ברש"י לשון תבשיל. כתרגומו ובשיל יעקב תבשילא. ויש להבין כפל הלשון: וַיַֹֽ֥זֶּד נזִָ֑יד.
ובפרשת יתרו נאמר במדרש רבה ר"פ שמות על הפסוק (שמות יח, יא): כי ב דב ר אשֶּר שֶּבִשְלּו, זדּו וגו', בַקְדרה ב ה נתבשלּו.
וכן הוא בגמרא פ"ק דסוטה די"א ע"א מאי משמע דהאי ז דּו לישנא דקדירה הוא, דכתיב וַיַֹֽ֥זֶּד יַעֲקָ֖ב נזִָ֑יד.
והרד"ק בספר השרשים מביא כי ב דב ר אשֶּר זדּו הוא משרש זוד, ולעומתו וַיַֹֽ֥זֶּד יַעֲקָ֖ב נזִָ֑יד שהוא לשון תבשיל, הוא משרש נזד.
יוצא איפוא שאע''פ שהם שרשים שונים הרי הם קרובים זה לזה עד שהמדרשים עירבו ביניהם.
ואשר על כן על כל הנ''ל, בדרך הדרש אפשר לערבם יחד, הן מלשון זוד והן מלשון נזד, כי כן ערבום רבותינו במדרשים.
ולכן, על דרך הרמז והצח, יש לומר שיעקב בישל את תבשיל המכירה במִ זיד ליקח הבכורה מעשו, כפי מה שמגיע לו, כמבואר ברש''י. ולכן כתיב וַיַֹֽ֥זֶּד יַעֲק ב נזִָ֑יד.
ועל דרך החידוד יוליד כפל הלשון, לשון נופל על לשון, להזיד את המזיד. כזה:
וְהזִיד לַמזִיד בְהזִיד ו נזידִ בְמזיד, והַמזִיד לַמזִיד נִתְנַזד לְנזִיד, והּוזַד כאשר הזִיד.
ופתרונו:
והזִיד [יעקב] לַמזִיד [למי שרצה להרגו בערמה הוא עשו], בהזִיד ו [יעקב לתבשיל] נזִ יד בְמזיד, [כדי לקבל הבכורה], והַמזִיד [להרגו בערמה הוא עשו], המבשל] נְ תַ נזד [נתבשל] ל נזִיד, והּוזַד [עשו] כאשר הזִיד [חשב לרעה].
למזִיד [ליעקב