מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו של הברוך טעם: אבל אסור בשאילת שלום – ולכך שינה הקב"ה את מהלך החמה

בסנהדרין (קח ע"ב): "וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים" וגו' (בראשית ז, י) – מה טיבן של שבעת הימים הללו? ששינה הקדוש ברוך הוא עליהם מעשה בראשית, לפי ששינו את מעשיהם – שהיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח.

ובמדרש (בראשית רבה פל"ב ס"ז) דרשו בענין אחר: אמר רבי יהושע בן לוי, שבעה ימים נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו קודם שיביא מבול לעולם; מאי טעמא – "וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" (בראשית ו, ו), ואין עציבה אלא אבילות, שנאמר "נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ" (שמואל ב יט, ג). דבר אחר: הני שבעת ימים – אחר מיתת מתושלח.

ונראה לי, דכל הנך דעות לא פליגי, וחדא לתמיאתא הנינא. תחילה שתי הדעות שבמדרש: באמת אחר מות מתושלח התחיל הקדוש ברוך הוא להתאבל על עולמו, דכל זמן שהיה חי עדיין היו יכולים להינצל כל בני הדור. כמו שפירש רש"י (בראשית יח, לב), הא דלא ביקש אברהם אלא על עשרה צדיקים ולא פחות – אמר, דור המבול היו שמונה, נח ובניו ונשיהם, ולא הצילו את דורם; ועל תשעה על ידי צירוף, כבר ביקש ולא מצא.

והחשבון כך הוא: נח ואשתו, ושלושת בניו ושלש נשותיהם – הרי שמונה, ושמונה אינם מצילים. אבל כל זמן שהיה מתושלח חי, היה משלימם לתשעה, ובצירוף צדיקו של עולם הרי הם עשרה – והוא ושאר יכלו להציל. ואין לתמוה, היאך יועיל צדיק אחד במקום שאין שמונה מועילים – שאין מתושלח מציל מכח עצמו, אלא שהוא המשלים את המנין. ובזה נחלק דור מסדום: כאן היו תשעה ונצטרפה השכינה לעשרה, לולי בסדום לא מצא אברהם תשעה כלל, וזהו "כבר ביקש ולא מצא".

ומשמת מתושלח נשתיירו שמונה בלבד, שאף בצירוף אינם אלא תשעה, ונחתם הדין – אז התחיל הקדוש ברוך הוא להתאבל על עולמו שבעה ימים.

ואף דברי הגמרא, ששינה עליהם מעשה בראשית, אינם חולקים על המדרש, אלא הא בהא תליא. דהנה בפרק חלק (סנהדרין צא ע"ב) שאל אנטונינוס את רבי: מפני מה חמה יוצאת ממזרח ושוקעת במערב? אמר לו: כדי ליתן שלום לקונו, שנאמר "וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים" (נחמיה ט, ו).

וכתב מהרש"א (ח"א שם), דמה ששאל מפני מה חמה יוצאת ממזרח – הא לולי היה איפכא, גם כן היה קשה עליו. ותירץ, משום דשבעה כוכבי לכת אנו רואין מהלכין לעולם ממזרח למערב, ובאמת ברקיע מהלכם האמיתי הוא ממערב למזרח, כמו שכתבו התוכנים; ושאל אנטונינוס מפני מה חמה יוצאת ממזרח ושוקעת במערב, היפך מהלכה האמיתי. והשיבו, דלכך מהלך גלגל היומי לעולם – כדי ליתן שלום לשכינה שבמערב, עד כאן לשונו.

והנה קיימא לן דאבל אסור בשאילת שלום (מו"ק טו ע"א; וש"ע יו"ד סי' שפה ס"א). לכך כל אותם שבעה ימים שהיה הקדוש ברוך הוא מתאבל על עולמו, לא רצה אותה החמה ללכת לעולם ליתן שלום, אלא הלכה בהילוכה האמיתי, ממערב למזרח – והיינו ששינה עליהם מעשה בראשית. ודוק.