ערב יוה"כ אצל רביה"ק זיעוכי"א
תשואת חן להר"ר דוד יהודה גרונער שליט"א – מח"ס לקוראיו באמת על הרה"ק מריבניץ זיעוכי"א
בינונים תלויים ועומדים
פעם בין כסה לעשור הסתכל רבינו על המורה שעות שהי' תלוי על הקיר וראה שפסק מלסובב, התבטא רבינו שבעת כזאת השעה תלויה ועומדת.*
כעבור זמן מה, הופיעו בפתח בית המדרש שני בחורים ששאלו בבהלה האם כבר התפללו תפילת מנחה, וסיפרו שהם מתענים ועדיין לא הספיקו להתפלל! והי' נראה בעליל שמן השמים סיבבו לו לרבינו מנין מתענים.ד
והנה בליל "שלש עשרה מדות" נכנס המקורב אל הקודש פנימה, כשהוא טוען לפני רבינו: "הרי היום הוא בודאי עת רצון לכל הדיעות!", ענה לו רבינו: "איר זענט גערעכט!" [- הצדק אתך], והתעמק במחשבתו למשך זמן מה, ופנה אליו ואמר: "היא כבר נושעה, אבל דע לך שהפקידה וההריון אינם דוקא בזמן אחד", ובע"ה כעבור קצת יותר משנה ילדה וולד בשע"ט.
יום שלש עשרה מדות
ביום שלש עשרה מדות רגיל הי' רבינו להתענות עם מנין כדי שיוכל לקרות ויחל.ג באחת השנים אירע שכאשר התכונן לתפילת מנחה הבחין שנוכחים רק תשעה מתענים, ולא חפץ להתחיל התפילה עד שיבוא עשירי המתענה. מקורביו ניסו להניאו מלהמתין בשעה מאוחרת כזו, כי בודאי לא ימצא מי שעדיין מתענה, אך רבינו עמד איתן בדעתו, והמתין.
פעם הזכיר לפניו אחד ממקורביו את בתו שלא נפקדה עדיין, וענה לו רבינו: "אסאך זענען שוין געהאלפן געווארן ביי מיר אין דעם ענין, מ'דארף האבן א זכיה, איך ווארט אויף אן עת רצון" [- הרבה נפקדו אצלי בענין זה... צריכים לזה זכיה... אני מחכה לעת רצון]. דבר זה נשנה כמה פעמים, שכאשר הזכיר את בתו, דחאו רבינו שימתין על עת רצון.ה
א' ממקורבי רבינו נכנס אל הקודש ביום שלש עשרה מדות לפנות ערב, ורבינו הי' שרוי בשמחה גדולה וצהלתו על פניו, ואמר להמקורב: "חבל שלא היית כאן מלפני כן, כי זה כמו חצי שעה שהי' כאן זוג שלא זכו להפקד בזרע של קיימא י"ז שנים מעת חתונתם, והיו אצלי לפני שלשה חדשים והודיעו לי שברצונם להתגרש כי הרי רואים שאינם זוכים להקים דורות ביחד, ואמרתי להם אז "חס ושלום [לא תעשו כן], ה' יעזור לכם", וכעת באו לבשרני בשורה טובה שזכו להפקד בשע"ט, וחבל שלא היית כאן [כי אז היית יכול] לשמוח אתנו יחד".ח
ותשליך במצולות ים
ביום שלש עשרה מדות הי' רבינו נוהג לקיים מנהג 'תשליך'. בדרך כלל הלך לנהר גדול או לים.ט
אחד מהמקורבים סיפר, שפעם הי' נוכח בעת שעמד רבינו ללכת לתשליך, והביע רבינו את רצונו ללכת להמקוה לפני כן.
עבודתו בעת אמירת התשליך היתה להפליא, ולפנינו מה שתיאר א' הנוכחים"* באחת השנים (כששהה רבינו בעיר לאס-אנדזשעלעס): בלכתו לתשליך בליווי קהל אנשים, ראו עליו שלוהט מאוד ובוער בקרבו אש קודש. בהגיעו לים התחילו להזכיר לפניו איזה חולים, אולם רבינו שם ידיו על אזניו להראות שאין העת מתאים לכך, והלך נוכח המים והתחיל להשתחוות, וילך הלוך ושוב כשפניו בוערות כלפיד אש, ויהי המחזה נורא!
