וַאֲנִ֗י הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ (ו,יז')
הִנְנִי מֵבִיא. כאן לימד הקב"ה את נח כיצד להיות בעל ענוה ובהכנעה ובזריזות של התעוררות פנימית. הִנְנִי. כך אמר אברהם כשקראתיו, אברהם אברהם ויאמר הִנְנִי. משה משה ויאמר הִנְנִי.
וַאֲנִי הִנְנִי. ובשימת לב לעיל (פסוק יג') לא אמר וַאֲנִי הִנְנִי אלא הִנְנִי בלבד: קֵ֠ץ כׇּל־בׇּשָׂ֨ר בָּ֤א לְפָנַי֙ וגו' וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־הָאָֽרֶץ.
ואשר על כן יש לומר על דרך הסוד, שכאן צירף שם קדוש הנקרא אני, והוא כינוי להקב"ה, והוא שֵׁם המלאך הממונה על השגחת ה' בארץ ברחמים. הוא השם היוצא מן הפסוקים ויסע ויבא ויט (שמות פרק יד פס' יט-כא') והוא של ע"ב שֵׁמוֹת, אשר כולם חסד ורחמים. וכשם שאומרים בהושענות אני והו הושיעה נא. וצירפֹו להבאת המבול לשתף רחמים בדין.
ובאומרו וַאֲנִי, עם ו' הראהו ענותנותו, שמשתף עצמו עם מלאכיו הק' ולכן אמר וַאֲנִי. בוו' החיבור. ובדרך של סרסהו ודרשהו ובדרך של אל תקרי. אל תקרי וַאֲנִי הִנְנִי, אלא הִנְנִי וַאֲנִי. לכן אמר וַאֲנִ֗י הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ.