהביא בשם מדרש דגזירת היונים היתה על ג' דברים, שבת מילה וראש חודש. ועיין גם במגילת אנטיוכוס דאיתא בזה וז״ל עתה אמר אנטיוכוס בואו ונעלה עליהם ונבטל מהם את הברית אשר כרת להם שבת וראש חודש ומילה, וכן בהמשך איתא (דאנטיוכוס אמר לבגריס הרשע) באו ונעלה עליהם ונבטל מהם הברית אשר כרת להם אלהיהם שבת וראש חודש ומילה, אז בגריס הרשע וכל מחנותיו באו לירושלים ויהרוג בהם הרג רב ויגזור בה גזרה גמורה על שבת ראש חודש ומילה, בהיות זה כאשר היה דבר המלך נחפז מצאו איש אשר מל בנו ויביאו האיש ואשתו ויתלו אותם כנגד הילד, וגם אשה אשר ילדה בן אחרי מות בעלה ותמל אותו לשמונה ימים ותעל על חומת ירושלים ובנה מהול בידה, ותען ותאמר לך אומרים בגריס הרשע אתם חושבים לבטל מאתנו הברית אשר כרת עמנו ברית אבתנו לא נבטל ממנו שבת ראש חודש ומילה מבני בנינו לא יוסר. וכן בהמשך איתא ויען בגריס ויאמר לאנטיוכוס המלך אתה המלך שמת ציווי לבטל מן היהודים שבת ראש חודש ומילה מרמה גדולה ומרד בתוכה. עכ״ל. הרי מבואר כמה פעמים כנ״ל דגזירת אנטיוכוס היתה על שבת ראש חודש ומילה. וכן עי' בספר פרי צדיק פרשת מקץ אות י' דאיתא וז״ל איתא בכתבי האריז״ל דהיונים רצו לבטל מישראל חודש שבת ומילה ומרומז בראשי תיבות חש״ם. עכ״ל.

הרי מבואר דהענין דקידוש החודש הוא אחד מהדברים העיקריים שעליו נלחמו יון עם כלל ישראל. וא״כ יש לומר בחרו בהני ב' חדשים שקובעים הזמן דחנוכה להניחם כעין קידוש ע״פ הראי', דפעמים מלא ופעמים חסר דקידוש ע״פ הראי' הוא הקידוש החודש העיקרי.

עוד י״ל בזה, דהנה עיין באור תורה להגרי״א ח״ח (אות ע״ח) דאיתא וז״ל ידוע שכלל ישראל הם כגוף אחד בעל אברים רבים, וכלם מחברים זה לזה, וכל ישראל ערבים זה בזה, כמו באדם אם כואב לו אבר אחד מרגיש הכאב בכל גופו, על ידי רוח החיים שבלב, בשולח חיים דרך גידים ודופקים שבו, וחוזרים בכל פעם כלם ללב, ועיני ישראל הם הסנהדרין והזקנים המתמנים עליהם, להשגיח בכל פרטיהם ולהנהיג כל הגוף לשומרם מידי הזק ולקרב להם התועלת, ולכן כתיב והיה אם מעיני העדה וכו' והם נמשלים לבריכות מים המשקים את השדה, כך הם משפיעים תורה לכל ישראל להורות להם דרך חיים, מה הבריכות אין אדם יודע מה שבתוכם וכו', כי באמת חכמת התורה עמוק עמוק, והוא למעלה מגדר שכל האנושי, וכל חכמות חיצוניות זולתם כאין נגדה, וכמו שנאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, רצה לומר לנגד עיני שאר אמות, היינו החכמים היותר גדולים שבהם, שמכונים בשם עינים מטעם שנתבאר, והוא כמו שאמרו רז״ל איזהו חכמה שהיא לעיני העמים, זו חשבון תקופות וכו', וכמו שהאריכו בזה המחברים, שכל חכמי האמות הודו בזה לחשבון העבור המסור בידינו, מאי כ״ב תשצ״ג, שאי אפשר לידע דבר זה רק על פי נבואה ורוח הקדש, ובזה יודע שאי אפשר לעמוד על דעתם של חכמים, שחכמת התורה היא חכמה שאין לה סוף ולא תכלית כלל, וזה שאמרו וכו' שנגמרים בעצה וכו', כמו שאמרו בפרק אין דורשין, יועץ, זה שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים. עכ״ל. וכן עיין בהקדמה לס' ערוה״ש חלק חו״מ דאיתא וז״ל כבר אמר אחד מגדולי חכמי יון שחישוב המולד לישראל הוא אות ומופת על הנבואה בישראל. עכ״ל.

