Skip to content
קובץ גליונות

ארחות חיים

  • Toldos
  • 5784
  • Hebrew
View printout

לכל תפילה יש כח חזק

ישנה מימרה מופלאה של המגיד מדובנא זצ״ל: כתוב בפסוק 'וה׳ אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ' (יח, יז). והנה יש הרבה סיבות למי כדאי לגלות סודות, לחבר שלי, לאדם גדול או אדם חשוב, איש מבין, וכמו שממשיך הפסוק אחרי זה 'כי ידעתיו למען אשר יצוה', אבל מה הענין לגלות לאבא של משפחה ברוכת ילדים?... בגלל שאברהם יהיה לגוי גדול ועצום זה סיבה לספר לו סודות?!...

עונה על זה המגיד מדובנא כדרכו במשל נפלא, ויסוד הדברים של הנמשל הוא: הרי לכאורה מה העניין לספר לאברהם, הקב״ה גילה לו כדי שהוא יתפלל עליהם, וילמד עליהם זכות כמבואר בתנחומא, וככל שהוא הפציר וביקש הקב״ה דחה את הבקשה ואמר לא, אז מה התועלת שהקב״ה סיפר לו?... אומר המגיד, ואברהם יהיה לגוי גדול, לאברהם יהיה תועלת גדולה בתפילות שלו, כי זרעו אחריו, הדורות שאחרי זה יהנו מאד מהתפילות שלו. המעשים והתפילות של אברהם משפיעים עלינו עד היום הזה! אין דבר שהולך לאיבוד. וכך אמר הסטייפלער [בשם ספר חסידים כמדומני] אין תפילה שהולכת לאיבוד. כל תפילה נענית, יש שנענית מיד, ויש עוד חודש עוד חודשיים עוד שנה ויש לדורות שאחריו אבל אין דבר כזה שתפילה לא נענית.

צריך לדעת בכלל, בחיים אף פעם לא מתייאשים, חז״ל אומרים כתוב "קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳", אדם שהתפלל ולא נענה - "וקוה אל ה׳", עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, שום פעם לא הולך לאיבוד, ואח״כ כולם ביחד גם חזי לאיצטרופי.

מרן רה״י זיע״א תמיד היה מביא כתוב בהפטרה של וירא "ואשה אחת צעקה אל אלישע" ואחז״ל כמנין צעקה - מאתיים וחמש, שישים ולבסוף נענתה. אצל משה רבינו כתוב ואתחנן אל ה׳ - כמנין ואתחנן - חמש מאות וחמש עשרה תפילות, אם הוא היה מתפלל עוד תפילה אחת הוא היה נענה על דברים הכי גדולים רק הקב״ה אמר לו רב לך. אין דבר שהולך לאיבוד. כל תפילה יש לה את הכח שלה מיד. יש הרבה להאריך בזה ולא כעת הזמן.

דברים טובים באים במאמץ

פעם בא יהודי אל מרן רבי יצחק זילברשטיין שליט״א ובכה על מר גורלו, הוא מתפלל ועדיין לא נענה. וסיפר לו סיפור, אביו של הר״י ברצלונא התחתן פעם ראשונה בגיל שלושים ונולדו לו שלשה ילדים. בגיל שלשים וחמש אשתו נפטרה ל״ע והשאירה אותו עם שלשה יתומים שגם הם נפטרו. בגיל חמישים הוא התחתן פעם שניה ונולדו לו שלשה ילדים, ול״ע כולם נפטרו. בגיל שבעים הוא התחתן שוב, וזכה להוליד ג׳ ילדים ול״ע נפטרו כולם. בגיל שבעים וחמש הוא התחתן עוד פעם ונולד לו המהר״י ברצלונא, שהאיר את כל העולם בתורתו. כל התפילות לא הלכו לאיבוד, וזכה בסוף לאור עולם.

