וַי אמֶּר יַעֲקֹ֗ב הִשִ֤בְעה לִי֙ כַיָֹ֔ום וַיִשבַָ֖ע ל ו וַיִמְכֹ֥ר אֶּת- בְכרת ו לְיַעֲקָֽב

וַי אמֶּר יַעֲקֹ֗ב הִשִ֤בְעה לִי֙ כַיָֹ֔ום וַיִשבַָ֖ע ל ו וַיִמְכֹ֥ר אֶּת- בְכרת ו לְיַעֲקָֽב (כה,לג')

הִשִ֤בְעה לִי֙ וַיִש בַָ֖ע לָֹ֑ו

עי' אוה"ח הקדוש ששאל מה תלמוד לומר לי. ודאי שליעקב נשבע. אלא על דעתו של יעקב שלא יוכל עשו לבטלה להשבועה בלבו.

ועדיין יש לשאול מדוע כפל הלשון וישבֹ֖ע לָֹ֑ו . מאי "לו."

ולעומקו של מקרא יש לומר שיעקב לא זז משם עד שעשו גם נשבע וגם ש בַע. שלא יהיה לו פתחון פה להישאל על השבועה ולומר לא שבע תי. לכן אמר הִשִ֤בְעה. לשון שבועה ולשון שביעה, לכן כפל הלשון, וַיִשבַָ֖ע לָֹ֑ו וכאילו כתוב וישְבַע לו. שהלעיטו עד אשר שבע וקץ במאכל. וכשם שקץ במאכל כן קץ בבכורה.