Skip to content
קובץ גליונות

פנינים וסיפורים - ווארטים ומאמרי מוסר לפרשת תולדות

  • Toldos
  • 5784
  • עברית
View printout

ווארטים לפרשת שבוע

כה, יט: ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק. הנה הבית שמואל (הובא בפרדס יוסף) הקשה, הרי כאן מדברים על זה שיצחק הוליד, ומדוע הוזכר כאן אברהם הוליד את יצחק. ותירץ מהר״ם חביב על פי הרמב״ם: שאדם מקיים מצוות פו״ר רק כשהבן שלו מוליד בן, וכיוון שיצחק היה עקר אביו עדיין לא קיים פו״ר, ורק כאן כשהתורה באה לספר תולדותיו של יצחק, דהיינו שהוא מוליד יש בנותן טעם לכתוב שאברהם הוליד את יצחק, דהיינו שהוא קיים ע״י פו״ר. והבית שמואל תירץ דהנה איתא בגמ׳ שממזר שממזרותו לא ידועה אינו חי מחשש שיתחתנו עמו, וממזר ידוע חי, כי אין חשש שינשאו לו. אבל איתא בירושלמי (יבמות ח, ג) שזה הכל עד שישים שנה אבל אחרי שישים שנה, אנשים שוכחים, ואז הקב״ה פעם בשישים שנה הורג את כל הממזרים. וא״כ אומר הב״ש, התורה הביאה שאברהם הוליד את יצחק כדי להפריך את טענת ליצני הדור שאמרו מאבימלך נתעברה שרה (וכמ״ש רש״י, כאן) והראיה שלא מאבימלך, כי הוא חי וממזר ידוע אמור למות, ואם תגיד שהוא עקר ולכן לא חשש הקב״ה להשאיר אותו בחיים, התורה אומרת – יצחק הוליד את יעקב ועשיו, ואם תרצה לומר כיוון שהוא ממזר ידוע לא כילה אותו הקב״ה י״ל שהוא בן שישים שנה בלדת אותם, ופעם בשישים שנה הקב״ה מכלה את כל הממזרים גם הידועים.

כה, יט: אברהם הוליד את יצחק. פרש״י שליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה וכו׳ לכן עשה הקב״ה שיצחק יהיה דומה בקלסתר פניו לאברהם. יש להקשות למה נרמז העניין הזה כאן כשיצחק היה בן שישים. וי״ל ע״פ ב״מ פז. שעד אברהם לא היתה זקנה בעולם ומי שהיה רוצה לדבר עם אברהם היה מדבר עם יצחק, כי היו נראים אותו הדבר בדיוק, ואברהם ביקש רחמים על הדבר כדי שיכירו בינו ובין יצחק, ונהיה אברהם זקן. והנה כשהזקין אברהם הוא כבר לא היה כ״כ דומה ליצחק כי נהיה זקן, וא״כ שוב פערו ליצני הדור את פיהם, אבל כשיצחק נהיה בן 60 שוב נהיה דומה לאברהם כי תנן באבות בן 60 לזקנה, ולכן הוזכר כאן שוב העניין הזה שקלסתר פניו דומה ליצחק. עדות ביוסף.

כה, כא: ויעתר יצחק לנוכח אשתו. שואל הזוהר מדוע כתוב אשתו ולא כתוב רבקה? וי״ל שבא לרמז לדברי המג״א או״ח קיט, ב שהמבקש רחמים על חבירו בפניו אינו צריך להזכיר את שמו. ולכן כתב לנכח ולא הוצרך לומר שמה, אלא אשתו. (בעצם אמירת השם יש קטרוג, רק כשלא בפניו אין ברירה, ובפניו ל״א השם). מקרא מפורש.

כה, כג: ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר א״כ למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה׳ ויאמר ה׳ לה שני גויים בבטנך. י״ל בכוונת הפסוק ע״פ המדרש שכשרבקה נפלה מהגמל יצחק חשבה לסוטה, ואיתא בסוטה כו. שהנחשדת שהיא סוטה והיא לא סוטה, זוכה שתלד בלי צער, ובברכות לא: איתא דשכרה שתלד תאומים, והנה היא נחשדה על כך שהיא סוטה, א״כ חשבה שיהיה לה כדברי הגמ׳ בסוטה שתלד בלא צער ולכן הלכה לדרוש את ה׳. א״ל הקב״ה שהשכר שלך הוא תאומים, כהגמ׳ בברכות.

כה, כז: ויהי עשיו איש יודע ציד. וברש״י צד הוא את אביו בפיו. היינו שהוא שאל איך מעשרים את המלח והתבן. רבי אליהו דיסקין הקשה למה הוא לא שאל על חנוכה טו׳ בשבט, ושבת ומצא דווקא במעשר, ע״כ, ותירץ ע״פ הרמב״ם בהלכות מלכים פ״ט שיצחק תיקן הלכות מעשר, וידוע שמי שרוצה לקנות ליבו של ראש הישיבה שלו הוא שואל אותו על הספר שלו... וא״כ ה״ה עשיו רצה להתחנף ליצחק ושאל ע״מ בדיוק הוא תיקן דיני מעשר.

כה, כח: ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו. איתא בדברים, כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. וכתב בהדר זקנים לבעלי התוס׳ בשביל שוחד דברים (תבן ומלח) ושוחד דאכילה שנתן עשיו ליצחק, התעוור, כי אמרו חז״ל (מופיע ברש״י לקמן) למה כהו עיניו של יצחק, ע״מ שיעקב יקבל את הברכות, דאם היה רואה אז לא היה נותן את הברכות ליעקב כי היה מזהה אותו. א״כ זמ״ש, כי השוחד שנתן עשיו וגרם שיצחק ירצה לברך אותו, יעוור עיני חכמים (היינו יצחק), ויסלף דברי צדיקים היינו יעקב שהיה צריך לסלף מהאמת ולומר אני עשיו בכורך.

שם: ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב. הלשון אצל עשיו הוא ויאהב יצחק את עשיו ואצל רבקה כתוב אוהבת את יעקב בלשון הווה. וי״ל, אומר השל״ה, הנה אהבה התלויה בדבר בטל דבר ובטלה אהבה, והאהבה קיימת רק אם יביא לו ציד, משא״כ רבקה אוהבת את יעקב בכל מצב.

כה, ל: הלעיטני נא מן האדום האדום הזה. לשונו של עשיו היה כידוע בגסות הרוח (וכמ״ש רש״י כז, כב יקום אבי עי״ש) והנה כאן פתאום הוא מדבר בלשון יפה ובנימוס רב הלעיטני נא (דאין נא אלא לשון בקשה, רש״י כב, ב). וי״ל דהנה מצינו לגבי קרבן פסח אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל וגו׳. ובפסחים מא, א נא, הכוונה שאינו צלוי כ״כ, וכאן עשיו צ״ל הגיע מהשדה וראה מאכל, אבל זה עדיין לא היה מבושל כראוי, (וכמו שמדויק בפסוק, מן האדום הזה, והרי עדשים בסוף הבישול אינן אדומות). וזה מה שאמר עשיו הלעיטני אפילו שזה נא דהיינו שזה עדיין לא מבושל כל צרכו, אלא רק כמאכל בן דורסאי (שודד רעבתן שהיה אוכל לאחר שליש בישול, וברור שהוא לא נהיה פתאום צדיק תמים. אבני שוהם.

כה, לא: ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי. וכן להלן השבעה לי כיום. מה זה הכיום הזה. (אמנם ע״כ, עומד רש״י אבל ע׳ פנים לתורה) וי״ל אומר האור החיים הנה עיקר חשיבות הבכורה הוא בירושה, ולכאו׳ קשה הרי הירושה זה דבר שלא בא לעולם, ואיך חל הקניין, הא אין אדם מקנה דשלב״ל? אולם איתא בב״מ דבמקום שגומר בדעתו להקנות הקניין חל, וכגון צייד עני שאומר לחבירו מה שתעלה מצודתי מכור לך היום דהוי אפי׳ דשלב״ל, כיון שהוא אז זקוק לכסף כדי חייו הוא גמר ומקני. והנה כאן עשיו בא עייף ורעב, וביקש הלעיטני נא כי היה כמו עני, רעב ולזה אמר יעקב מכרה כיום, הכוונה כדין של מה שתעלה מצודתי היום. דבהכ״ג מהני קניין אף בדבר שלא בא לעולם, וזה מה שאמר עשיו הנה אנכי הולך למות והוא כדי חייו וממילא יחול הקניין.