סיפר לי אברך חשוב שהיה לו קושי רב לזכות בילדים. הוא בא אל מרן שה״ת רבי חיים קניבסקי זצ״ל כולו שבור, ורבי חיים אמר לו יהיה לך בן זכר, ובאמת מיד אשתו התעברה בלי שום עיכובים. אך לאחר זמן העובר נפל והלך לאבדון. הוא בא שבור לרבי חיים, אמר לו רבי חיים אתה רואה שמשמים לא מגיע לך ע״פ הטבע. אבל הקב״ה כן רוצה לתת לך אז מה הוא עושה? הוא מעמיד אותך בנסיון, בא נראה איך אתה מקבל את זה כעת, אם אתה מתחיל להתלונן ולהתמרמר הפסדת את הכל. אך אם כעת תעמוד בנסיון ותקבל את הכל באהבה ותמשיך להתפלל עד שתקבל בן שיהיה בר קיימא וכך הוה, ולאחר זמן קצר זכה לבן.

הרבה פעמים כשאדם רואה לא הולך ולא הולך, זה חלק מללכת! כי כשלא הולך מתפללים ושוב לא הולך ומתפללים, ועוד פעם ועוד פעם ואז אתה מקבל! זה הדרך! תמיד היה אומר לנו מרן רה״י זיע״א על דברים יקרים משלמים יותר. אתה רוצה לקבל דברים טובים אז אתה צריך לשלם.

אנחנו תמיד חוזרים על מה שאומר רבי ירוחם, כתוב על הגר "ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה" אומר רש״י, אמרה, שרה זו אין סתרה כגילויה, מראה עצמה צדקת ואינה צדקת שלא זכתה להריון כל השנים הללו ואני נתעברתי מביאה ראשונה.

ולכאורה היא צודקת... יש לה ראייה חזקה... אומר רבי ירוחם, הגר, בשביל לקבל ילד כמו ישמעאל, פרא אדם ומופרע, משרד הרווחה ישלם לך שתקחי, את יכולה לקבל עוד כמה כאלו. אבל יצחק אחד... כמה דמעות צריך להשקיע בו, כמה תפילות... כי ביצחק יקרא לך זרע. כל כלל ישראל בא מיצחק.

אפשר לקבל גם דברים בקלות אבל מה זה אומר... על דברים יקרים משלמים יותר. יש הרבה אנשים שבשידוכים הם מתקשים, ואז הם מתפללים עוד ועוד ועוד והקב״ה מסדר להם משהו שיהיו כל כך נפלא. זה לטובתך הכל. זה הכל דברים פשוטים וברורים, בלי תפילה שום דבר לא זז.

גם בפרשה שלנו, אליעזר עבד אברהם על כל דבר הוא התפלל, אפילו שהיו לו עשרה גמלים טעונים, וכל טוב אדוניו בידו הוא ידע שצריך להתפלל. נושאים תפילה והקב״ה עוזר.

הזכות להתפלל

יש דבר מאד מעניין: השבוע היה יום הזכרון של הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ״ל, וכתבו עליו שהוא אמר: התפילה זו המתנה הכי גדולה שניתנה ביד האדם, התפילה זו המפתח של כל הישועות והנחמות.

אדם חושב שהוא בא לתפילה הוא עושה טובה לקב״ה. הוא מתגבר וקם כמו ארי, אה... הקדוש ברוך הוא שומר לו מקום גדול בגן עדן... אתה עושה לי טובות? תודה רבה!... מוחל טובות. התפילה היא המתנה הכי גדולה בכלל, ותפילה בישיבה בפרט.

ומספרים שם, שרבי נחום כל החיים שלו התפלל בישיבה, פעם אחת הגיע אליו תלמיד שלו והוא סיפר לו שב״ה הציעו לו משרה בישיבה שקרובה לביתו, אז רבי נחום הגיב בהתלהבות, יופי, אז כעת תוכל להתפלל בישיבה כל יום...!

זה חסד של הקב״ה שנותן לנו את הזכות להתפלל בישיבה, ששם קרובים לשערי שמים שהתפילה תתקבל. אחרי זה יש שבוכים למה לא הולך לי. בודאי שלא הולך, למה שיילך לך?... הקב״ה בא אליך, הוא רוצה לשמוע אותך. ואתה עוד ישן לך, כאומר - רבונו של עולם אין לי זמן כעת, תן לי להמשיך לישון... נו, אז מה אתה רוצה...

