בהכוונת הגאון הגדול רבי מנחם מנדל לובין שליט"א
רב בית הכנסת לדרמן ושכונת רמת אהרן ב"ב
גליון זה נועד לחזק את שמירת קדושת בית הכנסת ותפילותיו: המעיין בו בשעת התפילה הרי זה רח"ל כמעיד עדות שקר
"שמעתי מוותיקי תלמידי ישיבת פוניבז' שהרב שך זצ"ל היה מקדים להגיע לתפילה רבע שעה"
דברי חיזוק בעניין שמירת כוונת התפילה ושמירת הדיבור בביהכ"נ ובשעת חזרת הש"ץ, מאת הגה"צ רבי יצחק קולדצקי שליט"א. (מתוך הספר שיחותיו "לעשות רצונך" פרי תולדות)
לבוא לתפילה בזמן. ראשית, יש מעלה להזדרז. כך בכל מצווה, וביותר בעניין התפילה בבוקר שהיא מתוך מצב של עצלות ושינה. הזריזות מגלה את הערך שנותן האדם לתפילה. הסבא רבינו ה'סטייפלער' זצ"ל היה אומר: אדם מתעורר בבוקר, עליו לקום לתפילה. אך היצר הרע לא יושב בשקט ומפתה אותו: "נו, רק עוד חמש דקות"... ה'סטייפלער' היה שואג כארי: "איזה שוטה! לאבד את המעלה העצומה של זריזות והשכמה לתפילה בעד חמש דקות של שינה?!"...
שנית, יש מעלה מיוחדת לבוא לתפילה בזמן, ויתרה מכך להגיע כמה רגעים לפני התפילה. בשולחן ערוך (ז, יד) כתב: "ישכים לבית הכנסת כדי שימנה עם עשרה הראשונים", ובהגהות 'עטרת זקנים' שם כתב: "ולעולם ישתדל אדם להקדים לבית הכנסת, אפילו אם לא יהיה מעשרה הראשונים, שכל המקדים הוא יותר קרוב אל שורש הקדושה, והאחרונים יונקים מענפי ענפים". וככל שבא מוקדם יותר לתפילה כך הוא קרוב יותר אל שורש הקדושה. ואם אכפת לו מכך, תפילתו ראויה יותר להתקבל. ועוד כתב שם דבר מבהיל: "יש מאנשי מעשה שנוהגים שאותו היום שאין הולכים להיות מעשרה הראשונים, מתענים על שלא הזדרזו לבוא לפני המלך! הם ייסרו את בשרם על שאחרים הקדימו אותם!
השכר על ההשכמה לתפילה גדול מאד. חז"ל מספרים (ברכות ח.) שבבבל היו זקנים מופלגים. ותמה רבי יוחנן כיצד זכו לכך בחוץ-לארץ, הרי בתורה כתוב "למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה אשר נשבע השם לאבותיכם לתת להם"? [וכתב ב'בן יהוידע' שרבי יוחנן עצמו חי ארבע מאות שנה ובוודאי לא התפעל מזקנה רגילה, אלא מזקנה הדומה לשנותיו]. כיון ששמע שמקדימים ומחשיכים לבית הכנסת אמר שבזכות זה האריכו ימים. ועוד שם, שרבי יהושע בן לוי ציווה לבניו שיקדימו ויחשיכו לבית הכנסת ובזכות כך יאריכו ימים.
המהרש"א מבאר, שבית כנסת שבבבל נחשב כמו שיש לו קדושת ארץ-ישראל, על פי הגמרא במגילה (כט.): "עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל". לכן כבר למפרע נחשב שבני בבל מאריכים ימים "על האדמה" של ארץ-ישראל.
ה'בן יהוידע' מטעים על פי המסופר בגמרא (ברכות ה:) שלרבי יוחנן מתו עשרה בנים. ונשאר לו בנו האחד-עשרה והוא רב מתנה, ושלח אותו לבבל ללמוד אצל שמואל (רבי נסים גאון, בברכות שם). כותב ה'בן יהוידע' שהוא שלח אותו לבבל מצד 'משנה מקום משנה מזל', אך מצד שני דאג שמאבד את סגולת "למען ירבו ימיכם... על האדמה". וככשמע שיש בבבל זקנים מופלגים, וגם הסביר מדוע הם האריכו ימים, נחה דעתו.
