וַירַּ֨א אל יו יְהו' ה֙ בַלֵַ֣יְלה הַהָּ֔וא ך וַיֵ֕אמֶּר אנכִֵ֕י אֱֹלהָ֖י אַבְרהֵ֣ם אבִָ֑י אַל- תִיר א֙ כִָֽי-וְהִרְביתִֵ֣י אֶָּֽת- זַרְע ךָ֔ בַעֲבָּ֖ור אַבְרהֹ֥ם עַבְדִָֽי: {פרק כו, פסוק כד'} וַיִֵּ֧בֶּן שֵ֣ם מִזְבֹ֗חַ וַיִקְר א֙ בְשֵ֣ם יְהו'ה וַיֶּט- שָ֖ם אהֳל ו וַיִכְרּו-שֹ֥ם עַבְדי-יִצְחָ֖ק בְאָֽר: {כה}
וַאֲבִימֵֶּ֕ל ך הל ך אל יו מִגְרָ֑ר וַאֲחֻּזַת מָֽרעָ֔ה ו ופִיכָ֖ל שַר- צְבאָֹֽו: {כו}
ך֙א תְָךֵ֣ אנָ֔כִי ובָֽרַכְּתִ֙י
וַירַּ֨א אלִ֤יו יְהוה֙ בַלֵַ֣יְלה הַהָּ֔וא [כ''ו,כד']
בַלֵַ֣יְלה הַהָּ֔וא. הוא אותו הלילה שנאמר בו בַלֵַ֣יְלה הַהָּ֔וא נדדה שנת המלך. הוא הלילה שבו ברך יצחק את יעקב. הוא ליל ט''ו בניסן המסוגל לברכות, לכן נאמר בו: אל- ת ירא֙ כֶֽי- א ת ךֵּ֣ אנֶ֔כי ובָֽרַכְתיָך.
ועוד יש לומר, מה הוא שהדגיש הכתוב בלילה ההוא. כאן הודיע לנו הקב"ה תוקף השגחתו ית'.
לפי שהיה בדעת ה' לשלוח את אבימלך ואחזת מרעהו אליו עם בקר, התגלה אליו הקב"ה בלילה ההוא לפני הגיע אבימלך אליו, כדי לומר לו אל תירא כי אתך אנכי.
וכה יהיה סדר הדברים: וירא אליו ה' בלילה ההוא, בטרם שלח הקב"ה את אבימלך
והרביתי את זרעך. נתן ליצחק מקום לטעות בעשו. כי לא אמר לו והרביתי מזרעך. אלא את זרעך, ובתרגום: ית בר ך. ולא פירש לו איזה מהם. ובגדול החל, לחזק את עשו בברכותיו. שיהיה כלי מוכן לקבל הברכה. והקב"ה סובב כן כדי שיבא יעקב ויזכה בברכות המגיעות כיאות לבכור בין הבנים. וכאשר הבין יצחק כי הקב"ה סובב כן, אמר גם ברוך יהיה. מהו גם, גם יקבל
ומרעיו
אליו
בבקר.
את ברכתי, וגם יקבל את ברכת אברהם שהיא המעולה שבברכות. [כדלקמן].
וִ יְ כ רּו שם [בבאר שבע] עבדי יצחק באר. מתעוררות מספר שאלות בענין הבאר הזאת ושלאחריה.
מדוע לא נאמר כאן באר אחרת כמו שנאמר בגרר. וכן מדוע לא נאמר אם מצאו מים אם לאו. ומדוע לאחר שכרת ברית עם אבימלך, הגידו לו על אדות הבאר אשר חפרו ולא נאמר כאן באר אחרת. ואם היא
אותה שאבימלך הגיע מדוע לא ציינו שם שמצאו מים כפי שנאמר כאן "ויאמרו לו מצאנו מים".