צריך שאדם יידע לשמוח ולהעריך, ברוך ה׳ שה׳ מוכן לשמוע אותו. ראשי ישיבות שבאים לגבירים יודעים כמה צריך לעבור עד שהגביר עושה טובה ומוכן לשמוע אותך בכלל. והקב״ה בא אליך, ומוכן לשמוע, והוא מבטיח לך "הרחב פיך ואמלאהו"! אם זה יהיה לטובתך אני אמלא את הבקשה שלך. ורק הקב״ה יודע מהי הטובה של האדם.

חסד זה ביזנס טוב

פעם בא אלי אברך ושאל אותי שאלה מעניינת: אני מספר בשולחן שבת את פרשת השבוע, שאלה אותי הבת שלי הקטנה, מה גם אני צריכה להיות כמו רבקה?... בא אדון עשיר עם הרבה עבדים והרבה כסף ועשרה גמלים ומבקש מילדה בת שלש תביאי לי מעט מים, והיא אומרת לי לא רק לך אני אתן, אלא לכל מי שסביבך, גם לכל הגמלים, ככה צריך להיות?... [בעולם זה נקרא "פראייר"...] ככה אתה רוצה שנהיה?... ואם לא, אז בשביל מה אתה מספר לנו?...

קודם כל גם ילדה קטנה מבינה שבינה ובין האבות הקדושים והאמהות הקדושים יש מרחק יותר משמים לארץ, וכי למה היא חכתה עד לחיי שרה היא יכלה לשאול עוד בתחילת וירא וכי אדם בן תשעים וחמש אחרי ניתוח כחום היום צריך לחפש אורחים ולרוץ אחריהם, וודאי שלרום מעלתם אין ערך ושיעור. ורק אנחנו מצווים - חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב - לעשות מצידנו מה שאנחנו יכולים גם אם קשה לנו, לפי הכוחות שבידינו.

אבל ביותר איך באמת רבקה בת השלש מציעה גם למה שלא התבקשה, רק רבקה מרוב מציאות המידות הטובות שביניהם החסד היה טבוע בה, היא נהנתה ושמחה ומאושרת, ולא הרגישה כל קושי.

המשגיח רבי דב יפה זצ״ל היה מביא שהרבינו בחיי ב׳כד הקמח׳ כותב ששמחה של מצוה יותר חשובה מהמצוה עצמה, שזה מראה גודל האהבה והתשוקה לעשות רצון הבורא.

וגם אנו לפי ערכינו וכוחינו נשתדל לא רק לעשות חסד, כ״א כדברי הכתוב "מה ה׳ אלוקיך שואל מעמך כי... ואהבת חסד"... וזה מה שהיה אבן בוחן - אותה הוכחת לבן אדוני, ורק כך ראויה היא להיכנס ולהיות מהאמהות הקדושות.

הרבה דברים נראים בעינינו כדברים פעוטים, אבל חז״ל מלמדים אותנו להביט בעין בוחנת ולדעת איזה דבר יקר ערך הוא, וכמה ערכו רב לזכות על ידו. [ועי׳ ב׳זכרון שמואל׳ בסופו בפניני דעת אות ג׳]

ההתבטלות לרב

ונביא עוד דוגמא, יש דבר מאד מעניין: איך אליעזר זכה?... ובעצם מי היה אליעזר, כתוב במדרש רבה (פרשה ס׳ אות ז׳) א״ר יוסי ב״ר דוסא כנען הוא אליעזר. ועל ידי ששירת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך. "בא ברוך ה׳", א״ר יעקב בשם רבי יוחנן דבית גוברין עבד ליה אפטרה (ראיה מופתית, או דרשה כשנפטרים מהאכסניא) ומה אם אליעזר על ידי ששירת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך, ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם על אחת כמה וכמה.

רואים פה דבר נורא... אליעזר הוא כנען, הוא המקולל... ועל ידי ששירת את אברהם באמונה הוא יצא מכלל ארור לכלל ברוך! זה שינה לו את כל המהות שלו! עם מה? עם זה ששירת את אברהם. יהושע בן נון עם מה הוא זכה, ששירת את משה, וכמו שאמר לו הקב״ה למשה כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו שלא מש מתוך האהל.

