הרב אברהם פוקס
כל, עמד הרב, ערך
" ם נָ מָצ תִי חֵן בְעֵינֶיָך" (בר שית י"ח, ג')
שח הגה"צ רבי אריה שכטר זצ"ל: איזה נער צעיר כבן ארבע עשרה נזדמן לרב מטשעבין זצ"ל באנגליה. הרב שאלו אם כבר אכל ארוחת ערב, וכשאמר לו שלא אכל, עמד הרב, ערך לפניו את השולחן, הכין לו ארוחה, ולאחר מכן ישב לידו, שוחח איתו והנעים את שהותו בבית. הנער חש אי נעימות מטרחתו של גדול הדור והזמן שהוא מקדיש עבורו. אמר לו הרב: "מצוות הכנסת אורחים כוללת גם דאגה לתחושתו הנעימה של האורח. אם אושיב אותך לבדך לאכול ולא אשב בסמוך אליך, יהיה חסר בקיום המצוה".
הגאון רבי חיים בריסקער זצ"ל, מלבד גדלותו בתורה, היה מפורסם במידת הכנסת אורחים. הוא טרח למען כל אורח ואורח בהידור רב. פעם, כשהתארח אצלו אדם וראה את גודל טרחתו של רבי חיים למענו, אמר לו הלה: "רבי, למה לכם לטרוח כל כך? אני יכול לעזור לכם!" רבי חיים לא השיב לו כלום. למחרת הורה הרב לכבד את האורח בהגבהת ספר התורה, ומיד כשהחל הלה להגביה את ספר התורה, ניגש אליו רבי חיים בזריזות, התחיל לעזור לו בהגבהה ואמר לו: "אני יכול לעזור לכם". ומיד הבין הלה את הרמז...
בספר 'באר הפרשה' מובא מעשה שסיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א על זקנו הרה"ק רבי משה מרדכי בעל ה'ברכת משה' מלעלוב זי"ע שהיה מזהיר תדיר את כל הבאים במחיצתו להרבות בלימוד דפי גמ' ותוס': "אני זוכר שנכנס אליו בחור בר מצוה בשבת קודש לאחר תפילת המנחה כדי להתברך אצלו, והרבי היה באמצע אמירת תהילים כדרכו. על כן אמר לו בלשון הקודש: "אומר לך 'הדרכה' לבר מצוה. הנך עומד לקבל אורח, יצר טוב, שהוא מלאך. מן הראוי שתקיים בו מצוות הכנסת אורחים. והנה, הכנסת אורחים בשלימות היא שמעניקים ונותנים לאורח את מה שהוא רוצה ואוהב, ולא את מה שבעל הבית אוהב. על כן אגלה לך שאורחך, היצר הטוב, אוהב דבר אחד, והוא לימוד הגמרא. ראה נא להנאותו בריבוי דפי גמרא".
בנו של הגר"ח זוננפלד ניגש לאביו ולחש באוזנו: "אבא, היום אתה בתענית יארצייט, שים לב שלא תשכח!" שמע זאת הרב זוננפלד, ומיהר ללגום מן התה הרותח כמה לגימות קטנות. לאחר מכן הניח את הכוס מידו...
" ל נ תַעֲבֹר מֵעַל עַבְּדֶָך" (בר שית י"ח, ג')
בשנת תרע"ד ערכו רבני ארץ ישראל, בראשות מרא דארעא דישראל רבי יוסף חיים זוננפלד, 'מסע תשובה' בכל המושבות החדשות שנוסדו אז בארץ. בכל מקום שאליו הגיעו עשו להם כבוד גדול, והרבנים נשאו משאות של חיזוק והתעוררות לעורר לב העם. בערבו של יום הגיעו הרבנים לעיר יפו, שם סיימו את 'מסע התשובה', והתכנסו בביתו של המרא דאתרא רבי אברהם יצחק קוק לטקס סיום המסע. הרבנית טרחה עבור האורחים החשובים, והגישה בפניהם תה ועוגות להשיב נפשם.
בנו של הרב זוננפלד ניגש לאביו ולחש באוזנו: "אבא, היום אתה בתענית יארצייט, שים לב שלא תשכח!" שמע זאת הרב זוננפלד, ומיהר ללגום מן התה הרותח כמה לגימות קטנות. לאחר מכן הניח את הכוס מידו... בנו המופתע חשב שאביו לא שמע טוב, אבל אביו רמז לו שזה בסדר, ותמיהתו גדלה עד מאד!
