Skip to content
קובץ גליונות

נחלת בנימין - פניני נחלה

  • Toldos
  • 5784
  • Hebrew
View printout

נחלת בנימין

רבינו ראש הישיבה מרן הגאון רבי בנימין סורוצקין שליט"א

פרשת תולדות

בחירת יעקב מעשיו

"והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך" (כז, מ)

נראה הביאור בזה ע"פ דברי הרמב"ם (בפ"ב מהל' מלכים הי"ז) שכתב וז"ל "יצא זרעו של ישמעאל שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע ויצא עשו שהרי יצחק אמר ליעקב ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם המחזיק בדתו ובדרכו הישרה" עכ"ל.

וכבר הקשו בגמ' (נדרים לא, א) מפיק לה להך מילתא דבני עשיו אינן בכלל זרע אברהם משום דכתיב ביצחק ולא כל יצחק. ואמר הגרי"ח ע"ז דודאי עיקר הילפותא היא מקרא דביצחק ולא כל יצחק אבל עדיין אין אנו יודעין מי מזרעו של יצחק הוא הנחשב לזרעו של אברהם אם יעקב או עשיו, וע"ז בא הקרא (בראשית כח, ד) "ויתן לך את ברכת אברהם" דרק זרע יעקב הוא שנחשב לזרע אברהם. והוסיף ע"ז מרן הגרי"ז (פרשת תולדות, להלן כח א עה"פ לא תקח אשה מבנות כנען) דבאמת עד אותה שעה היה הדבר תלוי ועומד מי יהיה נחשב זרע אברהם, וכן היא משמעות לשון הרמב"ם שכתב מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם המחזיק בדתו ובדרכו הישרה, הרי שתלה הדבר בזה שהוא מחזיק בדתו וכו' יעו"ש.

ונראה דמקור דברי הרמב"ם אלו שתלה הדבר בזה שהוא המחזיק בדתו ובדרכו הישרה, משום דס"ל להרמב"ם דלעולם שם זרע אברהם תלוי בזה אם יעקב מחזיק בדתו ובדרכו הישרה, ובכל עת שאינו מחזיק בדתו ובדרכו הישרה פקע ממנו ברכת אברהם.

וזהו הביאור בקרא "והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך", ופרש"י "כלומר כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל ופרקת עלו", עיי"ש. דכל מה שזכה יעקב לברכת אברהם והוא זרע אברהם הוא משום שהוא המחזיק בדתו ובדרכו הישרה, ואם אינו מחזיק בדתו ממילא פקע ממנו ברכת אברהם דזכייתו מתלי תלוי בזה שהוא המחזיק בדתו ובדרכו הישרה, וכמש"נ.

ובדברינו אלו יתבארו היטב דברי התנחומא סוף פרשת כי תצא (סימן י, מובא בדעת זקנים): "ויזנב בך, מכת זנב שהיה חותך מילותיהם של ישראל וזורקן כלפי מעלה ואומר בזה בחרת טול חלקך" עיי"ש. והנה סוף פרשת בשלח (ח"ב סי' עא ע"א) כתב הזוהר דעמלק נטל אינון דהוון גזירין ולא איתפרעו וגזר להון, ושדי להון, עיי"ש. ר"ל דלקח אלו שמלו ולא פרעו וזרק מילותיהם כלפי מעלה ואמר טול חלקך.

ולפי מש"כ מבואר הדבר היטב, דהנה פשוט דהא דלקחו מילותיהם של ישראל אין זה רק להראות שאינם מקיימים מצות התורה, כי אם דעיקר הדבר שזכה יעקב ונבחר להיות זרע אברהם [ועיקר מלחמת עמלק היא בשביל הברכות שלקח יעקב מעשיו וכדאיתא בילקוט פרשת חוקת (רמז תשס"ד), וכבר כתבנו בזה בפרשת בשלח (שמות יז, ח)] היא משום שהוא המחזיק בדתו ובדרכו הישרה.

והנה דתו ודרכו הישרה היינו מצוות מילה ודרך השם, וכדמבואר בדברי הרמב"ם (בפ"א מהל' ע"ז ה"ג) וז"ל "ויעקב אבינו למד בניו וכו' ללמד דרך ה' ולשמור מצות אברהם" והיינו מצות מילה שהיא המצוה שנתחייב בה אברהם יתר על מצוות בני נח והיא הנקראת מצות אברהם (עי' בפ"י ממלכים ה"ג) והן הן דברי הרמב"ם שהוא המחזיק בדתו ובדרכו הישרה, ר"ל מילה ודרך ה'.