כה, לד: ויעקב נתן וגו׳ נזיד עדשים. הרי זה שייך ליצחק? ואיך קנה הבכורה ע״י דבר שאינו שלו? וי״ל זה שהיה סעודת הבראה שהכין יעקב ליצחק כי באותו היום נפטר אברהם, וסעודת הבראה אסור שיהיה משל האבל וע״כ הקנה זאת לבנו יצחק ע״מ שאין לו רשות בהם.

כה, לד: ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך. למה הפסוק היה צריך לומר שהוא הלך? י״ל היות והמכירה חלה רק אחרי שהוא אכל ושתה, ושיכור אין מכירתו מכירה, א״כ הכל בטל. אלא שהגמ׳ אומרת ששיכור אין מכירתו מכירה רק אם הוא שיכור כלוט שאינו יכול להלך ברגליו, וע״ז נאמר ויקם, וילך דהיינו שהלך אח״כ וממילא מכירתו חלה, כי הוא לא כלוט.

שם: למה נתן לו לחם שלא ביקש? י״ל אומר רבי חיים קניבסקי דהגמ׳ מסתפקת מה הברכה בעדשים מבושלות (שלקות, בברכות לח, ב). והוא לא רצה להכשיל את עשיו בברכה לא ראויה, לכן הביא לו לחם קודם שיפטור את המצב. עוי״ל שיעקב רצה שהמכירה תחול ואם לא היה מביא לו לחם מקודם הוא היה אנוס דאיתא במדרש שעשיו תקפתו בולמוס, לכן רצה קודם להרגיע רעבונו ע״י לחם ואז המכירה כבר לא באונס.

כו, ה: עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורתי. וברש״י כאן ע״פ יומא כח: מכאן שאברהם שמר את כל התורה כולל עירובי תבשילין. מקשה רבי נתן אדלר למה כתוב עירובי תבשילין דווקא? וי״ל דהנה איתא שהאבות שמרו את התורה, וגם יצאו מכלל בן נח להקל, והראיה, שהנה בן נח ששבת חייב מיתה, ואילו האבות שמרו שבת. וקשה ע״ז הא בן נח הלילה הולך אחרי היום, וא״כ אולי שבתו בשבת של היהודים ואז במוצ״ש חיללו אותה ולא יצאו יד״ח לפי בן נח? וע״ז י״ל ששמרו עירוב תבשילין, דהיינו יו״ט שחל בער״ש שאז הם לא יכולים לחלל את מוצאי שבת, כי יו״ט (וגוי אסור לו לשבות סתם יום וכמ״ש הרמב״ם מלכים י, ט גוי שקבע לעצמו מועד חייב מיתה) ואז חזינן ששמרו כל התורה כולה.

כו, י: כמעט שכב אחד העם את אשתך. אומר רש״י שהכוונה לאבימלך. וצ״ע מנלן לרש״י לשנות מהפשטות הרי אחד העם זה מישהו מהעמך. וי״ל שכולם היו בטוחים שיצחק משקר כי היו בטוחים שמאבימלך נתעברה שרה, וכולם יודעים שלאבימלך לא היו עוד ילדים משרה כי לא נפגשו יותר, אבל אבימלך עצמו ידע ששרה נתעברה מאברהם, וידע שהיה נס גדול וא״כ יכול להיות שקרה עוד נס שרק אחד הוליד עוד אברהם, וזה הוכרח לרש״י שרק אבימלך יכול לחשוב אולי היא אחותו באמת.

כו, יט - כא: ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים. ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק וגו׳ ויקרא שם הבאר עשק. ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה. יש להקשות מה הטעם לא קרא שטנה לראשון הרי גם על הראשון רבו? וי״ל אומר ה׳פני דוד׳ ע״פ המבואר בקידושין נט. בסוגיה דעני המהפך בחררה אם היה עשיר ובא עני ונוטלה לא היה רשע לפי שהעשיר מצוי לו. וא״כ בפעם הראשונה הרועים היו עניים ולקחו מיצחק ואז מותר להם, משא״כ בפעם השניה שהם כבר התעשרו מהראשונה הם כבר עשירים ומיקרו רשעים.

שם, כב: ובפסוק ויחפור באר אחרת וגו׳. בב׳ הבארות הראשונות נאמר ויחפרו בלשון רבים, ואילו בבאר השלישי נאמר ויחפור באר אחרת בלשון יחיד? וי״ל, ע״כ אומר רבי דב לנדא ע״פ הרמב״ן כאן, ששלושת הבארות הם רמז לשלושת בתי המקדש שייבנו ע״י בניו של יצחק, הראשון נאבד מאיתנו ע״י עשק של מחלוקות ומריבות, והשני ע״י שנאה וזהו שיטנה שבפסוק, והשלישי שייבנה לעת״ל לא יחרב לעולם, ועיין ברמב״ן, וא״כ י״ל שהבאר השלישי שמרמז למקדש שלישי שייבנה בידו יתברך כתוב ויחפור כי זה נבנה ע״י הקב״ה ולא רבו עליה כי לא יהיה ע״ז מריבה.

כז, ד: ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי וגו׳. למה ביקש יצחק כאשר אהבתי? וי״ל דלהלן פרש״י שביקש שני גדיי עיזים אחד לקרבן פסח והשני לחגיגה, והנה לגבי אכילת קדשים מצינו שמדינא אוכלם בדרך שערב לחיך (זבחים צ: ובתוס׳ שם). רב הבריסקר.

כז, ה: ורבקה שומעת בדבר יצחק. בתרגום יונתן מובא שרבקה שמעה ברוח הקודש, ומנלן הא? וי״ל דהנה מצינו ויקרא אל עשיו וידבר אליו, ומצינו שכתוב אליו ופרש״י ויקרא אליו אל משה הכוונה שרק משה שמע. וא״כ ה״ה כאן שכתוב אליו, רק עשיו שמע וא״כ מנלן לרבקה? ע״ז ענה התרגום יונתן, ברוח הקודש. רבי יצחק זאב סולוביצ׳יק.

כז, טו: ותקח רבקה את בגדי עשיו בנה החמודות וגו׳ ותלבש את יעקב. וברש״י כתב: החמודות שחמד מנמרוד. ומאי נפק״מ שחמד מנמרוד? וי״ל שהוקשה לרש״י היאך עשתה כן להלביש את יעקב בבגדי עשיו הרשע, הא בגדי ע״ה מדרס לפרושים והיא מטמאה אותו עי״כ. וי״ל שזה היה של נמרוד, ואיתא במדרש שנמרוד לקח אותם מאדם הראשון שהקב״ה עשה לו כותנות עור, ואיתא שנעשה מעורו של לויתן שהקב״ה שחטו ומלח הנשאר לעת״ל. וקיי״ל שעור הדג אינו מקבל טומאה, לכך הביאה ליעקב. רמת שמואל – נחל קדומים.

כז, כב: הקול קול יעקב. למה יעקב לא שינה את הקול. חז״ל אומרים כי לא נצטווה ע״כ מרבקה. ועיין בבית הלוי, שהביא שעשיו חשד שיעקב יגנוב לו את הברכה, אז הוא סיכם עם יצחק אביו שהוא יעשה קול כיעקב. ואילו יעקב היה משנה את הקול הוא היה נכשל כי יצחק היה מגלה את המירמה, רואים שכשאדם עושה מה שצריך הוא רק מרוויח.

