לסיום הפרשה ולעניין המפטיר

לסיום הפרשה ולעניין המפטיר

שביעי

{ה} וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל-לָבָן בֶּן-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו: {ו} וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי-בֵרַךְ יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת-לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן:

מפטיר

{ז} וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם: {ח} וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו: {ט} וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל-יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת-מָחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל-נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה:

בשימת לב, פסוק זה וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם (פסוק ז') קבעוהו במפטיר כפסוק בפני עצמו, ולכאורה אינו כן. אלא בהתבונן נראה הוא כחוזר לעניין שלפניו, שמשמעו מה הדבר שראה עשו שבגללו לקח את מחלת בת ישמעאל לאשה.

והם חמישה דברים שראה עשו: שלשה בפסוק ו' אחד בפסוק ז' ואחד בפסוק ח':

א. וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי-בֵרַךְ יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב {פסוק ו'}, והכוונה לברכה שברכו בפסוק ד': וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם

ב. וַיַּרְא עֵשָׂו וגו' כִּי שִׁלַּח אֹתוֹ [את יעקב] פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת-לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה. {פסוק ו'}

ג. וַיַּרְא עֵשָׂו [שיצחק אביו צוה עליו על יעקב בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ] וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: {פסוק ו'}

ד. וַיַּרְא עֵשָׂו כי יעקב שמע אל אביו ואל אמו ככתוב: וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם: {פסוק ז'}

ה. וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו: {פסוק ח'} שהרי שלח את יעקב לקחת לו אשה מפדן ארם.

והנגזר מחמישה דברים אלו שלקח את מחלת בת ישמעאל לאשה:

{ט} וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל-יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת-מָחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל-נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה:

ואשר על כן יש לשאול מדוע נקבע המפטיר כביכול באמצע העניין. שהרי וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם הוא אחד מהדברים שנזכרו בפסוק הקודם שבגללם לקח עשו את מחלת בת ישמעאל לאשה: וַיַּרְא עֵשָׂו [שיצחק אביו צוה עליו על יעקב בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ] וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: {פסוק ו'} ומה ראה עשו: שיעקב שמע אל אביו ואל אמו ככתוב: וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם: {פסוק ז'}

ולעומקו של מקרא יֵאָמֵר: אף על פי שכביכול מה שנאמר בפסוק ז' וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם הוא מה שראה עשו, הרי לא בעשו תלוי יעקב, אלא אדרבה, ביעקב תלוי עשו. שנאמר ורב יעבוד צעיר. ועשו ירצה לעשות כמעשה יעקב ולא להיפך. ולכן נחשב הפסוק של יעקב וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם כפסוק בפני עצמו, שהוא מורה דרך לתועים כיצד לנהוג נכון. ולכן הוא הפסוק הפותח במפטיר.

רק שעשו לא השכיל זאת. ואף על פי שעשו ראה שיעקב שומע בקול אביו ואמו, הוא אינו עושה כן אלא עושה על דעת עצמו מה שנראה לו. וירא עשו ויקח עשו. הוא עשו בראייתו, הוא עשו בלקחו. והוא אינו יודע כי אמנם בת ישמעאל היא מבני בניו של אברהם, אך היא מבית השפחה המצרית שהם מזרע חם והם בארור כבנות כנען. וזה דרך הגויים כסל למו, לעשות הנראה להם והם בחשכה לא יראו נכוחה.

ולכן נאמר בהמשך העניין: על נשיו לו לאשה. וברש"י שהוסיף רשעה על רשעתו שלא גרש את הראשונות. ודרשו חז"ל מדוע נקראת מחלת שהיה ראוי - כחתן - שימחלו לו כל עוונותיו. והוא לא השכיל להמשיך בדרך טובה, ובחר בסורו הרע, וחזרו לו כל עוונותיו כבתחילה. וכל זה נרמז בשם מחלת. שהוא מלשון מחילה, וגם אותיות תִּלְחַם. שאם תִּלְחַם עם יצרך תִּמָּחֵל. ואם לא תִּלְחַם - יתקיים "למחת". והוא בארמית לשון ירידה וזריקה ארצה. והמשיך על עצמו נפילת ישמעאל.

ועוד יש לומר, כדברי החתם סופר, שאמנם מכאן לומדים מחילת עוונות, אך לעשו מעולם ולעולם לא נמחלו עוונותיו ולא היה ראוי לזה. וזה נרמז גם בשם מחלת. מחלת עשו. לשון מַחֲלָה. מַחֲלָה חשוכת מרפא אשר מבטן אמו יפרד אל הרשע ולא יהיה לו כלל כל אחיזה עם הטוב. וכן נרמז ענין זה ב"ידו אוחזת".