צריכים אנו אמונה שלמה בדברי חז"ל. אברך שאביו נפטר בקיצור ימים רחמנא-ליצלן וחשש לדברי חז"ל (בראשית-רבה סה, ב) שאמרו כיון שהגיע אדם לשנות אבותיו ידאג, ביקש מהסבא רבינו ה'סטייפלער' זצ"ל סגולה לאריכות ימים ושנים. ענה לו ה'סטייפלער' כי הסגולה הטובה ביותר היא לבוא בזמן לתפלה מתחילה ועד סוף כמו שראינו בגמ' בברכות.
עוד היה ה'סטייפלער' אומר, כשהקדוש ברוך הוא נותן חיים נוספים הוא נותן בעין יפה, כלומר שנים טובות ובריאות! שהרי אמרו במסכת בבא בתרא (סה:): שנותן מתנה, בעין יפה נותן. והמשכים לבית הכנסת ונמצא בתפלה מתחילתה עד סופה יזכה לחיים ארוכים שהם גם טובים ובריאים. והמליץ את הפסוק "שתולים בבית השם", מי שקבועים בבית השם השכם והערב, שכרם הוא ש"עוד ינובון בשיבה" וגם "דשנים ורעננים יהיו". וכל זאת "להגיד כי ישר השם"; שיוודע לכל שמשולם על כך שכר בעין יפה, כנאמר "ואת מכבדי אכבד". כמה נפלא!
שמעתי מוותיקי תלמידי ישיבת פוניבז' שראש הישיבה רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל היה מקדים להגיע לתפילה בישיבה רבע שעה. כמו כן ראש הישיבה רבי דוד פוברסקי זצ"ל הלא ידוע שהיה יושב על מקומו ולומד בשעה חמש לפנות-בוקר ובימי אלול כבר בשעה שלוש! והיה מתכונן לתפילה במתינות ובישוב-הדעת. וכך דרכם של גדולי התורה שהיו גם חסידים ולמרות שהזמן היה יקר להם, ראו עיקר חשוב של כבוד השם להכין עצמם כראוי לעבודת התפילה.
המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל היה מגיע לישיבה חצי שעה לפני זמן תחילת התפילה. וסיפרו תלמידי ישיבת מיר שבתקופת המלחמה בשנחאי, עם כל המאורעות הקשים, היה המשגיח מקפיד לבוא תמיד זמן משמעותי לפני התפילה. סופר עליו, שלא איחר אף פעם לתפילה מלבד פעם אחת בעקבות מעשה שהיה: הוא ישן באכסנייה ובבוקר מצא נוצות שנפרדו מהשמיכה שהתכסה בה. היה לו חשש שמא לא השתמש כדין וגרם שיצאו הנוצות ונכשל חס-וחלילה באיסור גזל. מיד אסף את כל הנוצות ועקב כך איחר לתפילה. זו היתה הפעם האחת והיחידה בכל השנים שאיחר.
ב'בן איש חי' (תחילת פרשת מקץ) כתוב דבר מופלא. שהמשכים לבית הכנסת ומזדרז לתפילה, כן מלאכי השרת יזרזו את תפלתו עד כסא הכבוד, מדה כנגד מדה. והדברים נוראים! שהרי המרחק מכאן לכסא הכבוד הוא כמה אלפי שנים (ראה חגיגה יג.) והדבק במידת הזריזות נכנסת תפילתו מיד.
בספר 'אור זרוע' (בתחילת הלכות שבת) מסופר מעשה נורא, באדם שהיה רגיל להשכים לתפילה ולהתפלל במתיקות ובנעימות כמונה מעות, והסתלק לבית עולמו. למחרת פטירתו בא השמש לפתוח את בית הכנסת, ונבהל לראות את אותו אדם כמו בחייו. ואמר לו הנפטר שעמדו לו כל התפילות ועניות אמן וקדושות כמו יהלומים שמאירים את כל העולם כולו – והכניסוהו מיד לגן עדן. מסיים ה'אור זרוע' בכותבו: "כתבתי כל זאת לזיכרון בספר למען ישמעו ויראו זכות המשכימים לתפילה".
בספר 'ארחות יושר' כותב מורי-חמי שר-התורה רבי חיים קניבסקי זצ"ל דברים חמורים על מי שמגיע לתפילה באיחור: "מי שיכול לבוא לתפילה בזמנה, ובשאט-נפש מאחר מהתפילה כדי שלא יצטרך להמתין איזה רגעים, וכן מי שיוצא באמצע התפילה או לפני גמרה משום שאין לו סבלנות להמתין כמה דקות – אין לך מבזה עבודתו של הקב"ה יותר מזה, וכאילו אינו מאמין שהשכינה נמצאת בבית הכנסת בשעת התפילה. ואיך תתקבל תפילתו?!"