ושוב אתה רואה דברים שבני אדם מזלזלין בהם, ואתה מתבונן מה אפשר לזכות עם זה. בא תשקיע עם זה. בא תראה איך אליעזר מבטל את עצמו, משרת את אברהם באמונה ולא משנה כלום ממה שאדונו ציוה.

ולא רק זה, כתוב שאליעזר מספר להם שהוא אמר לאברהם "אולי לא תלך האשה" אומר רש״י בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם (בצורה חד משמעית) בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך". מה אתה בכלל מציע כזו הצעה... אליעזר היה צריך להיפגע... אבל לא, כלום, הדבר הראשון שהוא אומר להם כשהוא מגיע "עבד אברהם אנוכי". בלי חכמות ובלי כלום, בן אדם מבין עד כמה זה גדול אז ממילא הוא נכנס לכלל ברוך.

כעת צריך לדעת: אחד ההצלחות שיש זה להיות תלמיד לרב, ככה עשה יהושע וככה אליעזר.

דבר אחד צריך לדעת והוא דבר כל כך פשוט, הרבה שלנו רבי מאיר חדש זצ״ל היה מביא שהגמרא (ברכות ח, א) שואלת סתירה, רבי חייא בר אמי משמיה דעולא אמר לעולם ידור אדם במקום רבו ובברייתא כתוב אל ידור, אומרת הגמ׳ לא קשיא הא דכייף ליה והא דלא כייף ליה. אם אדם לא נכנע ומתכופף לרבו זה סכנה לדור ליד רבו.

ממה בן תורה צריך לשמוח...

יש מקומות כאלו שפשה שם הנגע, שבחתונות הם נותנים לשתות משקאות חריפים והם משתכרים, והם מסבירים שהם רוצים לקיים את המצוה של לשמח חתן וכלה בהידור, והם לא יכולים בלי לשתות. הם שוטים בת״ו ובטי״ת... אצל נח רואים דבר נורא, חז״ל אומרים משנקרא איש צדיק נקרא איש האדמה, "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם", ויחל - שנעשה חולין, ובחז״ל כתוב שכנען עשה לו דברים נוראים. ולמה הוא איש האדמה? הוא רצה לשתות קצת, להירגע... אחרי המבול... אבל לא חשב על התוצאות... אסור לאדם לאבד בידים את הדעת...

אדם יכול להפסיד, וק״ו בן תורה ח״ו מלהיות בן תורה קודש קודשים להיות איש האדמה... חולין, זה נורא ואיום....

כתוב וישקול אברהם לעפרן חסר וי״ו, לפי שאמר הרבה ואפילו מעט לא עשה, וכן אצל הנשיאים שהתעצלו בתרומת המשכן כתוב חסר יו״ד, מסביר המשגיח רבי דב יפה זצ״ל כל מה שבן אדם עושה - זה או מעלה את השיעור קומה שלך או ח״ו מוריד, חסר אות זה לא סתם אות אחת, אלא נהיית בן אדם אחר! היה אחד שהיה בן תורה והוא נהיה סוחר, זה בן אדם אחר! לא זה אותו אחד. בן מעלה שמשתכר בחתונה כעת הוא הפסיד הרבה ממעלתו, הוא נהיה כלוט, זה משהו אחר.

עפרון היה משהו בהתחלה, והוא ירד לעפרן. הנשיאים ירדו בדרגה שלהם. ואצל נח זה מתהפך מ״איש צדיק״ ל״איש האדמה״. אנשים לא שמים לב מה הם מפסידים על כלום.

[אני מקוה שזה בודדים אבל טוב תמיד להתריע מראש שלא יכנס לשגרה, ומכאן גם תצא הקריאה לבעלי השמחה לא להעמיד את המשמחים בנסיון, וד״ל].