ביום המחרת בליל כל נדרי, ג"כ יצאה הבערת לבו ללהב, אבל לא הי' שום דמיון לעבודתו בתשליך, ורבינו גילה אז להנוכחים לאמר: "כאן אמנם הי' התגלות, אבל לא כמו בתשליך, כי שם נוכחו כל הפמליא של מעלה!".
רבינו הי' מנער הטלית קטן בעת עבודת התשליך,ב ויש שזוכרו בודק הציצית."
כיון שעבר עליו הגל טהור
אחר אמירת תשליך אירע פעם שקירב עצמו ממש אל שפת הים ושהה שם זמן ארוך, פתאום בא גל גדול ועבר על ראשו וכל גופו," פתח ואמר: "לפני ה' תטהרו", ואז הלך לדרכו.טי
נפש תחת נפש
בעיר ריבניצא הי' מקיים מנהג הכפרות בחצירו. טז גם אנשים אחרים נאספו שמה כדי שישחוט את הכפרות עבורם.
באחת השנים בריבניצא, בעת שעסק לקיים מנהג הכפרות בחצירו באשמורת הבוקר, נשמע פתאום קול רעש מהמוני נכרים שובבים שהתקרבו ובאו לקראת חצירו כשמקלות ואבנים בידם, כי לצנינים הי' בעיניהם מה שרבינו מקיים מנהג ישראל בחוץ. לא הי' אז עם רבינו רק יהודי א', והלה נבהל בראותו את אשר לפניו ואחזו רעד בחששו שעוד מעט ויהיו למשיסה. אולם ראה זה פלא שבהגיעם סמוך לרבינו נפלה פתאום עליהם אימה ופחד והתחילו לצעוק ולעשות תנועות משונות, ונסו משם כל עוד נשמתם בם."
את רצונו שיביאו לו תרנגול שנתגדל באופן טבעי בלי שום פעולות צדדיות [כלומר, שאין מאכילים אותו כלל, אלא הוא אוכל מעצמו מכל הבא לידו] לקיים בו מנהג כפרות. אולם המשמשים לא הצליחו למצוא תרנגול כזה. ביום שלש עשרה מדות הגיע א' מהמקורבים לבית רבינו, והודיעו המשב"ק כי בנפשו של רבינו הוא להשיג כפרה כנ"ל. רבינו עמד אז בתפילה, וכאשר סיים הקדיש שאחר חזרת הש"ץ הסתובב והתאונן לפני המקורב הנ"ל בלחש מתוך עמקי נהמת לבו הטהור: "וואו נעמט מען א כפרה?" [- מהיכן לוקחים כפרה?].
כראות המקורב עד היכן הדברים מגיעים, התאמץ מאוד להשיג תרנגול כנ"ל ונסע מחוץ לעיר, למקומות שמגדלים תרנגולים. אחר הרבה חיפוש וביקוש עלתה בידו למצוא מקום שגדלים בו תרנגולים כאלו, ומתחילה לא הסכימה בעלי' [שהיתה נכריה] למכור לו מן התרנגולים, אך אחר הפצרות ודין ודברים ארוך נעתרה לבקשתו למכור לו תרנגול אחד. אולם כאשר בא לקחת בידו איזה תרנגול מהתרנגולים שהסתובבו שם, לא הצליח בשום אופן לתופסו כי ברח ממנו. גם כל נסיון מצד הנכרים הנמצאים שם לתפוס איזה תרנגול עלתה בשוא. כיון שכן, התייאש המקורב מלהשיג תרנגול המבוקש, וכבר התכונן ליסע משם. אך פתאום התחיל א' מן התרנגולים לרוץ לקראתו, וכשהגיע סמוך לו התיישב על הקרקע ולא הזיז עצמו, והי' נראה שבא במיוחד אליו. המקורב לקחו ונסע לבית רבינו.
מצאתי כופר
בעשי"ת דשנת תשל"ה הביע רבינו
מטהר בנקיות
פעם ביום הקדוש הלך רבינו יחף בלי פזמקאות,כי ונימוקו עמו
והוסיף הרב אהרן הנ"ל, שהבחין שבעת שאמר רבינו הפיוט שאומרים בקדושת כתר בנעימות ומתינות, והגיע להתיבות 'גשים יחפים' חזר על התיבות והדגישן כאשר הוא נותן מבטו על רגליו.
ויש לציין דלשי' הב"ח (סי' תרי"ד) ראוי להחמיר לילך יחף.