כז, לז: ויען יצחק ויאמר לעשיו הן גביר שמתיו לך ודגן ותירוש סמכתיו. ומבאר רש״י שיצחק אמר לעשיו מה תועלת יש לך בברכה הרי מה שתקנה שייך ליעקב, ששמתי אותו אדון לך ומה שקנה עבד קנה רבו. שואל ה׳אמרי אמת׳ א״כ מדוע ממשיך הפסוק ׳ודגן ותירוש סמכתיו׳ הרי בלא״ה אין לו אפשרות לברך כי מה שיהיה לעבד יהיה לרבו וא״כ מה אכפת לן אם יהיה לו דגן ואוכל או לא? וי״ל אומר ה׳אמרי אמת׳ ע״פ גיטין יב. שבשנות בצורת העבד יכול לומר לרבו או פרנסני או הוציאני לחירות, וא״כ היה יכול עשיו לומר שהוא רוצה ברכה כיוון שתהיה שנת בצורת וכנגד זה יוכל לתבוע שטר שחרור ולהתברך. וכנגד זה אמר לו יצחק דגן ותירוש סמכתיו והיינו שלא יחסר לו אוכל.

כז, לט: ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל. אומר רש״י משמני הארץ זה איטליה של יון. יש לעיין מדוע כשבירך יצחק את יעקב ויתן לך אלוקים מטל השמים הוא לא פירש שם שמדובר על איטליה של יון? וי״ל שבוודאי הברכה ליעקב היתה שכל משמני הארץ יהיו ליעקב ולא דווקא איטליה. ולגבי הברכה לעשיו הוקשה לרש״י הרי יצחק אמר קודם הכל נתתי ליעקב ולך איפוא מה אעשה בני, והיינו שהוא לא יכול לברך כלום ואם כן איך פתאום ברך אותו? וע״ז תירץ רש״י שכשברך יצחק ליעקב עדיין לא היתה יון של איטליה קיימת כי מבואר בסנהדרין כא. שבשעה שנשא שלמה את בת פרעה נעץ קנה בים ונבנתה רומי שזה איטליה של יון. ולכך ג״כ אמר יצחק לעשו משמני הארץ יהיה מושבך, בלשון עתיד, כי כעת זה עדיין לא קיים, ולכך ג״כ הקדים שמני הארץ לטל השמים בשונה מהברכה ליעקב שהקדים טל השמים לשמני הארץ, כי בברכה לעשו אין עוד כל תועלת שמני הארץ אין תועלת בטל השמים. רבי העשיל ורבי חיים מוואלוז׳ין.

כז, מא: יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. מה הטעם שאמר שיהרוג את אחיו רק בימי אבל אביו? כי תמיד תורה מגנא ומצלי ובימי אבל אין תורה אז יכל להורגו, ואע״פ שאפשר ללמוד דברים המצערים, אבל כידוע תורה היא המגינה תורה הנלמדת בשמחה וד״ז לא שייך באבל.

כח, ה: רבקה אם יעקב ועשו. תמה רש״י מה הוספנו כאן אם יעקב ועשו. יש תשובה יפה של הרב מבריסק ע״פ נדרים לא. הנודר מזרע אברהם מותר בזרע עשיו, כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק. וה״ה זרע יצחק. אבל הנודר מזרע רבקה אסור בזרע עשיו דהיא אם יעקב ועשו וזה מה שבא להשמיענו.

הלכות הקשורות לפרשה: איסור גניבת דעת

מהות האיסור הוא להטעות את החבר לומר לו שעשה טובה ובאמת לא עשה, ונחלקו אם זה מדאורייתא או מדרבנן, איסורים הנכללים בזה הם כדלהלן:

להפציר בחברו לסעוד אצלו ויודע שלא יסכים ואם היה מסכים לא היה מזמינו, וי״א שאעפ״כ אם היה מזמינו אסור. ולשלוח הזמנה אפי׳ שיודע שלא יבוא או להזמין פעם פעמים מפני הנימוס וודאי שרי. נותן מתנה למי שלא יקבל או עושה איזה פעולה מיוחדת ונותן לשני להבין זאת שעשה בשבילו או כשחבירו חושב שהביא לו מתנה יותר גדולה ממה שהיא נראית בכל כה״ג אסור וכשחבירו מחזיק לו טובה בחינם והוא חושש להודיע לו שזה חינם כי יפגע יכול לשתוק. אסור לעשות מעשה בשביל להסתיר כל פגם שהוא אם מתכונן בזה לרמות את השני וכמו״כ אסור לומר עשיתי לך הנחה מיוחדת באופן שעושה כך לכולם.

אסור לעשות פרסום המטעה את הבריות. וזה כולל לכתוב הכי זול בעיר וכן לכתוב יש לי במוסד כך וכך תלמידים אסור. מי שמכבדים אותו מחמת מה שאין בו צריך להודיע ע״כ וכן אסור להטעות את דעת הגוי, הלוקח אחוזים מתרומות יותר ממה שמקובל הוא משקר לתורם. ע״כ צריך להודיע עמו שייעשו עמו חסד כגון שיתנו לו לעקוף את התור אסור. ולצורך מצווה התירו לגנוב דעת.

מאמרי מוסר וסיפורים מענייני הפרשה

שכר המצוה כהערכתה: על הסיפור של מכירת הבכורה

איתא במדרש: באותו יום שנפטר אברהם אבינו, היה יעקב מבשל עדשים, להביא לאביו ולנחמו. ואילו עשו באותו יום ממש, נמצא היה בשדה, ועבר על חמש עבירות חמורות. בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, וביזה את הבכורה. כאשר עשו חזר מן השדה כשהוא עייף, ורעב ונכנס וראה את יעקב שהוא עומד ומבשל עדשים, אמר לו: כל האנשים בעולם אוכלים מכל דבר שנמצא, דגים ושקצים ורמשים וכל הבא ליד, ואתה טורח ומתייגע כה כדי לבשל קערה של עדשים? אמר לו יעקב: ואם אנו עושים כמוהם ואוכלים מאכלים אסורים, היאך נגיע לעולם הבא לאותו יום שבו הקב״ה משלם שכר טוב לצדיקים, ונפסיד את שכרנו? לגלג לו עשו: וכי יש עולם הבא? וכי יש תחיית המתים? אמר לו יעקב: אם אין עולם הבא, ואין תחיית המתים, לשם מה אתה צריך את הבכורה? מכור לי אותה! והטעם שהשתוקק יעקב לקנות את הבכורה משום שבאותו הזמן הקדושה היתה לבכור שהבכורות היו מקריבים את הקרבנות. והנה אמרו חז״ל יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה״ב יותר מכל תענוגות עוה״ז וא״כ איך חל הקניין של הדבר הענק והרוחני הזה כבכורה תמורת נזיד עדשים! התשובה היא ויבז עשו את הבכורה וביאר רבי חיים שמואלביץ שלמדין מכאן יסוד מבהיל. שערך השכר המגיע לאדם עבור קיום מצוה, אינו יותר ממה שהאדם עצמו מעריך ומחשיב את המצוה. וכענין שמצינו כשעשו מכר את הבכורה בלחם ונזיד עדשים, והרי הדבר ברור שכל הון דעלמא הרי הוא כאין וכאפס לעומת ערך הבכורה, וא״כ איך יתקיים המקח? והרי אונאה יותר משתות בטל המקח? אלא מאחר שעשו הנו הבעלים על הבכורה, וכיון שלא העריכו ביותר מכך, הרי הוא באמת שווה רק כערך זה, כי ערך הדבר נערך על פי מה שהוא שוה בעיני בעליו. ועל כן, יתכן באמת לשלם לרשעים שכרם בעולם הזה, והוא הערך שמעריכים בעצמם את המצוות. ע״כ. ולכן לא שייך לשלם שכר מצוות כאן בעולם הזה, כי אצל הצדיקים שיודעים להעריך כראוי את המצוות והם יודעים היטב שכל הנאות של העולם הזה לא יגיעו אפילו לאחוז אחד קטן מהתענוג הרוחני שמחכה להם בעולם הבא, א״כ הקב״ה שומר להם את השכר עד לעולם הבא, כיון שבאמת לא שייך להתחיל לתת להם צעצועים פשוטים במקום מתנה יוקרתית של דירה ומכונית וכו׳. אצל הצדיקים שמבינים בערך המצוות, כל הנאות העולם הזה אינן נחשבות כלפיהם אלא כצעצוע קטן מול בנייני הפאר והענק שמחכים להם בעולם הבא, ולכן אמרו עליהם חז״ל שכר מצוות בהאי עלמא ליכא, הם לא מתפשרים על צעצועים קטנים, ולכן הקב״ה חייב לחכות להם עד זמן העולם הבא, בכדי להתחיל לחלק להם את האוצרות של שכר המצוות שמגיע להם. ואולם כלפי הרשעים שאצלם המושגים של הנאות ושל שכר, ושל תענוג, מתבטאים רק במושגים של העולם הזה, והם רואים את שיא האושר שלהם בהשגה של עוד הנאות ועוד תאוות של העולם הזה, א״כ כלפיהם הקב״ה הולך עימם באותה מידה, ומשלם להם במושגים שהם מבינים. דירה ומכונית ומשרדי פאר שווים אצל הרשעים מחיר יקר יותר מערך המצוות, שהם עשו, ולכן הקב״ה משלם להם את הדירה והמכונית כאן בעולם הזה, וסוגר איתם בזה את כל החשבון, ובוודאי שעלינו להשקיע ככל יכולתינו לא להפסיד מצוה בעבור נזיד עדשים. להלן נביא כמה סיפורים איך צריך להעריך שכר כל מצווה. בישיבת מיר היו בחורים שלא קמו לתפילה, וכשנשאלו ע״י רבי חיים שמואלביץ לפשר הדבר, אמרו: רבי, קר לנו מאוד... אפשר להתפלל קצת יותר מאוחר בשטיבלך ב׳בית ישראל׳. אמר להם ר׳ חיים: לי ברור שבעולם הבא ישלמו לכם עבור תפילתכם ב...שמיכה עבה! לא בתור עונש, אלא כי זה מה שהערכתם. אם בכדי לישון חצי שעה נוספת תחת השמיכה העבה, הנכם מוכנים לוותר על תפילה טובה בישיבה, הרי שזהו ערך התפילה בעיניכם, ובעולם הבא ישלמו לכם על כל תפילה כזו בשמיכה עבה.