הנה לפ״ז נמצא דקידוש החודש מביא לידי ביטוי הא דחכמת התורה היא חכמה מיוחדת למעלה מחכמת האומות, וא״כ מבואר דקידוש החודש מביא לידי ביטוי הא דחכמת התורה היא למעלה ממערכת הטבע.

[והנה חוץ מעצם החכמה דקידוש החודש דהיא למעלה מן הטבע יש עוד נקודה בחכמת קידוש החודש דהיא למעלה מן הטבע, והיינו זה דחכמת קידוש החודש מוכיח דכלל ישראל הם בפועל למעלה מן הטבע, וד' נתן להם הכח לשלוט על הבריאה, וכמו שמביאים המפרשים מהירושלמי בכתובות בביאור הפסוק בתהלים נ״ז:ג' ״אקרא לאלוקים עליון לקל גומר עלי״ שדרשו בתולה בת ג' שנים ויום א' אין בתוליה חוזרים נמלכו ב״ד לעבר השנה בתוליה חוזרים, שבזה בא לידי ביטוי שליטת ישראל על הטבע בכח התורה. ועיין בספר ימי חנוכה מאמר כ״ג דאיתא וזת״ד בטור בסי' תי״ז מבואר דהי״ב ראש חדשים הם כנגד י״ב שבטים, ונראה בביאור הדברים דהנה יעו' בילקוט שמעוני פ' וישב רמז קמ״ג דאיתא אמר יעקב הרי נפרצה ברית השבטים כמה יגעתי להעמיד י״ב כל מעשיו של הקב״ה כנגד י״ב שבטים י״ב מזלות י״ב שעות ביום י״ב שעות בלילה י״ב חודשים י״ב אבנים באפוד הרי נפרצה ברית השבטים, ועי' בשיח יצחק להגריא״ח ז״ל בדרוש לפ' זכור דאיתא ודע ענין גדול שהוא ית' ברא כל עולמו עליונים ותחתונים הכל בסדר א' שכמו שברא י״ב מזלות להנהיג העולם התחתון בסידור טבעי ושמש וירח הם הכוללים כל הי״ב מזלות והם בבחינת מלכים ומשרתים כמו כן הוא בכל עולם ועולם לפי ערכו ומעלתו וכו' בשורש השורשים י״ב צירופי שם הוי״ה וכו', ומבואר די״ב מזלות הם שורש הנהגת העולם התחתון בסדור הטבעי ושורשם בי״ב צירופי שם הוי״ה, ועיי״ש בדרשה לשבת בשלח דאיתא וכו' כי י״ב הוא כלל הנבראים בגבול ומדה, שהם שש קצוות, והם מתחלקים לי״ב גבולי אלכסון, ולכן הם בכסא ע״ב מלאכים, י״ב ע״ג השרשים כידוע, וששים הם תחתיהם, וכולם ממונים להנהיג העולם בהנהגה טבעיית, ולכן מהם מתחלקים למטה ע״ב אומות, שבעים אומות, ועשו וישמעאל על גבם שהם כוללים כולם ותופסים כל הישוב, וכמו כן תמצא באותיות התורה שבהם נברא כל העולם, ובהם תלוי הנהגתם, הם י״ב ושישים, כי ה' אותיות מנצפ״ך במלואם, מ״ם, נו״ן, צד״י, פ״א, כ״ף, הם י״ב אותיות, כי ה' אותיות אלו הם השרשים לכל האותיות כידוע, ושאר כ״ב אותיות במלואם, הם שישים אותיות, ולכן כנגד זה נמצא בישראל ע' נפש עם יעקב, ועם אברהם ויצחק הם ע״ב, כמ״ש רבינו בכ״מ, וי״ב שבטים הם הכללים, וכמ״ש ״יצב גבולות עמים למספר בני ישראל״, ועי' גם בדבריו בהגדה של פסח בביאור שנים עשר מי יודע הם י״ב מזלות בעולם וי״ב איברים פנימיים שבנפש שהוא נגד י״ב חדשי השנה שהוא ית״ש ברא עולמו ע״י אותיות התורה והם מתחלקים לג' וז' וי״ב וכמ״ש בספר יצירה ג' אמ״ש נגד ג' יסודות אר״מ וז' כפולות בג״ד כפ״ר נגד ז' כוכבי לכת וי״ב פשוטים כנגד י״ב מזלות, ולכך ע״י התורה יכולין לשנות כל הנבראים כרצונם שכולם תלויים בה וזה נגד י״ב