בפסוק "ביום עשות הוי' אלוקים ארץ ושמים" יש חילוק בין שילוב הוי' באדנ"י לשילוב אדנ"י בהוי'. עניין שילוב הוי' באדנ"י הוא שהעיקר הוא שם אדנ"י, שהוא בגילוי, ואילו שם הוי' הוא בהעלם. וכן הוא בעולם, שאף ששורשו בשם הוי', בכל זאת בהתגלות ובגילוי הוא שם אלוקים, שהרי הנהגת העולם היא מצד שם אלוקים, בגימטריא הטבע, ואילו שם הוי' הוא בהעלם.
כמו שנאמר "שמש ומגן הוי' אלוקים", כשם שהשמש מכוסה במגן, כך שם הוי' הוא בהעלם ומה שבגילוי הוא המגן, שם אלוקים. בעולם הזה שם אלוקים הוא בגילוי, ושם הוי' בהעלם. מה שאין כן בגן עדן, הרי זה על דרך שילוב אדנ"י בהוי', שהעיקר הוא שם הוי', שהוא בגילוי, ועניינו של שם אלוקים הוא רק כדי שעל ידו יהיה הגילוי של שם הוי'.
הגילוי בגן עדן
הגילוי בגן עדן הוא על ידי ספירת המלכות דווקא, אבל הוא גילוי האור של שם הוי' שלמעלה מבחינת המלכות, שזה עניין השכינה, עניין גילוי מהות אלוקותו. ידוע שיסוד הוא סוף עולמות האין סוף, בחינת בורא ולא בחינת נברא.
הרישא הן לגבי גן עדן והן לגבי העולם הזה, מפורש בתורה שבריאתם והתהוותם הייתה על ידי הארה של שני השמות, גם שם הוי' וגם שם אלוקים. מבואר בקבלה וחסידות שלכל אחד מהשמות הקדושים יש תוכן ועניין משלו, ובענייננו – שם הוי' הוא המקור לגילוי ולהתהוות, ושם אלוקים הוא המקור להעלם ולצמצום, ועם זאת יש 'שילוב' בין השמות השונים, היינו הארה שיש בה משני השמות גם יחד.
שילוב השמות והנהגת העולם
התהוות העולם היא על ידי שילוב של הארה משם הוי' ומשם אלוקים גם יחד, ועניין זה נקרא "שילוב הוי' באדנות", כי עניינו של שם אדנ"י שווה (בכללות) לעניינו של שם אלוקים. כאשר שם אדנ"י, שעניינו כשם אלוקים הוא בגלוי, מה שניכר בעיקר הוא ההעלם, ושם הוי' שעניינו גילוי אינו ניכר.
בעולם הזה השם שהוא בפועל ובגלוי הוא שם אלוקים, והעולם מתנהל בדרך הטבע. שם הוי' שמצידו יש הארה אלוקית בלי גבול אינו ניכר בהנהגת העולם בפועל ובגלוי.
משמעות הפסוק
המשמעות הפנימית של הפסוק היא ששם הוי' נמשל לשמש המאירה ושם אלוקים נמשל למגן וכיסוי המעלים ומסתיר על אור השמש. המציאות של השמש קיימת בשלימותה, אך היא מוסתרת על ידי המגן. כך גם האלוקות קיימת בשלימותה בעולם הזה, אך היא מוסתרת ואינה נראית.
בגן עדן, לעומת זאת, שם הוי' הוא העיקר והגילוי, ושם אלוקים הוא רק אמצעי להביא את הגילוי בפועל. האור המאיר בגן עדן ונקרא "זיו השכינה" הוא גילוי של שם הוי', והנאה שייכת רק מדבר גלוי ונרגש ולא מדבר נעלם.
