עירוב בין שני ישובים מציל מאיסור תחומין
בשבוע האחרון הושלם עוד עירוב, בס"ד, המערב דרך ארוכה בין שני מושבים הסמוכים לקרית גת שמטרתו למנוע חילול שבת מעשרות אנשים דתיים ההולכים בשבת בין הישובים, ויש בזה תועלת לשני חלקים, תחום שבת, וטלטול חפצים א. שלא יעברו על איסור יציאה מהתחום, כיון שהמרחק ביניהם הוא קילומטר וחצי, ושיעור התחום הוא רק 960 לשיעור רח"ג [ולשיעור חזו"א 1152 מטר], וא"כ מי שהולך עד הישוב השני יצא מהתחום לכל השיטות.
מדוע אי אפשר להניח עירוב לכל ההולכים
הפתרון שהיה אפשר לעשות, להניח עירוב תחומין באמצע הדרך, ולזכות אותו לכל מי שיילך בשבת, אבל הפתרון הזה אינו מועיל לרוב האנשים, כי עירוב תחומין שונה מעירוב חצרות, בעירוב חצרות אפשר לזכות ולהניח לכולם בלי שידעו, כיון שהוא זכות לאדם, והכלל בידינו "זכין לאדם שלא מדעתו", משא"כ עירוב תחומין יש בו גם חוב, כיון שאמנם הוא נותן לאדם אפשרות ללכת יותר לצד שבו הונח העירוב, אך כנגד זה מונע ממנו ללכת לצד השני אפילו מה שהיה מותר לו לולי העירוב תחומין, כי המקום של האדם השתנה מביתו אל מקום העירוב, וכיון שזה עם חוב "אין מערבין לאדם תחומין אלא מדעתו" (סי' תי"ד ס"א). ולכן כותב השו"ע (סי' תי"ג) שהמניח עירוב תחומין לכל הציבור, צריך להודיע להם, וצריך שהם יתכוונו לסמוך על כך לפני כניסת השבת, לפ"ז כשהציבור אינו יודע את ההלכות ואינו יודע שבדרך הזו צריך עירוב תחומין, ואין כ"כ דרך להדריך את הציבור לכוון על עירוב התחומין, וא"כ גם אם יניחו עירוב תחומין זה לא יתיר את האיסור לרוב אנשים אלו.
לעומת זאת הפתרון ע"י הקמת עירוב מתיר את ההליכה הארוכה, כיון שכל הדרך נעשית "רשות היחיד" יחד עם המושב, ומי ששובת במושב הרי כל הרשות היחיד שאיתו נחשבת כמקום שביתתו, וכל המקום כד' אמותיו, ויש לו עוד אלפיים אמה מסביב לכל ההיקף הגדול הזה. וזה חל אפילו אם אינו יודע על קיום המחיצות, והעירוב, ואינו יודע לא מהאיסור ולא מההיתר, זה מונע ממנו חילול שבת.
איפה העירוב שנעשה כדי שנוכל לטלטל בו
ב. דבר נוסף וחשוב שהעירוב בדרך מונע את האיסור לטלטל חפצים, שסביר להניח שחלק גדול מהאנשים שהולכים שם אינם יודעים להיזהר מכל דיני טלטול, וגם אם אינם לוקחים עגלה ותינוק יש חפצים שהם נושאים איתם בלי לחשוב, וגם בזה העירוב מציל מחילול שבת כיון שכל הדרך היא "רשות היחיד" שאין בו איסור טלטול.
אם כך שואלים הקוראים איפה העירוב הזה שנעשה ע"י מי שיודע לעשות, כדי שנדע לפחות מקום אחד שאפשר לסמוך על העירוב.
והתשובה היא שאיננו רוצים לפרסם את העירוב הזה, כדי שציבור בני התורה לא יסמכו עליו. כיון שבעירוב כזה אי אפשר להדר כמו שמקפידים בעירובי השכונות החרדיות, הן מצד שאי אפשר לעשות לחיים, והן מצד התקנת עירוב ארוך בין הישובים הבדיקה והתחזוקה. וכן חשש רשות הרבים בדרך מחוץ לעיר. לכן למרות שהקפידו בעשיית העירוב שיהיה הכל על הצד הטוב ככל האפשר, והעוסקים בבנייתו היו מלומדי השיעורים של מוקד העירוב שיודעים לשים לב לפרטי ההלכות, אך עדיין זה מוגבל בכשרותו, ואין ראוי למשפחות האברכים לסמוך עליו.
