הַלְעִיטִ֤נִי נ א֙ מִן-האדִ֤ם האדם֙ הַזֶָּ֔ה כִֹ֥י עיַָֽ֖ף אנָ֑כִי עַל-כֹ֥ן קרָֽא- ושְמ אֱדָֹֽום. (כה,ל')
הַלְעִיטִ֤נִי. פירש רש''י, אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה.
ויש ליתן טעם מדוע דברה תורה דוקא בלשון הזה. הַלְעִיטִ֤נִי.
ולעומקו של מקרא יש לומר שהוא מלשון עצה. שכן האות ט' והאות צ' מתחלפות בארמית כמובא לקמן, וכן ט' ו צ' קרובות לשימוש הלשון כגון מה נצטדק במקום מה נתצדק, ועשו פנה ליעקב עוד ביום אתמול, שיעוץ לו עצה כיצד להלחם בנמרוד, ובאומרו הַלְעִיטנִי, הרי הוא כאומר יעצני, כלומר עוץ לי עצה.
וכמובא בדעת התוספות שאותו היום הרג את נמרוד שנלחם אתו. כי כאשר התחיל עשו לצוד ציד בשדה מצאו נמרוד שהיה גבור ציד ואמר לו שאין שום אדם רשאי לצוד בשדות אלא הוא. ובא עשו ונטל עצה מיעקב ואמר לו יעקב כל זמן שיהיה נמרוד לבוש בגדי החמודות לא תוכל לו אך תאמר לו שיפשיטם אז תוכל לו וכן עשה והרג נמרוד. ולכך אמר כי עיף אנכי שהרג לנמרוד.
זקנים
מבעלי
ועוד יש במדרש פליאה שהקב"ה הלביש לאדם הראשון כתנות אור הם הציצית. ומצינו שנמרוד לקח הבגדי חמודות האלה מאברהם אבינו שקבלם בירושה מאדם הראשון, הם הכתנות אור הכתובות בספר התורה של ר' מאיר.
יוצא איפוא שבגדי החמודות הם היו כתנות אור של ציצית של אדם הראשון שעברו בירושה לאברהם אבינו ונמרוד לקחם ממנו. ולכן חמד אותם יעקב לקבלם ונתן יעקב עצה זאת לעשו שעל ידה גם הוא יוכל לזכות בבגדי החמודות ולקבל א תם את הברכה מיצחק אביו. חזרה.
ובכך מצאנו מנוחה מדוע בחרה התורה במילהִ הַלְעִיטִ֤ני. במשמעותה לשון הלעטה שהיא האבסה, וגם יש במשמעותה לשון של עצה. לתת עצה. כי עצה בארמית היא עיטא. [כגון תרגום יונתן בר' כט,כב' , לז,יד']
שיש
שבלשון מתחלפות. ועל כן אומר עשו ליעקב, הלעיטני.
ארמית צ'
וט'
וכאומרו: כשם שיעצתני בענין הבגדי חמודות, ובעצתך הרגתי לנמרוד, ועתה עיפה נפשי להורגים, ואני תאב להַלְעִיטִ֤נִי נא֙ מִן-האדִ֤ם האדם֙ הַזֶָּ֔ה.
ועוד יש לומר, האדִ֤ם האדם֙ הַזֶָּ֔ה. כתיב חסר. שאינו רואה מעבר לאדם כלום. כאילו ח''ו אין מציאות עליונה אלקית.
ולעומתו יעקב איש תם יושב אהלים, קרי ביה: יושב א-להים. יושב בסתר עליון בצל ש-די יתלונן. הרבה מעבר לאדם.
ועוד יש לומר, כך אומר עשו ליעקב: כי עיף אנכי. הרוחניות של אנכי ה' אלקיך, של העולם הבא, עיפתי בה. וכל מעיני הם בעולם הזה בלבד. זה שאמרה רבקה למה זה אנכי. מדוע אני צריכה בן שכל כולו אדם של העולם הזה.
ועוד יש לומר, האדִ֤ם האדם שני פעמים, רמז למקדש שני שחרב על ידי אדום.