וַיֶּאֱהַב יִצְחק אֶּת עשו כִי צַיִד בְפִיו וְרִבְקה אהֶּבֶּת אֶּת יַעֲקב.

וַיֶּאֱהַב יִצְחק אֶּת עשו כִי צַיִד בְפִיו וְרִבְקה אהֶּבֶּת אֶּת יַעֲקב. (כה,כח') יש לשאול, כיצד ילך יצחק שולל אחרי פיו של עשו, ויש לומר שהמלה כִי אינה בהוראה של סיבה. אלא בהוראה של אף-על-פי. כמו שנאמר "כי מנשה הבכור" אף על פי שמנשה הבכור שם יעקב יד ימינו על אפרים. כן כאן, אף על פי שיצחק יודע כי ציד בפיו של עשו, אף על פי כן הוא אוהבו כדי לקרבו.

וַיֶּאֱהַב יִצְחק אֶּת עשו וגו' וְרִבְקה אהֶּבֶּת אֶּת יַעֲקב.

יש אהבתם. והנראה לומר בזה, על דרך המוסר ועבודת ה', שהם שתי דרגות בעבודת ה'. יראתו ואהבתו.

ליתן טעם בשרש חילוק רבקה היא בחינת האהבה, אֲ הַ בת ה'. (וכמובא בלעומקו של מקרא עה''פ ותתכס). ולכן נאמר ברבקהְ ורִבְקה אהֶּבֶּת. ב-ו' החיבור ובלשון הווה. כי אֲ הַ בת ה' היא הוויה נצחית מתמשכת.

ויצחק הוא בחינת היראה הנצחית כפי שנאמר בעקידה (כב,יד') בְהַֹ֥ר ה' יראֶָּֽה והוא לשוןִ יְ ראה. ובזכותו היתה רבוצה אש על המזבח בצורת אריה, שהוא אותיות יִרְאה. וכן מובא בתיקוני הזהר.

וזה שנאמר וַיֶּאֱהַב יצחק, שאהבתו לעשו היתה בלשון עבר, ואינה נצחית, והיה רק אמצעי לחנכו ליראה. ולכן חשב לברכו בטל השמים תחילה, כדי להחיל עליו יראת שמים. וזכה בזה יעקב, לשֵ לב היראה והאהבה בעבודתו ובלימודו.

וכמובא בספרים הק' שיראה ואהבה משולבים זה בזה, כאשר היראה היא סולם להגיע אל האהבה, ואשר על כן יש להם אותיות משותפות: אה. ש אה של היראה הן ה-אה של אהבה. ובשלבי הסולם של עבודת ה' יקר אּו כך: יראהבה.

והיא עבודת יעקב. עבודת התפילה והתורה. שבתפילתו השיג השגות היראה ככתוב מה נורא המקום הזה. ובתורתו השיג השגות האהבה, שנאמר ישָ֖ב אהלִָֽים. ויש בזה אותיות אהבה. שאם תצרף שתי המלים אחת לאחת, יתקבלו ישבאהלים.

אותיות אהבה, כזה:

וכמובא במשלי (ה,יט)' איֶּלֶּת אהבים ויעלת חֵן דַדֶּיה יְרַּוָֻּך בכל עֵת ה בְאַהֲבת תִשְגֶּה תמִיד. וכמו שפירשוהו בעסק התורה.

ועל דרך הצח, ולעומקו של מקרא, יֵראֶּה למעיין שבלשון יאהב חבוי לשון יראה. שהן אותיות יאה בתוספת ר או ב. וזה שנאמר וְרַָ֖ב יַעֲבֹ֥ד צעִָֽיר. שהצעיר הוא יעקב יעבד את ה' בדרגות של רַָ֖ב. והיינו ר' וב' שהן אותיות של יראה יאהב.

ועוד יש לומר, שהיה יצחק אוהב בעשו את מצות המילה שנזדמנה לו אצלו. וזה שנאמר וַיֶּאֱהַֹ֥ב יִצְחֵ֛ק אֶּת-עש ו כִי-צֵַ֣יִד וגו'. ונרמז בפסוק של המילה שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. אלא שהיה צריך להמתין לו עד שיבריא. ויעקב נולד מהול. וזו האהבה אשר אהב אצל עשו, אהבת מצות המילה אשר כביכול ממתנת לו.

או כלך לדרך זו. מאיִ כי ציד בפיו. ויש לפרש על דרך של זמן כמו: כאשר. ויאהב יצחק את עשו לעת אשר יהיה מוצא שלל רב במילתו כי ממתין הוא אצל המילה.