מדברי רבותינו זצוק"ל ושיבדלחט"א במעלת תפילת מנחה בערש"ק וקדושת השבת
דברים נשגבים בשבח הזהירות ב"תוספת שבת"
הפרי מגדים (א"א רנו, א) כותב "והמוסיף מחול על הקודש מוסיפין לו חיים".
אמר הרה"ק רמ"מ מרימנוב זי"ע (עטרת מנחם בשם הגאון מפלונסק) על דברי חז"ל (שבת קיח.) 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות', שהאדם העושה שבתו בעת שעדיין חול, בהוסיפו מחול על הקודש, נפתחין לו שערי פרנסה ושוב לא יצטרך לבריות.
וכפי שאמר הרה"ק מלעכוויטש זי"ע (מובא בספר 'תורת אבות'), לו היו הבעלי בתים שומעים לי, היו נוהגין בביתם 'תוספת שבת' כראוי, וממילא לא ידעו הפסד ומחסור בכל ימות השבוע.
וכך כתב בספר 'תולעת יעקב' (סוד השבת אות ו') שהמוסיף מחול על הקודש הרי הוא מרחיב בזה את גבולות הקדושה, וממילא ינהגו בו מן השמים במידה כנגד מידה וירחיבו לו את כל הצטרכויותיו בריווח, ועליו הכתוב אומר (תהילים קיט, מה) 'ואתהלכה ברחבה'.
ואמר הרה"ק מווארקא (הובא בשש"ק ח"א אות תכח) שאמרו בזוה"ק על הפסוק 'וקראת לשבת עונג' דקאי על תוספת שבת. ולכאורה צריך ביאור מה ענין תוספת שבת לפסוק זה, אלא משום שנאמר לשון קריאה, ואין אדם 'קורא' למי שעומד בסמוך אליו, אלא להעומד במופלג ממנו, כמו כן, לא יקבל האדם את השבת כשהיא קרובה וכבר נטו צללי ערב לבוא, אלא 'וקראת לשבת' בעוד היום גדול כשהיא מופלגת מאתו.
הג"ר שלמה קלוגר זצ"ל ('האלף לך שלמה' או"ח סי' קיב) כותב "בדבר מנהגו לקבל שבת שני שעות קודם הלילה הנה ודאי יפה עושה וכל המוסיף יוסיפו לו ברכה מן השמים".
בספר 'תולעת יעקב' (תפילות השבת אות ז) לקדמון הג"ר מאיר בן גבאי זצ"ל כותב וז"ל להוסיף מחול על הקודש להרחיב גבול הקודש סוד השכינה ולהשיג גבול החול לקצר ממשלת אל אחר. כי אז נפרדה מצד שמאל סוד ימי החול ומתחברת למעלה עם דודה המאיר עיניה. ולטעם זה ישראל בניה מקדימין בקדושתה מבעוד יום. והזהיר במצוה זו ירחיב לו השם בעת צרתו מדה כנגד מדה ועליו נאמר (תהילים קיט, מה) "ואתהלכה ברחבה" עכ"ד.
בזוהר (תיקו"ז תיקון מד דף פה, ב) אמרו: וצריך למיהוי מוסיף מחול על הקודש. וכל המוסיף מוסיפין ליה נפש יתירה בשבת וכל הגורע גורעין ליה ההיא נפש יתירה חס ושלום.
ובספר 'ערוגת הבשם' (והובא גם ביסושה"ע ח, א) מביא בשם 'ספר התגין' שכותב "ויקדש אותו על ק' תגין המוסיפין עליו. אם נשמתו בגיהנם בעת שהיה רגיל לשבות ביום ז' באותה שעה מוציאים מן הגיהנם, ועד עת שהיה מאחר במוצאי שבת מאחרין אותו מלהכניסו בגיהנם", וכן הביא בספר 'ילקוט הראובני' (פר' בראשית) בשם המדרש: "ויקדש אותו: 'המוסיף עליו מוסיפין לו' אם נשמתו בגיהנם ביום ו' בעת שהיה רגיל לשבות באותו שעה מוציא נשמתו. ואם לא הוסיף ואחרו מאחרין אותו שלא להכניסו".
טעם נוסף למצוות הדלקת נרות שבת
בספר מגיד מישרים לב"י הביא טעם נוסף להדלק"נ שבת, להוציא מליבם של צדוקים, שאמרו שאסור שיהיה נר דלוק בבית בשבת, שהרי בתורה כתוב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, ואנו מרבים בנרות להראות שאינם צודקים, והאיסור דוקא להדליק בשבת ולא בער"ש,
ואכן כך הסביר הדברי שלמה את טעם רבו הגר"א זיע"א שהרבה בנרות שמן בער"ש, (מעשה רב קיב) שסבר שכמו בקצירת העומר היה נעשה בעסק גדול, להוציא מלב הבייתוסים, שאמרו שהקצירה 'ממחרת השבת' ולא במוצאי יו"ט של פסח, וכמו שהביא הבעה"מ בגודל מצוות חמין בשבת (משנ"ב סוף רנ"ז).