כשנגמר הטקס ויצא הרב זוננפלד מהבית עם בנו, אמר לו: "בא ואסביר לך את אשר עשיתי. זכרתי כי שרוי אני בצום ותענית, אבל גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה. הם טרחו מאד במצוה זו בשביל האורחים, וכיצד אוכל לפגוע בהם ולא לטעום ממה שהגישו לשולחן? ומכיון שחששתי שיפגעו מכך, התרתי לעצמי ללגום מן התה בעיצומה של התענית, ומיהרתי לעשות זאת בעוד התה רותח, כדי שלא תהיה לי הנאת החיך מהשתיה. כמו כן שתיתי רק כמה לגימות, שיהיה פחות מהשיעור..."
העיקר שלא לפגוע ברגשות הזולת!
פעם אירע שאחת הכלות הבטיחה את השושבינות לזוג חשוך בנים, כסגולה להיפקד בזש"ק. הבחור התנגד לכך ודרש שרבי חיים ורעייתו יתכבדו בשושבינות. משנודע הדבר לרבי חיים, הוא לא ידע מנוח ושנתו נדדה: מחד כאב את כאבה של הכלה, ומאידך הבין לליבו של החתן, שהרי הוא ורעייתו היו לו כאב וכאם
"וַה' פָקַד ת שָׂרָהּכַ שֶׁר מָר" (בר שית כ" , )'
ענין השידוכים אצל בחורי ישיבת מיר בזמן שהותם בשנחאי היה מבוכה גדולה. בחורים רבים כבר הגיעו לפרקם, ובשנחאי לא היו כי אם בנות פליטים, אשר מצבן הרוחני לא היה תואם את שאיפותיהם של בני הישיבה. הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל עטה על עצמו את גלימת האחריות, ופעל רבות, ככל שניתן, להשיא את בני הישיבה. "כח התורה שורף את הכל!" טען רבי חיים, ועודד בכל תוקף קשרי שידוכין לבני הישיבה. מצבם הכספי והנפשי של בני הישיבה, יחד עם תחושת היתמות, הטילו על רבי חיים ורעייתו תפקיד כפול ומכופל: להיות לבני הישיבה החתנים כאב וכאם, ופעמים רבות אף שימשו כשושבינים בחופתם.
פעם אירע שאחת הכלות הבטיחה את השושבינות לזוג חשוך בנים, כסגולה להיפקד בזש"ק. הבחור התנגד לכך ודרש שרבי חיים ורעייתו יתכבדו בשושבינות. משנודע הדבר לרבי חיים, הוא לא ידע מנוח ושנתו נדדה: מחד כאב את כאבה של הכלה, ומאידך הבין לליבו של החתן, שהרי הוא ורעייתו היו לו כאב וכאם. בבוקר שלח להודיע לחתן כי טוב יעשה אם יוותר ויכבד את הזוג חשוך הבנים בשושבינות, וכך אכן היה. לפקודת השנה נפקדו הזוג חשוך הבנים ונולד להם בן, ועשרים שנה לאחר מכן הוביל רבי חיים את בנו של תלמידו החתן המוותר אל מתחת לחופה.
הגאון רבי איסר זלמן מלצר שלח את מרן הגרא"מ שך לחפץ חיים עבור ברכה לבנים לבתו, והחפץ חיים בירך ונפקדה בילד אחד, ועברו כמה שנים ולא נפקדו. וקרא הגרא"ז לרב שך ושאל: "איך החפץ חיים בירך?"
"וַּיַע ש ה' לְשָׂרָהּכַ שֶׁר דִּבֵר" (בר שית כ" , )'
בספר 'הפנקס' מובא כי מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל אמר שאצל החפץ חיים כל ברכה התקיימה, והוסיף וסיפר: הגאון רבי איסר זלמן מלצר שלח את מרן הגרא"מ שך לחפץ חיים עבור ברכה לבנים לבתו ובעלה הגאון רבי יצחק מאיר בן מנחם, אב"ד פתח תקוה. החפץ חיים אכן בירך והם נפקדו בילד אחד. עברו כמה שנים ולא נפקדו. וקרא הגרא"ז לרב שך ושאל: "איך החפץ חיים בירך?" והשיב שהחפץ חיים אמר: "שיזכו לבנים" - לשון רבים. ואמר הגרא"ז: אם כן אין מה לדאוג. וכך הווה.
סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, והובאו הדברים בספר 'באר הפרשה': לפני כשמונים שנה היה בעיה"ק ירושלים קמיע שכתבו הט"ז בכבודו ובעצמו. סיפורי מופת רבים נקשרו באותו הקמיע, שעל ידו נפקדו עקרות ונרפאו חולים, עד שבא מאן דהו ורצה להעתיקו כצורתו ובמתכונתו, ולא ידע שבפתיחת הקמיע נפסדת סגולתו. פתחו ומצא כתוב בו בזה"ל: "אני דוד בן שמואל הלוי, עמלתי על התוספות בחולין דף צ"ו ע"א, בזכות זה יעזור ה' שכל העקרות יוושעו וכל החולים יתרפאו".