יה"ר שנתחזק כולנו בכבוד שמים בכבוד בית ה' והעבודה בו, ונזכה לבנין השלישי בב"א.
האם מותר להטעין פלאפון בבית המדרש?
יש לדון בזה בתרתי: א. מצד הדברים המותרים והאסורים לעשותם בביהכ"נ, ודינים אלו מבוארים בטוש"ע בסי' קנ"א. ב. מצד נהנה מהקדש וגזל ביהכ"נ, ודינים אלו מבוארים בטוש"ע בסימן קנ"ד.
הנה השו"ע בסי' קנ"א ס"א כתב וז"ל, בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגין בהן קלות ראש כגון שחוק והיתול ושיחה בטילה, ואין אוכלין ושותין בהם, ולא מתקשטין בהם, ולא מטיילים בהם, ולא נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וכו' ואין מחשבנין בהם חשבונות אא"כ הם של מצוה.
ולכאורה מבואר שני סוגי איסורים: א. דברים האסורים מצד תשמיש גנאי בביהכ"נ כגון שיחה בטילה (עיין מ"ב דאיירי בשיחה המותרת בחוץ כדוגמא לצורך פרנסה) ואכילה ושתיה ושינה ועשית חשבונות הרשות וכד', שלמרות שהם תשמישים הנצרכים, מ"מ לעשותם בביהכ"נ זהו תשמיש גנאי (וכ"ש שחוק והיתול שבעצמותם הם גנאי וללא קשר לביהכ"נ). ב. דברים שבעצמותם אינם גנאי אמנם איסורם מצד השתמשות בביהכ"נ שלא לצורך, וכדוגמת הנכנס לביהכ"נ מפני החמה והגשמים שאינו עושה פעולת גנאי בביהכ"נ אבל עצם ההשתמשות בביהכ"נ שלא לצורך זוהי קלות ראש.
ומעתה יש לדון בהטענת פלאפון הן מצד תשמיש גנאי והן מצד תשמיש שלא לצורך, וכן יש לדון במטעינו לצורך מצוה כגון בכדי לשמוע שיעור תורה או להקליט שיעור, האם יחשב כחשבונות של מצוה שהותרו בביהכ"נ, או דיש לחלק דעצם ההטענה אינה מצוה והוי רק גורם למצוה.
וכן יש לדון לענין ת"ח דמבואר בגמ' ובפוסקים דהותר לו לעשות תשמישיו בביהכ"נ (למחבר רק כשהמקום דחוק לתלמידים ולרמ"א גם בשלא מדוחק ולמג"א באם יגרם לו ביטול תורה) אבל דברים של בזיון כקפנדריא וכניסה מפני החמה וכדו' לא הותר וכמבואר במ"ב סק"ו דאטו ת"ח אינו מוזהר על מורא מקדש. האם כמו"כ הותר לו להטעין פלאפון.
והשיב בכל זה מו"ר הגרמ"מ לובין שליט"א, דבמטעינו בגלוי יש לדון האם הויא תשמיש גנאי, אמנם אם מטעינו בצנעה אין זה גנאי, ומ"מ בודאי יש לאסור להטעין פלאפון בביהכ"נ דהא הוי משתמש בביהכ"נ שלא לצורך ואף גרוע מכך. ואם מטעינו לצורך לימוד תורה יש להתיר כיון שזהו מצורכי ביהמ"ד (ואם מטעינו בכדי לשמוע שיעור מחוץ לביהכ"נ ראוי להחמיר).
ולעניין ת"ח לכאורה יש להסתפק האם כמו שמותר לו לאכול בביהמ"ד ולהכניס ג"כ את כלי האכילה (ביה"ל ס"ו ד"ה סכין), האם כמו"כ יהיה מותר לו לבשל או דילמא חמיר ואסור לו, ולענין סוכה מבואר שאף שמצוה לאכול בסוכה מ"מ אסור לבשל בסוכה, ויתכן שביהמ"ד דומה לזה שאף שמותר לת"ח לאכול יהיה אסור לו לבשל, אכן מצינו חילוק בין סוכה לביהמ"ד לענין הכנסת הקדירות, שבסוכה אסור ואילו לת"ח מותר בביהמ"ד, וא"כ עדיין צ"ע אם יש לדמות ת"ח לסוכה או לא, ומעתה יש לדון שהטענת פלאפון דמיא לבישול ותליא בהנ"ל. ולדינא אמר, דלהטעין פנס לצורך לימוד בביהמ"ד ודאי שמותר, וכן מותר להטעין הפלאפון לצורך לימוד (וגם לימוד מחוץ לביהמ"ד יש להקל) וראוי להטעינו בצנעה. אך להטעין לצורך תשמישו הפרטי אין להתיר כיון שאין עיקר מטרת הפלאפון אלא לצורך תשמישו הפרטי.