אנחנו צריכים לדעת:

ה׳כתב סופר׳ אומר שיש לכאורה סתירה מה הסיבה לכך שנדב ואביהוא נפטרו. בחז״ל כתוב שהם ׳נכנסו למקדש שתויי יין׳, ואילו בפסוק כתוב "ויקריבו לפני ה׳ אש זרה אשר לא צוה אותם", ואם בתורה כתוב שהטעם הוא אש זרה, איך יכול להיות שזה שתויי יין? אלא אומר הכתב סופר, למה אדם שותה יין, כי הוא צריך לשמוח, ויין ישמח לבב אנוש. אתם - נדב ואביהוא שנמצאים במקדש ה׳, אתם נמצאים במקום הכי שמח שיש, עוז וחדוה במקומו, אתם צריכים יין בשביל לשמוח?!... אין לך אש זרה במקדש גדולה מזה... חתן וכלה... אם החתן נכנס לחדר ייחוד ולפני שסוגרים את הדלת הוא מבקש, תביאו לי משקה חריף, שאני אוכל לשמוח... יהיה מקיש הויה ליציאה... אתה צריך לשמוח מיין?!... אתה חתן!

בן תורה שמשתכר בחתונה זה אחד הדברים שמזעזעים!!! אני מקוה שלא ייכנס ה״נטע זר״ הזה בעולם התורה. בן תורה, אתה צריך לשמוח?! אתה מקיים עכשיו שמחת חתן וכלה, אתה צריך לשמוח עם המצוה, אתה שמח עם היין?!... מבן תורה אתה יורד לאיש האדמה. אדם לא קולט איך בבת אחת הוא נהיה קטן, ולגדול בחזרה זה כבר לא כ״כ קל.

סיפרנו פעם סיפור על מרן המשגיח רבי אליהו לאפיאן זצ״ל באותם ימים הישיבה בכפר חסידים היתה בתוך צריפים מעץ, צריפים סמוכים ליד בית מדרש. היה שם גם פנימייה ומקלחת. רבי אל׳ה לאפיאן היה מדבר במוצאי שבת, היו באים גם אנשים מהסביבה לשמוע אותו. פעם אחת היה בחור אחד שבזמן הזה נכנס להתרחץ. ובבית המדרש - שמעו את המים זורמים במקלחת, שמעו אותו מתרחץ... ופתאום הוא התחיל לשיר... בהתחלה בזמזום, ולאט לאט הוא שר בקול, עד שזה כבר הפריע לשיחה.

רבי אליהו ראה שכולם מחייכים... אז אמר רבי אליהו, בעצם מה ההבדל ביני לבינו, הרי אני לומד ומסתמא גם הוא לומד. אני מתפלל וגם הוא מתפלל, הוא מתרחץ וגם אני מתרחץ. אז מה ההבדל בינינו?... איפה שרים, איפה שמחים... יש אחד ששמח כשהוא לומד ומתפלל, ויש אחד שנהנה במקלחת. יש אחד ששמח בקיום המצוה לשמח חתן וכלה, ויש אחד ששמח כי הוא שתה יין.

חסד לכל - בלי מעמדות

ונחזור לפרשתינו לעולם החסד, במד״ר שהבאנו על אליעזר הוא מסיים - ישראל שעושים חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם ורגליהם על אחת כמה וכמה.

ונפרש קצת שיחינו, חז״ל במדרש (שם פרק ס׳ אות ב) מביא על הכתוב "עבד משכיל ימשול בבן מביש ובתוך אחים יחלוק נחלה" עבד משכיל זה אליעזר - ומה השכלתו, אמר כבר קללתו של אותו האיש בידו, שמא יבוא כושי אחד או ברבר אחד וישתעבד בי, מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא בבית אחר.

והנה אליעזר היה "עבד משכיל" נכון, שאדם מן השורה לא חושב כך כי אדם שלא רגיל בזה נראה לו קושי גדול [וכמו היום שמספרים הרבה בעלי תשובה שכשהיו חילונים היה נראה להם שאנו חשוכים חסרי שמחה ולחוצים ואחרי שראו אור וחזרו רואים בדיוק הפוך - כמה שקט נפשי אושר ושמחה בבית עבדי ה׳] אבל הוא היה משכיל וראה נכוחה. ואכן מה טוב ומה נעים להיות בבית אברהם, וגם הגר שהיתה בת מלכים חפצה בזה. ובכל זאת כשלעצמו ביטל עצמו אליו - זכה. אבל ישראל ק״ו שאין להם חשבונות לכל אדם פנים יפות ובשמחה. ומה שאפשר גם אם זה לא קל בידיהם וברגליהם, שמחים לעזור לכל יהודי.

