וַיֵּ֧ל ך יִצְחֵ֛ק וגו' גְרָֽרה, גּור בארֶּץ הַזאת, וַיֹ֥שֶּב יִצְחָ֖ק בִגְרָֽר, וַיִֹ֥חַן בְנַָֽחַל-גְרָ֖ר. (כו, א-יז')
יש לברר וליתן טעם לכל ענין גרר הכתוב בפרשה בצורותיו השונות: גְרָֽרה, גּור, בִגְרָֽר, גְרָ֖ר.
ועל דרך הצח יש לומר: שיצחק נגרר לגרר ע"י הגורר ית' על מנת לפתוח את בארות המים של אביו, שסתמום פלשתים. ולכן כתוב גררה. והוא לשון גרר ה'.
או כלך לדרך זו, כשם שהקב''ה גרר את יצחק לגרר, כן כביכול גרר יצחק את הגורר לגור עמו במחיצתו. ויבואר בזה שיצחק גרר עמו כביכול את השכינה הק' לכל מקום. כמו שמצינו באברהם על הפסוק מִשם ההרה (בראשית יב,ח') ופירש אוה"ח הק' שהעתיק את השכינה ממקום למקום. כן נאמר ביצחק בפרשתנו וַיַעְּת ק
וַיַעְּת ק מִשם וַיַחְפר בְאר ה אַחֶּרֶּת וְלא רב ו עלֶּיה וַיִקְרא שְמ רְח בֹות (כו,כב'). ואשר על כן ישתמע הדבר לשני פנים. שנגרר ע"י השכינה, ונגררה כביכול שכינה עמו. ולכן לא רבו עליה.