"אנכי בדרך נחני ה'" - סיפור מרבי ירוחם זיע"א: מי שיוצא מאוחר בערב שבת אין לו השגחה!!
ודברים נפלאים על פרשת השבוע חיי שרה, ובו יבואר מעלת הזריזות להכנס לשבת,
בפרשתינו מספר מרן המשגיח הג"ר ירוחם ליוואוויץ זצוק"ל בספרו דעת תורה (עמ' קנ"ו) על הפסוק בסיפור אליעזר "אנכי בדרך נחני ה'" (כ"ד כ"ז) והביא גם עדויות מעצמו שלפעמים הולכים בדרכים מסוכנות ורואים השגחה, וכתינוק שלוקחים אותו ביד ולפעמים הולך בדרך סלולה ואם ה' לא ידריכך עליה, לשוא יהיה כל עמלך, (עי"ש בהרחבה),
נביא את הסיפור שרבי ירוחם מספר על עצמו שהלך בלי השגחה. מספר רבי ירוחם שגר בסמוך לקעלם ומעולם לא חזר לביתו בערב שבת, כי כמה עיכובים מתרחשים כשנוסעים בער"ש, והנה פעם אחת היה לי נחיצות גדולה ונסעתי לביתי בער"ש ואמנם יצאתי מוקדם מאד וזמן הרבה קודם השבת, וכמעט שנשארתי על הדרך ובקושי גדול הגעתי סמוך להדלק"נ, כל מיני מכשולים והרפתקאות שיכלו להתרחש עברו עלינו, פעם נשבר הסדן של האופנים ופעם נשבר האופן עצמו, פעם זה ופעם אחרת ממש כל שעה ושעה קרו לנו דברים מחודשים וראינו ממש בחוש כי אין ה' איתנו בדרך, ומאז קבלתי על עצמי לעולם לא לצאת בערב שבת!! ומאידך בזמן מלחמה הלך והיה לו ס"ד מיוחדת וידע שזה הדרך הנכונה אשר הוכיח לפני ה'..
ובעמ' קנ"ד הביא רב ירוחם ליבוביץ זצוק"ל יסוד נוסף בפר' חיי שרה על הפסוק ואשביעך בה' אלוקי השמים (כד ג') ששואל למה אברהם הוצרך להשביע לאליעזר ולא האמין לו בלי שבועה הרי אליעזר היה עבדו שהשקה מתורת רבו?
ותירץ ר' ירוחם: סוד הדבר, מצינו בתורה ענין של גדרים וסייגים, לכל מצוה ומצוה חז"ל עשו סייגים וגדרים, כמה וכמה איסורי דרבנן יש לנו רק למצוות שבת, והמקור מנזיר שהרחיקוהו מכל היוצא מהיין, ואמרו חז"ל סחור סחור לכרמא לא תקרב (ע"ז י"ז), ויסוד הגדרים להתרחק מהעבירה ריחוק אחר ריחוק, וכמו אש בוערת שהאדם מתרחק ובורח ממנה הרחק כמטחוי קשת, ואף שבודאי ברור שלא יקרב ולא יגע בזה בשום אופן אבל כן הוא בטבעו של עולם, אצל אבק שריפה לא ישא אדם אפילו ריח של אש ומפני מה? משום שיכול להתפוצץ, אומות העולם אינם מבינים איסור יחוד וזהו מפני שאינם מפחדים כל כך אם יעברו על העבירה, כשאדם חרד מעבירה כמו מאש בוערת עושה גדרים וסייגים, אבל כשאין הדבר אצלו מסוכן כ"כ, אינו עושה סייגים, אצל מי שהיתה עבירה כחתיכת אש בוערת אצלו היה אימה ופחד מבהיל מאד, כמו שמתיראים מהאש ומתרחקים בתכלית הריחוק. פן חלילה יפול בה וישרף, ודווקא הם עשו איסור יחוד וכיו"ב כל הגדרים והסייגים לתורה
לכאורה מי היה צריך יותר להשביע לשליח שיקיים שליחותו אנחנו או אברהם וסוד הדבר הוא להפך, אנחנו אין אנו יודעים כלל צורך להשביע, סומכים אנו על דיבור בעלמא, ודוקא האבות הם שהשביעו, משום שידעו מה משנה דיבורו, והסכנה הגדולה שיש בזה, ומאד מאד פחדו ויראו מדיבור שאינו אמיתי, וע"כ עשו גדרים וסייגים, שבועות על שבועות, אנחנו שאין אנו משביעים הוא משום שאין אנו יודעים כלל הסכנה שיש במשנה דיבורו, ואין זה אצלינו כמו אש, וע"כ אינו יוצא ולהשביע את יצרו, אברהם לא בטח אפי' באליעזר בלי שבועה ביודעו הסכנה הגדולה שיש בשינוי דיבור, עכ"ל.
ביאור הגר"א בידרמן שליט"א: איך זוכים בזמנינו לבנים ת"ח בזכות השבת?