מעשה היה, ואל חדרו של הרבי מאפטא נכנס יהודי שבור ורצוץ בבכי שהוא זקוק לאלף רובל בשביל להשיא את בתו ואם לא, השידוך יתבטל, וכמה כסף יש לך, התענין הרבי? רובל אחד בלבד. הרהר הצדיק לרגע ואמר: לך לשלום והעסק הראשון אשר יזדמן לך בדרך עליך לעשות אותו וה׳ יהא בעזרך. עם האמונת חכמים הזאת הוא יצא לדרך לאחר שעות אחדות החליט לנוח ולסעוד בפונדק שעל אם הדרך, נכנס לפונדק ושם ראה חבורת סוחרי יהלומים המנהלים עתה ביניהם מקח וממכר, על יהלומים ואבני חן שנחו על שולחנם של הסוחרים. מתוך סקרנות קם האיש כדי להתבונן ביהלומים, מקרוב הסוחרים הבחינו בזר הניצב מהצד ומביט בהשתאות ביהלומיהם. מיד שאלוהו האם חפץ אתה לקנות יהלום? מיד עלה בזכרונו דברי הצדיק שהעסקה הראשונה שיציעו לו יעשה אותו, ומיד ענה כן, וכמה כסף יש לך? שאלו הסוחר. אחד רובל היתה תשובתו של האיש. כמובן זו תשובה גררה פרצי צחוק מפי כל המסובים, המתן רגע אמר הסוחר, יש לי גם הצעה תמורת רובל אחד. ומהי? שאל העני. חלקי לעולם הבא, השיב הסוחר. מסכים, ענה העני, הבה נערוך שטר מכירה כדת וכדין ואז יהא העסק שריר וקיים, וכך היה, העני מסר לסוחר את הרובל שלו ותמורת זאת קבל את כתב המכירה והעסקה יצאה לפועל לקול צחוקם של הסוחרים. אחרי שנגמרה העיסקה נכנסה לפונדק אשתו של סוחר היהלומים, וראתה את בעלה וידידיו צוחקים. לשאלתה מה פשר הצחוק והשמחה? מיד ענה לה בעלה: את, רואה את הבטלן ההוא היושב על יד השולחן שבפינה? זה עתה הוציא הוא את הרובל האחרון שלו על כלום. כלום ממש! מה מכרת לו? שאלה האשה תוך כדי שהיא מתכוננת להשתתף בצחוק הכללי. את חלקי לעולם הבא מכרתי לו, השיב בעלה. ומיד שמעה זאת האישה צווחה החלק הזעום שאולי יכולת לזכות בו בעולם הבא גם אותו מכרת בעבור בצע כסף? עתה הנך גוי לכל דבר, אינני חפצה להיות אשתו של גוי, רצוני להתגרש ממך. בעלה התחיל לגמגם, זה היה בצחוק... אך האישה בשלה מכירה עם שטר מכר וחתימת עדים זה לא בצחוק, זוהי מכירה של ממש, ועתה אבדת את חלקך לעולם הבא, ועל כן רצוני להתגרש ממך. מה עשה הבעל הוא שלח את אחד ממשרתי הפונדק להביא לפניו את היהודי שקנה ממנו את חלקו בעולם הבא, לאחר רגע ניצב היהודי לפני הסוחר. ר׳ יהודי, פנה אליו הסוחר בקול ידידותי, בוודאי אתה מבין כי כל אותה מכירה לא היתה אלא מעשה לצון, הבה נחסל את הענין, הנה אני נותן לך את הרובל שלך ואתה השב לי את שטר המכירה. לא זה היה מעשה לצון, השיב היהודי, אני התכונתי לקניה במלוא הרצינות, ובשבילי העסק שריר וקיים. אתה יודע מה, אמר הסוחר בקול מתחנן, אתן לך כמה רובלים ובלבד שתשיב לי את השטר, אך היהודי דחה זאת בפסקנות, אשיב לך את שטר המכירה רק אם תעניק לי אלף רובלים! אלף רובלים? הזדעזע הסוחר כלום נטרפה עליך דעתך? אתה מעז לדרוש סכום אדיר שכזה תמורת גליון נייר עלוב, הברירה בידך או להשאיר את הנייר העלוב בידי, או לתת לי את האלף רובלים חתך קולו של היהודי. אתה יכול רק לחלום שאז אשמע סכום שכזה, זעק הסוחר. אך מיד שמע את קולה הצועק של אשתו, אם כך, נלך לרב ויתן לי גט ממך. לא אוכל לשלם לו סכום רב שכזה בעבור הנייר העלוב, הסביר הסוחר לאשתו בקול מעורר חמלה. אך האשה זעקה: אני אינני מוכנה לחיות עם גוי גמור. נפנה הסוחר אל היהודי ונסה להפציר בו להוריד מהמחיר מה דעתך שאשלם לך מאתים רובל או אפילו שלש מאות רובל, אך העני עמד על שלו, אלף רובל ואף לא פרוטה אחת פחות. למעשה לא היתה לו ברירה והוא נאלץ לשלם את מלוא הסכום לאותו יהודי.

