בערב חד של קבלת קהל נתן מרן הרב שך לכל הנכנסים ותה עצה בדיוק. וכשה ורח ה חרון תמה, גילה לו מרן ת ששר הדבר
הרב צבי גטקר "וַּיִּטַע
שֶׁל בִב ר שָׁבַע וַּיִקְר שָׁם בְשֵׁם ה'" (בר שית כ" , ל"ג)
ובפירוש רש"י: "לאחר שאוכלין ושותין אומר להם, ברכו למי שאכלתם משלו. סבורים אתם שמשלי אכלתם? משל מי שאמר והיה העולם אכלתם".
לברכת המזון בכוונה יש סגולות רבות, עד כדי כך שאמרו בגמרא שהשם יתברך נושא פנים לישראל בזכות ברכת המזון, כשהיא נאמרת לא רק כדי "לצאת ידי חובה", אלא בדקדוק ובהידור.
רבון כל העולמים ברא את כל היצורים כולם כשהם זקוקים למזון. מרן החפץ חיים מציין בהקדמתו שאפילו המלאכים נצרכים למזון, כמו שנאמר על המן שהוא מזונם של המלאכים. כל אחד ומזונו, אם גס וגשמי ואם דק ורוחני.
אין מי שחי מעצם עצמו. כולם צריכים מזון, והקב"ה הוא שזן ומפרנס אותם. וכל זה מכוון לכך שמי שזוכה יכיר שהוא מתפרנס מידו הקדושה והרחבה, ויודה לקל ברוך הוא.
את היסוד הזה החדיר אברהם אבינו ולימד את כל באי עולם: הסעודה היא הזדמנות, ומטרתה להכיר על ידה את מי שאמר והיה העולם, את מי שזן, מחייה ומפרנס, כשמברכים את מי שמשלו אכלנו ובטובו חיינו.
אין קץ לחיזוק שאפשר להתחזק בברכת המזון, ואין קץ לשכרה. מי שמתחזק בה רואה עין בעין ישועות והצלחות שלמעלה מגדר הטבע, הן בפרנסה והן בהצלה מנזקים, שגם היא בכלל פרנסה.
סיפור מדהים על החיזוק בברכת המזון שמעתי לאחרונה מהגאון הנודע רבי אליעזר טורק שליט"א, רב דקהל פרושים ברכפלד וראש ישיבות. הרב טורק שמע אותו מפי בעל המעשה, הגאון רבי מתתיהו סלומון זצוק"ל, משגיח ישיבת בית מדרש גבוה בלייקווד. רבי מתתיהו היה מקורב למרן בעל ה'אבי עזרי' זצ"ל ואהוב עליו, ופקד את מעונו לא אחת כדי לשאוב מלוא חופניים. ואכן, מרן מילא את התלמיד מזן אל זן.
הזמנה לקבלת קהל
ערב אחד, מספר רבי מתתיהו, ישבתי אצל מרן הרב שך, והוא הציע לי: "ר' מתתיהו, עוד מעט קט מתחילה כאן קבלת קהל. כדאי לך להישאר ולראות".
לא ידעתי למה התכוון הרב שך ומה הוא רוצה שאראה ואלמד, אבל כמובן שחכם אינו מסרב להצעה כזו. נשארתי לשבת ליד השולחן עד קבלת הקהל, וגם במהלכה.
והנה נכנס הראשון, יהודי פשוט, שתינה את צערו על עניין רפואי שנגע לבני ביתו וביקש עצה וברכה. הרב שך ייעץ לו כראוי ובירך אותו בחום, ובסוף אמר כמציע: "כדאי להתחזק לברך ברכת המזון מתוך סידור". השואל קד ויצא.
אחריו נכנס אברך עבדקן בשנות העמידה. בנו ובתו ממתינים זמן רב להקמת ביתם, ועכשיו הוצעה לבן הצעה שלדעתם אינה לפי כבודם, והם מתלבטים אם להתפשר ולגשת לשידוך. הרב שך השיב במילות עידוד והכוונה, וסיים: "כדאי מאוד להתחזק ולהקפיד לברך את ברכת המזון דווקא מתוך ברכון".
שלישי התיישב סוחר נכבד, פרש באריכות את פרטיה של עסקה מסורבלת וביקש הכרעה בעניין הכלכלי הסבוך. הרב שך הכריע בדבר, וכשפטר אותו לשלום הוסיף בחן: "כדאי לך מאוד להתחזק בברכת המזון, ודווקא לאומרה מתוך סידור. זו סגולה גדולה". הסוחר הודה נרגשות, הותיר בידי ראש הישיבה סכום מסוים לצדקה ויצא.
