אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (ו,ט')
פירש רש"י, נח היה צריך סעד לתומכו שנאמר אֶת האלהים התהלך נח, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו שנאמר אשר התהלכתי לְפָנָיו (כד, מ').
ועוד מביא רש"י שני אופנים לתיבה הִתְהַלֶּךְ. לשעבר, כמו בנח, ולעתיד כבאברהם, קום הִתְהַלֵּךְ (שם יג, יז.).
ולעומקו של מקרא יש לומר, שנח היה צריך סעד לתמכו מא' ועד ת', ונרמז בתיבה אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ, ואע''פ שנאמר כביכול בלשון עבר, הרי יש להבין גם מלשון ציווי, ויבאר הכתוב כיצד היתה התמיכה, שהיה צריך לעוררו על כל צעד ושעל ולומר לו הִתְהַלֵּךְ הִתְהַלֵּךְ, הִתְהַלֵּךְ.
ובאברהם הוא אומר האלקים אשר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו. מאי לְפָנָיו, שהתהלכתי לפניו עוד לִפְנֵי שאמר לי. בהתעוררות עצמית.
ומה שאמר לו הקב''ה לאברהם [בראשית יג, יז'] קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ אין זה מצד שהיה צריך תמיכה, אלא כפי שאמרו חכמים [גמ' מכות כג.] אֵין מְזָרְזִין אֶלָּא לִמְזֹרָז.