מעשה שהיכה הדים בשעתו. בעיר סלוצק, אירע מעשה, שם רופא פורק עול, שנהג לצאת לטיול לפנות ערב מטעמי בריאות. פעם, ביום חמישי עבר ליד האטליז וראה את הקצב מפציר בקונים שייצאו מן החנות, הרוצה ישוב בעוד שעה! אמר הקצב. הקונים התפזרו, נראה היו שרגילים בכך. הרופא הסתקרן ושאל את הקצב לאן הוא ממהר עתה? לבית הכנסת לתפילת מנחה וערבית ולשיעור שביניהם. אבל היום יום חמישי, היום הבוער שבשבוע, והחנות מלאה קונים, איך מלאך ליבך לגרש בכוח את הפרנסה?! ראשית, הפרנסה משמיים, עליך לדעת כי יהודי חייב גם לדאוג לעולם הבא שלו! השיב הקצב. אין כזה דבר הקרוי עולם הבא! ליגלג הרופא. אולי לכבודו אין, לי יש. מקווה שיהיה ענה הקצב והמשיך בדרכו. הרופא נפגע מהתשובה השנונה. שמע נא: לעג אולי תרצה להגדיל חלקך בו מוכן אני למכור לך גם את חלקי בו תמורת רובל אחד במזומן. למה לא? הפטיר הקצב, עצר הרופא הוציא רובל מכיסו ומסרו לקצב, והכניסו לכיסו והמשיך בטיולו הרגוע, תמה על אמונתם התמימה של פשוטי העם. חלפו שנים, מספר אל האטליז נכנסה אישה כבודה, ולאחר התוודעות קצרה עם הקצב, שאלה: כבודו אולי הכיר את בעלי המנוח? כיון שהציגה את עצמה כאלמנת הרופא, זכר הקצב במי המדובר, כן, ראיתיו, כבודו לא שוחח עימו מעולם? התפלאה האלמנה מוזר הדבר. אספר לך מה מטרת בואי. בעלי נפטר לפני זמן קצר, לאחר פטירתו ראיתיו בחלום נרעש מאוד, עד שהוא סיפר לי שהוא הובא למשפט לפני כסא הכבוד ועבירותיו רבות מספור, דנו אותו למדור התחתון של הגיהנום. הוא מחה: ואמר אמת כל העבירות האלו, שעברתי אך מאידך הרי הצלתי נפשות רבות וריפאתי עניים ללא כל תשלום, היכן כל המצוות? ענו לו: אמת, היה בכוח מצוותיך להמתיק את עונשיך, אך מה נעשה ומכרת את כל זכויותיך לקצב, במחיר רובל כסף אחד? בעלי החל לזעוק כך הוא סיפר לי בחלומי, ואמר רחמו עלי אולי יסכים הקצב לחזור בו מן המקח! נתנו לו רשות להופיע בחלומי, ולבקשני לבוא לכאן ולבקש שתבטל את הקניה. משהחלום נישנה פעמיים ושלוש, ובעלי החל כבר להתייפח ולבכות מרה, החלטתי לחפשך ולבוא לשאול אותך אם חלום אמת הוא, אם לא. במהלך סיפורה נזכר הקצב בכל אותו מאורע. הוא אמר לה: אמת ויציב! כן, כך היה המעשה. לא שיערתי בזמנו, איזה מקח טוב בא לידי בהיסח הדעת! אם כך הא לך רובל כסף! אמרה האישה בנחרצות בטל את המכירה! השיב לה הקצב בחום, לא עולה בדעתי! לבטל את המכירה, אם על ידי כך זכיתי במצוות רבות של הצלת נפשות מדוע שאוותר עליהם? נואשה האישה ואמרה: טוב, איני אלא שליחה, כשיבוא בחלום אמסור לו את תשובתך.

למחרת בבוקר השכימה האישה והלכה לבית הכנסת, היא המתינה לצאתו מן התפילה של רב העיר הרב הרידב״ז. יצא הרב מוקף בנכבדי העיר, והאלמנה עיכבה אותם וסיפרה את סיפורה, בעלה בא אליה גם הלילה בחלום, וכששמע את תשובת הקצב, זעק זעקת שבר, ודחק בה ללכת לרב העיר ולהזמין את הקצב לדין תורה. נרעש הרידב״ז והסיפור עשה לו כנפיים, ותהום כל העיר. לרגל העניין הציבורי קבע הרב, שדין התורה ייערך בהיכל בית הכנסת הגדול. בשעה היעודה היה בית הכנסת מלא מפה לפה, בהיכנס הרב והדיינים. הם ביקשו מהאלמנה שתטען את טענותיה וכך היא תיארה את מה שעבר עליה בחלומות הלילה ולאחמ״כ. טען הקצב שהוא לא מוותר על המקח, בית הדין שמעו את הדברים ופסקו: כך; פסק הדין מכיל שלושה סעיפים: הסעיף הראשון: המכירה אינה תקפה. כי עולם הבא אינו רכוש היכול לעבור מיד ליד להיקנות או להימכר, פסק הדין הוא איפוא שהאלמנה תשיב לנתבע את הרובל והמקח בטל. סעיף ב׳ קובע שלמרות שהמכירה בטלה, איבד הרופא את כל חלקו בגן העדן כמבואר בגמרא שהכופר בעולם הבא נדחה מהעולם הבא. והרי זה הוא המקרה שלפנינו, הנפטר כפר בשכר שעתיד לבוא, והסכים למכור את חלקו בו, ועל כן למרות שהמכירה כשלעצמה לא חלה, זילזולו בו וכפירתו בו, טרדוהו ממנו, סעיף ג׳! עלה קולו של הרב, הואיל ועקב המאורע, נגרם קידוש שם שמים, ויהודים רבים התחזקו בראותם שיש דין ויש דיין, וכל מעשה יבוא במשפט, קובעים אנו על דעת המקום ועל דעת הקהל, שזיכוי הרבים הזה נזקף לזכותו של הרופא. והמזכה את הרבים אינו נופל לגיהנום, יפטר הרופא מדינה של גיהנום, הקצב טען שגם לו מגיע כי בגללו התקדש ש״ש, הרב פסק שנכון הדבר.

מעשה מרבי אפרים זלמן מרגליות

מעשה מרבי אפרים זלמן מרגליות שכידוע תורה וגדולה התאחדו על שלחנו, והיה קובע עת בכל יום עד חצות היום לתלמודו. והורה לאשתו, הרבנית שלא תבטלנו בשום פנים ואפילו יגיע עסק שאפשר להרויח הרבה מאוד. יום אחד הגיעו סוחרים מלעמברג לפני הצהרים לביתו של הרב ובפיהם הצעה למכור לו סחורה שבודאי ירויח כמה אלפי או עשרות אלפי רובל שהיה סכום עתק, אלא שהם ממהרים לילך ולאיזה סיבה, דוחקת והשעה מוכנים למוכרה בזול מאוד. השיבתם, הרבנית שיחכו עד לאחר חצות היום, וענו לה שאין באפשרותם, והשיבה להם הרבנית שזו העת הקבוע לתלמודו, והמשיכו הסוחרים לטעון שסכום עתק כזה, ודאי בעלה יסכים ועל סכום כזה בודאי לא הזהירה, והרי באיזה דקות יעשה העסק, ויחזור לתלמודו, והרבנית לא ידעה מה לעשות שהרי בעלה הגאון הזהירה לא לבטלו, ומאידך אולי הפסקה כל כך קצרה עם הצעה כזו אולי בכל זאת יכולה להפסיקו. אבל בגודל צדקותה, מספק לא לקחה על עצמה אחריות של ביטול תורה, והשיבתם שאין לה רשות לבטלו, מתלמודו, פנו הסוחרים ועשו עסק עם סוחר אחר. לאחר חצות היום, כאשר יצא הרב מחדר לימודו, סיפרה לו הרבנית את כל המעשה ושאלה אם נכון עשתה! ובשמוע הגאון כמה שהפסיד על איזה דקות שלא ביטל, נתמלא שמחה עצומה. וביאר הגאון: שבשמים משלמים שכר מצוה כפי שהאדם מעריך בעולם הזה, ואם מחבב התורה כל כך שלא לדחות לימודו לכמה דקות עבור כמה אלפי רובל שהיה מתעשר בזכותם, מעתה כל דקה ודקה מלימודו, שמעודו ועד היום לאחר שעמד בנסיון כזה עושר ולא הפסיק מלימודו, יהיה שכרו אלף מונים. רואים שמעשה נסיון אחד מגלה על כל ימי חייו.