רביעי נכנס בחור ישיבה, מעט מדוכדך וקצת מבולבל. ראש הישיבה קיבל אותו בחיבה, הרעיף עליו טללי נועם וחיות וליווה אותו אל הפתח, כשהוא אומר לו: "דע לך, בחור, כדאי מאוד מאוד לברך ברכת המזון מתוך סידור. זו ברכת מזון אחרת לגמרי, וסגולה נפלאה לכל העניינים".
וכך היה גם הלאה. כל אחד מהנכנסים קיבל מענה, ובסופו המלצה חמה ולבבית: ברכת המזון מתוך סידור.
ה ורח ה חרון
אחרון הבאים היה תלמיד חכם, דמות תורנית נכבדה ביותר. הוא פרש בפני ראש הישיבה דילמות חשובות בענייני הרבצת תורה והנהגת מוסדותיו, וראש הישיבה השיב בכובד ראש על כל הנידונים. בסיום פנה אליו הרב שך והציע בלבביות: "כדאי שתקבלו על עצמכם משהו לחיזוק, לטובת העניינים הגדולים שאתם עוסקים בהם".
האורח היטה מיד את אוזנו והמתין בשתיקה להמשך דבריו של הרב שך.
והרב שך הוסיף: "אני מציע שתתחזקו לברך ברכת המזון מתוך הכתב".
האורח הנכבד הגיב בפנים תמהות, כאומר: וכי זה חיזוק בשבילי? חשבתי שמרן עומד להציע לי משמר לילי קבוע בכל שבוע, או שיעור בנושא נוסף, וההתחזקות שלי היא ברכת המזון מתוך הכתב?
מרן הרב שך חש בתמיהתו של האורח, והחל לספר.
ודאי שמעתם על מרן הגאון רבי חיים עוזר גרודזנסקי מווילנא. בשנים ששהיתי בווילנא הייתי במחיצתו לא אחת, ואני רוצה לספר לכם שרבי חיים עוזר היה גאון עצום ונורא.
היום מספרים הרבה סיפורים על גאונותו, על זיכרונו הכביר ועל מהירות תפיסתו, ומתארים כיצד היה עושה כמה דברים בבת אחת. כל מיני דברים מספרים, ואינני יודע עליהם כדי להעיד. אני יכול לספר רק את מה שראיתי בעיניי.
השנקס שנעלם
בצהרי יום אחד נכנסתי אל רבי חיים עוזר וראיתי אותו טרוד מאוד. כששאלתי מה אירע, התברר שפנקס הרישומים הכספיים נעלם. כבר כמה שעות מחפשים אותו, ולא נמצא דבר.
הפנקס היה חשוב ביותר. נרשמו בו כל הכספים שעברו דרכו להמוני מוסדות תורה וחסד.
מלבד תורתו העצומה היה רבי חיים עוזר גם ענק של חסד, ולכן היה נאמנם של קרנות תמיכה ושל נדיבים רבים. סכומי עתק עברו על שולחנו מהתורמים אל הנתמכים, וכל המערכת הזאת התרכזה בפנקס אחד, ובו יותר מאלף רישומים שונים. ועכשיו הפנקס נעלם.
ה ורח הנכבד הגיב בשנים תמהות, כ ומר: וכי זה חיזוק בשבילי? חשבתי שמרן עומד להציע לי משמר לילי קבוע בכל שבוע, ו שיעור בנוש נוסף, וההתחזקות שלי הי ברכת המזון מתוך הכתב?
עברה עוד שעה, עוד שעתיים, ורבי חיים עוזר, בצר לו, נטל פנקס ריק, הסתגר באחד מחדרי הבית וישב לשחזר את כל הרישומים. לבסוף יצא, ופניו שלוות. הוא שחזר את הפנקס!
עברו עוד שעתיים, ולפתע נמצא הפנקס האבוד.
ישבנו, מספר מרן הרב שך, והשווינו את הפנקס המקורי לפנקס המשוחזר, ומעיד אני: אולי רישום אחד לא היה מדויק בתכלית. זה היה רבי חיים עוזר.
אז הוא היה גאון, הלא כן?
ברכה חרת לגמרי
ובכל זאת, למרות גאונות שכזו, רבי חיים עוזר לא היה מברך ברכת המזון אלא מתוך הכתב.
הבה נחשוב: לשם מה היה צריך גאון כזה לברך מתוך הכתב? וכי חשש שישכח "רצה" או "יעלה ויבוא"? וכי חשש שידלג על מילה או שתיים? ודאי שלא.
אלא מאי? ברכת המזון מתוך סידור שונה לגמרי, במעמדה, ברצינותה ובמהותה, מברכת המזון שנאמרת בעל פה.
ואם כך הוא אצל גאון גדול כרבי חיים עוזר, סיים מרן, ודאי שגם אתם יכולים להתחזק ולברך אך ורק מתוך ברכון.