מִכְרֹ֥ה כַיֵּ֛ום אֶּת-בְּכָֽרְתָךָ֖ לִָֽי: שהיה יושב ומצפה: מתי יבוא לידי ואקיימנה. מתי תתגלגל לידי האפשרות לקבל את הבכורה שמגיעה לי מן הדין. וידע כי היום הוא שעת הכשר, שהיום התגלגל לידי לעסוק במצות כיבוד אב להכין התבשיל להברות אבינו האבל.
וזה שאמר יעקב ליוסף בסוף ימיו בקברי אשר כריתי לי.[פרק נ' פס' ה]. ופיר"שי שם שהוא מלשון מכירה. כאומרו בקברי אשר קניתי לי. שעל ידי מכירת הבכורה וקנייתה מעשו, זכיתי גם במכירה אחרת והיא הזכות במערת המכפלה.
ועוד יש ליתן את הדעת על נתינת הטעם עַל-כֹּ֥ן קָרָֽא-שְׁמָ֖וֹ אֱדָֽוֹם (כח,ל'), על מה היא באה.
הרמב''ן פירש שהיא נתינת טעם למה שאמר עשו הַלְעִ יט ִ֤ נִ י נ א֙ מִ ן-ה א ד ִ֤ ם ה א ד ם֙ הַ זֶָּ֔ ה. וזה לשונו: היה התבשיל מְאוּדָם מן העדשים שהיו אדומות או שֶׁרִקְחוֹ בדברים אדומים ועשו לא ידע מה הוא וקרא שמו אָדוֹם על כן קרא שמו אֱדוֹם כי לעגו עליו שמכר בכורה נכבדת בעבור תבשיל מעט כִּי-סֹבֵ֣א וְ֭זֹולֵל יִוָּרֵ֑שׁ (משלי כג כא).
הספורנו פירש בדרך דומה באומרו שֶׁאֱדוֹם הוא לשון ציווי, וזה לשונו: על כן קרא שמו אדום. כשראו שכל כך התמכר למלאכתו הנפסדת אשר לא כתורת האדם עד שלא הכיר בנזיד כי אם צִבְעוֹ, קרא שמו אֱדוֹם. לשון צווי כלומר הִתְאַדֵּם וֶהְיֵה צָבוּעַ אָדוֹם בְּהַלְעָטַת הָאָדוֹם.
הכלי יקר פירש על מה דסליק מיניה. שנתינת הטעם במה שאמר כִּ֥י עָיֵֽף אָנֹכִ֑י כוונתו עיף מרציחה כפי שפירש רש''י שהיה שופך דמים, ולכן קרא לו אֱדוֹם על שם ששופך דם אדום.
ולעומקו של מקרא, ועל דרך הרמז והצח, ובשימת לב יש לומר שאֱדוֹם ירמוז להוראה של דממה. כמו שאמר דוד המלך בתהלים ל, יג' לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם.
ואע''פ שלכאורה ישתנה הגוף המדבר מיִדֹּם לאֶּדַם, וכגון לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא אֶּדַם, על כל פנים רמז יש כאן ועל דרך אל תקרי. אל תקרי אֱדוֹם אלא אֶּדַם.
ואשר על כן יִדָרֵשׁ כמין חומר:
עֵשָׂו מפציר ביעקב להלעיטו מן הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה, ובהיות יעקב ממולח, כדרך הסוחרים, מסרב לו יעקב בתחילה כדי לגרותו יותר ויותר להיכנס בעובי הקורה של המשא ומתן, עד שיהיה עשו מוכן למכור את כל אשר לו בעבור נזיד העדשים.
וככל שיעקב מסרב, כן מַרְבֶּה עשו להפציר בו עוד ועוד. ונרמז בפסוק באומרו הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙. ואין נָא֙ אלא לשון בקשה ותחנונים. ועוד נתן טעם לדבריו באומרו כִּ֥י עָיֵֽף אָנֹכִ֑י.
וכדרך הסוחרים אומר יעקב הַפְסֵק לבקש וְדוֹם מלהפציר בי. עד אשר פתח עֵשָׂו ואמר לא אֶּדַם עד שתלעיטני. כי רק כשתלעיטני - אֶּדַם !
ובראות יעקב, כי עתה הוכשרה הקרקע למכירה, פתח ואמר מִכְרֹ֥ה כַיֵּ֛ום אֶּת-בְּכָֽרְתָךָ֖ לִָֽי. והשביעו על הדבר הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת-בְּכֹרָתֹ֖ו לְיַעֲקֹֽב.
פתח יעקב ואמר, לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם י'ה'ו'ה אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ !
פתחה רבקה ואמרה ראו מה בין עשו ליעקב. עשו מוכן לידום בעבור נזיד עדשים. ויעקב בני אומר שלא ידום לעולם. לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם י'ה'ו'ה אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ !
עַל-כֵּ֥ן קָרָֽא-שְׁמֹ֖ו אֱדֹֽום.
לאור הנ''ל, ינתן טעם מי הוא זה שקרא לעשו אֱדוֹם. שהרי על דרך הפשט, היה צריך לומר עַל-כֵּ֥ן קָרְאוּ שְׁמֹ֖ו אֱדֹֽום. ומאי עַל-כֵּ֥ן קָרָֽא-שְׁמֹ֖ו אֱדֹֽום.
ואכן, דעת הרמב''ן שכך קראו לו המלעיגים עליו, שמכר את בכורתו עבור התבשיל האדום, וכאומרו: עַל-כֵּ֥ן כל הרואהו קָרָֽא-שְׁמָ֖וֹ אֱדָֽוֹם. והאור החיים הק' פירש שעשו קרא כן על עצמו. וכן דעת זקנים.
ולעומקו של מקרא יש לומר, שמקרא זה עַל-כֵּ֥ן קָרָֽא-שְׁמָ֖וֹ אֱדָֽוֹם נאמר על יעקב. לא שיעקב כינהו כך, כי כן לא יעשה לכנות שם לחבירו. רק לאחר שעשו קרא כך לעצמו, כל אימת שרצה עשו לערער על המכירה הזכיר לו יעקב את שבועתו: והרי נשבעת לאמר כשתלעיטני - אֶּדַם !
ועל דרך הצח, יזכיר לו יעקב בזה את הפצרותיו שאמר הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙. כי נָא֙ בגימטרי'ה הוא אֱדוֹם.
ובשימת לב, נָא֙ מוטעם בטעם פשטא. שמעתה שמו של עשו אֱדוֹם, הולך ומתפשט לפניו כמי ששמו הולך לפניו שהתחנן לנזיד עדשים באומרו נָא֙, ומכר בעבורו את בכורתו. ובזה נָדַם קולו ואף הפסיד את ברכתו והיה למשל ולשנינה בפי כל, ועַל-כֵּ֥ן קָרָא כל הרואהו בִּשְׁמֹ֖ו אֱדָֽוֹם.
ועוד י"ל, על דרך הצח, במזיד הזיד יעקב ליקח מן המזיד תמורת הנזיד. ואשר על כן נקרא אֱדוֹם איש שדה, על שם אדמה שהיא אדומה מדם נרצחיו. ולכן ראוי הוא למשמני הארץ יותר מאשר לטל השמים.
ויעקב איש תם יושב אהלים אשר ממית עצמו באהלה של תורה, ולֹו ראוי להנות מטל תחיית המתים. ולכן אותיותיו נתהפכו ממת באהלה של תורה לאיש תם, וראוי הוא להתברך בבכרכת מטל השמים, המתוחים כאהל על ידי המלאכים היוצאים מהבל פיהם של עמלי התורה, יושבי אהלים.