מספר רבי יעקב גלינסקי

מספר רבי יעקב גלינסקי עמדתי ברחובה של תל אביב בפתח בית הכנסת ישן, זה היה חצי שעה לפני השקיעה, עמדתי בצומת הדרכים ליד בית הכנסת וחיפשתי עשירי למנחה, ולצערנו לא מצאתי אפילו יהודי אחד עם כיפה. הבטתי לצדדים פסעתי גם לרחוב הסמוך ו-אין... ו-אין... החלטתי לנסות בתוך אחת החנויות אולי אחד היהודים יאות לנו להיכנס לבית הכנסת ולהשלים מנין. ברוך השם כי מצאתי בחנות הסמוכה יושב יהודי שבקצה הראש מונחת לו כיפה, מיהרתי ושאלתי כשאני נושף ממאמץ של חיפוש, ר׳ יהודי אולי תשלים לנו מנין! אתה עשירי. אבל אני כאן באמצע אבל אתה עשירי ואנו מדברים על רק מנחה בסך הכל רבע שעה, וגמרנו כבר לערבית נמצא מישהו אחר. ואם יבוא קונה מה יהיה! שאל! אז הרווחת מצוה, ואם בכל זאת! אני אפצה אותך, כמה אתה משער שאתה יכול להפסיד? שאלתי אותו, חמישים לירות, השיב, מה הבעיה אני אשלם לך חמישים, לירות, אני בא, טוב הוא עמד בדיבורו ונכנס. התחלנו את התפילה, כל דקה הבטתי לאחור, להיות בטוח שעדיין לא ברח לנו באמצע התפילה, ובס״ד ראיתי שהכל היה בסדר, הוא אפילו הסתכל קצת בסידור, עד שסיימנו מנחה. לאחר עלינו לשבח מיד רצתי אליו, לתת לו את החמישים לירות. אתם לא צריכים לרוץ אחרי, אני אינני עוזב, כבר אני אשאר עוד עשרים דקות עד ערבית... אמר: בשלווה מסוימת הושטתי את הכסף, בינתיים קח את מה שאני חייב לך, ח״ו לא! כבוד הרב, אינני רוצה כסף, אבל סיכמנו וברצוני לשלם לך. כבוד הרב אני לא רוצה למכור. מה איכפת לך לקחת, אני אתן לך מאה לירות גם על ערבית. נעמד על רגליו והכריז. החלטי ולא גם לא מאה, מאתיים שאלתי בחיוך! לא אמכור את המצוה גם לא באלף, לא אקח גרוש. כיון שראיתי שהוא בשלו, ואף התיישב על מקומו להמתין לערבית עליתי על הבימה, ברצוני להגיד לפניכם כמה מילים. איך באמת קורה כזה דבר אצל יהודים רבים, שלפני שעושים מצוה מזלזלים בה, ואחרי כן כאשר המצוה בכיס, לא מוכנים למוכרה בהון רב! איך מתרחש כזה פלא שאותו יהודי מיאן לבוא מחמת ספק ספיקא של חמישים לירות, והנה בסיום מנחה פתאום כזה לב טהור, כזה רצון יהודי, כבוד הרב אני לא מוכר את המצוה! והביאור בזה הוא: שלפני שמקיים את המצוה, יש ליצר הרע שליטה עליו, אז הוא מבלבל את הראש, כדאי לך לא לעשות, הרי קשה להתגבר וכו׳ הוא משגע את הראש, אך כל זה לפני, אבל מיד כשעשה את המצוה, היצר הרע לא נמצא כבר, אין לו מה לחפש לידו, הוא כבר בדרכו למישהו אחר, באותו רגע אפשר לראות זאת בחוש שום יהודי לא מוכן למכור מצוה בכל הון שבעולם. מתוך החוברת דברי חיים. רבי יוסף חיים אליהו דברי חיים.

שאלות ותשובות

שאלה: מדוע בסופו של דבר זכה עשיו לקבל ג״כ ברכה לא קטנה בכלל, למרות שהיה רשע גדול?

תשובה: מתרץ ע״כ החידושי הרי״ם שעשיו היה רשע מרושע, אבל היה לו כח אדיר שאי אפשר לזלזל בזה בכלל, והכח הזה היה כח של כיבוד הורים שאין לו אח ורע, וזה נשק גדול לזכות לברכות גם כשזה לא מגיע לו כלל, ובמה היה עשיו מכבד את הוריו!

בפרשתנו מסופר במדרש שהיה לו לעשיו בגד מיוחד שבו היה משמש את אביו וזה בגדי עשיו החמודות, ומוסיפים חז״ל ומביאים מעשה מרבי שמעון בן גמליאל שהעיד על עצמו כל ימי הייתי משמש את אבא ולא שימשתי אותו אחד ממאה שעשיו מכבד את אביו שהיה מכבדו בבגדי מלכות, וחז״ל ג״כ אומרים לנו (מובא ברש״י זכריה ב, יב) שכל זמן שעשיו לא קיבל את השכר שלו על כיבוד ההורים כל השפע הגדול שמגיע לנו מתעכב, ובשפת אמת הביא שבעיקרון יעקב לא היה ראוי לקבל את ברכת אביו עד שימסור נפשו לכבוד אב, וע״י שמסר נפשו לעשות רצון אמו למרות שהיה חשש שעשיו יהרוג אותו זה הזכות שבשבילה זכה יעקב לקבל את ברכת אביו.

ועוד מובא במדרש שעשיו זכה שראשו יקבר במערת המכפילה בזכות שמסר נפשו על כיבוד אב.

שאלה: סגולה להצלחה בניתוח, לידה וכדו׳!

תשובה: בספר כף החיים סימן רפא סק״ח כתב בשם רבי יהודה החסיד, שאדם לפני כל דבר שהולך לעבור ורוצה ס״ד והצלחה, יקבל ע״ע לומר נשמת כל חי כשיהיה ניצול ממנה, ויש לכך רמז בפסוק ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו לנכ״ח ר״ת לומר נשמת כל חי.

וידוע שמרן הסטיפלער היה מעורר ע״כ הרבה שיקבלו ע״ע לאחר ניתוח או לידה לומר נשמת בכוונה כולל ישתבח עד ברוך אתה ה׳ אפילו ביחיד, ויוושעו.

שאלה: לשם מה כ״כ חשוב כיום לבקש על הגשמים, הרי יש תפלה למים (התפלה - לוקחים מי ים ומוציאים את המליחות שלהם ושמים את זה בברז של כולנו) ומי ים הרי לא חסר (השאלה היא מבחינה גשמית כמובן כי מבחינה רוחנית ירידת גשמים היא סימן ברכה מהקב״ה ואות שאנו מרוצים בעיניו, וכשח״ו יש עצירת גשמים הוא אות שהקב״ה כועס עלינו. כך שירידת גשמים היא ביטוי למצבינו הרוחני ולא סתם רק השלמת הצורך שלנו במים לשתייה.!)

תשובה: כיום רוב גדול של המים בברזים מותפלים (בב״ב מפרסמים מידי פעם בדפים של מי ברק שהם שולחים את אחוזי המים המותפלים) ומחקרים הוכיחו בבירור שבמים המותפלים חסרים הרבה מרכיבים שחיוניים מאוד לגוף ולהתפתחות השכל. ולכך מי שרוצה חיים בריאים וילדים עם שכל, שיתפלל חזק וככל שיש פחות בצורת יש יותר מים טבעיים בברזים שלנו.

שאלה: איזה ברית היסטורית יכול להיות שיחליטו גדולי ישראל להפר לאחר עשרות רבות של שנים?