ב- וכלפי הנדון של נהנה מהקדש וכן גזל ביהכ"נ: לכאורה במושכל ראשון היה נראה לדמות למה שכתוב בשו"ע בסי' קנ"ד סי"ד, אין מדליקין נר הדיוט מנר בית הכנסת וכו'. ובמ"ב ס"ק נ"ג, דיש עליהם קדושת ביהכ"נ. (וברמ"א כתב, מיהו לא נהגו ליזהר בכך ומדליקין בהן נר שהוא לצורך גדול, ואפשר ג"כ שדעת ב"ד מתנה בכך וכו'). ובסעי' י"ג כתב המחבר, נר של ביהכ"נ מותר להשתמש לאורו. ובמ"ב סקנ"ב כתב, והנ"מ בדברי תורה ולא בקריאה של חול וכו' דכוונת הנודר היה רק כדי להרבות מאור ביהכ"נ לפיכך כל דקרו אינשי לאורו בדברי תורה טפי איכא מצוה ומקבל שכר, ומיהו זה דוקא במי שנדר נר לביהכ"נ וכנ"ל, אבל במקומות שעושין הגזברים נרות והדרך ליקח כל שבת במוצאי שבת אחד נר לביתו אפילו משתמש בהן תשמיש חול שרי דהו"ל לב ב"ד מתנה עליהן, אבל באותם שעומדים על המנורה אסור לקרות בהן דבר של חול. עכ"ל. (ודברי המ"ב דהא דמותר לקרוא זהו בדברי תורה היא כדעת המג"א, אבל הב
י ס"ל והמור וקציעה דאפשר גם לקרוא דברי חול, ואכמ"ל).
וא"כ לכאורה היה מקום לדון האם דעת הנותני צדקה והוראת-קבע לביהכ"נ היא ג"כ על דעת שיטעינו פלאפונים, שאם אין דעתם אדהכי א"כ אין להטעין כדוגמת לקרוא לאור הנרות. וזה יהיה נפק"מ אפילו אם ירצה להטעין הפלאפון בחצר שלפני היכל ביהכ"נ, שאפילו שאין בו דיני קדושת ביהכ"נ אבל זהו ממון ביהכ"נ.
אמנם שמענו ממו"ר הגרמ"מ לובין שליט"א דאין נידון דידן דומה לנרות של ביהכ"נ, דבזמנינו השימוש הוא בחשמל, והתהליך הוא הפוך, דהיינו שהנותני צדקה הם פורעים את החוב שיש לביהכ"נ לחברת חשמל ואין הם נותנים חשמל לביהכ"נ, וא"כ ההכרעה האם אפשר להשתמש בחשמל הביהכ"נ תלויה בהכרעתו של גבאי ביהכ"נ. וכן ה"ה באדם שתרם נציב-יום, לא שייך לומר שכיון שמשלם מראש את החשמל של אותו היום חשיב כאילו הוא זה שמביא את החשמל, דכיון דמחיר ה'נציב יום' הינו מחיר אחיד לכל יום ואינו משתנה לפי כמות החשמל שהשתמשו בפועל, אמרינן שהוא רק פורע את החוב של החשמל שיהיה באותו היום וכדלעיל. [הדברים נכתבו ע"י י. ס. כולל חזו"א]
שיעורים בהלכות בית הכנסת
בס"ד בשבועות אלו עם היכנס שעון-חורף, יתקיים בס"ד סדרת שיעורים חדשה בלילי שבת בהל' ביהכ"נ.
השיעורים יתקיימו בעז"ה בשעה 9:30 עד 10:15 בעזרת נשים של ביהכ"נ 'אהבת חסד' רח' הרב דסלר בבני-ברק, השיעורים נמסרים בשפה ברורה ע"י הג"ר יהושע לרר שליט"א. [ולרפא"ש של הרב אשר שמחה בן נחמה לאוי"ט].
וכמו"כ מתקיימים מדי יום סדרת שיעורים בטלפון: 0733838772
חיזוקים בהיכלי הישיבות
ישיבת בית מדרש עליון, רח' הרב עוזיאל ב"ב.