אמר הרה"ק הריי"צ לאותו רב בישראל, אם תשרה בסביבתך השראת חום דוגמת השוויץ שמשרה חמימות יתירה באש להבת אז תוכל להטיף באזנם מוסר, להדריכם בדרך הטוב והישר, אבל סתם הכאות - סתם הטפת מוסר לא יכנסו כלל לתוככי אזנם, ולא יפעלו כלל פעולה טובה.
בדרך זה יבואר מה שאמרו (שבת כג) 'הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים', כי אם יהא רגיל בנר להאיר להם ולחמם אותם באש שבנר, אז יוכל גם לומר להם מוסר שיגדלו כתלמידי חכמים, אך אם אינו 'רגיל בנר', אלא רק צועק ומבקר ומעיר הערות אזי לא ישמעו אליו כלל, ודבריו לא יעשו פירות.
ויתבאר ביותר, כי הנה הנוסעים באישון ליל בדרך חשוכה הם יודעים היטב כי במצב כזה אי אפשר להעלות את האור בתוך הרכב, כי אם יהיה אור מבפנים לא יוכל לראות את הדרך מבחוץ וסכנה יש בדבר, ורק אם יש חושך בתוך הקאר אז יוכל לראות את הנעשה בחוץ. ולדידן ייאמר, גלוי וידוע לכל כי בימינו אנו ה'רחוב' נוצץ ומושך ה"י, ואין עצה ואין תבונה אלא להאיר את 'הבית' עד שלא יוכלו 'לראות' את הרחוב, ולא ימשכו אחריו... לעומת זאת אם יש 'חושך' בבית אזי הסכנה גדולה כי ניתן 'לראות' את הרחוב... על כן אמרו הרגיל בנר מי שמאיר ומחמם היטב את הבית, זוכה לבנים תלמידי חכמים...
כתב ב'שם אליעזר' להרה"ק מביקסאד זי"ע לבאר את 'כפל הדברים' שבלשון הפסוק (ויקרא כד, ח) 'ביום השבת ביום השבת יערכנו', שכוונת הכתוב לומר ביום כשעדיין הוא עומד ביום השישי יענה ויאמר השבת - כבר הגיע זמן שבת, ומזדרז לקבל השבת מבעוד יום, וגם 'ביום השבת' השני מדבר בענין זה - שביום השבת עצמה בזמן 'צאת השבת' יענה ויאמר השבת, עדיין השבת עמנו ואינו ממהר לצאת מן השבת, הרי מזה ראיה שהוא מעריך ומחשיב עד מאד את יום השבת קודש, לזה תחזור גם השבת לקיים בו יערכנו כלומר, שהשבת תעריך אותו להשפיע עליו שפע רוב פרנסה וכל משאלותיו כשר וגדול, שהרי מבית המלוכה מפרנסים את השר יותר מחייל פשוט...
סגולה לישועה בכל הענינים
וכבר היה מעשה באחד ששפך את מר לבו לפני הרה"ק ה'פני מנחם' זי"ע, על בנו שסר מדרך התורה והמסורה, ועזב את ביתו ואת מולדתו, אמר לו הרבי, שמעתי מאבי הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע ש'תוספת שבת' היא סגולה גדולה להיוושע בכל העניינים, ע"כ איעצך, אתה ובני ביתך קבלו עליכם להקדים ולהוסיף בכל שבוע מחול על הקודש (ותאמרו אז תהלים) ותראו פלאות. העיד האיש שלא עברו ימים מועטים ובנו חזר אל ביתו ושב אל אמונתו כבראשונה. (באר הפרשה)
וכדי לזכור להודות לה' יש עניין להדליק נר שבת בשמן זית
במזמור השבת נאמר 'טוב להודות לה'', וכן בחנוכה נאמר: 'כל השמנים כשרים לנר חנוכה וכו', ומיהו שמן זית מצוה מן המובחר', (שו"ע תרעג ס"א, וכן רס"ד ו', ושו"ע הרב) והטעם הסביר הגר"א בידרמן שליט"א עפ"י הרה"ק ה'ייטב לב' זי"ע שהנה אנו אומרים (בתפילת נשמת) 'שכן חובת כל היצורים', וראשי התיבות הם 'שכחה', שכן זה דרך הבריות לשכוח מחובתם להודות ולהלל... ומהאי טעמא מחזרים אחר 'שמן זית' שסגולתו הוא להרבות את ה'זכרון' (כדאיתא בהוריות יג:), ולמנוע את השכחה מאותו חובת כל היצורים להודות ולהלל,...
אמנם המשנ"ב (ס"ק כ"ג) ביאר שטעם השמן זית שהוא מושך הכי טוב את הפתילה, ולכן בזמנינו עדיף בנרות שבהם גם אין חשש שמא יטה. (רע"ה סק"ד).
ויל"ע האם בשבת יש עניין דווקא בשמן זית הראוי לאכילה וכמו בחנוכה, שהרי גם בשבת מצאנו דומיא דמנורה דומיא דמנורה ולכן פסק השו"ע (רס"ד ח') שידליק רוב היוצא מהפתילה, והמשנ"ב ביאר כמו בהדלקת המנורה, שלהב יעלה יפה מיד, (אמנם לערוך השולחן הטעם כדי שלא ימהר להכבות) וצ"ע.