תשובה: במשך עשרות רבות של שנים היה ברית בין היהדות החרדית לבין המפלגה המייצגת בכנסת את הציבור המסורתי בארץ, החרדים בכנסת נתנו הכל לברית הזאת, בעיקר נתנו ובמשך שנים הקמת הממשלה הייתה רק איתם ולא עם הצד השני למרות שהבטיחו הבטחות הרבה יותר גדולות ממה שנתנו המסורתיים, ובכל השנים אלו הסיבה והיה שהיה את הברית הזאת למרות שלא קיבלנו עשירית ממה שמגיע לנו הוא משום שאנו מחוייבים לציבור המסורתי שמאוד קרוב לדת ולא מתנהג כערב רב ואינו כל הזמן משמיץ את הציבור החרדי, בשנים האחרונות עולם התורה נמצא במצב מאוד קשה הן מבחינה תקציבית שהורידו את כל התקציבים ששייכים לעולם התורה וגדולי הדור נאלצים לנדוד לכל העולם ע״מ להשלים את החסר הגדול, והן מבחינה שבחור ישיבה ואברך כולל כל הזמן נמצא בפחד גדול מול סכנת מעצר, ומלבד זאת מצירים את צעדיהם של בחורי הישיבות ואברכי הכוללים בכל תחום משלילת מעונות ועד איסור יציאה מהארץ וכל מה שבאמצע, עד שנוצר מצב שכמעט א״א לחיות בארץ, אמנם המפלגה של המסורתיים לא לגמרי אשמה במצב אלא היועמשי״ת וחבר מרעיה שעונשם בוודאי יגיע. כעת נוצר הזדמנות חד פעמית שכל הצבועים שמייצגים את הציבור הנאור שרודף כל השנים את עולם התורה מסכים לתת לבני הישיבות ואברכי הכוללים כאן לחיות בצורה נורמלית הן בתקציבים וכן כל הרודפים היועמשי״ם למיניהם יפסיקו לרדוף את עולם התורה, העיקר שיתמכו בהם להקמת הממשלה, לכן יש צד גדול שגדולי ישראל יורו ללכת עם רודפי הדת ע״מ שנוכל לחיות כאן.

שאלה: האם אדם שאוכל סוכריות בורקסים ושוקולדים זה מזיק לו רק בבריאות הגוף או גם בבריאות הנפש?

תשובה: בארה״ב עשו ניסוי על נוער עבריינים במוסד סגור שהיה אלים, צעירים שינו להם את התזונה לתפריט בריא יותר היינו קמח מלא ירקות ושאר אבות המזון הנצרכים, וראה זה פלא הנערים הפסיקו להיות אלימים והיפראקטיביים, ואפי׳ הפסיקו לדבר דברי גנאי וכדו׳ פשוט הם חזרו להיות בני אדם. ולמה כי מזון בריא הוא מנקה את הרעלים מהגוף מהנפש ומהמוח, ואז מרגישים יותר רוגע ריכוז ויישוב הדעת, כי כשיש רעלים יש חוסר שקט עצבים כעס אלימות ובעיקר עצבות, כי באוכל מעובד, ולצערנו כיום גם באוכל מקורי יש חומרים רבים שהם לא טבעיים לגוף והגוף מגיב בהתאם.

שאלה: בפרשת השבוע מצינו שיצחק הרגיש אצל יעקב שיש ממנו ריח גן עדן האם גם היום יש תופעות כאלו?

תשובה: רבי אהרן מבעלז היה גאון וקדוש עליון כשעלה לארץ בסיום השואה עלו רבים לקבל את פניו ביניהם עלו הסטייפלער ורבי חיים קניבסקי שהיה אז בשנות הבחרות, כשניגשו לפניו הרבי ליווה אותם אותם עד צאתם שאלו אותו מי הם למה מכבדם כ״כ? אמר הרבי אני לא יודע מי הם אבל אני רואה שכינה עליהם. ומי שמקבל על עצמו עול תורה כפי כוחו יזכה להשראת השכינה וכמו שאמרו חז״ל מי שיושב ועוסק בתורה שכינה עמו.

שאלה: בימים אלו יומא דהילולא של המהרש״א ידוע שגדולי ישראל הורו להשתדל מאוד בלימוד המהרש״א שמיישר את השכל. מה כתבו גדולי הדורות על לימודו?

תשובה: ידוע שגדולי הדורות לאורך השנים הקפידו לומר לתלמידיהם ללמוד מהרש״א ורבים מהם הפליגו מאוד בהערצה מרובה את הלימוד בחידושיו ונביא להלן מדברי החזו״א מה שכתב על לימוד המהרש״א: הספר הזה הוא מתנה טובה שנתנה לישראל להרגיל את הלומדים בהתעמלות התורה ומרגיל את האדם בעיון נכון ועמוק ומועיל גם לזיכרון לכל סוגיה לפרטיה והפליג בזה רבות.

שאלה: יעקב איש תם יושב אהלים, כל אדם רוצה להגיע להיות בדרגת יושב אהלים, דהיינו להיות שקוע בתורה, איך עושים את זה?

תשובה: ראיתי רעיון נפלא של הרבי מצאנז השפ״ע חיים אומר ששהיה רוצה לקבל על עצמו קבלה היה אומר והיינו מקבלה ליום אחד בלבד והיה אומר היום בל״נ מקבל ע״ע ללמוד בלבד כך וכך דפים וכך וכך שעות, וכל פעם שהיה מגיע היצה״ר לכשנע אותי להפסיק הייתי עונה לו רק להיום בלבד מחר אני אעשה את שאר הדברים וכך מחר שוב הייתי מקבל ע״ע ליום אחד והדברים הועילו לי מאוד.

שאלה: כעת מגיע החורף ועמו מגיעה השפעת, איך ניתן למנוע מלחלות בשפעת בהשתדלות טבעית?

תשובה: לשמור על מערכת חיסונית חזקה ובריאה שזה כולל תזונה נכונה הכוללת ירקות ופירות עם ויטמינים כתפוזים קיווי לימון וכדו׳, להפעיל את הגוף, מנוחה מספיקה ובשעות נורמליות - שעות סבירות של הלילה, ובעיקר להימנע ממוצרים המכילים סוכר וכן למעט בחלב שוקולד וקפאין.

שאלה: איך ראוי להתנהג עם ילד מוגבל גופנית או עם מחלה מתמשכת?

תשובה: אם כל הזמן נוותר לו ונפנק אותו הוא לא יצליח להתמודד בחיים עם שום משימה וכמובן שזה כולל שלא יוכל להקים בית כראוי כי הרחמים יוצרים אצלו הרגשה שהוא חלש ואז אין לו חשק להתמודד, אבל אם ניתן לו להתמודד כמובן בדברים שאנו יודעים שהוא יכול אז הוא מתחשל ואח״כ יוכל לחיות כאחד האדם במוגבלות שלו.

שאלה בחושן משפט: בפרשתינו: אתה עתה ברוך ה׳. סופר אחד כתב ס״ת מהודר, והבטיח על כל טעות שתמצא 1000 דולר, לבסוף גילה מישהו שהחליף במקום לכתוב אתה עתה, הוא כתב עתה אתה. והיה נידון אם זה נחשב כטעות או כב׳ טעויות.

התורה חסה: בקשות שנשלחו ע״י הקוראים שמצפים בס״ד שתשלח לתשובתכם למיל שבסוף העלון:
א. רציתי בבקשה לשאול אם יש עיצה להסיר יבלות?
ב. מי שיודע איך מונעים יציאת נוצות משמיכת פוך נוצות?
ג. רציתי לבקש עזרה בהכנת צ׳ולנט סמיך, ללא מים, אך גם לא שרוף.
ד. כאבים בצוואר, כשכל התרופות הרגילות לא עוזרות.
ו. מי יודע איך אפשר לטפל בסדקים בדשבורד של הרכב? האם יש חומר שאפשר להדביק או משהו אחר?
ה. אשמח מאוד אם יש מידע מוכח יעיל ועדיף לא יקר איך יש עצה ומתקלף ונוצרים חתכים עמוקים ואם יש עצה גם איך למנוע חדירת זיהומים במצב כזה.
ו. איך להוביל ילד בן שלוש שיראה גם רזה מאוד כך.