דהיות ששכח בשנה ההיא לקיים המנהג של מלקות בערב יו"כ, לכן סיגף עצמו על זה בהליכתו יחף. כד
ועניתם את נפשותיכם בתשעה
רבינו הי' מחלק האניג-לעקי"ך אחר תפילת שחרית להנוכחים [והוא עצמו לא טעם מהם].כה
לא הי' אוכל שתי סעודות, רק סעודת המפסקת בלבד, ובתוך הסעודה אכל מבשר התרנגול שקיים בו מנהג כפרות. כו בעת האכילה נפלט מפיו: "ועניתם את נפשותיכם, אצלינו האכילה היא עינוי" כז
כאשר התאכסן בשכונת סי-געיט, נסע בערב יו"כ לעיר וויליאמסבורג לטבול במעיין (השייך לק"ק פאפא). בהיותו בדרך, הציעו הגבאים לפניו שיטעום מן המרק שהביאו עמהם [שהכינה בעלת האכסניא], וטענתם בפיהם, שהלא מצוה לאכול היום. רבינו הסכים להם, אך ביקש לרחוץ את ידיו ומים לא הי' להם. בהמשך הדרך (בהיותם על הבעלט-פארקווע"י), ציווה פתאום להמנהיג לפנות לצד הדרך ולעצור האוט"א, ויעש כן. רבינו פתח הדלת, ולפליאת הנוכחים הי' מונח שם כלי קיבול של מתכות (הנקרא בלע"ז האפ-קע"פ) מלא מים. רבינו הגביהו ורחץ את ידיו ממנו, והמשיכו בדרכם, כאשר רבינו מקיים מצות האכילה בהמרק. כח
פקד עליהם רבינו לשוב לביתו (שהי' רחוק מהנהר כג' קילאמעטע"ר - מהלך של קרוב לחצי שעה בהילוך רגיל) ע"י האוטאבא"ס שעמד אז לנסוע בדרך ההיא, אבל הוא בעצמו מגודל קדושתו סירב ליסע בהאוטאבא"ס אחר הטבילה,2 והתחיל לרוץ לביתו במהירות כזו, שכשהגיעו עם האוטאבא"ס ראו לגודל תמהונם והתפעלותם שכבר הקדימם!כא
מטהר בנקיות
במשך כל השנה הי' רבינו נוהג עפ"י רוב כמו שעשו במקדש (כדאי' ביומא כ"ח) שבכל פעם שהי' מיסך רגליוכט טבל א"ע [וכמו כן כאשר הטיל מים הי' מקדש ידיו ורגליו]. היות שביום הקדוש נאסרה הטבילה, הי' מכין א"ע איזה ימים לפני כן שלא יצטרך להיות מסיך רגליו ביום הקדוש. ל
גדור פרצת צאנך
כששהה רבינו בעיר לאס-אנדזשעלעס, נסע אליו הרה"ח ר' יעקב חיים רוטנער ז"ל, ונתבקש ע"י משפחה אחת שהכיר למסור פתקא דרחמי על הצרה האיומה שמצאתם, כי בתם הלכה לגור עם ערל רח"ל. בערב יום הקדוש אחר הצהריים נכנס הרה"ח הנ"ל אל הקודש והגיש פתקא עבור משפחה הנ"ל והזכיר צרת הבת. נענה רבינו בתקיפות: "הבת תמאס בהערל". ואכן כעבור זמן קיבל מכתב מהמשפחה, בו בישרוהו כי בתם נפרדה מהערל, וראה זה פלא שהיום שנפרדה ממנו הי' בערב יום כיפור!לב
זכור למוכים
רבינו הי' מבקש מהמשב"ק להלקותו,
הערות
- הר' זאב קויפמאן הי"ו.
- הר' עמרם אבערלענדער ע"ה, משב"ק.
- ואין קורין 'ויחל' בשאר תעניות כי אם בעשרה [ורק בהארבעה צומות די בז' מתענים], וכמבואר בסי' תקס"ו ובמשנ"ב שם.
- הגה"צ ר' שלום משה אונגאר זצ"ל אבד"ק נייטרא, שהי' נוכח, והוסיף, שרצה להוודע סיבת איחורם בתפילתם, בפרט ביום תענית. סיפרו לו הבחורים שהלכו להשתטח בבית החיים שמחוץ לעיר, ובחזרתם נתעכבו בדרך זמן רב, וכראותם שעד שיגיעו העירה כבר יחשיך היום ולא יספיקו להתפלל, עשו את דרכם לבית מדרשו של רבינו, אולי יספיקו להצטרף למנינו.