בימים אלו מתקיים חיזוק גדול מאוד בהיכל הישיבה בעניין כבוד בית המדרש, החיזוק נעשה ע"י רבני הישיבה שליט"א, וזאת לאחר כמה מיתות ומחלות שפקדו את בני הישיבה ובוגריה ובמיוחד מה שבשלהי תשפ"ו נסתלק הגאון הגדול רבי יוסף שלמה לסיצין זצוק"ל ראש הבקיאות רבות שנים, [וכן ראש חבורה בכולל מורשה ודעת ומח"ס יפה מראה על הש"ס ועו"ס] לאחר יסורים קשים. רבני הישיבה כתבו מכתב חיזוק מיוחד בו הם קוראים לבני הישיבה להימנע משיחה בטילה בבית המדרש לע"נ רבם.
ואכן בס"ד בני הישיבה מספרים על חיזוק עצום הניכר מאוד בהיכל בית המדרש כאשר התלמידים משיבים אהבה לר' יוסף שלמה זצ"ל אשר היה נערץ מאוד על בני הישיבה ומתחזקים בזהירות משיחה בטילה בבית המדרש בכלל, ובפרט מהבקשה לא להיוועד שלשה יחד לשיחה בטילה, כאשר בזמן זה אשר רבו המשטינים העומדים נגד בני הישיבות זה הזמן להגביר חילים לתורה בשקידתה ובעיונה, כאשר הלימוד ברציפות מגביר את הקול קול יעקב נגד ידיו של עשו.
להלן המכתב שנכתב ע"י רבני הישיבה: בס"ד, חשון פ"ז
'הנה לבנו למגינת בא השמש בצהרים כשנסתלק מעמנו מורינו הגאון הגדול רבי יוסף שלמה לסיצין זצ"ל, שזכינו לאור תורתו כאן בהישיבה הק' במשך שנים רבות, והיה דמות מופת לשקיעות מוחלטת בעמל התורה, ולעבודת התפילה בהשתפכות לב ונפש וקביעותו בהיכל הישיבה במסירות, וזה קריאה גדולה אלינו להתחזק בהתמדת ושקידת התורה ועבודת התפילה, ולהעמיד בבהירות את תכלית החיים וצורת בן ישיבה בכל הליכותינו.
ועוד פגעה בנו מידת הדין כשנתרגשו ובאו עלינו בתקופה האחרונה כמה מאורעות של מחלות ומיתות פתאומיות בבני הישיבה בהווה ובעבר ובבני משפחותיהם. וכן המלחמה הגלויה נגד בני הישיבות להשכיחם תורתיך ולהעבירם מחוקי רצוניך רח"ל.
כל זה הוא קול ד' שובר ארזים המדבר אלינו באופן ישיר, ומטלטל אותנו בחזקה עורו נא בנים חביבים פארי הבריאה המתבדלים מכל חיי החולין והטומאה המכסים את העולם בחשיכה, ואתם יודעי שמי, היגעים בתורה הק' ושומרי מצוותי, באהבה, שאני חושק להדביק אתכם אלי בתכלית.
ומכיון שמורינו הגרי"ש זצ"ל ביקש שנתחזק לרפואתו בענין 'מורא מקדש מעט' שמבואר בחז"ל עה"פ 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' שהוא ציווי להזהר בכבוד בתי כנסת ובתי מדרש, ובזוהר הק' כתוב שהגלות מתארכת בעוון הזלזול בכבוד בית מקדש מעט. לכן לאחר סילוקו זצ"ל התאספנו ונדברנו לקרוא לכל בני הישיבה להתחזק בענין זה לעילוי נשמתו, ולהביא עלינו זכויות לומר למלאך המשחית הרף, ושהשי"ת ישלח רפו"ש במהרה לבן הישיבה המצוין שמעון יהושע בן רחל חיה בתושח"י, ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולינו.
ואמנם גם לאחר שהקילו בכמה אופנים לת"ח הלומדים כל היום בבית המדרש, בכל זאת עדין מוטל עליהם לקיים את הציווי של מורא מקדש מעט, ובאנו בקריאה קדושה לכל אחד ואחד מבני הישיבה לקבל ע"ע בל"נ עד סוף זמן חורף דהשתא, שלא יתוועדו שלשה ביחד לשיחה בטילה בהיכל הישיבה הק'.
ע"י ריבוי כבוד שמים נזכה לגילוי כבודו ית"ש בעולם בישועת ישראל תשועת עולמים.