יש מקומות שיש מעמדות של גדולים בגיל וקטנים ואין כ״כ קשר גמור ביניהם, ויש בזה גם דברים חיוביים למי שמנצל רק לטוב, אבל אצלנו הרחיקו ענין זה ואדרבא שהקטנים עם הגדולים, ויקבלו מהם.

[זה לא בא לאפוקי שהרי כלל בית ישראל כל כלל ישראל כאחים ויש חיוב לכבד אח גדול].

וסיפר לי בני שליט״א שהיה קרוב למרן רה״י הג״ר גרשון אדלשטיין זצ״ל שהוא שאל אותו פעם, למה באמת לא מאמצים את השיטה השניה שגם בה יש דברים חיוביים, והשיב לו בקצרה... מה אתה יודע מי יותר מבוגר... ופירש לי תשובתו שההערכה שיש בו חיוב זה לא עפ״י גיל של יום הלידה רק המעמד הרוחני שלו בקבלת עומ״ש.

והביא ע״ז את מרן רה״י הג״ר שמואל רוזובסקי זצ״ל ב׳זכרון שמואל׳ (בסופו בפניני דעת אות נט) שמביא את הגמ׳ בב״ק (פז, א) שרב יוסף אמר שבתחילה חשב שאחד שלא מצווה ואעפ״כ עושה גדול יותר אבל שמע מר׳ חנינא שאדרבה גדול המצווה ועושה והי׳ עושה יומא טבא למי שיאמר לו שאין הלכה כר׳ חנינא, כיון שהיה סומא שפטור מהמצוות.

ועל זה כתב ביש״ש בבבא קמא שמכאן המקור לעשות סעודה בבר מצוה שנהיה מצווה ועושה. והרי המעלה של מצווה ועושה כתבו בתוס׳ (קידושין לא, א ד״ה גדול) לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור וכ״ה בתוס׳ בע״ז (ג, א ד״ה גדול) מפני שהוא דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצוות בוראו.

הרי שהרגשת הפחד ועול האחריות לא לעבור מצוות בוראו הוא עיקר השמחה שיש ביום הבר מצוה.

וע״ז הוסיף וכן הוא ממרן הגרי״ש אלישיב זצ״ל עה״ת שיש אדם זקן בא בימים, ומבחינת מעלתו הוא כקטן שלא הגיע למצוות, אם אינו חי בהרגשה תמידית לבטל יצרו ולקיים מצוות בוראו.

רבי בצלאל ז׳ולטי זצ״ל היה מהעילויים של הישיבה בחברון, והוא סיפר לנו שכשהוא נכנס לישיבה, היה אז את הגבאי של הת״ת הוא היה אחד גבוה ומבוגר, ורבי בצלאל היה בחור צעיר. (אח״כ רבי בצלאל נהיה אב ב״ד בת״א ואח״כ בבי״ד הגדול) ואותו גבאי ת״ת היה לו קיוסק באיזשהו מקום, וכל פעם שרבי בצלאל היה עובר באזור הקיוסק הוא היה משתדל לא לעבור ליד הקיוסק אבל קרה שהוא עבר ואותו אחד ראה אותו, הוא קרא לו ואמר לו אומרים שהעולם הזה הוא עלמא דשיקרא, אוי כמה שזה נכון... כמה זה שיקרא... אתה זוכר שנכנסת לישיבה אתה היית ילד קטן ואני הייתי ״הגבאי״?... וכעת אותך שמו אב ב״ד ואותי שמו בקיוסק... אוי כמה זה עלמא דשיקרא.

נכון... אם באמת מה שקובע אז שיהיה מעמדות...

הרב וולבה זצ״ל מספר שכשהוא הגיע למיר הוא שאל את אחד החשובים, בן כמה אתה, אמר לו בן שנתיים, אני נולדתי כשהתחלתי לשמוע את רבי ירוחם.

