פנינים עובדות והליכות בעניני השמחות הנמצאים בפרשה
• שם בפרשה •
[אברהם, יצחק, יעקב, עשו, אבימלך, נבות]
תם - קרא לבנו "תם" ע"ש רבינו תם, ואח"כ נתברר לו שרבינו תם היה שמו "יעקב" ורק שנתכנה בכינוי תם ע"ש שיעקב היה איש תם יושב אהלים. - אם כבר קרא, קרא שיש גם אחד מהגדולים רבינו תם בן יחייא, מובא בשם הגדולים להרב חיד"א (מערכת גדולים אות ת' סק"ד). ובהגהות מהרי"ד על ספרא (בחוקתי פרשה ב') כתב: "ונתגלה לי בחלום בשנת תרי"ד, בחודש אייר, שלכן נקרא רבי יעקב איש תם (בשם) רבינו תם, עבור שהוא תיקן תיקון תורת הנדוניא (שיחזיר הבעל הנדוניא ליורשי האשה: אם מתה בתוך י"ב חודש) וביטל זו הקללה של "ותם לריק" (עיין ספר הישר לר"ת סי' תקע"ט). (שמות בארץ)
מהפטרה - מלאכי
רבקה
[מחלת בת ישמעאל - היתה אשת עשיו (בראשית כ"ח ט') וכן אשת רחבעם (דה"א י"א י"ח). אמנם כתב בתוס' השלם פרשת וישלח עמ' רע"ב שאשת עשיו התגיירה עיי"ש אך אין לקרא בשם מאותו טעם דלא מסמנא מילתא וכן שנזכר בתורה לגנאי. ובתוס' השלם פרשת תולדות עמ' פ"ה כתב להדיא מחלת לשון חולי עיי"ש וכעי"ז בילקוט רות (רמז תר) מחלון לשון מחילה כליון לשון כליה. וברמב"ן בראשית ל"ו ב' הביא בעבור שהיה לה שם כעור בלשון הקודש מחלת קרא את שמה בשם הנכבד אשר היה לאשתו הראשונה מלשון בשמים בשמת עיי"ש ובפסחים קי"ב ע"ב איתא איגרת בת מחלת שהוא שם של שד. (אוצר שמות חיים)]
יהודית. לאחת ששמה יהודית אמר הרב שיהודית היתה מרשעת בת בארי אשת עשיו בראשית כ"ו ל"ד ואמרו לרב שהיתה גם צדקת ואמר שתהיה כמו היהודית הצדקת.
דעת הרב דהיכא דנזכר בתורה שמו לגנאי איכא קפידא לקרא על שמו ובמ"ר בראשית פרשה ס"ה סימן ב' כתב שהיתה ממזרת ושאלתי לרב במכתב הרי בבראשית היא אשת עשיו וכתב הרב בשמות בארץ עמ' צ"ט שהיתה גם יהודית צדקת עי' או"ח סי' תע"ר ס"ב ויבמות ס"ה ע"ב ומדוע לא נאמר גם פה אע"פ שמצינו צדקת אין לקרא בשם הזה כיון שבתורה איכא קפידא וענה לי בזה"ל יהודית נקראת אשתו של יהודא וגם היתה אשתו של ר' חייא יבמות ס"ה ע"ב עכ"ל. ואולי צ"ל על פי רש"י בראשית ל"ו ב' שכתב אהליבמה היא יהודית ועשיו הוא שכינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בע"ז וכל הכופר בע"ז נקרא יהודי מגילה י"ג ע"א. א"כ אפי' שנתכרה בתורה לגנאי אין זה שמה האמיתי והוא רק כינוי לכן שפיר דמי לקרא דלא חשיב שנזכר בתורה לגנאי, וכעי"ז כתב לתרץ הגרממ"ש זצ"ל במשמר הלוי קידושין סי' ט"ו.