חידות

חידות שינון הפרשה: לפי סדר הא - ב:

א. מיהו האבא שדומה לבנו? אברהם.
ב. מה מכר אח גדול לאחיו הקטן? בכורה.
ג. מה אמרו לרבקה שיש בבטנה? שני גויים.
ד. משמני הארץ ורוב? דגן.
ה. למה קרא לבאר עשק? כי התעשקו עמו.
ו. מה ברך יצחק ליעקב? ויתן לך.
ז. מתי הפסיק יצחק לראות? כשנהיה זקן.
ח. על מה יחיה עשו? על חרבו.
ט. מה היתה טובת רבקה? מראה.
י. עשו התחתן עם בת דודו? ישמעאל.
כ. באיזה מצוה היה עשו מיוחד? כיבוד הורים.
ל. להיכן אמרה רבקה ליעקב שיברח? ללבן.
מ. על איזה דבר שאל עשו את אביו אם חייב במעשר? מלח.
נ. בעד מה מכר עשו את הבכורה? לחם ו-נזיד עדשים.
ס. מה עשו פלשתים לבארות? סתמום.
ע. מי היה אדמוני? עשו.
פ. מי סתם את הבארות שנחפרו בימי אברהם? פלשתים.
צ. מה היה עשו? איש יודע ציד.
ק. ע״פ מה זיהה יצחק את יעקב? קולו.
ר. מה היה בארץ שיצחק היה צריך ללכת לאבימלך? רעב.
ש. מה היה עשו? שעיר.
ת. מה נולד לרבקה בפרשה? תאומים.

חידות פרשת שבוע:

א. מי בפרשה לא נצטווה לצאת לחו״ל ומי נצטווה לצאת?
ב. אחד משבעת המינים שמוזכר פעמיים בשני שמות שונים?
ג. עשר מילים באות אותו הפסוק שמתחילות באות א'?
ד. שם מוכר שלא בתור שם?
ה. אותה המילה פעמיים ברצף?
ו. שם של פרשיות מחומש דברים לפחות שתים?

חידות ידע תורני:

ז. איזה כספים דינם להשימם בקרקע?
ח. ג׳ ברכות אשר יצר איזה יש?
ט. איזה שלושה הלל יש?
י. באיזה תאריך לפעמים אומרים הלל לפעמים לא?
יא. פעמיים בהלל שהמתים לא יכולים להודות?
יב. איזה פסוק מהלל אומרים ג״פ ביום?

חידות לבוגרים:

יג. איזה מילה משמשת גם לקשר וגם לדבר שאין לעשותו?
יד. יש לאדם חתול עכבר ולחם, הוא צריך לעבור את הנהר ובסירה אפשר להעביר 2 דברים כל פעם, אם ישאיר את החתול עם העכבר העכבר ייטרף, אם ישאיר את העכבר והלחם העכבר יאכל את הלחם, כיצד יעביר את הכל?

חידות לשאול את הילדים בענייני פירות:

טו. איזה פרי תחילת שמו הוא כינוי לחול או למשהו שרוף?
טז. שני פירות ששמותיהם שווים, רק שונים באות אחת?
יז. איזה פרי הוא גם שם מוכר שגם מופיע בחומש בראשית?
יח. מאיזה פרי משתמשים הרבה בחודש כסלו?
יט. באיזה פירות וירקות יש את האות נון פעמיים ברצף?
כ. באיזה אות אוכלים?
כא. על איזו שאלה א״א לענות כן?
כב. איזה מצווה דאורייתא אפשר לקיימה ר׳ק ע״י שאוכל קודם?

תשובות:

א. יצחק כו ב לא לצאת. יעקב כח ה לצאת לבית לבן.
ב. כז כה יין. כז כח תירוש.
ג. כו כד.
ד. למה לי חיים.
ה. האדום האדום הזה.
ו. עקב, וילך (ואולי יש עוד).
ז. כסף מעשר של עיר הנדחת רמב״ם ע״ז ד טו.
ח. אשר יצר בחכמה, בצלמו, אתכם בדין.
ט. הלל המצרי- הלל שלנו. הלל הגדול-פרק לו בתהילים. הלל שבכל יום- פסד״ז.
י. ג טבת תלוי אם כסלו מעובר.
יא. לא המתים יהללו קה, לא אמות כי אחיה ואספר מעשי קה.
יב. ואנחנו נברך קה.
יג. אסור, זה קשור וכן איסור לעשותו.
יד. בתחילה יעביר החתול, והעכבר ישאר, יחזיר העכבר, יעביר את הלחם, יחזור ויביא את העכבר.
טו. אפר-סק.
טז. תפוז ותפוח.
יז. תמר.
יח. זית שמן בא מזית.
יט. אננס. בננה.
כ. כף.
כא. האם אתה יישן.
כב. ברכת המזון.

שאלות [על] ברכת יצחק ליעקב:

  1. למה כהו עיני יצחק (2) (גמ׳)
  2. עשו, בגדי מי הם היו (רש״י)
  3. אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע מה לומדים מתיבת מתעתע (גמ׳)
  4. עורות גדיי העיזים, למה לא מספיק לכתוב עורות הגדיים? (גמ׳)
  5. על חלקת צואריו, למה צואריו לשון רבים (רש״י)
  6. בן כמה היה יעקב בשעה שהתברך (רש״י)
  7. ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד׳, לאיזה שדה הכוונה (גמ׳ ורש״י)
  8. הקול קול יעקב והידים ידי עשו, על איזה מקרים ודמויות זה רומז (גמ׳, תוס׳)
  9. ואוכל מכל, מה נלמד מזה שנאמר ׳מכל׳ אצל יצחק (גמ׳)
  10. הברכה אחת היא לך, האם היה אפשר לענות על זה (גמ׳ ורש״י)

תשובות:

  1. מבואר בגמ׳ מגילה כח דב׳ טעמים גרמו ליה [א] מחמת קללתו של אבימלך (וכ״ה בב״ק צג ומגילה טו.) [ב] כי הסתכל בפניו של עשו (ועי׳ מהרש״א יומא כח: ולפירושו מבואר שם בגמ׳ טעם שלישי).
  2. ברש״י ע״ז יא: כתב דבגדי אדם הראשון הם בגדי החמודות של עשו.
  3. ואמר רבי אלעזר כל המחליף בדבורו כאילו עובד ע״ז כתיב הכא והייתי בעיניו כמתעתע וכתיב התם הבל המה מעשה תעתועים (סנהדרין צב.)
  4. מכאן מוכח דסתם גדי כולל גם בן פרה ורחל (חולין קיג:, ע״ש)
  5. ברש״י מגילה טז: כתב דכן דרך לשון המקרא לכתוב על צואר לשון רבים ע״ש.
  6. ס״ג מגילה יז.
  7. ריח שדה של תפוחים (גמ׳ תענית כט:) ובתוס׳ בשם י״מ דהיינו אתרוגים.
  8. בגיטין נז: הקול- זה קיסר אדריינוס שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים, קול יעקב- זה אספסיינוס קיסר שהרג בכרך ביתר ארבע מאות רבוא ואמרי לה ארבעת אלפים רבוא, והידים ידי עשו- זו מלכות הרשעה שהחריבה את בתינו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו.
  9. שהטעימו הקב״ה מעין עוה״ב (ב״ב טז:-יז.)
  10. לא. מבואר בגמ׳ סנהדרין קא: וע״ע סוטה ה. דעשו הוא אחת מאלו שבאו בעלילה, שאמרו דברים של נצחון שאין להם תשובה.

חידת משמעויות מילים לפרשת תולדות: ט׳ משמעויות למילה תם:

תשובה:
א. תם - איש אמת. ״ויעקב איש תם״. פרשת תולדות כה. כז. רש״י: מי שאינו חריף לרמות קרוי תם.
ב. תם - שלם, ללא מום. עולה תמימה.
ג. תם - שור תם. שלא הורגל לנגוח.
ד. ת ם - נגמר. ״לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה״ (בראשית מז, יח).
ה. ת ם - הס תיי ם. ״עד תם שנת ממכרו״ (ויקרא כה, כט).
ו. תם - ת מים. ״כנגד ארבעה בנים... ואחד תם״ - רש״י: שאינו לא חכם ולא רשע אלא תמים ואינו חכם לשאול וגו׳. (תם=טיפש ירושלמי פסחים פרק י׳ ה״ד בגמ׳).
ז. תם - מי שאין לו כוונות רעות. ״בתום לבבי״ (בראשית כ, ה.).
ח. תם - שם (בארמית). שלחו מתם (מא״י).
ט. ת ם - שם אדם. רבינו תם.

More in this printout

View the whole printout