שבטים בישראל כמ״ש יצב גבולות עמים למספר בני ישראל שהם כלל כל העולם ומתחלקים ג״כ לג' וז' וי״ב ג' אבות ז' רועים וי״ב שבטים שהם עמודים שהעולם עומד עליהם ונגד זה יש י״ב צירופים של שם הוי״ה שכל חודש וכל מזל וכל שבט וכל אבר בנפש יש בו צירוף אחד שמו ית' נקרא על ישראל והוא קיום העולם וכן הם שעות ביום כל א' יש בו צירוף אחר וכן י״ב אבנים שבחושן ונשא אהרן את שמות בנ״י על לבו לפני ד' לזכרון שע״י שהשכינה שורה בישראל והם עולים למעלה מהמזל והוא ענין אורים ותומים שבו היו נשאלין ומתיעצין ומתנהגין כל דבר ע״פ מעשיהן והם י״ב עמודים שהעולם עומד עליהם כמ״ש בפ' אין דורשין וכו', הרי מבואר מכל דברי הגריא״ח דכל סידורו של העולם התחתון בסידורו הטבעי הוא במספר י״ב שעל זה מורה י״ב מזלות י״ב שעות ביום י״ב שעות בלילה י״ב חדשים י״ב גבולי אלכסון וכנגדם באו י״ב שבטים במנין י״ב לומר שכל סידור העולם נמסר לישראל שהם י״ב שבטים שבכח התורה שניתן להם נמסר להם כל סידור העולם, הטבעי וזהו שורש הענין שר״ח בא כנגד י״ב שבטים שכל ענין החדשים שהוא י״ב הוא במהלך הכללי שכל עניני עוה״ז סידורו והנהגתו הוא במהלך של י״ב וכנגדו עמדו י״ב שבטים שנמסר להם כל סידור העולם והנהגתו ולכן י״ב שבטים הם כנגד י״ב חדשים שהם הפועלים סידור העולם והנהגתו, שהוא בי״ב ולכן מועד של ר״ח שבא על סדר ההתחדשות הנהגת העולם בכל חודש וחודש במהלך של י״ב חדשים הוא מכח י״ב שבטים שהם היסוד ושורש לסדר ההנהגה הטבעית של העולם שהוא במהלך של י״ב חודשים, די״ב חודשים שהם עיקר ההנהגה הטבעית של העולם נמסרו לי״ב שבטים, ועיין בפ' בראשית (א':י״ד) דכתיב ״ויאמר אלקים יהי מארת ברקיע השמים להבדיל בין היום ובין הלילה והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים״ ופרש״י וז״ל ״ושנים״ לסוף שס״ה ימים יגמרו מהלכתן בי״ב מזלות המשרתים אותם והיא שנה, וכתב שם הגור ארי' וז״ל אף על גב שמהלך החמה דוקא הוא שס״ה יום, והירח אין מהלכה שס״ה, רק בכל חודש מסבב י״ב מזלות מה שהחמה מסבבת בשס״ה יום, נקט כאן שס״ה יום מפני החמה שמהלכה יותר מאוחר, והיא שגומרת מהלך שלה לסוף שס״ה יום, ומבואר דהשמש והירח שהם השולטים בעולם (כדכתיב בהלל הגדול וכמו שביאר המהר״ל בחידושי אגדות בסנהדרין דף ק״ו ובגור ארי' פ' פנחס כ״ט:ט״ו) מסובבים י״ב מזלות והחמה מסובבת בכל שנה י״ב מזלות והירח מסובב בכל חודש י״ב מזלות, והנה לפי כל הנתבאר נמצא דסיבוב הלבנה שבכל חודש מסביב לי״ב מזלות המשרתים אותה הוא היסוד לכל הנהגת העולם בסידורו הטבעי שהרי החמה והלבנה הם השולטים והמושלים בעולם והמזלות הם המשרתים להנהגתם וכן הבאנו גם לשון הגריא״ח שברא י״ב מזלות להנהיג עולם התחתון בסידור טבעי ושמש וירח הם הכוללים כל הי״ב מזלות והם בבחינת מלכים ומשרתים ונמצא דסיבוב החמה והלבנה מסביב למזלות הוא היסוד לכל הנהגת העולם בסידורו הטבעי. עכת״ד.]