הנהגת רבותינו שעושים את העירוב גם כשלא מטלטלים בו
במוקד העירוב משקיעים בשני מהלכים מנוגדים, מצד אחד משקיעים בהצלת רבים ממכשול, ועושים מאמצים שיהיה בדרגת כשרות סבירה, ועם זאת משקיעים בהחדרת המודעות לציבור בני התורה המהדרים במצוות, ללמדם שלא יסמכו על עירובים אלו. ואין בזה סתירה. דבר זה ראינו בהנהגת מרן החזו"א זצ"ל שהיה אומר לכל הבאים אליו שלא יטלטלו בעירוב בבני ברק [של אותם ימים], ועם זאת היה שולח את אנשיו לתקן דברים בעירוב של העיר, כדי להציל או לזכות את הרבים בשמירת שבת ככל האפשר. וכן ראינו בהנהגת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שסבר שלאחר חוק הדמוקרטיה אי אפשר לסמוך על השכירות מהמשטרה ואמר שאסור לטלטל, ועם זאת הורה להמשיך בעשיית העירובים כדי להציל מה שאפשר.
לאורם ניסע ונלך בהנהגת כלל ישראל בעשיית העירובים, אין ספק שיש בזה זכות גדולה לעשות את העירובים בישובים למרות שמסתמכים על שיטות מסוימות והקולות הנ"ל, [שליודעי דבר זה הרבה יותר טוב ביחס למה שהיה בעירובים בחו"ל בזמנים הקדומים], ועם זאת אין ספק שהוראת רבותינו, השופטים שבימינו, שיש ללמד למשפחות בני תורה שלא יקלו לטלטל בעירובים כאלו, ובפרט כשנוסעים לנופש יש לבחור מקום עם עירוב טוב, ולא להקל בשביל טיול. וכן לדאוג למקומות שגרים בהם שיהיה עירוב יותר מהודר.
האם עירוב בין שני ישובים נחשב עירוב בבקעה
אחד מהנושאים ההלכתיים שיש בעירוב כזה, מה שהעירו רבני זמנינו מדין עירוב בבקעה, שכתב השו"ע (סי' שס"ב ס"י) שהיקף שאין בו דיורים לא מועיל לעשותו בצורות הפתח, אלא רק בגדרות ממש. וא"כ העירוב של המושב שכולל בתים אפשר לעשותו בצורות הפתח בלבד, [מלבד לדעת הרמב"ם שצריך עומד מרובה על הפרוץ, בצוה"פ יותר מ-י' אמות], אבל העירוב שבין הישובים אין בו בתים, והוא רק דרך לבד, וא"כ אי אפשר לעשותו מצוה"פ לבד.
ואע"פ שהמקום הזה סמוך למושב ולבתים ומשמש אותם, א"כ יש מקום לומר שלא יחשב בקעה, אלא מקום דיורים. אך יש להביא ראיה מדברי החת"ס (שו"ת או"ח סי' פ"ח) בעיר שהרחיבו את העירוב בקצה העיר עד המקוה, ושאלו את החת"ס האם אין בעיה שההרחבה היא בבקעה. והחת"ס השיב שכיון שרוב הקו של העירוב הוא סביב לבתי העיר, ורק המיעוט יוצא לבקעה, הרי זה כשר. והחזו"א (סי' ע"ט סק"ה) כתב באופן אחר, שכיון שההרחבה מחוברת להיקף העיר, והצורות הפתח שבהרחבה מתירים את העיר, נחשב שגם הם היקף של דיורים. מדבריהם רואים שגם מקום שמתחיל סמוך לבתים, והולכים אליו מידי יום, נחשב בקעה.
לפ"ז עוררו הרבנים בזמנינו, שמה שעושים היקף בין הישובים אין לו את ההיתר של החת"ס והחזו"א, כי במקרה שהם דיברו היה רק היקף אחד לעיר יחד עם הבקעה, ולכן לדעת החזו"א ההיקף של הבקעה מתיר את המושב, ולחת"ס הקו של הבקעה רובו סביב המושב, ולכן התירו, משא"כ בזמנינו שסוגרים את העירוב של המושב בשער הכניסה עם צורת הפתח, כי לא רוצים שכשרותו תהיה תלויה בכל אורך הקו המחבר בין המושבים, א"כ בהיקף שבין הישובים אין בית, והוא סגור לעצמו כי יש צורת הפתח בקצה המושב, הרי זה היקף של בקעה בלבד ואינו כשר כשנעשה בצוה"פ [וי"א שלמרות הצוה"פ שמפרידה נחשב היקף אחד לדיורים עם המושב, וצ"ב].