- יצויין, שהרבה פעמים כשבאו לפני רבינו לבקש על בנים, היה מודיע בדקדוק רב הזמן והשעה שיוושעו, וכמו כן גילה לפעמים אם יהי' הוולד זכר או נקיבה, ובכל פעם כיוון אל האמת. פעם כאשר התחנן א' לפניו שיאציל לו את ברכתו שיזכה להיפקד בזש"ק, שאלו רבינו כמה שנים הוא אחר חתונתו, וכשהשיב הלה, שזה כבר ארבע שנים, א"ל רבינו בלשו"ק: "וואס ווילסטו, ס'איז נאך נישט קיין אכט יאר" [- מה הנך רוצה, והרי עדיין לא עברו שמונה שנים]. כשעברו עוד שלש שנים מעת ההיא, נכנס הלה עם זוגתו אל רבינו והפצירו בו שיבטיח להם ישועה. הרגיעם רבינו שאין להם על מה לדאוג כי קרובה ישועתם לבוא. זוגתו הרהיבה עוז לשאול, דהלוא הרבי כבר בירך כמ"פ ולא הועיל. השיב לה רבינו, שמעולם לא הבטיח עד הנה, וכעת הוא מבטיח שיוושעו במהרה. ואכן כן היה שבתוך שנה נפקדו בזש"ק. מפי בעל העובדא.
- הר' ישראל מאיר שווארץ ע"ה, בעל האכסניא של רבינו בל. א.
- הר' אברהם מענדלאוויטש הי"ו.
- הר' עמרם אבערלענדער ע"ה, משב"ק.
- אגב יצויין, דכאשר הלך הרה"ק רמ"ש מבאיאן זי"ע לתשליך, שאל אם יש דגים בהמים, וכשענו לו הן, נענה ואמר: "דגים ר"ת י"ג מ'כילין ד'רחמי". "מנהגי קודש' (רוזין).
- הר' אברהם הכהן קאהן ע"ה.
- ה"ה הרה"ג ר' אהרן קרויס שליט"א, ראש ישיבת שער התלמוד.
- וכן מובא בליקוטי מהרי"ח בשם סידור ר' שבתי, וכ"כ בסידור של"ה.
- הר' עמרם אבערלענדער ע"ה, משב"ק.
- עי' במס' מקואות פ"ה מ"ו ובשו"ע יו"ד סי' ר"א ס"ה (וע"ע ביצה (י"ח.) ובשו"ע סי' קצ"ח סמ"ו).
- הר' מענדל זיידענפעלד הי"ו.
- הר' זלמן לייב בערקאוויטש ע"ה.
- הרב דוד פלאם שליט"א, ששמע מהר' ברוך קופערמאן ע"ה מריבניצא, בעל המעשה.
- הר' אברהם הכהן קאהן ע"ה.
- הר' יחזקאל הערמאן הי"ו.
- עי' בפרק 'ובראשי חדשיכם'.
- הר' זלמן לייב בערקאוויטש ע"ה, שהי' נוכח.
- הר' יחזקאל הערמאן הי"ו.
- הרב אהרן טאבאק הי"ו והר' חיים בערל הי"ו.
- הר' שכנא שיינער הי"ו.
- הרב מאיר ווידער שליט"א מלינז, והר' יחזקאל הערמאן הי"ו. ועי' בס' בוצינא דנהורא דבעיו"כ שחרית לאחר התפילה הי' מנהגו של הרה"ק הבעל שם טוב זי"ע והרה"ק ר' ברוך ממעזיבוז זי"ע לחלק האניג-לעקיך לכל אחד מהמתפללים, עיי"ש עוד.
- הר' יחזקאל הערמאן הי"ו.
- הרב מאיר ווידער שליט"א מלינז.
- הר' יעקב קליין הי"ו.
- ר"ל שעשה צרכיו.
- וכן נהגו הבעש"ט הק' והאוה"ח הק' ועוד (עי' בשו"ת שם משמעון סי' כ"ז ובאמרי פנחס אות קפ"א).
- הרב ארי' לייב געלדצעהלער הי"ו, משב"ק.
- הרה"ח ר' יעקב חיים רוטנער ז"ל בספרו זכרון חיים.