ובבי"ש הובא יודית בלא ה' וכתב שם הפתחי תשובה ועוד אפשר לומר אף שמצינו שם הזה יהודית לטיבותא אמנם מצינו בתורה את יהודית בת בארי החיתי ולכן לא רצו לקרות בשמה ושינו בדבר קצת לכתוב בלא ה"א עכ"ל ועי' שם עוד בטיב גיטין בשם יודית אך שמעתי כי כמה פעמים נקראו הנשים ע"ש הזכרים שנקראו יודא והסבו את שם הנקבות לשם יודית ועי' ספורנו בראשית כ"ט ל ה שם מבואר שהשם יהודא הוא על שמה עיי"ש ועי' דה"א ד' י"ח ומגילה י"ג ע"א ומה שכתב שיהודית אשת יהודה כעי"ז מצינו עבדו של ר"ג טבי וטביתא ויקר"ר י"ט ד' ועי' בפי' מתנות כהונה. (אוצר שמות חיים)
• לידת בת •
לא עשו קידוש
וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה הוא. [תולדות כו, ז]
שמעתי להקשות איך האמינו לו שאחותו היא הרי כשיצחק נולד עשו סעודה גדולה כי לא האמינו, ואיך יתכן שרבקה נולדה שנים אח"כ ולא שמעו מזה. ותירץ הגאון ר' זונדל קרויזר זצ"ל דעל נקבה לא עושים סעודה וכדו' ועל כן לא היה להם לדעת על לידתה. ועי' כעי"ז ברשב"ם (פ' ויצא להלן ל, כא) עה"פ ותקרא שמה דינה חז"ל ולא נכתבה הודאה על לידת הבת לדעת למה נקראת כן שאין מודים על הבת כמו על הבן עכ"ל והגרח"ק זצ"ל כתב דכבר שכחו. (חלקנו עמהם)
בכורה דעשו אחר המכירה
הנה בפרקי דר"א פט"ז איתא דאחר פטירת יצחק אמר עשו דאני הבכור דאני ראשון בוחר וחילקו את הנחלה לב' חלקים, ולכאו' צ"ע הא יעקב הבכור וממילא צריך ליתן לו ב' חלקים וצריך לחלק לג' חלקים, עוד יל"ע מהו הגדר דאני בוחר ראשון כי אני הבכור דהא לא מצינו כן בזכוית הבכור, וביותר דהא מכר זאת ליעקב וצ"ע.
והנה ברמב"ן פר' תולדות כ' דלא היה דין ירושת בכורה קודם מת"ת, [ויש לתמוה ע"ז מהא דכתב הרמב"ן להלן דיוסף קיבל פי שנים ואולי דין קבלת יוסף היה רק אחר מת"ת דבזה חל המתנה ואז כבר היה ירושת בכורה, איברא דהא דעת הרמב"ן דאחר מיתת הבכור ליכא דין ירושה בכפלים והא התם היה אחר מיתת יוסף וצ"ע].
אמנם בתוספתא (סוטה פ"ו ה"ו) להדיא מבואר דלא כדברי הרמב"ן דכשנולד יצחק אמרו כולם עתה נוטל שני חלקים בנכסי אביו וישמעאל אמר דהוא נוטל ב' חלקים בנכסי אביו דהא הוא הבכורה, ומבואר דהיה דין ירושת בכורה קודם מת"ת וצ"ע. [ועי' בפי' התוס' השלם תחילת בראשית דשם כלל לא היה צריך לירש רק עילם דהוא היה בכור ולכך ארץ ישראל שייכת לו רק מחמת דנתן ה' לישראל זכו בה וכמ"ש רש"י בריש בראשית, ולא מחמת דשם זכה בא"י, ומבואר דבכור יורש הכל, ויל"ד דאולי דוקא בא"י].
אמנם לכאו' מהפרקי דר"א מבואר כדעת הרמב"ן דלכך אמר רק דמגיע לו קודם דהא לא היה מגיע כפלים לפני מת"ת. ועדיין צ"ע דהא לא היה בכור.
והנה בקרא דעשו צעק אחר דקיבל יעקב את הברכה ויעקבני זה פעמים דאת בכורתי לקח, ולכאו' הא מכר לו את הבכורה ומה רצה עשו וצ"ע.