ומעתה א"ש היטב למה עמלק נטפל למצות מילה, משום דרק יעקב הוא המחזיק במצוה זו נבחר להיות זרע אברהם. והוא מה שאמר עמלק בזה בחרת טול חלקך, ר"ל דהרי בחרת ביעקב משום דהוא השומר ברית מילה, הרי שלך לפניך וזרק מילותיהם שלא נפרעו כלפי מעלה לקיים בזה והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך, דהבחירה תלוי ועומד בזה שיעקב הוא המחזיק בדתו ובדרכו הישרה, ורק אז יש ליעקב זכות אבות וכמש"נ.

ויש להוסיף בזה עוד הביאור גם בדברי המדרש אסתר רבה (פרשה ז, יג) "ויבא עמלק וכו' אר"י בר כרוספדאי בשם ר' יוחנן מניין בא עמלק, שבא מאצל בלעם הרשע שבא ליטול עצה ממנו וכו', אמר לו בלעם לך ועשה עמהם מלחמה וכו' מפני שהן תלויין בזכותו של אברהם אביהם, ואף אתה בן בנו של אברהם תלוי בזכותו של אברהם בא עליהם למלחמה" עכ"ל.

והדברים מבוארים ע"פ מש"כ, דזהו מה שאמר בלעם הרשע דבשעה שרפו ידיהם מן התורה ופרקת עלו, הרי יש לך פתחון פה לזכות בברכתו של אברהם וגם יש לך זכות אבות, דבחירתו של יעקב להיות זרעו של אברהם ולזכות בברכתו תלויה לעולם אם יעקב מחזיק בדתו ובדרכו הישרה, וכיון שעכשיו רפו ידיהם מן התורה הרי יש לך לערער על הבחירה הזאת וגם אתה נחשב לזרעו של אברהם, מיד ויבוא עמלק וגו'.

פניני נחלה

"ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו" (כה, לג)

הדברים תמוהים לכאורה ואין להם שום ביאור, דמה ענין שבועת עשיו ומה נתוסף בזה שנשבע והלא בחז"ל מבואר דבאותו היום עבר על ג' עבירות חמורות גילוי עריות שפיכות דמים ועבודה זרה, ומה יוסיף ליעקב בשבועתו של עשיו, וצ"ב.

ואולי י"ל בזה עפ"י דברי הרמב"ם (בפי"ב מהלכות גזילה ואבידה ה"ז) שכתב וז"ל "וכן מי שברח מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו ואמר לו העבירני ואני נותן לך דינר והעבירו אין לו אלא שכרו הראוי לו" עכ"ל. והרשב"א ביבמות (קו, א) כתב וז"ל "כתב הרמב"ן מהא שמעינן דמי שהוא חולה וסממנים ביד חבירו שווים עשרים והתנה עליו ליתן דמיהם הרבה, ומחמת האונס דחולה הוא פסק עליו דמים מרובים, אין לו אלא דמיהם" עכ"ל.

ולפי"ז נראה לומר דהכא לולי השבועה היה יכול לטעון משטה אני בך דהא פסק דמים מרובים דהיינו בכורה כתשלומין לנזיד העדשים מחמת אונס הרעב וכמש"כ רש"י. ועיין בשו"ע חו"מ (סי' רסד ס"ח) וז"ל "בד"א בשלא נתן לו אבל אם נתן לו בכל אלו הדברים אינו יכול להוציא מידו" יעו"ש. וכתב הקצה"ח שם (ס"ק ד) "ואם נשבע ליתן נראה דצריך ליתן לו כל שכרו כיון שנשבע, דעיקר הטעם אינו אלא משום שיכול לטעון משטה אני בך, ושבועה מסלק השטאה ואם מת היורשים צריכים לשלם ואע"ג דנדר או נשבע אין היורשים צריכים לקיים נדרו כמבואר ברמ"א סי' רנ"ד" יעו"ש. ולפי"ז אתי שפיר דהא שהשביעו על המכירה עיקר ענין השבועה היה כדי לסלק בזה טענת השטאה דשוב אינו יכול לבוא אח"כ בטענת משטה אני בך, וז"פ.

יצפון לישרים תושיה

ביאורי התפילה - ענין ברכת המזון

"ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ"

הא דאמרינן פסוקים אלו במוצאי שבת הוא בשביל לומר פסוקים של ברכה בתחילת ימי השבוע (משנ"ב סי' רצ"ט סק"ה), ובספה"ק איתא שנקטו פסוקים אלו דווקא, להזכיר לאדם בתחילת ששת ימי המעשה, שיישמר ולא ישכח כי השפע והברכה הם מאתו יתברך.

ונראה להוסיף בזה עפ"ה (דברים ח, יח) "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל". ונראה דאין זה ציווי בפ"ע שנזכור את הבורא תמיד, אלא דהוא לפרש מה שנצטווינו קודם לכן לברכו אחר האכילה (שם פסוק י) "ואכלת ושבעת וברכת", שענינו שלא נשכח אלא נזכור שהכל מאתו יתברך. והוא ע"פ דברי הרמב"ם (בפ"א מהל' ברכות ה"ג) וז"ל "וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ומצוה וכו' כדי לזכור את הבורא תמיד" עכ"ל.

