ולעומקו של מקרא יש לומר טעם נוסף:
ובהקדים יש ליתן טעם לשתי הקדמות תמוהות בפסוק.
האחת, מדוע יקדים לומר אֹ֥ם לפני יַעֲק ב וְעשָֽו, וכפירושו של רש''י, איני יודע מה מלמדנו. שאנו יודעים שרבקה היא אֹ֥ם יַעֲקָ֖ב וְעשָֽו.
השניה, מדוע יקדים הכתוב את יַעֲק ב לפני עשָֽו, והרי עשו תמיד יהיה הגדול לאמו, גם אחרי מכירת הבכורה. שאין במכירת הבכורה כדי להפוך סדר לידתם. אלא רק לענין הברכה נעשה הקנין. ולעולם ישאר יעקב בנה הקטן של אמו, ועשו בנה הגדול, כמבואר בפסוק הקודם. ואף רבקה תקפיד תמיד לקרוא ליעקב בנה הקטן ולעשו בנה הגדול. ומדוע אם כן יקדים הכתוב את יַעֲק ב לפני עשָֽו, ויאמר אֹ֥ם יַעֲק ב וְעשָֽו.
ושתי התמיהות יתורצו כאחד: כדי ליתן תוקף לנבואה שקבלה רבקה בטרם ילדתם: וְרַָ֖ב יַעֲבֹ֥ד צעִָֽיר.
ובהיות נבואה זו נצחית, לא תשתנה על ידי המכירה. ולעולם ישאר יעקב בנה הצעיר, ועשו לעולם יהיה בנה הגדול. ולעולם יתקיים וְרַָ֖ב יַעֲבֹ֥ד צעִָֽיר. כלומר: ועשו יעבד ליעקב.
ובאומרו אֹ֥ם יַעֲקָ֖ב וְעש ו, ידגיש הכתוב, כי אין מי שיכול להעיד מי הצעיר ומי הרב יותר מאמם. לרבקה יעקב הוא החשוב והאהוב, אע''פ שהוא הצעיר ועשו רב ממנו, שיצא ראשון. ועוד שבזה היה תמיד מתרברב, וכאומרו: [וישלח, לג,ט'] ויִּ֥אמֶּר עֵשֹ֖ו יֶּש-לִֵ֣י רָ֑ב.
וִ יזכר יעקב ליד אמו. שהרי לפי פשוטו, כן הוא סדר העולם, שהצעיר נזקק לאמו יותר מהגדול. ולעומקו של מקרא בא הכתוב להודיענו שיש לדבוק בסדר הזה כי מן השמים הועידו את הרב לעבוד את הצעיר על פי נבואה שקבלה אמו מבית מדרשו של שם. ולכן יזכר הצעיר בצעירותו ליד אמו והרב ברבבותו, יתרחק מאמו, שקבלה תוקף הנבואה: ורב יעבוד צעיר.
ועל דרך הצח, יעקב יקֵ רא צעיר, מלשון סביל, שסובל צער מעשו. ועשו לעולם יקֵ רא רב שמתרברב על הצעיר. ואע''פ כן וְרַָ֖ב יַעֲבֹ֥ד צעִָֽיר .