והנראה בזה, דאף דנמכר הבכורה לעשו, מצינו דיעקב נענש על זה דרימה את עשו במכירת הבכורה, וכן משמע בס"ח דמותר לרמות לגוי לקח ממנו מצוה ויליף ליה מיעקב ועשו, והא יעקב לא רימה לעשו, ומבואר דהיה כאן רמאות של יעקב לעשו וצ"ע בזה.
והנה בבית הלוי ביאר דעשו סבור היה דהמכירה היא רק ביטל את זכותו בבכורה ולא דניתן ליעקב, אמנם יעקב התכוין דיהיה הוא הבכור ולכך ע"ז כעס עשו דרימה אותו בזה.
ונראה לבאר ביותר, דהנה נתבאר דאיכא בבכור ב' ענינים א' בכור מעלה בעצם, ב' מעלת גדול הבית, ונתבאר דכל המכירה היתה על ענין גדול הבית ולא על ענין הבכרוה בעצם, [רק נתבאר בכמה דרכים דהיה ליעקב דין בכורה לזה, או דנתבטל מעשו כל ענין היחס], ומעתה נראה דעשו סבר דכל מכירת הבכורה היה רק לענין מעלת הבכורה דהוא ענין עבודה, אבל לענין הירושה תליא בשם בכור בעצמותו, וזה הא לא נמכר ע"י, וע"ז היה יעקב ידע דכיון דאינו גדול הבית הדר דאיכא לו זכות גם בעצם הבכורה, או דכיון דאינו מיוחס ליצחק בטל ממנו שם בן וממילא אינו בכור כלל, ומעתה זה היה טענתו על זה דרימה אותו יעקב על הבכורה וכן על הברכה, דסבר דהברכה אינו בתורת תוספת מעלה אלא בתורת מעלת הבכור דיש בו ועתה דגם זה לקח יעקב.
[ומבואר דאמר יעקב אנכי עשו בכורך היינו שם בכורך ולא אמר אנכי עשו בנך הגדול והבן, אמנם לעיל איתא דאמר לקרוא לבנו הגדול וצ"ע בדקדוק זה].
ומעתה גם בירושה נימא הכי דסבר עשו דכיון דנשאר עליו שם בכור ודאי דאיכא לו מעלה לבחור ראשון, אבל דין דירושה בכפלים זה הבין דהא יעקב אינו בכור וא"כ לא מגיע לו לירש כפלים, ואף עשו דהא מכר את גדולת הבית וא"כ עתה תרוייהו פשוטים, דהא לכ"א איכא סיבה לקבל פי שנים זה מחמת גדול הבית וזה מחמת הבכורה ולכך הוי כשני פשוטים, דהבין דפי שנים מקבל גדול הבית שהוא בכור, אבל אם הוי רק גדול הבית תו אינו מקבל פי שנים דבעינן לתרוייהו, ורק איכא לעשו מעלה דהוא בכור לכך קיבל ראשון ודו"ק בזה.
ומצאתי בחת"ס דביאר דקנה רק את הבכורה לענין הקדושה ולא לענין הכבוד עיי"ש מש"כ לפי"ז, ועי' בס' בית יצחק דהביא מדברי הגרי"ס בדברי המדרש (גר"ר פ' ס"ז) דאחר לקיחת הברכות של יעקב היה עשו רוקק, וביאר דבגמ' ב"ב (קכו, ב) איתא דרוק של בכור מרפא, ולכך רצה להראות להם דנשאר לו אכתי גדר בכורה בעצם ולכך הרוק שלו מרפא ודוק.
