וַיֶּאֱהַב יִצְחק אֶּת עשו כִי צַיִד בְפִיו וְרִבְקה אהֶּבֶּת אֶּת יַעֲקב. (כה,כח')

וַיֶּאֱהַב יִצְחק אֶּת עשו כִי צַיִד בְפִיו וְרִבְקה אהֶּבֶּת אֶּת יַעֲקב. (כה,כח')

יש ליתן טעם מדוע נחלקו יצחק ורבקה באהבתם ליעקב ועשו.

ובשימת לב, ביצחק פירש טעם אהבתו. כי ציד בפיו. וברבקה לא פירש כל טעם לאהבתה.

וההסבר בזה הוא, שאהבת ת"ח אינה צריכה סיבה. ואהבת רשע צריכה סיבה.

ועוד יש לומר, שודאי יצחק אוהב את יעקב גם הוא, אלא שנתן סיבה לאהבתו לעשו. ומה שרצה לברכו הרי זה בגלל הבכורה, שיצא ראשונה וקרא עליו ולא יבכר את בן האהובה על פני בן השנוא הבכור. וגם ידע כי יעקב מבורך גם מבלעדי ברכתו.

ועוד, כי יעקב אע"ג שהיה אהוב על שניהם אין לו משפט הבכורה כנ"ל. כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו [דברים כא, יז'] וקל וחומר שעשו הוא בן אהובה, שנאמרַ וֶּ יֱ אהֶּ בה [בראשית כד,סז']. והרי באותה לשון נאמר על עשו ויאהב יצחק את עשו. כי יצחק לא שת לבו אל המעשים החיצוניים של עשו ועל מראהו אלא על הפְנִים. ולכן התגלגלו הפִ נים של עשו אל חיק יצחק במערת המכפלה ביום מותו.

ויצחק סבר שהפנים של עשו טוב הוא, רק מעשיו מקולקלים. אבל רבקה ידעה שרוב בנים הולכים אחרי אחי האם, ועשו שיצא ראשונה כשהוא עשוי, נקרא רוב בנים, והולך הוא אחרי אחי האם אחרי לבן, ומזה ידעה כי גם פנימיותו מקולקלת. ולכן ורבקה אוהבת את יעקב.

ועוד סיבה שנקרא עשו רוב בנים כי מרגלא בפומיה לומר יש לי רב.

ועוד, שיצחק אחז את הכלל דברה תורה כלשון בני אדם, וכאילו אמרה תורה באותה מטבע לגבי הבנים. ולא יבכר את הבן האהוב על פני הבן השנוא. ולאו דוקא בן השנואה או האהובה. ורבקה לית לה כלל זה והתורה אמרה בן השנואה דווקא, ולא הבן השנוא. ואדרבה הבן האהוב מצוה לבכר על פני בן השנוא הבכור, כי לו, לֵ בן האהוב, משפט הבכורה. ככתוב בתהלים פט: אף אני בכֹור למלכֵי א רֶּץ [תהלים פט,כח']. אֶּּת נֵה ו עֶּליֹון