הבאר
שחפרו
לפני
ויש לומר, כי סיבת הגעתם של אבימלך ואנשיו, כי ראו שפסקה אצלם הברכה מזמן ששלחוהו, וביקשו לכרות עמו ברית. וטרם הגעתם חפרו עבדי יצחק באר, ולא נאמר בה באר אחרת כי ממילא היא היתה אחרת ממה שחפרו בגרר. כשחפרו בגרר ג' בארות היו צריכים לומר באר אחרת, כי ג' בארות חפרו שם. אך משהגיעו לבאר שבע היא הבאר היחידה הנחפרת במקום. ולכן לא שייך לומר עליה באר אחרת. ומשחפרו את הבאר מיד מצאו מים, כי היתה הברכה עם יצחק.
אך לא הספיקו לומר ליצחק שמצאו מים, עד אשר הגיעה הכבודה של אבימלך ואנשיו, ועתה הֶּח שּו מלספר, שהמתינו לראות מה ירצה אבימלך. ולאחר שראו כי באו לכרות עמו ברית על אשר הפסיקה אצלם הברכה, וכל בארותיהם יבשו ואילנותיהם לא עשו פרי, [יונתן בן עוזיאל], המתינו עד שיחזרו למקומם, שמברכתם שאמרו לו אתה עתה ברוך השם התמלאה הבאר.
שלא
יאמרו
לכן רק אחרי שהלכו לדרכם הגידו לו על א דֹות הבאר אשר חפרו לפני בא אבימלך, והיא היא אותה הבאר, ולכן לא נאמר בה באר אחרת, והודו ושבחו ואמרו לו מצאנו מים.
ככתוב: {לא} וישכימ ו בבקֶּר וישֶֽבעּו איש לאחיו וישלחֵם יצחק ויֵֶֽלכ ו מֵֶֽאּתֹו בשלֶֹֽום: {לב}
ויהי ביֹום ההּוא ויבאּו עב דֵי יצחק ויגד ו לֹו על אדֹות הבאֵר אשֶּר חפר ו ויאמ ר ו ל ו מצאנ ו מֶֽים:
ובזה מצאנו מנוחה על מה שנתבאר בפרשת וירא [כא,יא'] במילה אדֹות. שכאשר המילה באה עם ו' בתחילה כזה: אֹודת, הכוונה שיש כאן ענין של הודאה ושבח על חלק הטוב. וכל מקום
שהמילה המילה, יש כאן חסרון בהודאה ושבח. לכן נכתב בה א דֹות, להורות על החיסרון בהודאה, שלא הודו מיד אלא לאחר זמן.
אדֹות באה עם ו' בסוף
ולעומקו של מקרא יש לומר שלכן גם וַיַגִדּו חסר יו''ד, שהחסרון היה מצידם. אך מצד יצחק מיד פתח בהודאה וקרא לבאר שִבְעה: {לג} וַיִקְרא את ה שִבְעה עַל כן שם העִיר בְאר שֶּבַע עַד הַיֹום הַזֶָּֽה.
ויש לשאול, מצד אחד הכתוב מעיד וַיִקְרא את ה שִבְעה, ומאידך הכתוב מעיד עַל כן שם העִיר בְאר שֶּבַע. אלא כה ת פתֵר: יצחק קרא לבאר שִבְעה, והעיר נקראת על שמה בְאר שֶּבַע.
ועוד יש לשאול, הרי אברהם הוא שקרא לעיר באר שבע, ומדוע הכתוב מיחסו ליצחק, באמרו עַל כן שֵם העיר באֵר שֶּבע. אלא כך אמר רחמנא: אוסיף עתה לקרוא לעיר באר שבע על מה שקרא כן אברהם, ששניהם לדבר אחד נתכוונו.
ורש''י פירש: ויקרא אותה שִבְעה על שם הברית, כלומר על שם השבועה. ותימה, הרי השבועה היתה קודם לכן, והם הנשבעים כבר הלכו, ומדוע יקרא יצחק על שם השבועה כשהנשבעים כבר הלכו להם.
אלא הבין יצחק כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא. וכשם שאבימלך בא עם כל אחוזת מרעהו ועם פיכל שר צבאו לברכו ולומר לו אתה עתה ברוך השם, הבין כי כן מבורך הוא מפמליא של מעלה.