• הכנסת ספר תורה •
כיצד אברהם קיים כתיבת ס"ת
עקב אשר שמע אברהם בקולי. [תולדות כו, ה]
כתב בס' אפריון: במשנה סוף מס' קידושין, מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי. ולכאורה קשה איך היה אפשר לו לקיים מצות ס"ת תפילין ומזוזות, הרי איתא במס' גיטין (דף מ"ה ע"ב) ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן עבד ואשה וכו' פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם, מי שישנו בקשירה ישנו בכתיבה ומי שאינו בקשירה אינו בכתיבה. וא"כ אברהם אבינו שלא היה מוזהר עדיין על הקשירה מי כתבן לו. ונ"ל עפ"י הא דאיתא במס' סוטה (דף י"ז ע"א) בזכות שאמר אברהם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לשתי מצות, מצות ציצית ומצות תפילין. ולפי"ז י"ל כיון דאברהם אבינו היה כל הגורם למצות תפילין, שפיר שייך בי' וקשרתם וכתבתם, ואיכא נמי למדרש מי שגורם למצות קשירה ישנו בכתיבה.
• הודאה לה' •
ביאר הגה"צ רבי דן סגל שליט"א נאמר בפרשת כי תצא שבעל חוב הנוטל משכון אם איש עני הוא הלוה לא תשכב בעבוטו ובפסוק י"ג נאמר השב תשיב לו אה העבוט כבוא השמש ושכב בשלמהו וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלקיך וברש"י וברכך ואם אינו מברכך מ"מ ולך תהיה צדקה פירוש כל מלוה המשיב בלילה ללווה את שלמתו הרי הלוה יברך אותו ואם לא יברך מ"מ ה' יברך אותו. והקשה הגאון רבי דן שליט"א מה צריך את ברכת העני ההדיוט הרי יותר טובה ברכת ה'.
ותירץ שכיון שלעני יש חיוב הכרת הטוב למלוה המחזיר את שלמתו אז ה' נותן לו כח לברך מכח הכרת הטוב ואין לך ברכה גדולה מזו, לכן יצחק אבינו מבקש מטעמים מעשו כדי שיהא מחוייב בהכרת הטוב ויהיה לו כח ברכה לברך את עשו ברכה מיוחדת.
והגר"ש פינקוס זצ"ל הביא (תפארת שמשון תולדות עמ' רפב): מצינו אצל יצחק אבינו שברצותו לברך את בנו ביקש לאכול מטעמים כדי שע"י שנהנה ממנו תהי נפשו קשורה בנפשו ויברכו בחפץ מלא ורצון שלם. ומכאן רואים כמה חשוב וראוי לעשות קידוש בשמחות שכן כל משתתף בקידוש בלידת בן או בת או בסעודת הודיה או חתונה וכדו' ומתוך הרגשה טובה מברך מעומק הלב ברכת מזל טוב, יש לו את הכח אפילו לשנות בדבריו את המזל שיתהפך לטובה, זהו כוחן של ברכות המזל טוב של המשתתפים בשמחת חבר, מתוך הרגשה של קירבה לברכות אלו יש כח עצום.
ומסיבה זו הקפיד ר' שמשון על עצמו ואף עורר אחרים לערוך קידוש לרגל הולדת בת, אתה יודע מה זה מילה של יהודי היה שואל, מאה יהודים יבואו לקידוש יאחלו מזל טוב, ויברכו אתכם. איך אתה יכול לגזול את זה מהבת שלך, הברכות הללו ילוו אותה כל חייה, גם לכשתינשא ותגדל ילדים עד המאה ועשרים שלה.
אחת מבנותיו תחי' נולדה כשבועיים לפני הבר מצוה של אחד מאחיה, חשבתי לעצמי סיפר ר' שמשון הלא בשבת שלאחר מכן נעשה קידוש לרגל העלייה לתורה. ואיזה טעם יש לעשות קידוש שבת אחר שבת, משום כך רציתי לערוך קידוש משותף לשתי השמחות בשבת הבר מצוה. אבל במחשבה שנייה החלטתי שאין לי זכות לגזול מהבת שלי את מאות הברכות של הציבור בגלל הסמיכות לבר מצוה, מי יודע אם לא ברכות אלו הן שיחזיקו אותה בחיים לפיכך ערכנו לה קידוש כראוי.