וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי־בָנָיו אִתּוֹ אֶל־הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל (ז,ז).
פירש רש"י מפני מי המבול. אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים.
וַהֲוֵינַן בָּהּ, מה יכריח לומר עד שדחקוהו המים. אלא דייקא נמי לפשוטו של מקרא, שלא כתב מפני הגשם, אלא מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל, וזה שפירש"י עד שדחקוהו המים.
ועל דרך הטעמים, יש לומר, טעם הטיפחא יוכיח. שכן כתיב מִפְּנֵי בטיפחא. וטיפחא היא מעין הפסקה קלה, ואע"פ שבדין היא מוטעמת כאן לפני סוף פסוק, מכל מקום היא תדרש כמפסקת, אשר לא בהכרח מחוברת עם המילה שלאחריה.
ואשר על כן יְצֻפֶּה מן הצדיק להיכנס לתיבה מִפְּנֵי - ציווי ה'. או לפחות מִפְּנֵי - הטיפות הראשונות של הגשם. והנה הטיפחא כביכול טופחת על הפנים ומפתיעה את הקורא, לומר מִפְּנֵי, מפני מה - מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל! וזה שפירש רש"י, אף נח מקטני אמנה היה, ולא נכנס לתיבה עַד-שדחקוהו המים, מי המבול.
יש להתבונן בלשון זו של רש"י על נח:
מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין.
מאי קטני אמנה. ומאי מאמין ואינו מאמין.
ולעומקו של מקרא נראה לומר, שהמילה מאמין סובלת שני פירושים. הא' מאמין לעצמו, כפשוטו. שהמאמין הוא אדם בעל אמונה בדבר. והוא הנקרא "פועל עומד".
והפירוש השני, שהמאמין גורם גם לאחרים להאמין. ואשר על כן להאמין הוא בנין הִפְעִיל. שמַּפְעִיל את האחרים לְהַאֲמִין. וכגון לְהַאֲכִיל. שגורם לזולתו להיות אוכל. כן כאן, שעל ידי מעשיו ודיבוריו הקדושים הוא גורם לאחרים להיות באמונה. והיינו להַאֲמִין את זולתו. והוא הנקרא "פועל יוצא".
והנה, כלל הוא באמונה, שהמאמין לא יאמין את זולתו עד אשר יֵרָאֶה לעין כל כי המאמין נאמן בעצמו לאמונתו.
ואשר על כן לא תבא פעולת האמונה בצורה של פֹּעַל עוֹמֵד, כמו אוֹמֵן. כי תכליתה תמיד לְהַאֲמִין את האחרים.
ולפי כל הנ"ל יובן מדוע נח לא האמין את אנשי דורו, מדוע לא גרם להם להאמין. שהרי הוא עצמו לא נכנס עד שדחקוהו המים.
וזו כוונת רש"י בפירושו, מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין: שלפי הפשט יהיה פירושו מאמין באופן חלקי. ולעומקו של מקרא תהיה כוונת רש''י שמקטני אמנה היה: מאמין לעצמו, בדרגה שאינו מאמין את זולתו.
ולכן פירש רש"י את שני הפירושים. האחד שלא נכנס עד שדחקוהו המים, והשני שהוא סיבת הראשון שהיה מאמין לעצמו, ואינו מאמין את זולתו. שהרי לא נתן לאנשי דורו את הדוגמא המתאימה לאנשי אמנה, וראו כולם שאינו נכנס עד שדחקוהו המים. וזו כוונתו מאמין ואינו מאמין. מאמין לעצמו, ולא את זולתו.