ויש לומר לעומקו של מקרא, שכוונתו בזה לאו דוקא ללשון חרב ההורגת, אלא ללשון חורבן. על חורבנך אשר החרבת לך לעצמך במעשיך המקולקלים את חייך, על כך תחיה ואת אחיך תעבוד.
וְאֶּת-אַחִ֖יךָ ּתַעֲבֹ֑ד ומאחר שביזית עבודת הבורא בבית המקדש, לא נותר לך אלא לעבוד את אחיך שהוא בחר להיות עובד שם, עבד השם.
או כלך לדרך זו:
וְעַל-חַרְבְּךֵָ֣ תִָֽחְיֶָּ֔ה, רמז לו בזה, שלא יִבָנֶּה יעקב אלא מחורבנו של עשו. כדדרשו חז''ל על צֹור וירושלים (פסחים מב:) על הפסוק (יחזקאל כו,ב') אִמָלְאָה הַחֳרָֽבָה, אם מלאה זו חרבה זו ואם מלאה זו חרבה זו. וכאומרו: על חורבן אחיך תחיה, והוא יחיה על חורבנך. ולכן קשרו חז''ל את בנין בית המקדש עם הכרתת זרעו של עמלק שבא מעשו.
ועוד יש לומר שעתידים בני ישראל הנקראים בני בכורי ישראל לעמוד על הים ולומר זה אלי ואנוהו, וישראל סבא עומד שם ומסכים על ידם שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה וכו' ואתה שאמרת למה זה לי בכרה, למה זה לך ברכה.
ועוד יש לומר, הַָֽבְרָכָ֨ה אַחִַ֤ת הִֽוא-לְךָ֙ אָבִ֔י. פירש רש"י ה"א זו משמשת לשון תמיה. כמו הבמחנים [במדבר יג], השמנה [שם], הכמות נבל [ש"ב, ג]. זה לפשוטו של מקרא. ולעומקו של מקרא יכוון רש''י בזה כרוצה עשו לומר לאביו: אם תתן ליעקב מחנים וארץ שמנה, הותרת אותי כמות נבל.
וְהָיָה֙ כַּאֲשֶּׁ֣ר ּתָרִ֔יד ּופָרַקְּתֹ֥ עֻלָּ֖וֹ מֵעַֹ֥ל צַּוָארֶָּֽךָ (כז,מ')
כאן תלה יצחק את ברכת עשו בברכת יעקב. כאומרו:
ּתָרִ֔יד. פירש"י לשון צער ובכי. כשתצטער שלקח ממך הברכות. אז ופרקת. ורמז לו במילה תרי"ד שהיא תרי"ג ועוד אחד. שכל המוסיף גורע, ואם יעברו על בל תוסיף כאילו גָרְעּו מן התורה ואז ּופָרַקְּתֹ֥ עֻלָּ֖וֹ מֵעַֹ֥ל צַּוָארֶָּֽךָ. ועוד על דרך הצח יש לומר ש תריד הוא מלשון נוטריקון: תראהו יורד.
הֲלָֽא-אָצַֹ֥לְתָּ לִ֖י בְּרָכָֽה. (כז,לו')
אָצַֹ֥לְתָּ פירש''י לשון הפרשה. האם לא השארת והפרשת גם לי ברכה.