עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר וגו' וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר: (ו,יד')

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר וגו' וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר: (ו,יד')

על דרך הרמז ובשימת לב יש לומר כי התיבה היתה כמין עולם קטן. וכשם שהעולם מתנהל על ידי מידותיו של הקב"ה, וכל מידותיו אינן אלא מידה כנגד מידה, כן התנהלה התיבה במידה של מידה כנגד מידה.

כנגד מה שגזלו וחמסו זה מזה, ולא נהגו בחסד וברחמים, יהיו צריכים לנהוג זה עם זה בתיבה בחסד ורחמים, ותחת היותם כופרים בחסדיו של מקום, יהיו צריכים להיות תלויים בתיבה בחסדי המקום, ותחת אשר השחית כל בשר וכו' נאסרו בתיבה על פריה ורביה.

והנה המבקש כפרה על כפירתו צריך להיות תוכו כברו. לכן אמר מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר. והוא בדרך של לשון נופל על לשון. שכנגד הכופרים בחסדי המקום, מבית ומחוץ, צריך לכסות מבית ומחוץ את הגֹּפֶר בַּכֹּפֶר. שגפר הנכתבת באות ג' תרמוז על ג' שהוא מלשון גזל ומלשון ניאוף, גייפתא. והמילה כֹּפֶר בכ' הוא מלשון כפוף. לכפוף את גבהות לבו שהביאה להשחתה. והכפיפות קומה תכסה על פשעי הגזילה והניאוף הבאים מן הגבהות. והכ' במילואה היא כ'פ'. שהוא ר"ת כל פה. שעל ידי התיבה הנרמזת לתיבה המדוברת, כל פה לך יודה. והג' של הניאוף והגזל ייהפך לג' של גמילות חסדים כפי שהיה בתיבה.