על החתום רבני הישיבה: ראה"י הג"ר ירחיאל אונגרישר שליט"א והוסיף: 'הרבה מחשבה מרבני הישיבה בקבלה נפלאה זו ויסודו מגדולים וחשובים אשרינו אם נזכה לקיימו'.
משגיח הישיבה הגר"ש שולמן שליט"א, והגאונים רבי אברהם יצחק לפקוביץ שליט"א, רבי ישראל אדלשטין שליט"א, רבי נפתלי קופשיץ שליט"א, רבי יואל מקלב שליט"א, רבי אהרן ולדמן שליט"א, רבי טוביה שפירא שליט"א, רב ישראל חיים ינקלביץ שליט"א.
יה"ר שיזכו בני הישיבה יחד עם כל בית ישראל לקדש שם-שמים בשמירת קדושת בתי מקדש מעט, ושנזכה בקרוב לבנין ביהמ"ק בב"א.
*****
כמו כן כפי שפרסמנו בעבר על ישיבת 'תורה בתפארתה' אשר מתקיים בה חיזוק גדול מאוד בעניין שמירת קדושת בית המדרש, כאשר המארגנים שיחי' מחזקים את בני הישיבה ע"י הגרלות המתקיימות לעיתים תכופות. הננו להודיע בזאת על כל הרוצה לחזק את המשך קיום ההגרלות ניתן לפנות לפלא': 0557602051
סיפור השבוע
ברצוני לספר מה שבדידי הוה עובדא. העניין שלא לענות לפלאפון בביהמ"ד לצערי היה אצלי רופף, לרוב כשהפלאפון היה רוטט הייתי יוצא מחוץ לביהמ"ד אבל לפעמים הייתי נכשל. בס"ד אני מחזיק גמ"ח כספים גדול, ומשתדל שפעילות הגמ"ח לא תפריע לסדרי הלימוד שלי. לפני כשלוש שבועות ישבתי ולמדתי בעזרת נשים של ביהכ"נ קטן, והנה הפלאפון רטט, הוריתי לעצמי הוראת היתר לענות, מכיון שעל הקו היה אחד הלווים שבא לפרוע חובו על סך עשרת אלפים שקלים, כשהגיע הלווה לפרוע הוא מסר לידי צ'ק, מיד הנחתי אותו בתוך מעטפת הצ'קים שבכיסי והמשכתי ללמוד. לאחר שסיימתי ללמוד ויצאתי מביהמ"ד עלה בדעתי שהלווה מסר לידי כסף מזומן, ולכן פתחתי את מעטפת הצ'קים וקרעתי את הצ'ק פקדון שמסר לי הלווה בשעת ההלוואה. למעשה בשעת ההלוואה הוא לא מסר לי צ'ק פקדון אלא הצ'ק שקרעתי הוא הצ'ק שהוא מסר לי תוך כדי שלמדתי.
לאחר כמה דקות שמתי-לב ש'הכסף המזומן' אינו אצלי, התחלתי לחפש את הכסף ולא מצאתי, חזרתי לעז"נ בתקווה למצוא את הכסף שם, אך לא מצאתי, לא הבנתי איך נאבד לי סכום כסף כה גדול, תליתי מודעות בבית הכנסת וחוץ לביהכ"נ ובעוד לוחות מודעות באזור, ולצערי העלתי בידי חרס. לאחר שבועיים של חיפושים קודרניים הבנתי שאני צריך להתחזק במשהו, אמרתי לעצמי הרי כל העניין הזה נגרם לי בגלל שעניתי ללווה בביהמ"ד, לכן קיבלתי ע"ע לא לדבר יותר בפלאפון בביהמ"ד.
למחרת אני מקבל טלפון מהלווה הנ"ל ושאלתו בפיו, מדוע הצ'ק שלי לא נפרע. אז הבנתי מה שקרה, שבעצם הוא פרע לי בצ'ק ולא במזומן ואת הצ'ק אני קרעתי במו-ידי. התנצלתי והסברתי ללוה הנ"ל את כל מה שעבר עלי בשבועיים האחרונים, ושכבר הגעתי ליאוש ושעלי יהיה לשלם את הסכום הגדול, ועכשיו הכל נתברר לי. בס"ד הלווה הנ"ל פרע לי את החוב והכל בא על מקומו בשלום.
אני תולה את ישועתי בזכות הקבלה שלא לדבר בטלפון בביהמ"ד. ויה"ר שנתחזק כולנו בשמירת קדושת ביהמ"ד.
מ. ג.