ונראה דיסוד דבר זה נלמד מברכת המזון, דהנה לעיל (דברים ח, י - יא) כתוב "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלוקיך וגו' השמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך וגו' פן תאכל ושבעת וגו' ובקרך וצאנך ירביון וגו' ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך וגו' ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה וגו'". ונראה דההשמר פן לך תשכח שייך להא דואכלת ושבעת, וכן הוא להדיא בהמשך (שם יא, טו) "ונתתי עשב בשדך וגו' ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם וגו'", ופרש"י (שם פסוק טז) וז"ל "כיון שתהיו אוכלים ושבעים השמרו לכם שלא תבעטו שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה שנאמר פן תאכל ושבעת וגו' ובקרך וצאנך ירביון וגו' מה הוא אומר אחריו ורם לבבך ושכחת", עכ"ל. דע"י זה שהוא בא לידי שביעה יש לחוש שיביא אותו לסור מאחרי ה', שיביא את האדם לשכחת את ה' אלוקיך, ובכדי למנוע שכחתו יתברך, ציווה הקב"ה לברכו, דע"י הברכה יזכור את הבורא כי הוא הנותן לך כח, וזהו יסוד ענין הברכה שנצטווינו לאחר האכילה והשביעה כדי שלא נשכח אלא נזכור שהכל מאתו, וזהו דמסיימת התורה "וזכרת את ה' וגו'" דע"י שתברכו תזכור ולא תשכח. שוב מצאתי דכן כתב הספורנו (עה"פ "וברכת", וכן פסוק יט) וז"ל "למען תזכור כי מאתו היו כל אלו" עכ"ל. ובאמת שכן כתב הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פ' מד) שזהו הטעם לברכת המזון יעו"ש.

מעתה אתיין היטב [ונתעוררתי לזה ע"י נכדי] מה שכתב הרמב"ם דזהו טעם התקנה לכל הברכות כדי לזכור את הבורא תמיד, וד"ז נלמד ממה שהתורה ציותה לברך ברכת המזון לאחר האכילה, דהוא כדי שנזכור את ה', ולכן תקנו חז"ל ענין הברכות כדי לזכור את הבורא תמיד, ולא רק אחרי בהמ"ז ודו"ק. וכן הוא באמת (בהקדמה להרמב"ם ליד החזקה) וז"ל "הספר השני אכלול המצות שנצטוינו בהם תדירות כדי לאהוב את המקום ולזכרו תמיד כגון קרית שמע ותפילה ותפילין וברכות" עכ"ל.

ולפי"ז יש לבאר נמי מה שנקט יצחק "ויתן לך האלוקים וגו'" בלשון מדת הדין וכתב רש"י, מהו האלוקים - בדין, אם ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך.

ולהנ"ל מבואר היטב, דאם זוכר את ה' כלומר שה' הוא 'הנותן לך כח לעשות חיל', אז בדין הוא, אבל אם לאו אלא 'ושכחת' את ה' אלוקיך - אז לא יתן לך. דה'יתן לך' מתלי תלי בזכרון התמידי, המתקיים בברכת המזון ובשאר הברכות.

יצפון לישרים תושיה

ברש"י בסוף הפרשה (כח, ט) הוכיח דיעקב לא הלך מיד ללבן אלא למד בבית עבר י"ד שנה אחר שקיבל את הברכות, וכלשונו של רש"י שם "ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה ואחר כך הלך לחרן", וכן בהמשך שם "הא למדת שאחר שקבל את הברכות נטמן בבית עבר ארבע עשרה שנים".

וכבר עמד בנזר הקודש על המדרש רבה (פרשה סז, ז) מדוע לא קיים יעקב אבינו ציווי אמו, שהיא ציותה עליו להינצל מיד עשיו על ידי שיברח ללבן, ואילו הוא הלך ללמוד תורה בבית עבר, עיי"ש מה שכתב דגם עשיו רצה בתחילה ללכת לבית לבן, ואם כי אפשר דבלא"ה לא קשיא דכמו דגבי ציווי יצחק לשאת אשה ילפינן מהכא (עי' תרוה"ד פסקים סי' מ) דגדול ת"ת יותר מכיבוד אב ואם, וא"כ הוא הדין לעניין ציווי רבקה, אמנם לשון רש"י 'נטמן' (והוא ממדרש רבה סח, ה ובדומה לזה במגילה יז, א) משמע שלא היה כאן רק ת"ת אלא גם קיום ציווי אמו לברוח מעשיו, וצ"ב איך מתקיים בבית עבר ענין הבריחה מעשיו.

