בגמרא (סנהדרין קח ע"ב): "וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב" (בראשית ח, ז) – אמר ריש לקיש: תשובה נצחת השיבו עורב לנח. אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני. רבך שונאני – מן הטהורין שבעה, מן הטמאים שנים; ואתה שנאתני – שאתה מניח ממין שבעה ומשלח ממין שנים; אם פוגע בי שר חמה או שר צנה, לא נמצא עולם חסר בריה אחת?
ויש לדקדק, מלה הוצרך העורב לומר "מאש יפגע בי שר של צינה או שר של חמה". ונראה, דאי לאו הכי אמינא פשיטא, למה שלחו ממין השנים – למאי דהוה נחית ליה: כיון שאין עוד צורך בו, ובודאי מן השמים יזהרו שלא יוזק, דאם לא כן לא יהיה המין הזה בעולם.
לכך אמר שמא יפגע בו הצינה או החמה, כההיא דאיתא (כתובות ל ע"א): הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים. אם כן, לפי שעה אין ביד הקב"ה – לחילה – לשמרו מזה.
צנצנת מנחם – להג"ר מנחם מענדל בן הג"ר צבי הירש, אב"ד הולשוב, זמיגראד וונגרוב – נדפס ב'בערלין' שנת ת"פ; וכן הוא בספר מצודת דוד, להג"ר דוד בן הג"ר משה – נדפס ב'אלטונא' שנת תצ"ו