ךוְאִ֤ל שַדַי֙ יְבר ך א ת ךָ֔ וְיַפְר ךָ֖ וְיַרְב לִקְהַֹ֥ל
וְהיִָ֖ית
עַמִָֽים.
(כח,ג')
ויתן לך את ברכת אברהם וגו'. כאן ברכו במידת הרחמים א-ל ש-די, ולכן אמר פעם שניה ויתן לך. שפעם הראשונה היתה במידת הדין ויֶּֽתֶּן- ך֙ל האֱֹלהִָ֔ים מטל֙ השמֶ֔ים ומשמנֵֹ֖י האִ֑רֶּץ ו רִּ֥ב דגַֹֽ֖ן ותירֶֽש. כי לא היה בבירור למי הוא מברך לקול קול יעקב או לידים ידי עשו. לכן בירך בסתם במידת הדין, שהקב"ה יתן לפי מה שמגיע בלי משוא פנים.
עכשיו לאחר שהתברר כי ליעקב ראוי לברך וכי לו משפט הבכורה, ברכו פעם נוספת במידת הרחמים. וחזר והזכיר מידת הדין אשר נתן אלהים לאברהם. לידע, להודיע ולהיוודע, שגם מידת הדין מסכימה לברכתו. שלא ליתן פתחון פה לאף בריה בעולם לחלוק על כך.
וזה שפירש רש''י בברכה הראשונה וְיִָּֽתֶּן- ך֙ ל האֱֹלהִָ֔ים מטל֙ השמֶ֔ים ומשמנֵֹ֖י האִ֑רֶּץ ו רִּ֥ב דגַֹֽ֖ן ותירֶֽש ויחזור ויתן.
וְיִָּֽתֶּן- ך֙ ל, יתן
ומוסיף רש''י, ולפי פשוטו מוסב לענין הראשון, ראה ריח בני שנתן לו הקב"ה, כריח שדה וגו', ועוד יתן לך מטל השמים וגו'.
ולעומקו של מקרא, יֵאמֵר: וְיִָּֽתֶּן- ך֙ ל, יתן ויחזור ויתן מוסב לענין השני, לברכת אברהם שנתן לו לבסוף.
וכך יהיה ערך הדברים: האלקים במידת הדין, ויחזור ויתן במידת הרחמים.
ויתן לך