וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה (כז,לה)

וַיֵ֕אמֶּר בֹ֥א ךאחִָ֖י בְמִרְמָ֑ה וַיִקַָ֖ח ךבִרְכת. (כז,לה').

בְמִרְמָ֑ה פירש"י לפשוטו של מקרא, בחכמה. ויש ליתן טעם מדוע פירש לפשוטו כביכול שלא כפשוטו.

ויש לומר

שהרי כתיב תתן אמת ליעקב. ואמת היא חכמת התורה. כדברי ר' יוחנן [ברכות ה:] אמת זו תורה שנאמר {משלי כג-כג} אֱמֶּת קְנה וְאַל תִמְכר חכְמה ומּוסר ובִינה, ולא ישכ ונ מרמה ואמת בכפיפה אחת. לכן פירש על דרך הפשט בחכמה.

וֲ הוינן ב ה, מניין שהפסוק במשלי כג כג אֱמֶּת קְנה התורה. ויש לומר כי כל קניין גשמי ניתן למכירה. כי בזמן הקנין הקונה נהיה הבעלים של הדבר, ובידו למכור את רכושו למי שירצה.

וְאַל תִמְכר ידבר בחכמת אך בקניין התורה אינו כן. שאין אתה הבעלים היחידים על קניין התורה שלך. אלא הקב''ה שותף אתך בקניין. שהוא המלמד תורה לעמו ישראל.

ועוד, יש לומר אם תִ מְכְרֶּנה, כדרך כל מֶּכֶּר שאינה שלך יותר, הרי מוכחא מילתא שמעולם לא היתה קניינך. כי בעת קניין התורה, התורה נהיית חלק ממך ומנשמתך, וכשם שאין אדם יכול למכור אבר שהנשמה תלויה בו, כן אין ביכולתו למכור תורתו. ועל דרך הצח על זה יֵאמֵר: [דברים, כי תצא, כא,יד'] ומכִּ֥ר לֶֽא-תמכ רֶֹּ֖נה בכִ֑סֶּף.

לכן יש להבין פסוק זה, אֱמֶּת קְנה וְאַל תִמְכר, שאינו בבחינת עצה טובה. אלא בבחינת מציאות שאינך יכול לקיימה. אֱמֶּת קנית, אינך יכול למכרה. ועל דרך הצח, ולשון נופל על לשון, י"ל

בִּ֥א אחֹ֖יָך בְמִרְמָ֑ה לשון מרֹום. מְ מ רֹומי הנהגת השכינה, ובכח הדברים העומדים ברומו של עולם, היא התפילה. ואין אתה, עשו, המלא מרה מארה ומרירות יכול לעמוד כנגד הדברים המורמים והמרוממים.

ועל דרך הסוד, ובשימת לב, זכר הפסוק ג' חלקי התורה, חכמה מוסר ובינה: אֱמֶּת קְנה

ומּוסר ובִינה, ולעומקו של מקרא יש לומר שהם כנגד ג' חלקי הנשמה, נפש רוח נשמה.

וְאַל תִמְכר חכְמה כיצד:

חכמה כנגד הנפש, ככתוב בקהלת (ז,יב') החכמה הקשורה בגוף מקבלת חיותה מחכמת התורה. מוסר כנגד הרוח ככתוב במשלי, כי נֵר מצ וה ותֹורה אֹור וְדֶּר ך חַיִים מּוסָֽר (ו, כג'), וכתיב ויפִּ֥ח באפֹ֖יו נשמֵּ֣ת חיִ֑ים וַַָֽֽיְהִֹ֥י הָֽאדָ֖ם לְנֶֹּ֥פֶּש חַיָֽה, (בראשית ב,ז') ופירש רש''י אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה

ת חיֶּה בעלֶּיה, והנפש

תֹוכחֹות שבכולן, שנתוסף בו דעה ודבור. ותרגם אונקלוס ונפח באפֹוהי נשמתא דחיֵי וה ות בא דם לְרּוחַ מְמַלְלא. וחלק הרוח שבנשמה הרי הוא כנגד הדבור.

בינה כנגד הנשמה. וכן מובא בשל''ה הק' ספר תולדות אדם שמבואר בהרבה מאמרים בזוהרִ שהנשמה היא מִ בינה, וכן נתבאר בתיקונים. הכלל העולה, נפש מצד מלכות, רוח מצד תפארת, נשמה מצד בינה, ומתהווה מיחוד תפארת ומלכות.

ועוד שם: ויפח באפיו נשמת חיים נשמת חיים היא מבינה, שנאמר (איוב, לב,ח') וְנִשְמַת שַדַי תְבִינם.

ואשר על כן יש לומר כי התורה על ג' חלקיה הם חלק מהוויתו של האדם על גופו ועל כל חלקי נפשו, ולכן אין לה מציאות של מכירה.