וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר (כ"א, י"ט)
במד"ר: הדא אמרה מחוסרת אמנה היתה, ויש להבין מה חסרון יש במילוי החמת להצלת בנה במדבר. אלא דהגר יצאה מבית אברהם ונתבעה לפי ערכה, שהי' לה להסתפק בצורך השעה ולבטוח שימציא לה השי"ת כדי חייהם גם למחרת.
ושורש קלקולה כבר בתחלת דרכה, דכתיב 'ותתע במדבר' ופירש"י שחזרה לגלולי בית אביה. והנה כבר זכתה למדרגה וגם ארז"ל קטורה היא הגר שמקוטרת במצוות (רש"י חיי שרה). אך הביאור, דלא שבה לעבודה זרה ממש אלא שנסוגה ממדרגת הבטחון, דהבוטח באמת אינו מרגיש עצמו תועה ומופקר למקרי הדרך, והרגש התעי' לבדה נחשב לה כחזרה לגלולים.
ומזה נשתלשל פגמה במילוי החמת, כיון שנחלש בטחונה והרגישה תועה, שוב לא בטחה שיזמן לה הקב"ה צרכה והוצרכה לשמור מים למחר. ואילו היתה שלמה בבטחונה, היתה מסתפקת במים הנצרכים לאותה שעה ובוטחת במי שהמציא לה מים עתה, וזהו חסרון האמנה שתבעּוּה חז"ל.