והנה יש לדון שמציאות שלנו שונה מדברי החת"ס והחזו"א בעוד דבר, שזה דוקא סיבה להתיר. כי שם באמת הרחבת העירוב שימשה רק למעבר למקוה ולא לבית, משא"כ בדרך בין הישובים, שמיועדת להולכים מבית בישוב זה לבית בישוב זה, הרי זה דרך לבתים. וכמו כל רחוב בעיר שעושים בו עירוב, למרות שלכל בית יש חצר סגורה, מ"מ הדרך ביניהם אינה בקעה אלא מעבר לדירה, א"כ ה"ה בדרך בין שני ישובים, יש להגדירו מעבר בין דירות, ולא כמו דרך המשמשת למקוה.
למעשה בעירוב הזה לא היינו צריכים להסתפק בזה, כי יש בית אחד בישוב שפתוח אל מחוץ לגדר, לתוך העירוב הזה, וא"כ זה ודאי יחשב היקף של דירה, ולא בקעה. ולגופו של ענין יש לעיין בהגדרה של דרך שמובילה בין ישובים, האם היא נחשבת כבקעה.
שימת לב מיוחדת בקשירת החוטים שלא יתפס בצד
במהלך התקנת העירובים, הצוות השקיע הרבה שעות גם בקשירת החוטים לעמודים החדשים, כאשר מדובר ביותר ממאה וחמישים חוטי עירוב! כל מי שעסק בקשירה קיבל הדרכה שבכל פעם שמניחים את החוט על העמוד יש לוודא שהוא אכן נכנס למקום ובצורה הנכונה, ולא מספיק לראות שהוא לא נופל מהעמוד, וביאור הענין, כי לפעמים קורה שהחוט נתפס מחוץ לברזלים שבראש העמוד ובכל זאת אינו נופל, כי מחמת שמורידים אותו בזווית הנגדית הוא תפוס מהצד, ורק לאחר זמן הוא נופל.
הבעיה היותר גדולה כאשר לא שמים לב שהוא נתקע בחוט האחר היוצא מאותו עמוד, ואז יתכן שאינו נופל ובכל זאת הוא תפוס מהצד של העמוד, ולא מעליו.
דוגמא לכך היה כמה פעמים במהלך קשירת החוטים, כאשר שילבנו את האברכים שלמדו בשיעורים של העירובין למעשה, ובאו להתלמד בעשיה בפועל, היו פעמים שהמומחה שליוה אותם הורה להוריד את החוט ולהכניסו בצורה הנכונה. עד שהחוט היה בצורה אחרת.
באחד מהמקומות אירע שבשעת הקשירה לא הבחינו בשינוי שבחוט, כי הוא היה בתוך הוי, ובכל זאת הוא נתפס בחוט הראשון שיצא מהעמוד. במקרה זה היתה סייעתא דשמיא שצוות אחר עבר אחריו כדי לראות שכל המלאכה הושלמה כראוי, והוא הבחין בחוט שתפוס בראש בצורה לא טובה. מיד הוא הוציא את המקל הארוך, המוט הטלסקופי, והרים את החוט עד שהכניסו מעל ראש העמוד.
דבר זה אנו מציינים כאן כדי ללמוד ממנו, שגם בקשירת חוטים שנראה כדבר פשוט, יש צורך לדעת את המקצועיות הכרוכה בידע הלכתי, על כמה דברים לתת את שימת הלב, לדייק אותו מעל העמוד, למתוח נכון, לראות שלא נתפס בענף או שלט, ועוד, כדי שהעירוב יהיה כשר ונכון.
בס"ד נפתחים שיעורים נוספים בחדרה, בנתיבות ועוד!
בסייעתא דשמיא נפתחו בשבוע זה עוד שלושה מסלולים של קורס העירובין, אחד מהם בעיר חדרה, לקבוצת אברכים שלמדו עירובין בכולל, וכעת מבקשים למנף את הלימוד להלכה למעשה.
בנוסף עומד להיפתח קורס חדש בעיר נתיבות בימי רביעי בערב. בעיר זו יש תועלת מיוחדת בפתיחת הקורס, כיון שבשנים האחרונות התרחב מאוד המגורים של החרדים בעיר מחוץ לגבולות הקהילה, והעירוב של הקהילה אינו כולל את המקומות האלו. במסגרת הלימוד לומדים מה הם המעלות של העירובים השכונתיים, ואיך עושים אותם, ואנו תקוה שהדברים יביאו את הציבור להתגבש לעשיית עירובים שכונתיים נוספים בעיר, והקהילה החרדית תתרחב עם ההידור בשמירת השבת. ניתן להצטרף לסידרה זו בטל' של מוקד העירוב 05484-83320 שלוחה 6. וכן בעמדות נדרים פלוס בקופת מוקד העירוב.