עכ״פ לענייננו כמו שקבלנו ממרן ראש הישיבה זיע״א לחיות יחד באהבה וחיבה, וכל אחד יקבל ממי שיכול ובאופן כללי ראוי לנו לחזור על האמור, שיהודי לא עושה חשבון אם הוא מטיב עם גדול או עם קטן, איפה שאני יכול להטיב, איפה שאני יכול לעשות חסד אני עושה! וזה למדנו מהאבות הקדושים.

פרשת השידוכים

ונבחן עוד נקודת חסד שבפרשתנו שרבקה זכתה לשידוך עם יצחק ע״י הבחינה במדת החסד בדוקא.

חז״ל אומרים במדרש שאלה ההיא מטרוניתא מה הקב״ה עושה אחרי שהוא ברא את העולם? אמר לה יושב ומזווג זיווגים. אמרה לו גם אני יכולה לעשות. היא לקחה את כל העבדים והשפחות והכניסה כל זוג לחדר עבד ושפחה, עבד ושפחה. ויהי למחרת אחד יוצא בלי יד אחד בלי רגל, כולם רבו ולא הסתדרו.

כתוב בגמ׳ (מועד קטן יח, ב) הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים מה׳ אשה לאיש. וידוע להקשות הרי הכל מה׳!

היה אומר המשגיח של גרודנא רבי שלמה הרכבי זצ״ל: שידוך זו יצירה חדשה. לקחתי שני דברים והפכתי אותם ליצירה חדשה.

איש ואשה זה לא שותפות אלא זו יצירה חדשה לגמרי.

מרן הרב אברמסקי זצ״ל אמר שהוא לא יכול להיות שדכן, למה, כי אף פעם הוא לא מצא שנים שמתאימים לגמרי.

הקב״ה בורא בריאה חדשה. איך נבראת הבריאה הזו?... איש ואשה שכינה שרויה ביניהם. חז״ל אומרים אם לא זכו אש אוכלתן. גם באיש וגם באשה יש את האותיות א״ש. זכו - שכינה שרויה ביניהם, יו״ד של האיש וה״א של האשה, לא זכו, אין שכינה, ונשאר א״ש אוכלתן!

וכי כשהם זכו אין אש?... יתכן לומר כתוב בחז״ל (תנחומא סוף פרשת תרומה) אמר לו משה לקדוש ברוך הוא, אתה אומר לעשות לך מזבח מעצי שיטים, אפשר אש בוערת על גבי עצים ולא מכלה אותן?...

אמר לו הקב״ה אש שלך שורפת אש שלי לא שורפת. מתים נכנסים לפני ויוצאין כשהם חיים, ויש שם כמה דוגמאות. ארזי הלבנון שהיו עצים יבשים ששלח חירם מלך צור כשנכנס ארון הקודש התחילו נותנים פירות טובים ומהם פרנסה טובה לפרחי כהונה. וכן מטה אהרן פרח.

אש שלי לא שורפת אדרבא היא מחממת ומאירה כ״שזכו״ והשכינה שרויה זה אש שלי ויש שם רק פירות טובים וברכת שמים. וכשכל אחד חושב רק איך להטיב עם השני ולא רק איך לקבל, ולעשות יחד רצון ה׳, שם שכינה שורה.

וצריך לדעת שגם בחברותא כתוב בחז״ל באבות (ג, ו) ששכינה שורה בי׳ וכו׳, מנין שאפי׳ בג׳ וכו׳ ומנין שאפי׳ בשנים וכו׳ ואפי׳ ביחיד, ומבואר שיש שכינה מיוחדת לשניים, אע״פ שיש גם באחד רק יש חיבור מיוחד של שכינה כששנים לומדים שיהיה ס״ד להצליח, כשיחד עמלים לש״ש להבין את הסוגיא, וכל אחד שמח לסייע לשני.

ויש גם חסד מיוחד להתפלל ולרצות בהצלחה של השני גם בעליתו בתוי״ש, ולאלו שהגיעו לפרקם - למצוא בקרוב את זיווגם וכל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר - הוא נענה תחילה.

More in this printout

View the whole printout