והנה למה גזרו יון דוקא על הג' דברים הנ״ל חודש שבת ומילה. ויש ללמוד הייחוד של הני ג' דברים מלשון המגילת אנטיוכוס הנ״ל ״נבטל מהם הברית אשר כרת להם אלהיהם שבת וראש חודש ומילה״. הרי דהני ג' דברים הם ״הברית אשר כרת להם אלהיהם״. והנה בשלמא במילה ובשבת הענין ד״ברית״ הוא מפורש בתורה, במילה כתיב (בראשית י״ז:י״א) ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם, ובשבת כתיב (שמות ל״א:ט״ז) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם (ואין מצוות אחרות שנקראו ברית, ואף דמלח בקרבנות ומעשה שתי הלחם נקראו ברית, אבל הני מוטלות רק על הכהנים), אבל איפה מצינו דראש חודש נקרא ברית. וראיתי בספר ימי חנוכה (שם) שהסביר הענין ד״ברית ראש חודש״ ע״פ הנתבאר, די״ל שיש בראש חודש בחינת ״ברית״ משום דהרצון של יון לבטל ראש חודש הוא רצון לבטל תורה מישראל ותורה בודאי נקראת ברית כמו שנא' בירמי' (ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי, והאי קרא קאי אתורה כמבואר בגמ' נדרים דף לב ע״א. ויש להוסיף דהנה עיקר ההתנגדות של יון היתה נגד תורה שבע״פ, כדמבואר בכ״מ, ולפ״ז מובן למה התנגדו דוקא לקידוש החודש, שהרי כח התורה שמתגלה בקידוש החודש הוא כח התורה דתורה שבע״פ, שהרי הכח לקדש חדשים הוא הכח שנמסר לב״ד הגדול שבירושלים, וכבר כתב הרמב״ם בריש הל' ממרים דב״ד הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבע״פ, והרי שכח התורה של ישראל לקדש חדשים הוא כח התורה דתורה שבע״פ, ובמה שבאו יון לבטל מהם קידוש החודש באו לבטל את כח התורה דתורה שבע״פ שמתגלה ע״י קידוש החודש.

הנה מבואר בדברי הגריא״ח הנ״ל (בפ' אור תורה) דהתשצ״ג חלקים הם מעיקרי המופתים דקידוש החודש בכלל ישראל, שלזה התנגדו יון. וא״כ א״ש שבהני שני חדשים, הקובעים הזמן דחנוכה והמלחמה נגד יון, שמוסיפים וגורעים מהחדשים כדי להתייחס להני תשצ״ג חלקים. והוא נפלא.

More in this printout

View the whole printout