כמו כן מתגבשת קבוצה לפתיחת שיעורים בעיר עפולה, לאחר שנכנסו בתקופה האחרונה מאות משפחות חרדיות, ומן הראוי שגם לתושבי עפולה יהיה את ידיעת העירובין למעשה. מי שמעונין להצטרף או לסייע בפתיחת השיעורים יפנה לטל' הנ"ל.
ניתן להצטרף לתחילת דיני השכירות בסידרת מורי הוראה
במקביל לסידרות השיעורים של הלימוד המקוצר בהלכה למעשה של עשיית עירוב כמפקח עירובין מקצועי, יש סידרה אחרת שמתקיימת כבר במשך שנה וחצי, ללימוד מורי הוראה בעירובין, ובה לומדים את כל השו"ע ומשנ"ב והמסתעף, סעיף אחרי סעיף, עם מראי מקומות לנידונים המתחדשים בזמנינו.
בשבוע זה הגענו לתחילת הלכות שכירות מגוי ומומר, בסימן שפ"ב, עם דיני מומר בסימן שפ"ה. וזו הזדמנות למי שמעוניין להצטרף כעת למסגרת. ניתן להצטרף לחודשיים בלבד שכוללים את דיני השכירות, עם פירוט על הפתרונות שחידשו רבני זמנינו, ושאלות המתחדשות לאחראים העוסקים בפועל בעשיית השכירות.
במסגרת זו אין צורך לבוא לשיעורים, אלא השיעורים נמסרים בקו פנימי למשתתפים, וכן דפי המראי מקומות נשלחים לכל אחד, והלימוד ניתן לכל אברך ללמוד בזמן שלו. ההרשמה בטל' של מוקד העירוב הנ"ל, או בעמדות נדרים פלוס, בקופת מוקד העירוב במילוי הטופס.
האם אפשר לשכור מבעלה חפץ שהניחה אשה אצל הגוי
מבין השאלות שהגיעו בשבוע האחרון בנושא השכירות, עלתה שאלה מאברך ת"ח שלמד בשיעורים, וכעת משקיע מאמצים רבים לעשות עירוב שכונתי בעיר טבריה בתוך קרית שמואל, באופן שיהיה בו גם שכירות רשות מחילונים וגוים. הדבר אינו פשוט, כיון שהאזור מעורב ומגוון, ובכל זאת הוא מתקדם בס"ד עוד ועוד.
באחת מהדירות שיש בו מומר, הוא מצא פתרון על ידי שאחד מהשכנים יבקש מהמומר שישמור לו חפץ, ואז ישכור מהשכן שנעשה כמו שכירו ולקיטו, כמבואר בשו"ע (סי' שפ"ב ס"יא). לאחר שדיבר עם השכן מה הוא צריך לעשות, השכן שלח את אשתו לפנות אליהם, והיא ביקשה שישמור לה מפתח, והמומר קיבל את הבקשה. כעת השאלה של האברך ממי הוא צריך לשכור, האם מספיק לשכור מהבעל של האשה, כי הרי מה שקנתה אשה קנה בעלה, או שמא דין זה לא שייך בדבר שהאשה קיבלה רשות להשתמש באיזה מקום, וזה לא נחשב שהבעל ג"כ שכירו ולקיטו. ועוד יש לדון שיתכן גם לפי הצד שהוא לא נחשב שכירו ולקיטו, האם יכול לפעול להשכיר לעירוב על סמך זכויות של אשתו.
הפקיד אצל הגוי חפץ של האחראי, מי נעשה שכירו ולקיטו
היו שטענו שהדין תלוי למי היה שייך המפתח שנתנה לגוי, אם זה מפתח של האשה אז היא השכירו ולקיטו, אבל אם זה מפתח של שניהם כפי שהיה במקרה זה, והיינו שהמפתח שייך לבעל, א"כ יוצא שהוא משתמש בבית הגוי כעת ויכול להשכיר מדין שכירו ולקיטו.