והנראה בביאור העניין ע"פ דברי המדרש רבה דברים (פי"א, יט) וז"ל המדרש "מהו פנו לכם צפונה א"ר חייא אמר להם אם ראיתם אותו [עשיו] שמבקש להתגרות בכם אל תעמדו כנגדו אלא הצפינו עצמכם ממנו עד שיעבור עולמו הוי פנו לכם צפונה, א"ר יהודה בר שלום אמרו לו ישראל רבש"ע אביו מברכו 'על חרבך תחיה' ואתה מסכים עמו, ואומר לנו הצפינו עצמכם מפניו ולהיכן נברח, אמר להן אם ראיתם שמזדווג לכם ברחו לתורה ואין צפונה אלא תורה שנאמר (משלי ב, ז) 'יצפון לישרים תושיה'". עכ"ל המדרש. ונראה דע"י התורה אין לעשיו שליטה בכם, וכדכתיב (בראשית כז, כב) 'הקול קול יעקב והידים ידי עשיו', דאין הידים ידי עשיו בזמן שהקול קול יעקב, אולם אין זה משום דלא ניתן לו אז שליטה על כלל ישראל, אלא משום שזהו מקום מברח ומנוס.

והביאור בזה דהוא באמת מקום מברח מעשיו, דמה שאמר להם הקב"ה ברח לתורה הוא משום דיש מקום שנקרא תורה, והוא מקומו של הקב"ה, דאין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה (ברכות ח, א), והנה שיעור ד"א הוא שיעור מקום, והוא רשות בפ"ע וכמו דאמרינן דד"א של אדם קונה לו בכל מקום (עיין בעל המאור שבת ריש פרק הזורק, דהוא רשותו ומקומו), וה"נ יש מקום שנקרא מקומו של הקב"ה והוא ד"א של הלכה, והן הן דברי המדרש ברח לתורה כלומר יש מקום מנוס מעשיו והוא מקומו של הקב"ה, הארבע אמות של הלכה ושם יש מקום להצפין עצמו מעשיו, ושם מברח ומנוס ממנו, דד"א של הלכה דהוא מקומו של הקב"ה הוא מקום בפ"ע ואינו בכלל העולם, ולכן אע"ג דאביו ברכו ואין מקום בעולם הזה שאין לעשיו שליטה, מ"מ יש מקום שאינו בכלל העולם, ושם אינו נוהג כל הנהגות ודינים שנאמרו בעולם, ואם תברחו למקום זה אין לעשיו שם שליטה, והוא הד"א של הלכה, שהוא מקומו של הקב"ה.

ויש להוסיף בזה גם מה שנאמר בגמ' מכות (י, א) מנין לדברי תורה שהן קולטין וכו' ומסיק דבעידנא דעסיק ביה הם קולטים גם ממלאך המות, הרי מבואר מזה דהתורה הוי 'מקום' מברח ומנוס מעשיו, כיון שהוא 'מקומו' של הקב"ה, ודו"ק.

ובזה ביארנו (ראה מועדים ימים נוראים) מש"כ הרמב"ם (בפירוש המשניות לר"ה פרק ד) דר"ה ויוה"כ הם ימי מברח ומנוס אליו, דלכאורה צ"ב אם בורחים מהקב"ה מה שייך שיהא המנוס אליו, ולפי"ז הדברים מבוארים, דהמנוס אליו היינו למקומו של הקב"ה דהוא הארבע אמות של הלכה, וכדברי המדרש הצפינו אתכם וברח לתורה, וכמו דהוא מקום מנוס מעשיו, הוא גם מקום מנוס מהדין והמשפט שהוא מהנהגות של העולם, דמלך במשפט יעמיד ארץ, אבל מקום זה הוא מחוץ להנהגת העולם והבריאה, ושם אין פחד ומורא מהנהגת דין ומשפט, וכמש"נ.

ונראה דזהו גם הביאור בפסוק בישעיה (כו, כ) 'לך עמי בא בחדרך וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבור זעם', וזהו כלשון המדרש הצפינו עצמכם ממנו עד שיעבור עולמו, וה"נ אומר הקב"ה ביום המשפט, בשעת זעם ורוגז, בעת זעם הצפינו עצמכם ובא בחדרך, ופרש"י בבתי כנסיות ובתי מדרשות, כלומר ברחו לתורה לד"א של תורה, דהוא מקומו של הקב"ה, וזהו לשון חדריך, כלומר למקום דירה ולרשותו של הקב"ה, והצפינו עצמכם שם גם מזעמו של הקב"ה, וכמש"נ.

מעתה אתיין היטב מה שנטמן יעקב בבית עבר, דההטמנה בבית עבר הוא הטמנה ב'מקום' של הקב"ה, והוא המברח והמנוס מ'ידי עשיו' דאין לו שליטה כלל במקום שבו נמצא ה'קול יעקב', ודו"ק.

More in this printout

View the whole printout