אבל נראה שאינו כן, שהרי אם ניקח דוגמא מצויה שהאחראי פונה לשכן של הגוי ונותן לו חפץ מסוים, שיבקש מהגוי לשמור אותו, והשכן הלך וביקש מהגוי שישמור, ולא סיפר לו שהחפץ לא שייך לו. מי נהיה שכירו ולקיטו, האם בעל החפץ שהוא האחראי על העירוב, או השכן שביקש שישמרו לו. הרי זה ברור שהשכן ולא בעל החפץ, כי הענין של שכירו ולקיטו הוא מי בעל הזכות להשתמש בבית הגוי, שהרי אם יש לו זכות להשתמש זה מועיל אפילו כשאין שם חפץ בפועל, כמבואר במשנ"ב (סי' שפ"ב ס"ק ל"ז, ובחזו"א [ס"ק פ"ב ס"ק ל"ג כל אחד לפי שיטתו], וא"כ זה תלוי למי הגוי נתן את הרשות, וכאשר הוא נותן לשכן זכות להניח חפץ ששייך למישהו אחר, הזכות בהשתמשות היא של השכן ולא של בעל החפץ. וצריך לשכור מהשכן, ולא מהאחראי בעל החפץ.
לפ"ז גם בבעל ואשה, הרי הזכות ניתנה לאשה, וא"כ צריך לשכור ממנה ולא מהבעל. ולכאו' בדבר כזה לא שייך מה שקנתה אשה קנתה בעלה, בזכות השתמשות להנחת חפץ.
האם אפשר שהבעל ישכור מאשתו
ומעתה השאלה הבאה, האם הבעל יכול לשכור מאשתו, או שמא צריך שמישהו אחר ישכור ממנה, כיון שיד האשה כיד בעלה, כמו בזיכוי הפת של העירוב שכתב השו"ע (סי' שס"ו ס"י) שלכתחילה לא יזכה ע"י אשתו מפני שידה כידו.
אולם אם נאמר שהזכות להשתמש אצל הגוי שייכת רק לאשה, ואין הבעל שותף בזכות זו, הרי שהבעל יכול לשלם לאשתו לשכור ממנה, כמו שהתבאר שם בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל שאם נותן את הפת לאשתו במתנה שאין לבעלה רשות בה, שניהיה שייך לאשה כמבואר בשו"ע (אהע"ז סי' פ"ה ס"ז), יכול הוא לזכות ממנה לאחרים, כי יד הבעל אינה כיד אשתו, וה"ה כאן יוכל לשכור ממנה בעצמו. [ובפרט שהתבאר במק"א שלא שוכרים משכירו ולקיטו את השימוש שיש לו, אלא השימוש מעמיד אותו תחת הגוי, ושוכרים ממנו את דירת הגוי, שזה גם לא שייך לאשה אלא רק פועלת עליו לפי דיני עירובין]. ולכן אפשר לתת לבעל להשלים את התפקיד ולעשות את השכירות מאשתו.
פתרון לשכור ע"י שליח גם בחילוני
ומ"מ יש אפשרות שהאשה תמנה את בעלה שליח להשכיר בשמה, ואז האחראי יעשה עם הבעל את כל השכירות על הצד הטוב. וזה דבר שאנו משתמשים הרבה פעמים כאשר יש מישהו שקשה להסביר לו מה משכירים ולכמה זמן, או שחוששים שירצו לתת לו כסף הוא יתחיל לחקור יותר מדי, אומרים לו תמנה אותי שליח להשכיר בשמך מה שצריך לעירוב למשך עשרים שנה, ואחרי שהוא נותן רשות בעל פה, אפשר לעשות בשמו כל מה שאנו מבינים שצריך לעשות.
לאחר שהאברך שמע את התשובה הזו, הלה שאלה חדשה, שיש לו במקום אחר שני שכנים חילונים, והוא נתן לראשון חפץ והסכים לשמור לו, אבל השכן השני יותר חשדן, ולכן הוא ביקש מהשכן הראשון שיציע לשכן השני שישמור ג"כ והוא ידע יותר לדבר איתו. ואכן כך הוא עשה, כעת השאלה אם צריך לשכור מהחילוני שהפקיד, יצטרך להסביר לו מה שוכרים וזה יכול להסתבך, האם גם כאן יש את הפתרון הזה שהחילוני שהפקיד יעשה אותי שליח, ואני ישכיר לחבר שלי כל מה שצריך.
והתשובה היא שמצד המעשה זה אפשרי, אלא שיש לדון אם החילוני יכול לעשות שליח, שנחלקו בזה הראשונים האם יש שליחות למומר. והגרמ"מ לובין שליט"א אמר ע"ז, שכיון שהפוסקים התירו שמומר יתן גט וימנה את הסופר שליח, דבמקום עיגונא התירו שליחות בדבר דאורייתא, א"כ בעירוב אפשר לסמוך ע"ז גם בלי עיגון, וניתן לעשות את הפתרון הזה, שימנה שליח לעשות מה שצריך לעירוב. ולכתחילה יאמר לו שעושה בשליחות שכירות כפי מה שצריך, כלומר שיזכיר שפועל מעשה שכירות, שיהיה עכ"פ שליחות.